עם סיום המנדט של יוניפי״ל ב-31 בדצמבר 2026, השיחות הדיפלומטיות בין ארצות הברית, צרפת, ישראל, לבנון ומדינות ה-G7 מתמקדות במניעת היווצרותו של ריק ביטחוני בדרום לבנון. אף שטרם הושג הסכם סופי, והשיחות בפסגת ה-G7 שנערכה בפריז בנובמבר 2026 הסתיימו ללא פריצת דרך, נדונים כמה מודלים חלופיים. סיום פעילותו של יוניפי״ל אינו יוצר מציאות חדשה ונקייה ממכשולים; הוא מסיר מנגנון בלימה בלתי מושלם עוד בטרם נכנס לפעולה מנגנון חלופי, ובכך יוצר מוקדי התלקחות חדשים.
מאז הקמתו בשנת 1978 פועל יוניפי״ל כגורם בינלאומי לתצפית ולתיאום, המתעד הפרות, מדווח על תקריות חוצות גבול ויוצר מגבלות דיפלומטיות על הסלמות משמעותיות. ללא נוכחות פיזית של כוחות שמירת שלום לאורך הקו הכחול, תקריות גבול קטנות, חדירות של כלי טיס בלתי מאוישים או חזרתם של חמושים לכפרים עלולות להסלים במהירות לחילופי אש ישירים בין צה״ל לחיזבאללה, ללא תיווך של צד שלישי.
וושינגטון מתנגדת בתוקף להארכת המנדט של יוניפי״ל או להקמת כוח שמירת שלום מסורתי נוסף של האו״ם. במקום זאת, מזכיר המדינה מרקו רוביו ומייק וולץ מקדמים הקמת מנגנון אימות מצומצם שאינו פועל בחסות האו״ם, ולפי הדיווחים מבוסס על מודל הכוח הרב-לאומי והמשקיפים (MFO) בסיני. במקום לשמש כוח חציצה צבאי, מנגנון זה יהיה בעיקרו אזרחי, או בעל נוכחות צבאית מצומצמת, ותפקידו יהיה לפקח על יישום ההסכמות ולאמת את העמידה בהן ב״אזורי פיילוט״ מוגדרים, שבהם יתפרסו כוחות צבא לבנון (LAF) במקביל לנסיגת כוחות ישראליים.
מנגד, צרפת, הנחשבת באופן מסורתי והיסטורי לפטרונית של לבנון, מקדמת בתמיכת כמה מדינות אירופיות הקמת כוח רב-לאומי מחוץ למסגרת הישירה של משימות שמירת השלום של האו״ם, כדי למנוע היווצרות ריק ביטחוני לאורך הגבול. כוח זה ישמר נוכחות בינלאומית בשטח, יתמוך ביציבות ויתאם בין הצדדים. הצעה זו ניצבת בפני שני מכשולים עיקריים: ישראל הביעה התנגדות להקמת כוח רב-לאומי חדש, ומדינות אירופיות מרכזיות, ובהן איטליה, מהססות להצטרף לקואליציה ייעודית שאינה פועלת בחסות האו״ם, משום שמשימות מסוג זה אינן נהנות ממימון של הארגון.
לבסוף, מזכ״ל האו״ם אנטוניו גוטרש הציג שלוש חלופות מצומצמות לנוכחות האו״ם לאחר נסיגת יוניפי״ל, המתמקדות בעיקר בפיקוח על הקו הכחול באמצעות אמצעים טכנולוגיים ותיאום מוגבל. החלופות זוכות לתמיכת רוסיה, סין ולבנון, המעדיפה לשמר מסגרת בחסות האו״ם אם לא תתאפשר הארכה מלאה של המנדט הקיים. עם זאת, ארצות הברית וישראל דוחות אותן בתוקף, בטענה כי מדובר ב״מיתוג מחדש״ של מנדט שנכשל. האפשרויות כוללות נוכחות של כ-350 משקיפים צבאיים בלתי חמושים מטעם האו״ם; נוכחות מצומצמת יותר של 285 משקיפים בלתי חמושים; וחלופה שלישית, הכוללת 215 משקיפים צבאיים בלתי חמושים, בתמיכת 1,250 חיילים חמושים שתפקידם הגנה על הכוח בלבד, ובסך הכול כ-1,980 אנשי כוח אדם, לרבות צוותי סיוע.
במקביל, נבחן מסלול אחר המתמקד בהעברת משאבים בינלאומיים ישירות למוסדות הביטחון הפנימיים של לבנון, במקום בהחלפת יוניפי״ל בכוח נוסף לסיורים לאורך הגבול. האיחוד האירופי אישר הקמת כוח משימה ייעודי להכשרה ולבניית יכולותיהם של צבא לבנון (LAF) וכוחות ביטחון הפנים (ISF). מנגד, בהתבסס על שיחות המסגרת המשולשות שהתקיימו ביוני 2026 בין וושינגטון, ביירות וירושלים, ארצות הברית תמכה בהסדר שבמסגרתו יקבל צבא לבנון אחריות מלאה לפירוק חיזבאללה מנשקו ולהבטחת הביטחון בדרום המדינה. הסדר זה יתבצע בפיקוח מנגנון הפסקת האש הקיים, בראשות ארצות הברית, ולא באמצעות כוחות שמירת שלום בינלאומיים.
