הבוקר באיראן (ה') נפתח בפער חד בין ההבטחות המדיניות לבין המציאות בשטח. תקרית חדשה במצר הורמוז העמידה למבחן את ההסכמות עם עומאן, וביקורו של ראש ממשלת קטאר בטהראן עורר תקווה זהירה לתיווך, אף שוושינגטון מיהרה להבהיר כי אין משא ומתן רשמי. בתוך איראן, הנתונים הכלכליים מצביעים אולי על האטה חודשית באינפלציה, אך מחירי הזהב, חובות בתי המרקחת והוויכוח על סבסוד הבנזין מספרים סיפור אחר: המשבר עדיין מורגש היטב בחיי היומיום.
עוד לא הספיקו לפתוח מסדרון, וכבר מכלית נפגעה
הסיפור המרכזי של הבוקר האיראני אינו עוד הצהרה על מצר הורמוז, אלא תקרית שמעמידה את כל ההצהרות האחרונות במבחן. בשעה 04:53 דיווחה אירנ״א, בהסתמך על הודעת ארגון הסחר הימי הבריטי UKMTO ועל דיווח באל-ג׳זירה, כי קליע לא מזוהה פגע במכלית במצר. שריפה פרצה בכלי השיט, אך כובתה. אנשי הצוות לא נפגעו ולא דווח על נזק סביבתי. איסנ״א פרסמה דיווח דומה בשעה 05:02.
עד לסיום הסריקה לא פורסמו זהות המכלית, מיקומה המדויק, סוג הקליע או זהות הגורם ששיגר אותו. ברור שהתרחשה תקרית ימית, אך בשלב הזה אין די מידע כדי לייחס אחריות.
העיתוי הופך את התקרית למשמעותית הרבה מעבר לנזק הפיזי שנגרם למכלית. ב-25 באוגוסט הודיעו איראן ועומאן על מתווה מדורג הכולל מסדרון זמני משותף לשיט ופרויקט לפינוי מוקשים, לצד משא ומתן על נתיב קבוע, ניהול התנועה, החלפת מידע ושירותי ביטחון ימי.
כבר אז הבהירה טהראן שאין מדובר בפתיחה מלאה של המצר. כעת, בתוך פחות מיומיים, תקרית נוספת ממחישה שהסדר על הנייר עדיין אינו מבטיח ביטחון במים. המבחן אינו מסתכם במספר האוניות שיקבלו רשות לעבור. השאלות האמיתיות הן מי יגן עליהן, מי יחקור תקריות ומי יישא באחריות כאשר מקור האיום אינו מזוהה.
הפער בין המסמך המדיני לבין המציאות הימית המסוכנת ניכר גם בשערי העיתונים. סקירת העמודים הראשונים שפורסמה בשעה 06:29 הצביעה על שלושה נושאים שחזרו שוב ושוב: הבטחות הממשלה שאין מחסור בבנזין, דיבורים על החייאת מסלול ההבנות והירידה הזמנית בשער הדולר.
התמונה העולה מן הכותרות ברורה: החרדה מן המתרחש במצר מתורגמת כמעט מיד לשאלות על אספקה, מטבע והסיכוי להסדרה.
קטאר מנסה לתווך, וושינגטון ממהרת להנמיך ציפיות
לצד עומאן, גם קטאר תופסת הבוקר מקום מרכזי. משרד החוץ האיראני הודיע אמש, בשעה 22:19, כי ראש ממשלת קטאר ושר החוץ שלה, מוחמד בן עבד א-רחמן אאל ת׳אני, יגיע לטהראן היום. לדברי דובר המשרד, אסמאעיל בקאאי, הביקור נועד להמשך ההתייעצויות על היחסים הדו-צדדיים, השלום והביטחון באזור ומאמצי התיווך הקטאריים.
אלא שבשעה 03:48 פרסמה מהר תגובה המיוחסת לדובר הבית הלבן, שנמסרה לרשת אל-מיאדין. לפי הדיווח, אין כרגע משא ומתן עם איראן, לא מתוכננות שיחות והמצור הימי נמשך.
