תקציר מנהלים
- "החינוך לישראל", בתפוצות ובישראל עצמה, מלמד על הציונות ועל השואה תוך השארת ההקשר הגיאופוליטי והתיאולוגי של ההיסטוריה המזרח-תיכונית בחוץ. כאילו הוקמה מדינת ישראל במקום אחר.
- התוכניות הקיימות מתיימרות להכין תלמידים להתמודד עם נרטיבים אנטי-ציוניים, אבל מבלי להקנות להם הבנה עמוקה של האזור שיצר אותם נרטיבית, ומשאירות פערים הן בזהות והן בטיעונים.
- תוכנית לימודים בת עשרה חלקים על המזרח התיכון וצפון אפריקה, הניתנת להעברה ב-10-20 שעות ובתשתית הקיימת של בתי-ספר, מחנות קיץ ותנועות נוער, מתוכננת לסגור פער זה, ולהעניק ליהודים צעירים הבנה מושרשת יותר של ישראל ובסיס חזק יותר לזהות יהודית.
דמויותיהם של יוצרי הקולנוע הישראלים הצעירים, לבושי השחור, יובל אברהם ורחל שור בפסטיבל הסרטים של ונציה 2026, העומדים בזמן מחיאות כפיים ממשוכות לאחר שזכו בפרס חבר השופטים המיוחד על NAZA, סרט תיעודי המאשים את ישראל בהרג שיטתי של אזרחים בעזה, הן סמל לנטייה הגוברת בקרב נוער יהודי לאמץ את התעמולה ואת עמדותיהם של אויבי ישראל.
ואכן המספרים מראים זאת. מחקר תלת שלבי על סטודנטים יהודים לתואר ראשון (עד אביב 2024) מצא ש-10-15 אחוזים התנגדו למדינה יהודית בישראל-פלסטין, ו-27 אחוזים לא גיבשו עמדה; בקרב סטודנטים יהודים שהגדירו עצמם "ליברלים מאוד", 34 אחוזים התנגדו לחלוטין לקיומה ישראל, לעומת רק 8 אחוזים מהשמרנים. כשליש מהיהודים האמריקאים בגילאי 18-34 מזדהים כיום כאנטי-ציונים או כלא-ציונים. סקרים בריטיים מראים דפוס דורי דומה בקרב אלו שבשנות העשרים.
פער הידע חורג כמובן מעבר לסטודנטים יהודים. בסקר של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון בקרב 500 מבוגרים אמריקאים, 40 אחוזים, ו-50% מאלה שהיו מתחת לגיל 29, לא ידעו לומר אם הג'יהאדיזם מחייב שלטון מוסלמי על לא-מוסלמים. רק כ-60 אחוזים ידעו את הקשר של פיגועי 11 בספטמבר לאסלאם הרדיקלי. המחברים, ד"ר אירווין מנסדורף וד"ר צ'ארלס ג'ייקובס, המליצו לשלב היסטוריה מזרח-תיכונית מודרנית בתוכניות הלימודים של בתי ספר תיכוניים ואוניברסיטאות.
כישלון "החינוך לישראל"
"החינוך לישראל" המוצע בבתי ספר יהודיים, בתוכניות אחר-הצהריים (ליהודים הלומדים בבתי-ספר כלליים), ואף בבתי ספר בישראל, מציג את ישראל כדמוקרטיה בסגנון מערבי, תוך הזנחת ההקשר הגיאופוליטי והאידיאולוגי-תיאולוגי המזרח-תיכוני שלה. הדבר יוצר בלי משים סטנדרט כפול, ששופט את ישראל כמדינה מערבית, בעוד היא חייבת לתפקד במציאות האזורית שלה. הרי שכנותיה אינן קנדה וניו-זילנד.
