רכישת כמה נכסים סמוך ליריחו בידי ארגון יהודי ישראלי הובילה את הרשות הפלסטינית להטיל הגבלות חדשות על עסקאות מקרקעין שבהן מעורבים אזרחים ותושבים ערבים של ישראל. הנכסים, הממוקמים בשטח C ביהודה ושומרון, הנתון לשליטה אזרחית וביטחונית מלאה של ישראל, מוקפים בקרקעות בבעלות פלסטינית. כמה משפחות יהודיות ישראליות עברו לאחרונה להתגורר בבתים שנרכשו.¹
בתגובה, רשות המקרקעין הפלסטינית פרסמה צו המקפיא עסקאות לרישום מקרקעין שבהן מעורבים פלסטינים המחזיקים באזרחות ישראלית או במעמד של תושבי ישראל. ההנחה העומדת ככל הנראה מאחורי הצו היא שהנכסים שרכש הארגון היהודי היו בעבר בבעלותם של ערבים ישראלים.
ההחלטה חושפת סתירה יסודית במדיניות הרשות הפלסטינית. בעוד שהרשות רואה באזרחים ובתושבים הערבים של ישראל פלסטינים, כעת היא מתייחסת לאזרחותם הישראלית כעילה להגבלת עסקאות המקרקעין שלהם. הצו משקף גם מדיניות ארוכת שנים של הרשות הפלסטינית, הרואה במכירת קרקעות ליהודים עבירה פלילית חמורה, שהעונש עליה עשוי להגיע למאסר עולם עם עבודות פרך.
מכירת קרקעות ליהודים: עבירה שעונשה מאסר עולם
אחת העבירות החמורות ביותר על פי חוקי הרשות הפלסטינית היא מכירת קרקעות ליהודים. הרשות הפלסטינית מתייחסת לעסקאות כאלה בחומרה כה רבה, עד שבשנת 2014 תיקן יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, את החוק והחמיר את העונש המרבי ל"מאסר עולם עם עבודות פרך".²
מאז התיקון עצרו רשויות הרשות הפלסטינית והעמידו לדין עשרות בני אדם שנחשדו במכירת קרקעות ליהודים.³ אחד המקרים הבולטים ביותר היה של עיסאם עקל, שנידון בשנת 2018 למאסר עולם עם עבודות פרך.⁴ ואולם, עקל החזיק גם באזרחות אמריקאית. בעקבות התערבותו של שגריר ארצות הברית בישראל דאז, דייוויד פרידמן, הוא שוחרר לאחר שריצה חודשים ספורים בלבד בכלא.⁵ אחרים לא זכו לגורל דומה. פלסטינים שהואשמו במכירת קרקעות ליהודים היו גם יעד לרצח.⁶
ההגבלות האחרונות שהטילה הרשות הפלסטינית על עסקאות מקרקעין של ערבים ישראלים מייצגות היבט נוסף של מדיניות זו. הן מרחיבות את השלכותיה אל מעבר לפלסטינים החיים תחת סמכות השיפוט של הרשות הפלסטינית, ומחילות אותן גם על אזרחים ותושבים ערבים של ישראל.
פלסטינים בזהותם, ישראלים באזרחותם
הרשות הפלסטינית רואה בדרך כלל בלמעלה משני מיליון האזרחים והתושבים הערבים של ישראל פלסטינים, ללא קשר לאזרחותם הישראלית או למעמדם כתושבי ישראל. במינוח הפוליטי הפלסטיני, אנשים אלה מתוארים לעיתים קרובות כמי שמתגוררים ב"שטחי 1948" או ב"פנים", ולא בישראל.
הגדרה זו חלה גם על ערבים ישראלים המשולבים באופן מלא בחיים הציבוריים בישראל, ובהם מי ששירתו בצה"ל או בגופי ביטחון ישראליים אחרים, שופטים בבתי המשפט בישראל, רופאים בכירים בבתי חולים ישראליים, מנהלים בכירים במערכת הבנקאות וחברי כנסת.
חלק מהאזרחים הערבים בישראל מזדהים גם כפלסטינים, ומספר קטן מהם אף השתתף בפיגועי טרור ממניעים לאומניים פלסטיניים. מערכת התשלומים השנויה במחלוקת של הרשות הפלסטינית לאסירים ביטחוניים, המכונה "תשלום תמורת רצח" (Pay-for-Slay), כללה גם תשלומים נוספים לאזרחים ולתושבים ישראלים זכאים שהורשעו בעבירות ביטחוניות.
ואולם, יחסה של הרשות הפלסטינית לערביי ישראל חושף סתירה יסודית: היא טוענת שהם חלק מהעם הפלסטיני, ובו בזמן משתמשת באזרחותם הישראלית כעילה להגבלת זכויותיהם.