כך נראית כרגע הזירה המדינית: טהראן מציגה תיווך פעיל, בעוד וושינגטון מבקשת למנוע מהביקור להיתפס כפתיחתו של ערוץ רשמי.
גם בתוך הממסד האיראני אין קו אחיד ביחס למשא ומתן. אמש השיב יו״ר הפרלמנט מוחמד-באקר קאליבאף למכתב ששלח עורך כיהאן, חוסיין שריעתמדארי. קאליבאף כתב כי ״משא ומתן אינו ערך בפני עצמו ואינו טאבו״, וכי יש לקיימו כאשר הוא משרת את האינטרסים הלאומיים ומתנהל מעמדת כוח.
זו אינה עמדה ליברלית. היא עדיין עטופה בשפה של התנגדות ונאמנות למערכת, אך היא דוחה את הניסיון השמרני להציג את עצם השיח כבגידה.
נכון לבוקר 27 באוגוסט, לא פורסמה הודעה איראנית רשמית על סבב חדש של שיחות גרעין. לא פורסמו מועד לפגישה, הרכב משלחות, שינוי במלאי האורניום או מסמך חדש של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
ייתכן שביקורו של ראש ממשלת קטאר יעסוק גם בתיווך אזורי, אך אין כרגע בסיס להציג אותו כהוכחה לחידוש המסלול הגרעיני. גם דבריו של ראש הארגון לאנרגיה אטומית, מוחמד אסלאמי, בנוגע להשקעה בהיתוך גרעיני, מתייחסים לפיתוח טכנולוגי ארוך טווח ולא להסכם, לפיקוח או להעשרת אורניום.
האינפלציה מאטה על הנייר, אבל הכסף עדיין מחפש מקלט
המסר הכלכלי הרשמי מנסה להציג בלימה, אך הנתונים עצמם עדיין מתארים לחץ כבד. לפי דיווח שהתבסס על דברי סגן המדיניות המוניטרית בבנק המרכזי ועל תמצית המדד, האינפלציה החודשית באוגוסט עמדה על 3.7%, לעומת שיא של 8.5% במאי.
זו אכן האטה בקצב האינפלציה החודשי, אבל היא אינה מעידה על ירידת מחירים. במקביל, מרכז הסטטיסטיקה דיווח כי מדד המחירים ליצרן עלה ב-66.7% בשנה שהסתיימה באביב, ב-98.9% לעומת האביב הקודם וב-28.3% בתוך רבעון אחד. בחקלאות נרשמה אינפלציה שנתית של 86.9%.
הנתונים אינם סותרים זה את זה. הראשון מודד את השינוי החודשי במחירים לצרכן, ואילו השני משקף את הלחץ שכבר הצטבר אצל היצרנים. במילים אחרות, קצב ההתייקרות עשוי להאט, אבל העלויות הכבדות ממשיכות לחלחל אל המשק.
השווקים משקפים את אותה תמונה מורכבת. בסיום המסחר ב-26 באוגוסט עלה מדד הבורסה ב-2.6%, לשיא של 6.386 מיליון נקודות. לפי הדיווח, 93% מהמניות נסחרו בעליות וכ-4.625 טריליון תומאן מכספי משקיעים פרטיים נכנסו לשוק.
באותו יום נע הדולר בשוק החופשי סביב 198,500 עד 200,380 תומאן, לאחר שנגע קודם לכן ברמה של 205 אלף תומאן. הבוקר הוצג מחיר של 216,774,000 ריאל לגרם זהב 18 קראט, כלומר כ-21.68 מיליון תומאן. מחירו של מטבע אימאמי עמד על כ-216.98 מיליון תומאן.
