התראות

אסור שישראל תאבד את תמיכתה של אף אחת משתי המפלגות בארה"ב

על רקע התגברות העוינות כלפי ישראל בשתי המפלגות הגדולות בארצות הברית, על ירושלים לחזק את קשריה עם שני המחנות הפוליטיים, לקיים דיאלוג עם מחוקקים המביעים ספקות כלפי ישראל ולשמר את הברית האסטרטגית החיונית לביטחונן של שתי המדינות
הקונגרס האמריקאי (משרד ראש הממשלה, ממשלת הודו/CC BY-SA 2.0)
הקונגרס האמריקאי (משרד ראש הממשלה, ממשלת הודו/CC BY-SA 2.0)

תוכן העניינים

תקציר

ישראל ניצבת בפני שינוי אפשרי בעל השלכות מרחיקות לכת בפוליטיקה האמריקנית, כאשר ההתנגדות לברית בין ארצות הברית לישראל גוברת בשתי המפלגות הגדולות. שינויים בהנהגת הקונגרס, חוסר הוודאות בנוגע לעתיד הסיוע הצבאי והתגברות העוינות בדעת הקהל האמריקנית עלולים לערער עשרות שנים של שיתוף פעולה אסטרטגי.

 

 

על ישראל להתמודד עם מגמות אלו באמצעות טיפוח קשרים רציפים עם שתי המפלגות, חיזוק הדיפלומטיה הציבורית, מאמץ מתואם למאבק בדה-לגיטימציה והרחבת שיתופי הפעולה הביטחוניים באזור. שימור הברית מחייב פעולה מיידית לטיפוח תומכים חדשים, לצד שמירה על הקשרים עם בעלי הברית הוותיקים.

 

 

עיקרי הדברים

  1. ישראל אינה יכולה עוד להתייחס לתמיכה הדו-מפלגתית בארצות הברית כאל דבר מובן מאליו. התחזקות המחנה המתנגד לישראל במפלגה הדמוקרטית, שינויי עמדות בקרב רפובליקנים והאפשרות שממשל עתידי ינקוט מדיניות אוהדת פחות כלפי ישראל מאיימים על הברית ארוכת השנים בין המדינות. על ישראל לחזק את קשריה עם מחוקקים ומנהיגים פוליטיים בשתי המפלגות, לרבות אלה המביעים ספקות אך עדיין פתוחים להידברות.

  2. שינויים בסיוע הצבאי האמריקני עלולים ליצור אתגרים ביטחוניים חדשים. גם אם ישראל תחדל לקבל מענקים צבאיים מארצות הברית, הקונגרס ימשיך להחזיק בסמכויות משמעותיות בכל הנוגע לעסקאות נשק ולשיתוף פעולה ביטחוני. מעורבות דיפלומטית מתמשכת, ובייחוד מול חברי ועדות מרכזיות בקונגרס, תישאר חיונית לשמירה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל.
  3. ההתמודדות עם נרטיבים אנטי-ישראליים מחייבת אסטרטגיה מתואמת וארוכת טווח. על ישראל ותומכיה להרחיב את פעילות ההסברה והחינוך, להיאבק במידע כוזב, לפנות לאמריקנים שטרם גיבשו עמדה ולחזק את שיתוף הפעולה בין ארגונים יהודיים ולא-יהודיים. תקשורת אמינה, דיפלומטיה דו-מפלגתית ושותפויות ביטחוניות אזוריות יהיו חיוניות לשימור התמיכה האמריקנית בישראל.

 

 


 

לישראל יש מזל שיש לה ידידים כמו הנשיא דונלד טראמפ, שלדעתי אין שני לרקורד שלו בכל הנוגע לישראל. כהונתו תסתיים ב-20 בינואר 2029, ואני מעריך כי הוא ימשיך להפגין את אותה מחויבות עמוקה לישראל שאפיינה את כהונתו הראשונה, ושאותה הוא ממשיך להפגין גם בכהונתו השנייה.