תוכניות "חינוך לישראל" הנהוגות כיום מתמקדות בהיסטוריה האינטלקטואלית הציונית, בבניין המדינה ובמלחמות שעברו עליה, ואינן שמות דגש על מה שבאמת מסביר את הכותרות שאנו קוראים היום – מקריסת האימפריה העות'מאנית, הפן-ערביות, הקמת וביסוס האחים המוסלמים, ועד ייצוא הג'יהאדיזם של איראן. כשיהודים צעירים פונים לקולג' לקבלת תשובות לנושאים אלו, הם מוצאים קורסים על המזרח התיכון הממוסגרים בנרטיבים פוסט-קולוניאליים "ווקיים," שמציגים את ישראל כפרויקט של מתיישבים קולוניאליסטים. חלקם מאמצים את ההשקפות הללו באשר לא מוצג להם שום נרטיב אחר.
גם למערכת החינוך בישראל עצמה יש פער מקביל. תחקיר של אור קשתי ב"הארץ" (2026) מצא שתוכנית הלימודים בהיסטוריה, שרשמית עודכנה ב-2003 כדי לכסות עד אמצע שנות ה-90, קפאה בפועל במלחמת יום הכיפורים ב-1973: שתי מלחמות לבנון, שתי האינתיפאדות, הסכמי אוסלו ורצח רבין, כמו גם הקמת הרפובליקה האסלאמית של אירן ופעילותה הנרחבת, נעדרים מהקווים המנחים ומבחינות הבגרות; כפי שחברי ועדת הייעוץ של המשרד עצמם אישרו. ההיסטוריון של החינוך מאוניברסיטת תל אביב, אבנר בן-עמוס, מכנה זאת "רצון מכוון לכסות את התלמידים במסך בערות." חברי הוועדה מצביעים על שעות הוראה מוגבלות. מקצוע הבחירה לבגרות בן שלוש השנים, "העולם הערבי והאסלאם", מושך מעט תלמידים בגלל המחויבות האינטנסיבית שהוא דורש: הוא נתפס כמסלול למתמקצעים, לא כהיכרות כללית של האזור, שכל התלמידים זקוקים לה.
למה הכרת הציונות אינה מספיקה
החור שנפער בזהות היהודית, הן בתפוצות והן בישראל, נובע רק בחלקו מהבורות לגבי חצי המאה שחלפה ממלחמת יום הכיפורים ועד אירועי ה-7 באוקטובר 2023. גם מאמצים חדשים וראויים לשבח עדיין מתמקדים בציונות ולא בהכרת אזור. הסמינריון של ד"ר עינת וילף "ציונות ואנטי-ציונות", שנלמד באוניברסיטת ג'ורג'טאון ב-2021, וכיום הוא קורס של קרן תקווה, מתחקה ביעילות אחר שורשי האנטי-ציונות בתעמולה הסובייטית, במניפסטים לאומניים ערביים ובתאוריה פוסט-קולוניאלית, אך בסופו של דבר נותר קורס על ציונות ועל מבקריה, לא על המזרח התיכון. סדנת "מקום" של הסוכנות היהודית מציעה את Campus Ready, תוכנית לימודים מודולרית בת 14 מפגשים לתלמידי תיכון, הנמצאת כיום בפיילוט גם לתלמידי כיתה ח'. היא מתמודדת חזיתית עם הנרטיבים האנטי-ציוניים שהתלמידים עוד יפגשו בקמפוס. עם זאת, היחידה המרכזית שלה, "נרטיבים נגדיים" – בדיוק כמו הקורס של וילף – בוחנת את הטיעונים המועלים נגד ישראל אבל לא את האזור שיצר אותם.
יש דרך אחרת. באקדמיית עקיבא יבנה בדאלאס, טקסס, השיקה המורה אורלי פאס קורס חובה לכיתה י"א, "המזרח התיכון המודרני", שחמשת השבועות הראשונים שלו מכסים את הקבוצות האתניות והדתיות של האזור עוד לפני שנוגעים בהיסטוריה הישראלית, "כדי שכשנגיע אליה, היא לא תהיה בחלל ריק".