במקביל, הממשלה מפעילה צעדים קצרי טווח שנועדו להרגיע את משקי הבית ואת שוק המטבע. היום אמור להיטען אשראי של מיליון תומאן לאדם בכרטיסי הסחורות של משפחות שספרת תעודת הזהות האחרונה של ראש המשפחה שלהן היא 7, 8 או 9.
ב-26 באוגוסט נפתחה גם האפשרות לרכוש עד 1,000 דולר בשער ממשלתי של 195 אלף תומאן, למי שלא ניצל את ההטבה בעבר. באותו יום הפער בין השער הממשלתי לשוק החופשי היה קטן יחסית. שני הצעדים אינם תוכנית לצמיחה כלכלית. הם נועדו לספק נזילות, לעודד צריכה ולייצב את הציפיות לזמן קצר.
מהמשאבה ועד בית המרקחת: ההבטחות כבר לא מרגיעות
הבנזין נותר אחת מנקודות החיכוך הפוליטיות הרגישות ביותר. אמש אמר סגן הנשיא לענייני ביצוע, מוחמד-ג׳עפר קאאם-פנאח, כי החלוקה הנוכחית אינה הוגנת. לדבריו, בעלי כמה כלי רכב נהנים מהסבסוד, בעוד אזרחים שאין בבעלותם מכונית אינם נהנים ממנו כלל.
במקביל הודיעה חברת הזיקוק וההפצה הלאומית כי שני בתי זיקוק אמורים להוסיף עד סוף השנה כ-12 מיליון ליטר בנזין ביום, כ-9% מהצריכה היומית לפי הערכתה. אלא שההבטחה להגדיל את ההיצע עדיין אינה מספקת תשובות בנוגע למחיר ולמכסה. היא גם תלויה בהשלמת מתקנים שטרם נכנסו כולם לפעולה.
ביום הרוקח הלאומי בחר מהר להפנות את הזרקור דווקא אל הסדקים בשרשרת התרופות. לפי כתבה המסתמכת על איגוד הרוקחים, חובות המבטחים לבתי המרקחת התקרבו ל-77 טריליון תומאן, והיקף ההמחאות החוזרות הגיע לכ-8 טריליון תומאן.
לפי הנתונים שפורסמו, יותר מ-18,500 בתי מרקחת פועלים במדינה ו-80% מהשירותים האמבולטוריים בתחום התרופות ניתנים בבתי מרקחת פרטיים. כאשר המבטחים משלמים באיחור, בתי המרקחת מתקשים לרכוש מלאי. כך נוצר מחסור שהצרכן פוגש בקופה, גם כאשר הייצור עצמו לא הופסק לחלוטין.
גם פתיחת שנת הלימודים הופכת למדד ליכולתה של המדינה לתפקד. הבוקר דווח כי 14 אוניברסיטאות פרסמו מועדי פתיחה לסוף ספטמבר, וכי משרד החינוך מצהיר על היערכות מלאה ללימודים פרונטליים כבר מראשית השנה.
אלא שמשפחות וסטודנטים חוששים משני תרחישים: חידוש הלחימה ומחסור בגז בחורף, שעלול להחזיר את הלימודים למסכים. בדיווח הוזכרה גם אזהרה קודמת של ארגון הפיקוח בנוגע לתשתיות של פלטפורמת הלימוד ״שאד״.
זהו אולי הסיפור האזרחי המדויק ביותר של הבוקר: המדינה מודיעה שהכול מוכן, בזמן שהציבור מנסה לחשב מה יקרה אם תנאי היסוד ישתנו שוב.
אפילו בתוך הממשלה מזהירים מפני ״חוק החדירה״
הוויכוח סביב חוק המאבק בחדירה לא נעלם לאחר שכמה מסעיפיו הוחזרו לוועדה. אמש הזהיר שר התרבות עבאס סאלחי כי העמימות בנוסח עלולה להגביר את המתח החברתי וליצור ״סנקציה עצמית״ מדעית, תרבותית ואמנותית.