אולם המפה הפוליטית בוושינגטון משתנה. ישראל חייבת להיערך לקונגרס מאתגר יותר בשנתיים האחרונות לכהונתו, ולאפשרות שמי שייכנס אחריו לבית הלבן יאמץ גישה שונה בתכלית. מספר הולך וגדל של חברי קונגרס מתנגדים לישראל בחריפות, וגם כמה מהמועמדים האפשריים לנשיאות, הן במפלגה הרפובליקנית והן במפלגה הדמוקרטית, עשויים לאמץ עמדות דומות. עם זאת, ישנם רבים אחרים, ובהם גם מי שמביעים כיום ספקות ביחס לקשר בין ארצות הברית לישראל, שעשויים להיות נכונים לתמוך בברית או לשתף פעולה בסוגיות שיש בהן אינטרס משותף.

הגל הכחול ששטף את ארצות הברית ביום הבחירות מעורר בי דאגה עמוקה, הן בנוגע למדיניות הפנים האמריקנית והן בנוגע למדיניות החוץ, ובמיוחד ביחסיה של ארצות הברית עם ישראל. ההשלכות על מערכת היחסים הזאת עלולות להיות מרחיקות לכת, הן בקונגרס החדש שייכנס לתפקידו בינואר והן, ייתכן, בממשל הנשיאותי שיבוא אחרי הנשיא טראמפ.

הרוב הדמוקרטי החדש ישלוט בוועדות הקונגרס, ישפיע על תקציבי הביטחון ויפעיל סמכויות פיקוח נרחבות על מדיניות החוץ. חלק מחבריו עוינים מאוד את ישראל. אחרים תומכים זה שנים בברית בין המדינות, ויש גם מי שעשויים להיות פתוחים להידוק הקשרים באמצעות מעורבות מתמשכת של גורמים ישראליים ותומכי ישראל. לשם כך יש להקשיב לחששותיהם, להסביר באופן ברור ומעמיק את עמדות ישראל ולזהות הזדמנויות לשיתוף פעולה. ויתור על המפלגה הדמוקרטית פירושו הפניית עורף לבעלי ברית חשובים דווקא בשעה שבה תמיכתם נחוצה יותר מתמיד.

חברי בית הנבחרים טום סואוזי, לורה גילן וג'ארד מוסקוביץ, ששלושתם נבחרו מחדש, הביעו בפומבי את תמיכתם בישראל וביחסים בין המדינות. שלושתם נמנו עם יוזמי הצעת חוק שותפות ההגנה בין ארצות הברית לישראל (United States-Israel Defense Partnership Act), שנועדה להרחיב את שיתוף הפעולה בתחום המערכות נגד כטב"מים ובטכנולוגיות ביטחוניות מתקדמות. סואוזי ומוסקוביץ היו גם שותפים ליוזמת החקיקה הדו-מפלגתית U.S.-Israel Anti-Killer Drone Act, שנועדה לקדם את שיתוף הפעולה בהתמודדות עם כטב"מים קטלניים. אף אחת משתי הצעות החוק טרם הפכה לחוק. על ישראל לפעול עם חברי קונגרס אלה ועם אחרים המחזיקים בעמדות דומות, ובמקביל ליצור קשר גם עם דמוקרטים שעמדותיהם כלפיה עדיין אינן מגובשות.

התחזקות השפעתו של השמאל האנטי-ישראלי במפלגה הדמוקרטית מחייבת התייחסות מיידית ורצינית. עבדול א-סייד, שנבחר לסנאט מטעם מדינת מישיגן, כינה את ישראל "מדינה סוררת", האשים אותה ברצח עם ובאפרטהייד, ואמר בריאיון לרשת CNN כי בעיניו ממשלת ישראל מרושעת באותה מידה כמו חמאס.

בריאיון ל-CNN באוגוסט אמר א-סייד: "אני לא מאמין שיש באמת הבדל בין נשק התקפי לנשק הגנתי". הוא הוסיף כי אינו רואה ברכישת מערכות נשק הגנתיות עבור ממשלה זרה חלק מאחריותו, בשעה שבתי הספר במישיגן סובלים ממחסור בתקציבים. כאשר נשאל אם הוא מתנגד למימון אמריקני למערכת ההגנה מפני טילים כיפת ברזל, השיב: "אני מתנגד לכך".