מסגור חדש ומאזן של תוכנית "החינוך לישראל"
כדי שיהודים צעירים יבינו את ההיסטוריה, המורשת והזהות שלהם עצמם, עליהם להבין את האזור הנרחב של המזרח התיכון וצפון אפריקה, כולל את השקפת העולם הערבית, את הדחייה האסלאמית של המדינה היהודית, ואת ארגוני הטרור המממשים אותה. קיים קו היסטורי ישר בין חוויית ה"ד'ימי" (=בני החסות) של היהודים בארצות האסלאם לאורך הדורות, לבין המציאות הישראלית שלאחר 7 באוקטובר. חינוך הקושר את ייסוד המדינה כמעט אך ורק לשואה, משאיר את הציונות חשופה להאשמות של "היפוך שואה" – הטענה שהיהודים מדכאים כיום את הפלסטינים כפי שהנאצים עשו ליהודים. הזנחת נושא הנישול המערכתי והכפיפות המחויבת בדת האסלאם של היהודים תחת שלטון מוסלמי משאירה ללא מענה את הטענה שהציונות "מעניקה פריבילגיה של לבנים" ליהודים אשכנזים שפלשו למזרח התיכון.
בלי מבט דרך העדשה של המזרח התיכון וצפון אפריקה על האסלאמיזם והלאומיות הערבית, גם הזהות הפלסטינית מטופלת כאילו הייתה דבר מיוחד, מנותקת מההיסטוריה של ההדרה שמנעה מהכורדים, מהקופטים, מהאשורים ומיתר עממי המזרח התיכון הכרה או ריבונות. התלמידים צריכים גם להכיר ולהבין את הדוקטרינה, המוזכרת באמנת היסוד של חמאס, שכל פיסת אדמה שהייתה פעם תחת שלטון מוסלמי היא נכס אסלאמי מקודש ("וקף") שלעולם אי אפשר לוותר עליו. והרי זו אמונה דתית עמוקה, שעדיין מניעה את אויבי ישראל הדתיים, מאיראן השיעית וחזבאללה ועד האחים המוסלמים הסונים, קטאר ותורכיה. התלמידים מכירים בצורה שטחית את הלאומיות החילונית הפלסטינית, ילידת המאה ה-20, ואינם לומדים את התשתית הדתית האסלאמית העתיקה, שתחום התפרשותה רחב כמובן לאין שיעור מתחומי פלסטין; הן מבחינת מספר המאמינים, הן מבחינת שטח ההתפרשות, והן מבחינת עצמת הכוח המניע שלה. והרי משקל הלאומיות החילונית הפלסטינית בטל בשישים לעומת משקל ה"אומה" האיסלאמית – אפילו בעיני הפלסטינים עצמם.
שבירת ה"קונספציה" החינוכית
"החינוך לישראל" צריך להיפרד מהקונספציה. הוא צריך להעניק ליהודים צעירים ארסנל ידע חדש. ממשלת ישראל התחייבה להקצות 100 מיליון שקלים לחינוך יהודי בתפוצות, בעיקר כדי להגדיל את ההרשמה לבתי ספר יהודיים. אך בלי תוכנית הלימודים הנכונה, יהודים צעירים עדיין לא יהיו מצוידים טוב יותר להתמודד עם המתקפה על זהותם. כי הבעיה אינה רק מספר השעות, אלא העובדה שהמון חומר פשוט נעדר מחומר הלימודים.
אוריינות מזרח-תיכונית בסיסית בעשרה חלקים
ברוח זו, המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון הפעיל תוכנית שנת גישור לפני הקולג', מלווה מתמחים מהתפוצות דרך תוכנית "מסע" של הסוכנות היהודית, ולימד ערבית לדיפלומטים ישראלים לעתיד ותרבות ישראלית לצעירים ערבים ממזרח ירושלים, בין שאר תוכניותיו.
