יהיו אשר יהיו תוצאות הבחירות ב-27 באוקטובר, ראש הממשלה הבא יגיע ליומו הראשון בלשכה עם אותה דילמה על השולחן. לחץ בינלאומי כבד לסגור את הזירות הפתוחות, ובראשן עזה. לחץ מקביל להסדיר את הזירה הלבנונית והאיראנית. ומעליהם דרישה שכבר מנוסחת בגלוי בבירות המערב: הצהרה ישראלית על נכונות עקרונית להקמת מדינה פלסטינית, "אחרי רפורמות".
הוא יגיע לשולחן הזה עם ציבור שכבר השיב על השאלה בשבעה סקרים רצופים.
מאז מאי 2024 עוקב המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA) אחר עמדות הציבור הישראלי בסוגיה, בסדרת סקרים שנערכת על ידי "לזר מחקרים" בראשות ד"ר מנחם לזר באמצעות פאנל המשיבים האינטרנטי Panel4All. שבעה גלים, כל אחד מהם מדגם מייצג של כ-700 משיבים יהודים וערבים בגילאי 18 ומעלה, טעות דגימה מרבית של 3.7%. הגל האחרון נערך בין 2 ל-4 בספטמבר 2026 בקרב 703 משיבים.
זהו, למיטב ידיעתנו, מעקב הדעת-קהל הרציף הארוך ביותר שנערך בישראל על סוגיית המדינה הפלסטינית מאז 7 באוקטובר. בשבעת הגלים האלה לא נמצא שינוי בעמדת הציבור.
שלושה תרחישים, אותה תשובה
בסקר האחרון 67% מהציבור מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית בקווי 67', ובקרב המשיבים היהודים 75%. רק 7% תומכים ללא תנאים.
כשמוסיפים למשוואה נורמליזציה עם ערב הסעודית, התשובה כמעט אינה משתנה: 63% מתנגדים, 71% מהיהודים.
וכשמדללים את הבקשה עד לרמה הסמלית ביותר, הצהרה ישראלית על תמיכה עתידית לאחר שהפלסטינים יבצעו רפורמות, עדיין 52% מתנגדים ו-59% מהיהודים.
מה שקורה מתחת לקו
בשבעת הסקרים לאורך שלושים חודשים ההתנגדות למדינה פלסטינית בכלל המדגם נעה בין 64% ל-68%. סך התמיכה, מותנית ובלתי מותנית יחד, לא חרג מ-25% באף סקר.
בקרב המשיבים היהודים הטווח רחב יותר, בין 72% ל-79%. ההתנגדות עמדה על 79% במאי 2024, בשיא ההלם, התרככה ל-72% בספטמבר של אותה שנה, טיפסה שוב במהלך 2025, ובגל הנוכחי היא עומדת על 75%. הציבור היהודי לא היה קפוא, אלא התרכך במידה מסוימת במהלך 2024 ושב מאז לקרבת עמדת הפתיחה שלו. השטיחות של הנתון הכולל היא במידה רבה תוצר של תת-המדגם הערבי שנע בכיוון ההפוך.
הגל הראשון, ממאי 2024, כלל טבלת מעבר שהצליבה את עמדת המשיב לפני 7 באוקטובר ואחריו. 97% ממי שהתנגדו מלכתחילה נשארו בעמדתם. 82% מהתומכים ללא תנאים נשארו בעמדתם. אבל שליש מהתומכים המותנים, אלה שהיו מוכנים למדינה פלסטינית בתנאי הכרה ופירוז, עברו להתנגדות מוחלטת.
החשש מיהודה ושומרון גובר
בשונה מסוגיית המדינה הפלסטינית, יש נתון אחד בסדרה שנמצא בעלייה עקבית וחדה. בפברואר 2025 הביעו 62% מהציבור חשש ממתקפה דומה ל-7 באוקטובר מכיוון יהודה ושומרון. בספטמבר 2026 הנתון עומד על 77%. בקרב המשיבים היהודים העלייה חדה עוד יותר, מ-68% ל-86%.
הפילוח הפוליטי מלמד שהחשש חצה מחנות. אצל משיבי הימין הוא היה גבוה לאורך כל התקופה והגיע ל-86%. אצל משיבי השמאל, שהיו חצויים בתחילת התקופה, נרשם בספטמבר 2026 היפוך: 58% הביעו חשש לעומת 32% שאמרו שאינם חוששים.
הממצא עולה בקנה אחד עם מחקרו של סא"ל (במיל') עו"ד מוריס הירש מהמרכז הירושלמי על היקף ההתחמשות של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ועל תרחיש "היפוך הקנים", האפשרות שכוחות שאומנו ומצוידים במסגרת הסכמי אוסלו יופנו נגד יישובים ישראליים. כשהציבור מדרג את האיומים שעל הממשלה הבאה לטפל בהם, תרחיש היפוך הקנים ביו"ש מקבל ציון של 3.6 בסולם 1 עד 6, במקום השלישי, לפני שיקום חזבאללה בלבנון.