ביוני 2025 שיגר המשטר האיראני לעבר ישראל כ-550 טילים בליסטיים. במהלך ארבעים הימים הראשונים של המלחמה נגד המשטר האיראני השנה, שיגרה איראן יותר מ-500 טילים נוספים. אזרחים ישראלים נהרגו, אלפים נפצעו, ומבנים נהרסו או ניזוקו קשות.

מערך ההגנה הרב-שכבתי של ישראל מפני טילים, הכולל את כיפת ברזל ואת מערכות חץ וקלע דוד שפותחו בשיתוף פעולה עם ארצות הברית, הציל אינספור חיים. ללא מערכות אלו, הטילים והרקטות שנורו לעבר ישראל היו גורמים לאבדות כבדות בהרבה בנפש ולנזק נרחב הרבה יותר. א-סייד מתנגד למימון אמריקני אפילו למערכות הגנה שנועדו להגן על אזרחים.

שיתוף הפעולה הזה משרת גם אינטרסים אמריקניים. ארצות הברית וישראל מפתחות ובוחנות יחד מערכות להגנה מפני טילים, וחברות אמריקניות מייצרות רכיבים חשובים למערכות כיפת ברזל, חץ וקלע דוד. בכך הן תורמות לתעשיות הביטחוניות בארצות הברית וליצירת מקומות עבודה.

גם בצדו השני של המתרס הפוליטי, ישראל אינה יכולה עוד לראות בתמיכת הרפובליקנים דבר מובן מאליו. אין כל ערובה לכך שמנהיגיה העתידיים של המפלגה, או מצביעיה, יחזיקו באותן עמדות כלפי ישראל שבהן מחזיק הנשיא טראמפ.

ב-4 בנובמבר התייחס סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס לסוקר שבחן בקרב אמריקנים שהצביעו לטראמפ ב-2024 ותכננו להצביע לדמוקרטים ב-2026, מה יגרום להם לשוב ולהצביע למפלגה הרפובליקנית. לדברי ואנס, בין התשובות הבולטות היו סיום המלחמה, טיפול באינפלציה, העמדת האינטרסים של ארצות הברית בראש סדר העדיפויות ושינוי היחסים עם ישראל. ואנס טען כי המעבר של מצביעים למחנה הדמוקרטי, ולא שיעור הצבעה נמוך בקרב הרפובליקנים, היה הבעיה המרכזית.

ויליאם גלסטון ממכון ברוקינגס חלק על ההסבר הזה. הוא הצביע על סקרי יציאה מהקלפיות, שלפיהם 7% מהמצביעים ב-2026 שתמכו בטראמפ ובוואנס ב-2024 הצביעו הפעם לדמוקרטים. לשיטתו, ההסבר המרכזי לתבוסה הוא דווקא העובדה שרפובליקנים רבים נשארו בבית ולא הצביעו. עם זאת, גלסטון הכיר בכך שרבים הן בקרב הרפובליקנים והן בקרב הדמוקרטים תומכים בשינוי מערכת היחסים של ארצות הברית עם ישראל, אף שלדעתו השיקולים הכלכליים השפיעו יותר על הבוחרים.

אם הנתון של 7% מדויק, מדובר במספר משמעותי של אמריקנים שתמכו בנשיא טראמפ ב-2024, אך הצביעו לדמוקרטים ב-2026. איננו יודעים כמה מהם הושפעו מעמדותיהם כלפי ישראל. אולם גם אם ישראל הייתה שיקול עבור חלקם בלבד, עלינו להבין מדוע. ואם גלסטון צודק בכך שרפובליקנים רבים נשארו בבית, עלינו לשאול אם עמדותיהם כלפי ישראל או המלחמה נגד המשטר האיראני תרמו להחלטתם שלא להצביע.

ייתכן שלעולם לא נדע בוודאות מי מבין השניים, ואנס או גלסטון, מציע את ההסבר המדויק יותר. אבל ישראל ותומכיה אינם יכולים להרשות לעצמם להמתין עד שהתמונה תתבהר לחלוטין. עלינו להתייחס לאזהרתו של ואנס כאפשרות ממשית, גם אם איננו אוהבים את המשתמע ממנה, ולפעול בהתאם.