תוכנית לימודים על המזרח התיכון וצפון אפריקה לנוער יהודי צריכה גם לכסות את ההשתלבות האדומה-ירוקה של תנועות אסלאמיסטיות ושמאל קיצוני, את מעמדה המשפטי הבינלאומי של ישראל, ואת ההיסטוריה של המלחמה הפוליטית נגדה. עשר עד עשרים שעות מספיקות לבסיס ידע מעשי. אני מציעה את עשרת הנושאים הבאים כליבה, הן לנוער בתפוצות והן לנוער ישראלי:
1. המזרח התיכון ועממיו. גיאוגרפיה אזורית; עמים ערביים ולא-ערביים; דתות; מיעוטים; שפות; והמגוון הפוליטי של המזרח התיכון המודרני.
2. היהודים כעם מזרח-תיכוני. הרציפות היהודית בארץ ישראל וברחבי העולם המוסלמי, כולל החוויה המזרחית והספרדית, והציונות שלפני השואה.
3. האסלאם והציוויליזציה האסלאמית. הכרת מושגים דתיים מרכזיים, מסורות סוניות ושיעיות, המשפט האסלאמי, הג'יהאד ומעמדם ההיסטורי של מיעוטים דתיים, הן אלו שהם בני חסות לפי דת האסלאם, והן אלו שקיומם אסור.
4. המזרח התיכון המודרני מתעצב. קריסת האימפריה העות'מאנית, ההתערבות האירופית, היווצרות מדינות הלאום הערביות בתחילת המאה ה-20, לידת הלאומיות הערבית, הפאן-ערביות והסוציאליזם הערבי והאסלאמי.
5. האסלאם הפוליטי והג'יהאדיזם. האחים המוסלמים מבחינה אידאולוגית ומבחינה מעשית, איראן המהפכנית והפצת המהפכה, תנועות ג'יהאדיסטיות וההבחנות בין אמונה, אידיאולוגיה וטרור.
6. הלאומיות הפלסטינית החילונית והשתלבותה באומת האסלאם. אש"ף, פת"ח, הרשות הפלסטינית, חמאס, ונקודות המפנה המרכזיות בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
7. השכונה האסטרטגית של ישראל. מצרים, ירדן, סעודיה, מדינות המפרץ, סוריה, לבנון, תורכיה, איראן ותפקידם של חזבאללה ושל שחקנים לא-מדינתיים אחרים.
8. מלחמה, שלום ונורמליזציה. הסכסוכים והסכמי השלום של ישראל, כולל הסכמי אברהם, וגלי היריבות והדיפלומטיה האזוריות.
9. ישראל והמשפט הבינלאומי. ההיסטוריה המשפטית והדיפלומטית מאחורי הריבונות, הגבולות, הכיבוש והטענות העכשוויות נגד ישראל.
10. מלחמת אידיאולוגיה ומידע. אנטי-ציונות, אנטישמיות, תעמולה סובייטית ואסלאמיסטית, אידיאולוגיה פוסט-קולוניאלית והמיומנויות להעריך נרטיבים מתחרים ולהבין את הבסיס התיאורטי שלהם.
החינוך לישראל נהנה ממסגרות חינוכיות פורמליות, אך ניתן גם להעבירו באמצעות הרצאות חודשיות או סמינרים יומיים על ידי מומחים אורחים בבתי ספר, במחנות קיץ ובקבוצות נוער. יש להכין גם אפשרויות דיגיטליות.
בתי ספר יהודיים ותוכניות אחר-הצהריים ליהודים, ארגוני נוער ומחנות קיץ, שדולות חינוך בכנסת ואקדמיות הכנה לצה"ל, צריכים לשקול ברצינות כתיבה מחדש של תוכנית הלימודים ש"חינוך לישראל". הורים, מורים ומנהלים חייבים לקדם זאת כעדיפות דחופה. חוסן חברתי מתחיל באוריינות היסטורית.