איראן קיבלה השבוע את התמונה שחיפשה: הוכחה לכך שהטילים שלה מסוגלים לחדור גם את מעטפת ההגנה האמריקאית ולגרום נזק ממשי. אלא שמאחורי תמונת הניצחון שמציגה טהרן מצטברת תמונה מורכבת בהרבה, תיק הגרעין חוזר למועצת הביטחון, הפיקוח הבינלאומי נותר משותק, הריאל ממשיך להיחלש והלחץ הפנימי על הממשלה גובר. השאלה כעת אינה אם איראן הצליחה לפגוע, אלא אם היא מסוגלת לתרגם את הפגיעה הזאת להישג אסטרטגי לפני שמחיר העימות יכביד עליה יותר מכפי שהוא מכביד על יריביה.

האישור שטהרן חיכתה לו הגיע ממקור אמריקאי

איראן קיבלה אתמול את מה שחיפשה במשך ימים: אישור חיצוני ראשון לכך שמתקפת הטילים על בסיס מוואפק סלטי באזור אל-אזרק בירדן לא הסתיימה רק ביירוטים ובנפילות בשטחים פתוחים. לפי דיווח אמריקאי, שמונה מטוסי F-15 אמריקאיים ספגו נזק קל והוחזרו לשירות, ומטוס תקיפה מסוג A-10 נפגע קשה יותר ונמצא ללא אחת מכנפיו.

הפרטים האלה אינם מאשרים את מלוא גרסת משמרות המהפכה, אבל הם מעניקים לטהרן הישג תעמולתי חשוב. הכוחות האמריקאיים בירדן שיגרו יותר משלושים טילי פטריוט במהלך ההגנה על הבסיס. מבחינת איראן, גם אם רוב הטילים יורטו, עצם העובדה שארצות הברית נאלצה להפעיל מערך הגנה רחב ולהוציא מלאי יקר של מיירטים היא חלק מן ההישג.

הדיווח האמריקאי עדיין אינו הודעה רשמית של הפנטגון, והוא גם אינו מסביר כיצד בדיוק נפגעו המטוסים: מפגיעה ישירה, מרסיסים או ממיירטים שנפלו באזור הבסיס. ירדן מסרה קודם לכן כי זיהתה עשרים טילים, יירטה שמונה עשר מהם ושני הנותרים נפלו בשטחים לא מיושבים. אפשר ליישב בין הגרסאות אם חלק מן הנזק נגרם בתוך הבסיס במהלך היירוט, אך בלי ממצאים פומביים מן השטח אין דרך לקבוע זאת בוודאות.

התקשורת האיראנית לא המתינה להבהרות. הפרסום הוצג כעדות ל"מכה כבדה" שספגה ארצות הברית. הניסוח הזה מנפח את חומרת הפגיעה: רק מטוס אחד תואר כניזוק באופן משמעותי, והשמונה האחרים חזרו לפעילות. ובכל זאת, מדובר בהישג ממשי יותר מן הטענות האיראניות הקודמות בדבר פגיעה במשחתות אמריקאיות, שהוכחשו בידי וושינגטון ולא זכו לאימות עצמאי.

מבחינת משמרות המהפכה, זה מספיק. אחרי ימים שבהם הודעותיהם נשענו בעיקר על סרטונים חלקיים ועל טענות שקשה לבדוק, מקור חדשות אמריקאי מוכר סיפק להם חומר לתעמולה. ההבדל בין תשעה מטוסים שניזוקו בדרגות שונות לבין תשעה מטוסים שהושמדו עלול להיטשטש במהירות בשידורי הטלוויזיה האיראנית.

הפיצוצים לאורך החוף עדיין מחכים להסבר

במהלך הלילה נשמעו פיצוצים בקשם, סיריק ומינאב שבמחוז הורמוזגאן. שלטונות המחוז מסרו כי הקולות בקשם הגיעו מכיוון הים, אך לא פרסמו הסבר ברור למקורם, לזהות התוקף או לנזק אפשרי. תושבים סיפרו שההדף הרעיד חלונות ודלתות, אולם עד כה לא פורסמו צילומים ברורים של מטרות שנפגעו או הודעה צבאית שמאפשרת להבין מה התרחש.