אם יתברר שהוא טועה, המאמץ עדיין עשוי לחזק את מערכת היחסים. אבל אם הוא צודק, ואנו נתעלם מדבריו רק משום שהם אינם נוחים לנו, נאבד זמן יקר. אסור להתעלם מאזהרה מהימנה כלשהי.

אפילו הנשיא טראמפ, מבעלי בריתה הנחרצים ביותר של ישראל, הצביע בריאיון לתוכנית "60 דקות" ב-8 בנובמבר על המלחמה, על העלייה במחירי הדלק ועל מה שכינה "סלידה גדולה, באופן מדהים, מישראל", כגורמים העיקריים להפסדי הרפובליקנים.

טראמפ תיאר את מה שלדעתו חשו הבוחרים, ולא הכריז על שינוי בעמדתו שלו כלפי ישראל. למעשה, הוא הגן על החלטתו להתעמת עם המשטר האיראני כדי למנוע ממנו להשיג נשק גרעיני. אולם דבריו, בדומה לדבריו של ואנס, משקפים הערכה חשובה בדבר השינוי בעמדות הציבור האמריקני כלפי ישראל. תהיה זו איוולת להתעלם מהם.

על ישראל ותומכיה לפעול כבר עכשיו מול ואנס, להסביר לו את האיומים שישראל ניצבת בפניהם, להקשיב לחששותיו ולהמחיש כיצד מערכת היחסים בין המדינות תורמת לביטחונה של ארצות הברית. במסגרת זו נדרש דיון רציני במשטר האיראני, במחירי העימות הצבאי וביתרונותיו של שיתוף הפעולה הביטחוני.

אני שומע ביקורת רבה על סגן הנשיא. בין שהיא מוצדקת ובין שלא, ביקורת לבדה אינה משיגה הרבה. אם יתמודד על הנשיאות וינצח, אל לנו למצוא את עצמנו תוהים מדוע לא הצגנו בפניו את טיעונינו כאשר הייתה לנו הזדמנות לעשות זאת.

בתקופת עבודתי בבית הלבן קיימתי קשרים עם כולם: דמוקרטים ורפובליקנים, ישראלים וערבים, נוצרים, מוסלמים ויהודים. דיפלומטיה מחייבת הידברות גם עם מי שאיננו מסכימים עמם, הסבר סבלני של אמונותינו ועמדותינו, הקשבה לחששותיהם וחיפוש דרכים להתקדם גם כאשר הסכמה מלאה אינה אפשרית.

זה היה הבסיס להסכמי אברהם. זהו גם הבסיס לשיתוף פעולה ברחבי האזור, ולגיוס התמיכה שישראל זקוקה לה כל כך בוושינגטון.

על מנהיגי ישראל להקדיש תשומת לב רבה יותר לחברי קונגרס משתי המפלגות, ובמיוחד לאלה שנבחרו לאחרונה, שמביעים ספקות כלפי ישראל או שאינם מכירים די הצורך את האתגרים הביטחוניים שלה. אם נמתין עד שתועמד בסימן שאלה עסקת רכש ביטחונית או עד שתוגש הצעת חוק מזיקה, יהיה זה מאוחר מדי.

בכירים ישראלים צריכים להיפגש עם מחוקקים בוושינגטון, להזמינם לביקורים בישראל, להקשיב להם בקשב רב ולספק תשובות מעמיקות ואמינות לשאלות קשות. עליהם להסביר את השיקולים שמאחורי החלטות ביטחוניות, ובמקרים המתאימים לקדם שיתופי פעולה המשרתים גם את האינטרסים של ארצות הברית.

ישראל חייבת לקבל את החלטותיה בעצמה, ובייחוד בכל הנוגע לביטחונה. עם זאת, עליה להבין כיצד החלטות אלו משפיעות על בעלת בריתה הקרובה והחשובה ביותר, ומה עלולות להיות ההשלכות כאשר הגישות של שתי המדינות אינן עולות בקנה אחד.