הפרשנות הסלקטיבית של הרשות הפלסטינית להסכמי אוסלו
על פי הסכמי אוסלו, לרשות הפלסטינית אין סמכות שיפוט פלילית על ישראלים.⁷ הגבלה זו חלה על אזרחים ותושבים ישראלים, יהודים וערבים כאחד.
הרשות הפלסטינית מרבה להסתמך על מגבלות סמכות השיפוט הללו כאשר היא מאשימה את ישראל בכך שהיא מאפשרת לישראלים להיכנס לאזורים הנתונים לשליטת הרשות הפלסטינית ולהפר את החוק הפלסטיני מבלי לעמוד לדין.
ואולם, כאשר אזרחים או תושבים ערבים של ישראל נחשדים במכירת קרקעות ליהודים, הרשות הפלסטינית נוקטת גישה הפוכה. היא טוענת לסמכות שיפוט פלילית עליהם, עוצרת חשודים ומעמידה אותם לדין, אף שאין לה סמכות לעשות זאת במסגרת הסכמי אוסלו.
למעשה, הרשות הפלסטינית מתייחסת לאזרחות הישראלית כמחסום משפטי כאשר היא מבקשת להטיל על ישראל אחריות לעבירות לכאורה, אך מתעלמת מאותה אזרחות כאשר היא מעוניינת להעניש ערבים המואשמים במכירת נכסים ליהודים.
הצו האחרון מעלה סוגיה קשורה נוספת. באמצעות הגבלת עסקאות לרישום מקרקעין שבהן מעורבים ערבים ישראלים, הרשות הפלסטינית שוב מבחינה בין פלסטינים על בסיס מעמדם המשפטי בישראל, אף שהיא טוענת שכולם משתייכים לאותו עם פלסטיני.
שוק הנדל"ן המתפתח של יריחו
יריחו משמשת זה שנים יעד פופולרי לחופשות חורף ולנופש בקרב משפחות פלסטיניות אמידות ובני האליטה הפלסטינית המסורתית. האקלים החם שלה וקרבתה לירושלים ולבקעת הירדן הפכו אותה ליעד אטרקטיבי לרכישת בתי נופש ולהשקעות בנדל"ן למגורים.
כוח המשיכה הזה נמשך גם כיום. שכונה חדשה יחסית בדרום העיר כוללת עשרות בתים פרטיים, שרבים מהם מצוידים בבריכות שחייה פרטיות.⁸
גם אזרחים ותושבים ערבים של ישראל, הן כאלה המגדירים את עצמם בראש ובראשונה כישראלים והן כאלה המגדירים את עצמם כפלסטינים, זיהו את הפוטנציאל הנדל"ני של יריחו. במשך שנים הם רכשו נכסים באזור ותרמו לצמיחתו של שוק המגורים המקומי.⁹
רכישות הנכסים האחרונות בידי יהודים הביאו כעת את העסקאות הוותיקות הללו לבחינה מחודשת מצד הרשות הפלסטינית.
במקום להגביל את תגובתה לחקירת עסקאות המכירה המסוימות, הרשות הפלסטינית הנהיגה הגבלה רחבה יותר, המשפיעה על בעלי נכסים ערבים ישראלים.
התוצאה המעשית היא יצירת קטגוריה נפרדת של פלסטינים, שיכולתם לרשום עסקאות מקרקעין מוגבלת בשל החזקתם באזרחות ישראלית או במעמד של תושבי ישראל.
הסתירה שביסוד מדיניות הקרקעות הפלסטינית
הצו האחרון מדגיש את הסתירה בין טענותיה של הרשות הפלסטינית לאחדות לאומית פלסטינית לבין יחסה לפלסטינים המחזיקים באזרחות ישראלית או במעמד של תושבי ישראל.
הרשות הפלסטינית ממשיכה להטיל עונשים חמורים על מכירת קרקעות ליהודים, טוענת לסמכות שיפוט על ערבים ישראלים כאשר היא מעמידה לדין חשודים במכירת קרקעות, וכעת גם מגבילה עסקאות לרישום מקרקעין שבהן מעורבים אותם ערבים ישראלים.
התוצאה היא מדיניות שבמסגרתה הרשות הפלסטינית רואה בערביי ישראל פלסטינים, ובו בזמן מטילה עליהם הגבלות בשל היותם ישראלים.
עם זאת, עבור רוכשי נכסים ערבים ישראלים נותרת הבחנה חשובה אחת. בשטחי C, שבהם ישראל מפעילה סמכות אזרחית, הצו של הרשות הפלסטינית אינו מונע מהם לרכוש ולרשום נכסים במסגרת מערכת הרישום הרלוונטית המנוהלת בידי ישראל.
האירוניה בולטת לעין: ערבים ישראלים שהרשות הפלסטינית טוענת שהם חלק מהעם הפלסטיני עשויים ליהנות מחופש רב יותר לרכוש ולרשום נכסים תחת המינהל הישראלי מאשר תחת שלטונה של הרשות הפלסטינית, המתיימרת לייצג אותם.