הזהירות כאן הכרחית. פיצוצים שנשמעים באזור חוף אינם מוכיחים בהכרח תקיפה אמריקאית. במרחב הזה פועלים כלי שיט, סוללות הגנה, טילים ומערכות לוחמה אלקטרונית, וכל אחד מהם עשוי להסביר חלק מן הקולות. ועדיין, המיקום ראוי לתשומת לב: קשם נמצאת בתוך מצר הורמוז מול בנדר עבאס, ומינאב וסיריק שוכנות ממזרח, לאורך החוף המוביל אל מפרץ עומאן. דיווחים קודמים הצביעו גם על פיצוצים באזור ג'אסק. זו בדיוק רצועת החוף שעליה נשענת היכולת האיראנית לפקח על התנועה הימית ולאיים עליה.

במקביל, משמרות המהפכה הודיעו כי האזור שבו יידרשו כלי שיט לתאם את מעברם עם איראן יתרחב ויחל בסביבת צ'אבהאר, כולל חלקים ממפרץ עומאן ומהים הערבי. דובר הארגון הזהיר כי ספינה שתיכנס ללא תיאום עלולה בעתיד להישלל משירותי נמל וביטוח איראניים.

המשמעות היא ניסיון להרחיב את זירת השליטה. במקום להמתין לספינות בנקודה הצרה של הורמוז, טהרן מבקשת לזהות אותן ולכפות עליהן כללים כבר בדרכן אל המצר. אין להכרזה הזאת מעמד משפטי בינלאומי המחייב חברות ספנות, אך מאחוריה עומד איום צבאי שכבר מומש נגד מכליות וכלי שיט.

מחיר הנפט מסוג ברנט חצה את רף מאה הדולרים לחבית, הרמה הגבוהה ביותר מאז סוף מאי, ובשוק מעריכים כי החרפה נוספת עלולה לדחוף אותו אף גבוה יותר. העלייה מעניקה לאיראן מנוף לחץ, אך אינה מבטיחה לה הכנסה. מחיר עולמי גבוה מועיל למי שמסוגל למכור. איראן נלחמת כעת לא רק על המחיר, אלא על עצם היכולת להוציא נפט, לקבל תמורתו מטבע זר ולהכניס סחורות דרך הנמלים.

תיק הגרעין חזר למועצת הביטחון

ההתפתחות המסוכנת יותר לטהרן התרחשה דווקא בווינה. מועצת הנגידים של סבא"א החליטה לדווח על אי-הציות האיראני למועצת הביטחון ולעצרת הכללית של האו"ם. 23 מדינות תמכו בהחלטה, שלוש התנגדו ושמונה נמנעו. זו הפעם הראשונה זה עשרים שנה שהסוכנות מדווחת כך על איראן למועצת הביטחון.

ההחלטה קוראת לאיראן "לתקן בדחיפות את אי-הציות" ולאפשר לסבא"א לתת ערבויות בנוגע לשלמות הדיווחים ולכך שחומר גרעיני לא הוסט לשימוש אחר. היא אינה מפעילה סנקציות באופן מיידי, אך היא מעבירה את המשבר לזירה מדינית מסוכנת יותר, שבה ניתן לדון בהקפאת נכסים ובצעדי ענישה. רוסיה וסין יכולות לחסום חלק מן המהלכים, אבל עצם ההעברה למועצת הביטחון היא הסלמה ברורה.

מוקד המחלוקת אינו נתון העשרה חדש. בדוח סבא"א מופיע המספר 440.9 קילוגרם אורניום שהועשרו לרמה של עד 60 אחוז, אך זהו אומדן ישן של המלאי שהיה בידי איראן ביוני 2025. בשל היעדר מידע וגישה, הסוכנות אינה יכולה לומר כיום מה גודל המלאי, מה הרכבו או היכן הוא נמצא. במילים אחרות, המספר נראה מדויק, אך אינו מתאר בהכרח את המצב הנוכחי.

זהו הבדל קריטי. סבא"א אינה יודעת אם החומר נותר באותם אתרים, הועבר, ניזוק בתקיפות או עבר עיבוד נוסף. אין לה גם תמונה עדכנית של מלאי הצנטריפוגות ושל פעילות מתקני ההעשרה. איראן יכולה לטעון שהמלחמה והתקיפות הופכות ביקורי פקחים למסוכנים, אך מבחינת הסוכנות, גם בזמן מלחמה המדינה מחויבת למסור מידע על חומר שהיה תחת פיקוח.

התגובה האיראנית נוסחה בשפה פוליטית חריפה. סגן הנשיא מוחמד-רזא עארף טען כי"אישור החלטה נגד תוכנית הגרעין השלווה של איראן, ביוזמת בעלי פצצת האטום, מבצעי הירושימה ומפרי הסכם הגרעין, מסמל סטנדרטים כפולים". נציג איראן בווינה, רזא נג'פי, היה חד עוד יותר: "המסמך מתגמל תוקפנות ומעניש את הקורבן. זה לא פיקוח, זו צביעות".