עתיד הסיוע הצבאי האמריקני מעניק למערכות היחסים הללו חשיבות מיוחדת. ב-3 בנובמבר הודיע הנשיא טראמפ כי הוא וראש הממשלה בנימין נתניהו הסכימו להפסיק את המענקים הצבאיים האמריקניים לישראל עד סוף 2026. הגדלת עצמאותה הכלכלית של ישראל היא יעד ראוי, אולם לוח הזמנים והתנאים למהלך עדיין אינם ברורים.

כמה דיווחים בתקשורת מתארים משא ומתן על לוח זמנים אחר: מענקים צבאיים ישירים בהיקף של כ-3.3 מיליארד דולר בשנה, למשך חמש שנים לאחר פקיעת ההסכם הנוכחי ב-2028, במקום עשר שנים, ולאחר מכן הפסקת המענקים. במקביל, ייתכן שהמימון המשותף למערכות הגנה מפני טילים יגדל. דיווחים אלה אינם תואמים את ההודעה המוקדמת, ועדיין לא ברור על מה בדיוק הסכימו שתי הממשלות, או איזה מימון יאשר הקונגרס בסופו של דבר.

ההסכם הקיים מספק לישראל כ-3.8 מיליארד דולר בשנה, לרבות מימון למערכות הגנה מפני טילים, עד לסוף שנת הכספים 2028. כל הסדר עתידי יחייב אישור תקציבי בקונגרס. המעבר להסדר חדש צריך לחזק את המחקר, הפיתוח והייצור המשותפים, ולא לפגוע בשיתוף הפעולה הביטחוני שמועיל לשתי המדינות.

גם כאשר ישראל רוכשת נשק אמריקני מכספה שלה, עסקאות נשק גדולות עדיין כפופות לבחינה של הקונגרס. התנגדויות בלתי רשמיות מצד ועדות הקונגרס עלולות לעכב את העסקאות. ישראל עלולה אפוא למצוא את עצמה במצב שבו יש ברשותה הכסף הדרוש לרכישת ציוד חיוני, אך היא נתקלת בקשיים בקבלתו.

לכן, קשרים עם מחוקקים, ובכלל זה עם חברי ועדת החוץ של הסנאט וועדת החוץ של בית הנבחרים, הבוחנות עסקאות נשק גדולות לפני הגשת ההודעה הרשמית עליהן, יישארו חיוניים גם לאחר כל מעבר ממענקים למימון עצמאי.

גם על תומכי ישראל בארצות הברית מוטלת אחריות. עליהם לתמוך במועמדים המגינים על הברית בין המדינות, להתנדב, להיפגש עם נציגיהם הנבחרים ולעקוב אחר יוזמות חקיקה המשפיעות על היחסים. שיחות טלפון של הרגע האחרון, בעיצומו של משבר, אינן יכולות להחליף פעילות עקבית ומתמשכת.

גם ארגונים יהודיים ולא-יהודיים התומכים בישראל חייבים ללמוד לעבוד יחד ביעילות רבה יותר. ייתכן שהם חלוקים ביניהם בנוגע לפוליטיקה האמריקנית, לסוגיות דתיות, לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני ולמדיניותן של ממשלות ישראל.

אין הכרח ליישב את המחלוקות הללו, וכל ארגון יכול להמשיך לקדם את עמדותיו. אולם עליהם להתאחד סביב הנושאים שבהם קיימת הסכמה: הגנה על הלגיטימיות של ישראל, מאבק בעוינות הגוברת כלפיה והסברת חשיבותה של מערכת היחסים בין ארצות הברית לישראל.

על הארגונים לחלוק ביניהם חומרי הסברה וחינוך, לתאם תדרוכים ולהכשיר תלמידים, סטודנטים ומבוגרים להסביר את ההיסטוריה של ישראל, את האיומים הניצבים בפניה ואת הוויכוחים סביב מדיניותה.

ההתנגדות לישראל פעילה מאוד, מאורגנת היטב, ובמקרים מסוימים גם נהנית ממימון בהיקפים גדולים במיוחד. קמפיינים בקמפוסים, במוסדות שונים וברשתות החברתיות מפיצים האשמות במהירות רבה. אמריקנים רבים, שהיכרותם עם ישראל מוגבלת, נחשפים מדי יום לתיאורים עוינים או מסולפים שלה. תומכי ישראל המעיטו בהערכת היקף המאמץ הנדרש כדי להגיע לקהלים הללו.