ישראל רואה בנסיגת יוניפי״ל את סיומו של הסדר כושל שאפשר לחיזבאללה להתבסס באזור. בהיעדר גוף אכיפה בינלאומי יעיל, ולנוכח הספקנות באשר לנכונותו של צבא לבנון להתעמת עם חיזבאללה, לישראל יש תמריצים משמעותיים לפעול באופן חד-צדדי ומקדים בכל פעם שמידע מודיעיני מצביע על כך שחיזבאללה משקם תשתיות צבאיות בקרבת הגבול. במקביל, צמצום הנוכחות של משקיפים בינלאומיים בשטח מפחית את המחיר הדיפלומטי שחיזבאללה עלול לשלם על העברה חשאית של לוחמים ואמצעי לחימה בחזרה לכפרי הגבול. הדבר עשוי לעודד את הארגון לבחון את הקווים האדומים של ישראל.
כוונותיו של חיזבאללה ותגובתו לנסיגת יוניפי״ל אינן מפתיעות. ארגון הטרור, שנאמנותו נתונה לאיראן בלבד, דוחה כל מסגרת ביטחונית חדשה הנתמכת בידי המערב ושמטרתה לאכוף את פירוקו מנשקו, בעוד שבפועל הוא רואה בעזיבת יוניפי״ל הסרה של מכשול דיפלומטי ופיזי לאורך הקו הכחול. חיזבאללה כבר דחה את שיחות המסגרת בין לבנון, ישראל וארצות הברית, שהתקיימו בתיווך אמריקני בשנת 2026 ונועדו להתנות נסיגה ישראלית בפירוק חיזבאללה מנשקו. נעים קאסם, מזכ״ל חיזבאללה, ממשיך לנקוט עמדה מתריסה ומבהיר כי הארגון לא יוותר על נשקו תחת לחץ צבאי ישראלי. חיזבאללה צפוי להתנגד בתוקף לכל מנגנון פיקוח בראשות ארצות הברית, בדומה למודל ה-MFO, או לכל קואליציה אירופית שהמנדט שלה יכלול במפורש אימות של פירוק חיזבאללה מנשקו.
עם נסיגת יוניפי״ל, האחריות העיקרית לביטחון בדרום לבנון תוטל על צבא לבנון (LAF). חיזבאללה הזהיר במפורש מפני עימות פנימי אם הצבא ינסה לפרקו מנשקו בכוח. במקום להתעמת ישירות עם צבא לבנון, צפוי חיזבאללה לנצל את מגבלותיו המבצעיות של הצבא ואת ההיסוס הפוליטי כדי לשקם בחשאי עמדות תצפית קדמיות ותשתיות תת-קרקעיות מדרום לנהר הליטאני. ההתפתחויות בלבנון כבר מצביעות על מגמה זו. בסתיו 2026 נכנסה מערכת הביטחון הפנימית של לבנון לשלב מכריע בעימות בין המדינה לבין חיזבאללה. לאחר שנים של הימנעות מעימות ישיר, שבמהלכן נמנע צבא לבנון מהתערבות במעוזיו המרכזיים של חיזבאללה, החלו רשויות הביטחון והמשפט הלבנוניות לנקוט פעולות מתמשכות נגד מחסני נשק, רשתות הברחה חוצות גבולות ותאי סיור חשאיים בביירות, בבקעת הלבנון ובצפון המדינה.
שינוי זה נובע משלוש התפתחויות מקבילות: קריסת נתיב האספקה היבשתי המסורתי של חיזבאללה בעקבות נפילת משטר אסד בסוריה; התגברות הלחץ הפנימי והבינלאומי על ממשלתו של ראש הממשלה נוואף סלאם לבסס את המונופול של המדינה על החזקת נשק; וסיומו הקרוב של המנדט של יוניפי״ל ב-31 בדצמבר 2026. בתגובה, החריף חיזבאללה את התבטאויותיו, דרש להשיב לידיו חומרי נפץ שהוחרמו ואיים להגדיר פעילים שנעצרו כ״שבויי מלחמה״, במעמד דומה לזה של אסירים המוחזקים בישראל.
לפיכך, אם כוחות ישראליים ימשיכו להחזיק בעמדות באזורי הגבול בדרום לבנון לאחר תחילת נסיגתו של יוניפי״ל, חיזבאללה יציג את היעדרם של משקיפים בינלאומיים כהוכחה לכך שרק ״התנגדות״ חמושה יכולה להביא לסיום הכיבוש הישראלי. הארגון עשוי לנצל את הריק הביטחוני כדי להצדיק חידוש התקפות בטענה שמדובר בפעולות הגנה עצמית. התוצאה הצפויה היא הסלמה צבאית מחודשת. הסכנה המרכזית היא מבנית: ישראל דורשת אכיפה פעילה של פירוק חיזבאללה מנשקו; חיזבאללה מאיים במלחמת אזרחים אם ייעשה ניסיון לפרקו מנשקו; ואילו צבא לבנון חסר את הנחישות הפוליטית, ההסכמה הלאומית והעוצמה הצבאית הדרושות כדי לכפות לבדו את המונופול של המדינה על השימוש בכוח. נסיגת יוניפי״ל מבלי לפתור את שלוש הסוגיות הללו תותיר את צה״ל ואת חיזבאללה זה מול זה, משני עבריו של גבול שנוי במחלוקת. מאחר שנסיגת יוניפי״ל מתרחשת במקביל למשא ומתן משולש שטרם הוכרע ולמתיחות המתמשכת סביב פירוק חיזבאללה מנשקו, הסבירות לעימות ישיר בין ישראל לחיזבאללה גבוהה, ואינה תלויה בשינויים במערכת הפוליטית בישראל.