גם רוסיה אימצה חלק מן הקו האיראני. נציגה בסבא"א טען כי חידוש מלא של הפיקוח יחייב "ערבויות אמינות באמת" מארצות הברית ומישראל שלא ישובו להשתמש בכוח או לאיים בו. לדבריו, איראן הסכימה לביקורי הסוכנות בשלוש היחידות בתחנת הכוח בבושהר באמצע ספטמבר. אלא שהגישה לבושהר אינה פותרת את הבעיה המרכזית: בושהר היא תחנת כוח, לא מתקני ההעשרה בנתנז, פורדו ואספהאן.

הבורסה עולה, הריאל ממשיך לאבד גובה

במקביל להסלמה הצבאית והגרעינית, שוקי איראן מספרים סיפור מורכב יותר מכותרות הניצחון. מדד הבורסה בטהרן סיים את השבוע בעלייה של כ-9.5 אחוזים, וכמעט 15.97 טריליון תומאן נכנסו למניות, לזכויות ולקרנות מנייתיות. מי שמסתכל על המדד בלבד יכול לקרוא לזה "שבוע חלומי".

אבל מחוץ לבורסה התמונה פחות חגיגית. הדולר בשוק החופשי הגיע לכ-232,700 תומאן, עלייה שבועית של יותר מ-5 אחוזים. גרם זהב 18 קראט עלה לכ-24.34 מיליון תומאן, ומטבע זהב אימאמי לכ-242 מיליון תומאן. הציבור ממשיך להעביר כסף לנכסים שנתפסים כעמידים יותר מן הריאל.

גם העלייה במניות משתלבת בהתנהגות הזאת. חברות יצוא, כרייה, מתכות וזיקוק מחזיקות בנכסים או בהכנסות שערכם עולה בתומאן כאשר המטבע המקומי נחלש. בתקופה אינפלציונית, רכישת מניה יכולה להיות דרך נוספת לברוח ממזומן. לכן העלייה בבורסה אינה בהכרח ראיה לכך שהמשקיעים מאמינים שהמלחמה מתקרבת לסיום. היא עשויה להיות דווקא ביטוי נוסף לחוסר האמון בערך הריאל.

הנפקת ניירות הערך הצמודים למטבעות זהב סיפקה דוגמה נוספת. כותרות באיראן דיברו על "תור של 12 מיליון" לרכישה, בלי להבהיר אם מדובר בניירות ערך, בהזמנות או במדד ביקוש אחר. כל נייר מייצג אלפית ממטבע זהב מלא, והרכישה הוגבלה ליחידים ולקרנות זהב. גם בלי לדעת את משמעות המספר המדויק, עצם הביקוש מתאים למה שנראה בשוק המטבע: משקי בית מחפשים הגנה מפני פיחות, גם כשהזהב מוצע להם דרך מערכת ממשלתית.

הביקורת מבפנים כבר אינה עוסקת רק בניהול המלחמה

בתוך המערכת עצמה מתחילה להישמע ביקורת שאינה מופנית רק כלפי האויב החיצוני. ג'אהנבחש מוחבי-ניא, לשעבר חבר בנשיאות הפרלמנט, אמר כי המלחמה אכן משפיעה על מחירים, שירותים ותקציבים, אך דחה את הניסיון להפוך אותה להסבר לכל תקלה. לדבריו, שימוש קבוע במלחמה כתשובה לכשלי ניהול הוא "עצלנות".

הביקורת הזאת מעניינת משום שהיא מתפרסמת בתוך גבולות התקשורת המורשית. היא אינה מערערת על עצם המלחמה, אך היא כן מסמנת קו אדום פנימי: אי אפשר להשתמש באיום החיצוני כדי לפטור את הממשלה מאחריות לניהול הכלכלה, המטבע, האינטרנט והשירותים הציבוריים.

גולאם-עלי רג'אאי, יועץ לשעבר של האשמי רפסנג'אני, תקף את הממשלה מכיוון אחר וקבע כי "ביצועי הממשלה בהסרת הסינון אינם מתקבלים על הדעת". הוא הזכיר את הבטחתו של מסעוד פזשכיאן להקל את חסימת האינטרנט וטען שמיליוני מקומות עבודה נפגעו. לדבריו, הנשיא לא השתמש במעמדו במועצה העליונה לביטחון לאומי כדי לקדם פתרון, ובמקביל נכשל בהגנה על ערך המטבע.