ההתמודדות עם הקמפיין לדה-לגיטימציה של המדינה היהודית חייבת להפוך לעדיפות דחופה וקבועה עבור ישראלים ותומכי ישראל ברחבי העולם.

ההאשמות בדבר רצח עם ואפרטהייד הן שקריות, ויש להפריך אותן באוניברסיטאות, במוסדות בינלאומיים, בבתי מחוקקים, במערכות חדשות ובמרחב המקוון. באמצעות חזרה בלתי פוסקת, רבות מהטענות הללו התקבעו בתודעה הציבורית כעובדות. שינוי המגמה מחייב ראיות, מחקר רציני ואנשים בעלי ידע שיהיו מוכנים להתעמת ישירות עם ההאשמות.

ישנם מתנגדים נחושים ששום שינוי במדיניות ישראל או בסיוע האמריקני לא יספק אותם. מבחינתם, הסוגיה אינה עזה, יהודה ושומרון (שרבים מכנים "הגדה המערבית"), לבנון, סוריה או הרפורמה המשפטית. ההתנגדות הבסיסית שלהם היא לעצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית.

מתנגדים כאלה ימצאו תמיד עילה נוספת להתנגדות, יהיו מעשיה של ישראל אשר יהיו. יש להתמודד ישירות עם ניסיונותיהם לשלול את הלגיטימיות של המדינה היהודית. אולם אסור לבלבל בינם לבין אנשים החולקים באמת על מדיניות ישראל, גם אם בחריפות, או כאלה שעדיין מגבשים את עמדותיהם.

הקבוצה האחרונה צריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות. פעילים אנטי-ישראליים משקיעים מאמצים רבים בעיצוב עמדותיהם של אנשים אלה. על תומכי ישראל להשקיע מאמץ דומה כדי להגיע אליהם: להקשיב לשאלותיהם, להשיב באמצעות עובדות ולחפש מכנה משותף, במקום להותיר אותם חשופים לנרטיב חד-צדדי.

הרשתות החברתיות והבינה המלאכותית הפכו את המשימה למורכבת עוד יותר. מידע כוזב עשוי להתפשט במהירות, ותמונות או סרטונים מזויפים הופכים למשכנעים יותר ויותר. ממשלת ישראל צריכה לספק במהירות מידע מאומת, תיעוד מקורי והקשר עובדתי, באנגלית פשוטה, ברורה ונגישה. הדיוק חיוני. תגובה מטעה שמצריכה תיקון בדיעבד פוגעת באמינות.

על תומכי ישראל להפיץ מידע מדויק גם מחוץ למעגלים שבהם כולם ממילא מסכימים עמם. ארגונים יכולים לאגם משאבים לצורכי אימות מידע ותרגום, ולשתף פעולה עם אנשי תקשורת צעירים המכירים את הדרכים היעילות להגיע לקהלים במרחב הדיגיטלי. גם לממשלת ישראל יש אחריות. התבטאויות קיצוניות של פוליטיקאים ישראלים גורמות נזק דיפלומטי ממשי, שתומכי ישראל מחוץ למדינה מתקשים לתקן.

על ישראל גם להעמיק את שיתוף הפעולה המעשי עם מדינות המפרץ החולקות עמה את החשש מפני המשטר האיראני ושלוחותיו, גם כאשר קיימים ביניהן הבדלים בגישה כלפי טהראן.

הסכמי אברהם מספקים תשתית לשיתוף פעולה בתחומי ההתרעה המוקדמת, ההגנה מפני טילים, הביטחון הימי וההגנה על תשתיות חיוניות. פרויקטים כאלה יכולים לסייע בהגנה על אזרחי ישראל ומדינות המפרץ, ובמקביל לקדם את האינטרסים הביטחוניים של ארצות הברית.

