המהומות בצרפת הן החמורות ביותר מאז מרד הסטודטים של מאי 1968 והן יחמירו עוד יותר אם השלטונות לא ינקטו בצעדים דרסטים ולא יכריזו על מצב חרום. הן החלו ב-17 באוקטובר 2026 כגל מחאה של תלמידי תיכון על מחסור במורים ובתשתיות לימוד והפכו חיש מהר לאחד המשברים הגדולים ביותר שידעה צרפת בעשורים האחרונים.
השבר הוא עמוק מאוד והאמון במערכת אכיפת החוק קרס לחלוטין למרות עשרות אלפי השוטרים שהתפרסו בפאריס ובערי השדה. הם התקשו לבלום את מוקדי האלימות, הביזה, הצתות המכוניות והפגיעה והשרפות של סמלי שלטון. ההוראות שקבלו השוטרים הגבילו הפעלת כוח מקסימלי והיה חשש כבד להרוגים רבים. השלטונות סרבו גם לכנות פורעי חוק לטרוריסטים והעימותים גרמו לפציעתם של מאות שוטרים.
אין ספק, הנשיא מקרון אבד שליטה והוא האחראי העיקרי למצב הקיים. הוא העדיף להתעסק בפתרון הסכסוך באוקריאנה או בפתרון הבעיה הפלשתינית מתוך זחיחות, ויהירות מופרזת והזנחת בעיות השעה בתוך ארצו. הוא לא נקט באמצעים מתאימים נגד רבוי גלי ההגירה מארצות המגרב והוכיח אזלת יד מול דרישות ארגונים איסלמים. הוא גם זלזל במצוקה של הקהילה היהודית והאנטשימיות הגוברת למרות כל ההבטחות שנתן לשווא לשיפור המצב. במהלך תשע השנים האחרונות הוא נכשל בכל התחומים, הן במדיניות פנים וחוץ.
בעוד שישה חודשים הוא יעזוב את ארמון הנשיאות בבושת פנים כאשר צרפת מדממת, סובלת מיוקר מחיה ואנרגיה, פגועה אנושות בכלכלה ומקריסה פיסקלית כשהגרעון הלאומי נאמד ביותר משלושה בליון דולר והחוב הציבורי עובר כעת 120% מהתוצר.
מנהיג השמאל הקיצוני ג'אן לוק מלנשון מנצל את המשבר כדי ללבות את האנרכיה בקרב הצעירים מהפרברים שרובם מהגרים. קיים חשש שיגביר את המחאה כדי לזכות באהדת המוסלמים ויזכה להגיע לסבוב השני לבחירות לנשיאות שיערכו באפריל הקרוב.
מנגד, מצליחה מנהיגת הימין הקצוני מארין לה פן לחזק את מעמדה והיא מובילה כעת בכל הסקרים לקראת הבחירות לנשיאות.
השיתוק הפוליטי פוגע מאוד במעמדה של צרפת באירופה ובזירה הבינלאומית והדבר גם ישפיע על הסכסוכים במזה"ת ועל היחסים בין פאריס לירושלים.
למקרון לא נותרו יותר נכסים גיאופולטיים וכושרה הדיפלומטי של צרפת נמצא בשפל המדרגה. בשבועות הקרובים נדע אם אפקט הדומינו יתפשט גם למחאות אלימות ברחבי אירופה.