החשיבות אינה טמונה רק בתוכן הדברים, אלא גם בזהות הדובר. הביקורת אינה מגיעה הפעם מפעילי זכויות אדם או מגורמי אופוזיציה, אלא משר בממשלה שחושש כי הגדרה רחבה מדי של קשר עם גורמים מחוץ לאיראן תשבש את עבודת המערכת שעליה הוא מופקד.
ארגון זכויות האדם הגולה הנגאו דיווח כי מהדי סעדוונדי, חבר סגל באוניברסיטת האמנות של אספהאן, נעצר בביתו והועבר למקום לא ידוע. לדיווח לא נמצא אישור מקומי.
הבוקר לא דווח בתקשורת המקומית על הפגנה חדשה או על שביתה ארצית. היעדר דיווח אינו מוכיח שלא התרחש אירוע, במיוחד כאשר הגישה לרשתות החברתיות ולערוצים מקומיים מוגבלת.
אבל הוא כן מלמד שבבוקר הזה השיח הציבורי הגלוי התמקד בעיקר ביכולתה של המדינה לנהל את המשברים שסביבה: לאבטח את המצר, לקדם תיווך, להתמודד עם האינפלציה, לספק דלק ותרופות ולפתוח את מוסדות החינוך כרגיל.
השורה התחתונה: איראן כבר לא יכולה להסתפק בהצהרות
איראן נכנסת הבוקר (ה') כששלושה שעונים פועלים במהירויות שונות. השעון המדיני מתקדם בזהירות בעזרת עומאן וקטאר. השעון הביטחוני נע מהר יותר, משום שכל תקרית ימית יכולה למחוק בתוך דקות את הרושם שיצרה הודעה דיפלומטית. השעון הכלכלי, לעומת זאת, אינו עוצר לרגע: גם כשהדולר נסוג מהשיא והבורסה עולה, הזהב נשאר יקר, אינפלציית היצרנים גבוהה וחובות בתי המרקחת ממשיכים להצטבר.
התקרית במכלית היא נקודת המבחן המיידית. אם איראן ועומאן יפעילו מנגנון חקירה, תיאום ושיתוף מידע ויצליחו למנוע הסלמה, המסדרון הזמני יקבל משמעות מעשית. אם לא, חברות הספנות והמבטחים יתמחרו את המעבר במצר לפי הסיכון בשטח, ולא לפי נוסח ההודעה המשותפת. גם ביקורו של ראש ממשלת קטאר ייבחן באותו אופן. חשיבותו אינה טמונה בעצם התמונה שתצולם בטהראן, אלא בשאלה אם ייווצר בעקבותיו ערוץ המסוגל להניב כללי משחק ברורים.
בזירה הפנימית מנסה הממשלה לקנות זמן באמצעות הזרמת מטבע, כרטיסי סחורות, הבטחות להגדלת ייצור הבנזין והצגת ההאטה באינפלציה החודשית. כל אחד מהצעדים האלה רלוונטי, אך אף אחד מהם אינו פותר לבדו את משבר האמון. הציבור שומע שהמחסור בדלק יטופל, אך עדיין אינו יודע מה יקרה למכסה. הוא שומע שהלימודים יהיו פרונטליים, אבל זוכר את המלחמה ואת משבר הגז. הוא שומע שבתי המרקחת הם החוליה האחרונה בשרשרת, בזמן שהחובות שמאחוריהם ממשיכים לגדול.
המגמה המרכזית היא המעבר מהצהרות לביצוע. טהראן אינה נבחנת עוד רק ביכולתה להציג עמידה מול ארצות הברית, אלא ביכולתה להפוך תיווך לביטחון ימי, נתוני אינפלציה ליציבות מחירים והבטחות אספקה לשירות יומיומי. זהו מבחן קשה יותר מניצחון בכותרת, משום שהוא נמדד בכל יום מחדש: במכלית שמצליחה לעבור בבטחה, במשפחה שמנסה לקנות מזון, בבית מרקחת שצריך לחדש את המלאי ובבית ספר שאמור לפתוח את שעריו.