לבנון וסוריה מציבות אתגרים מורכבים יותר, אולם יש לבחון אפשרות לגיבוש הסדרים ביטחוניים אמינים וניתנים לאכיפה, שיצמצמו את ההתקפות ויגבילו את פעילותם של ארגונים חמושים. גם הסכמים מוגבלים שיחזיקו מעמד לאורך זמן עשויים לשפר את ביטחונה של ישראל ולהפחית את הסיכון לעימות נוסף שיגרור לתוכו כוחות אמריקניים.

ממשל דמוקרטי עתידי אינו חייב להיות עוין לישראל. באותה מידה, אין להניח שהתמיכה הרפובליקנית תימשך מאליה. לישראל יש ידידים בשתי המפלגות, ויש לה רבות לתרום לביטחונה של ארצות הברית. השנים הקרובות יהיו מאתגרות. עלינו לנצל אותן כדי לחזק מערכות יחסים קיימות ולבנות קשרים חדשים שיוכלו לעמוד גם במחלוקות עמוקות, בעסקאות נשק שנויות במחלוקת ובהחלטות ביטחוניות מורכבות.

ראיתי במו עיניי כיצד דיפלומטיה נחושה מצליחה להשיג דברים שרבים סברו כי אינם אפשריים. ההצלחה אינה מובטחת. אולם אם נאפשר לתמיכה בישראל להישחק מבלי לעשות כל שביכולתנו כדי למנוע זאת, נישא באחריות להשלכות. יש לנו הזדמנות לפעול עכשיו. אסור לנו להחמיץ אותה.

שאלות נפוצות
מדוע התמיכה הדו־מפלגתית בישראל נעשית פחות מובטחת?במפלגה הדמוקרטית פועל מחנה הולך וגדל המתנגד לסיוע הצבאי האמריקני לישראל, לרבות מימון מערכות הגנה דוגמת כיפת ברזל. במקביל, חלק ממנהיגי המפלגה הרפובליקנית וממצביעיה מטילים ספק במערכת היחסים של ארצות הברית עם ישראל, במיוחד על רקע החששות ממעורבות צבאית במזרח התיכון והלחצים הכלכליים מבית. על ישראל לשמר את קשריה עם תומכיה המסורתיים, ובמקביל לקיים דיאלוג עם גורמים ספקניים בשתי המפלגות, כדי למנוע שחיקה נוספת בברית.
כיצד תשפיע הפסקת המענקים הצבאיים האמריקניים על היחסים הביטחוניים בין ישראל לארצות הברית?הפסקת המענקים הצבאיים הישירים תגדיל את עצמאותה הכלכלית של ישראל, אך לא תבטל את תלותה באישור הקונגרס לעסקאות רכש גדולות של נשק אמריקני. הקונגרס ימשיך להשפיע על שיתוף הפעולה הביטחוני, על העברת אמצעי לחימה ועל תוכניות מחקר ופיתוח משותפות. לכן, שמירה על קשרים הדוקים עם מחוקקים תישאר חיונית, במיוחד בתקופה שבה שתי המדינות מנהלות משא ומתן על עתיד הסיוע הצבאי ושיתוף הפעולה בתחום ההגנה מפני טילים.
מה על ישראל ותומכיה לעשות כדי לחזק את התמיכה האמריקנית?על ישראל לקיים קשרים רציפים עם מחוקקים משתי המפלגות, להזמין משלחות של חברי קונגרס לביקורים בישראל, לתת מענה לחששות לגיטימיים ולהמחיש כיצד שיתוף הפעולה הביטחוני משרת גם את האינטרסים של ארצות הברית. על ארגונים יהודיים ולא-יהודיים לתאם יוזמות חינוכיות, להיאבק במידע כוזב ולהגיע לאמריקנים שעמדותיהם כלפי ישראל עדיין מתגבשות. במקביל, על ממשלת ישראל לספק מידע מאומת ובזמן, לפעול לצמצום התבטאויות קיצוניות המזיקות למעמדה הדיפלומטי ולהעמיק את שיתוף הפעולה הביטחוני המעשי עם שותפות אזוריות. כל אלה יסייעו לחזק את ערכה האסטרטגי של ישראל בעיני ארצות הברית.
שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.