גבולות בני הגנה: קונצנזוס רחב
בסוגיית אזורי החיץ הציבור מציג עמדה מוצקה. 71% תומכים בכך שישראל תשמור על אזור חיץ צבאי בתוך רצועת עזה, בלבנון ובסוריה: 57% מגדירים זאת כתנאי ביטחוני הכרחי ועוד 14% מוכנים לכך כהסדר זמני. בקרב המשיבים היהודים התמיכה מגיעה ל-80%, ורק 13% מתנגדים.
התמיכה חוצה מחנות. בימין 78% מגדירים זאת כהכרח, במרכז 62% תומכים בסך הכל, ובשמאל 43%. אצל דתיים וחרדים מדובר ב-83% וב-81% בהתאמה. בפברואר 2025 תמכו 71% ברעיון הכללי של אזורי חיץ בגבולות לבנון, סוריה ועזה.
איראן וחמאס בראש, וטורקיה בפער
הציבור מדרג את האיומים לממשלה הבאה בסדר ברור. בראש שיקום איראני, חידוש תוכנית הגרעין והטילים הבליסטיים, בציון 4.3 בסולם 1 עד 6, ואחריו התעצמות חמאס מחדש בעזה בציון 4.2. בקרב המשיבים היהודים שני אלה מדורגים בראש בציון זהה של 4.4. בקרב המשיבים הערבים התמונה שונה: בראש דורגו פעולות קיצוניים יהודים ביו"ש (4.1) ומיד אחריהן האיום האיראני (4.0).
התשובות על טורקיה אינן עקביות. כאיום מדורג היא כמעט בתחתית הרשימה, עם 2.8 וללא הבדל בין יהודים לערבים. אבל כשנשאלים עליה ישירות, 68% מכלל הציבור ו-77% מהיהודים מסכימים שטורקיה מהווה איום ביטחוני מסוכן לישראל, 60% תומכים בפעולה צבאית למניעת ביסוס תשתיות ובסיסים טורקיים בסוריה, ו-70% סבורים שישראל צריכה לקבוע קווים אדומים ולפעול בערוץ מדיני מול ארה"ב לריסון טורקיה. הציבור מזהה את טורקיה כמסוכנת, אך אינו מדרג אותה כדחופה.
בסוגיות מדיניות החוץ דורגו בראש שני נושאים בציון זהה של 3.8: הקמת ברית אזורית נגדית לציר "מכה", פקיסטן, טורקיה וסעודיה, והרחבת הסכמי אברהם למדינות נוספות. אחריהם "אפקט ממדאני", עליית כוחות אנטי-ישראליים ואנטישמיים בארה"ב, בציון 3.7.
השורה התחתונה
המסר לקובעי המדיניות אחרי הבחירות אינו מסתכם ב"לא", והוא מרחיב יותר מכך.
ראשית, אין מחיר. הציבור נשאל שלוש פעמים בניסוחים שונים לאורך 30 חודשים, כולל בגרסה הסמלית ביותר, ובכל אחת מהן השיב באותו אופן. ההנחה הרווחת בבירות המערב, שדי בתמריץ הנכון, סעודי או אחר, כדי לשנות את המשוואה הישראלית, נבחנה אמפירית והתשובה ברורה.
שנית, זו אינה עמדה של מחנה אחד. בשאלת אזורי החיץ נמצא רוב בכל שלושת המחנות הפוליטיים. בשאלת החשש מאירוע דומה ל-7 באוקטובר מיו"ש יש כיום רוב חוששים גם בשמאל. ראש ממשלה שיקרא את ההתנגדות כעמדת ימין יטעה במפה, וכך גם מי שיניח שהיא ניתנת לגישור בקואליציה אחרת.
שלישית, ההתנגדות ממוקדת. התזוזה המשמעותית ביותר בסדרת הסקרים נרשמה לא בשאלת המדינה אלא בשאלת הרשות הפלסטינית כשותפה להסדר בעזה. הציבור פוסל את הכתובת: הרש"פ במתכונתה הנוכחית, וגם לאחר רפורמות. זהו חוסר אמון במוסד עצמו.
ורביעית, בזמן שהעולם דן בהקמת מדינה פלסטינית, הציבור הישראלי עסוק בשאלה ההפוכה, האם יהודה ושומרון יהפכו לחזית הבאה. 86% מהיהודים חוששים מכך. תוכנית מדינית שלא תיתן מענה לשאלה הזו לא תזכה לתמיכה ציבורית, משום שהיא עונה על שאלה שהציבור אינו שואל עוד.
הסקרים נערכו על ידי "לזר מחקרים" בראשות ד"ר מנחם לזר, באמצעות פאנל המשיבים האינטרנטי Panel4All. הגל האחרון נערך ב-2 עד 4 בספטמבר 2026 בקרב 703 משיבים יהודים וערבים בגילאי 18 ומעלה, טעות דגימה מרבית 3.7%.