הביקורת הרחבה ביותר באה מעלי ג'נתי, שר התרבות לשעבר ודמות ותיקה בממסד. ג'נתי הזהיר שסגירת הורמוז עלולה לדחוף מדינות התלויות בנתיב הימי לשיתוף פעולה ביטחוני נגד איראן. לדבריו, "אומנות הדיפלומטיה היא להפוך עוצמה צבאית לפתחים מדיניים וכלכליים בני קיימא, לא לבודד את המדינה בסביבתה".

ג'נתי אף הציע להשתמש בסעיף 59 לחוקה, המאפשר לערוך משאל עם בסוגיות פוליטיות, כלכליות ובינלאומיות מרכזיות. אין סימן שהנהגת איראן שוקלת צעד כזה, אך עצם העלאת האפשרות בראיון פומבי מלמדת עד כמה התרחב הדיון. בכירים לשעבר אינם מסתפקים עוד בדרישה לייעל את הממשלה; הם מתחילים לערער על הדרך שבה מתקבלות החלטות אסטרטגיות ללא השתתפות הציבור.

מאחורי הכותרות הצבאיות פועל מנגנון ענישה מואץ

בזמן שהכותרות מתמקדות בירדן, בהורמוז ובווינה, בתוך איראן ממשיך לפעול מנגנון ענישה מואץ. דווח כי תיקיהם של 18 אסירים בכלא דסתגרד באספהאן הועברו לבית הדין המהפכני עם אישומים העלולים להוביל לעונש מוות. לפי מסמך שיפוטי שהגיע לידי כלי תקשורת מחוץ לאיראן, בפרשת השריפה והמהומות בכלא נרשמו שמותיהם של 75 אסירים, ולפחות 26 הועברו להליך משפטי. האישומים כוללים הצתה, פגיעה במתקנים ציבוריים, הנהגת מהומות ו"הסתה למלחמה ולהרג".

חשוב לדייק: המסמך לא פורסם בידי מערכת המשפט האיראנית ולא אומת באופן עצמאי. לכן אין להציג את 18 האסירים כמי שכבר נידונו למוות. הניסוח המדויק יותר הוא שהם חשופים לאישומים שעשויים לאפשר לתביעה לדרוש עונש כזה.

הפרשה מצטרפת לדיווחים על עשרה מפגינים שנידונו למוות באספהאן ועל חמש הוצאות להורג בתיק המכונה "כיכר עליח'אני". תקופת המלחמה מעניקה לתביעה שפה מחמירה יותר: אירוע בתוך כלא אינו מתואר רק כהפרת סדר או פגיעה ברכוש, אלא כמרד בזמן מלחמה וכפגיעה בביטחון המדינה. ברגע שסעיפי האישום מנוסחים כך, מרחב הענישה מתרחב עוד לפני שהראיות נדונות בפומבי.

מסקנת הדסק: איראן הוכיחה יכולת פגיעה, לא יכולת לסיים את המשבר

התקיפה בירדן היא הצלחה טקטית איראנית. היא גרמה נזק לבסיס שבו מוצבים כוחות אמריקאיים, חייבה שיגור של עשרות מיירטים והעניקה לטהרן אישור חיצוני לכך שהאש שלה אינה סמלית. אין צורך להמעיט בכך. אבל גם אין בסיס להפוך מטוס אחד שנפגע קשה ושמונה מטוסים שחזרו לשירות לניצחון אסטרטגי.

ההתפתחות החשובה יותר לטווח ארוך התרחשה בווינה. תיק הגרעין נמצא שוב בפני מועצת הביטחון, ולסבא"א אין מידע עדכני על מיקומו של מלאי אורניום מועשר לרמה גבוהה. גם אם רוסיה וסין ימנעו סנקציות חדשות, חוסר הפיקוח מקשה על כל ניסיון לחדש משא ומתן ומחזק את הטענה שאיראן משתמשת במלחמה כדי ליצור עמימות גרעינית.

בחינת מצבה של איראן בשבועות הקרובים צריכה להתבסס על שלושה מדדים ברורים: מספר האוניות שיעברו בפועל במסלול מוסכם, הגישה שתינתן לפקחים למתקני ההעשרה ולא רק לבושהר, ושער הדולר בשוק החופשי. שלושתם מודדים תוצאות ולא הצהרות.

כל עוד השיט מצטמצם, הפיקוח הגרעיני אינו מתחדש והריאל נחלש, נכון לתאר את איראן כמדינה שהצליחה להעלות את מחיר העימות, אך עדיין לא תרגמה את כוחה הצבאי להסדר שמשרת את כלכלתה ואת ביטחונה.