צבא כווית דיווח על יירוט טילים וכלי טיס בלתי מאוישים שיוחסו לאיראן, אך היקף התקיפה ותוצאותיה עדיין אינם ברורים. באיראן מתמקד השיח הציבורי בפגיעה בחתונה במחוז הורמוזגאן ובמספר הנפגעים הכולל בתקיפות האמריקאיות. התנועה המסחרית במצר הורמוז נותרה מצומצמת מאוד, ובטהראן פרץ עימות פוליטי סביב הטענה שסין הציבה תנאים להמשך יחסיה עם איראן. בשוק החופשי הגיע הדולר לכ-220 אלף תומאן, והזהב ומטבעות הזהב המשיכו להתייקר.

הלילה שבו כווית הצטרפה למעגל האש

בשעה 05:33 דיווחה סוכנות הידיעות האיראנית אירנ"א, בהסתמך על הודעת צבא כווית, כי מערכות ההגנה האווירית במדינה פעלו נגד טילים וכלי טיס בלתי מאוישים. הצבא הכוויתי ייחס את התקיפה לאיראן, והדיווח הופץ גם בסוכנות הידיעות הרשמית של איחוד האמירויות.

בשעות הראשונות לאחר האירוע לא פורסמו נתונים מלאים על מספר הטילים והכטב"מים ששוגרו, שיעור היירוט, הנזק לתשתיות או מספר הנפגעים. בכמה כלי תקשורת ערביים הופיעו טענות על פגיעה בבסיס אמריקאי, אך לא התקבל להן אישור רשמי. גם מטהראן לא פורסמה הודעה שקיבלה אחריות או סיפקה פרטים מבצעיים.

בין חצות ל-07:33 בבוקר לא דווח על תקיפה אמריקאית חדשה בתוך איראן, אך הירי לכווית מבהיר שהיעדר תקיפה ישירה בשטח האיראני אינו מעיד בהכרח על הפסקת אש. מנגנון התגובה של טהראן ממשיך לפעול באמצעות איום על מדינות שבהן מוצבים כוחות אמריקאיים.

מבחינת איראן, הרחבת המרחב הגאוגרפי של העימות עשויה להגדיל את הלחץ על וושינגטון ולייקר את השימוש בבסיסים האמריקאיים במפרץ. המחיר המדיני עלול להיות גבוה מהתועלת הצבאית. כווית ומדינות מפרץ נוספות ניסו במשך שנים לשמור על ערוצי קשר עם איראן ולהימנע מעימות ישיר. כאשר טילים או כטב"מים מגיעים לשטחן, הן מקבלות סיבה מעשית להעמיק את התיאום הביטחוני עם ארצות הברית.

החתונה בסיריק הופכת לסיפור הלאומי של המלחמה

בתוך איראן, מוקד השיח אינו התקיפה בכווית אלא הפגיעה בחתונה בכוהסתכ שבמחוז סיריק, בדרום-מזרח הורמוזגאן. במכתב ששיגרה איראן למועצת הביטחון של האו"ם נמסר כי ארבעה בני אדם נהרגו, בהם ילד בן ארבע, ויותר מ-70 נפצעו. בדיווח של סוכנות הידיעות AP הופיע מספר נמוך מעט יותר, יותר מ-60 פצועים, אך גם שם דווח על ארבעה הרוגים.

פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית מסר כי הוא בוחן את הדיווחים. עדיין לא ניתן הסבר מלא כיצד נפגע המבנה שבו התקיימה החתונה. ארצות הברית טוענת שמטרות התקיפות היו צבאיות, אך המידע הקיים אינו מאפשר לקבוע אם הפגיעה בבית נגרמה מטעות בזיהוי, מסטייה של חימוש, מנזק משני או מסיבה אחרת. גם אין בסיס לקביעה שהחתונה הותקפה במכוון.

איראן בחרה למסגר את האירוע במונחים החריפים ביותר. כותרת המכתב ששיגרה לאו"ם תיארה אותו כ"התוקפנות החדשה של ארצות הברית וההתקפה הפושעת על טקס חתונה". הניסוח אינו מחליף חקירה, אבל הוא מסביר מדוע האירוע תפס מקום מרכזי כל כך בתקשורת האיראנית.

חוסיין כרמאנפור, ראש מערך ההסברה של משרד הבריאות, פרסם נתון מצטבר של 18 הרוגים ו-142 פצועים בתקיפות שבוצעו בין 30 באוגוסט בשעה 20:30 ל-2 בספטמבר בשעה 20:30. לדבריו, בין הפצועים היו 61 נשים ו-44 קטינים, ובין ההרוגים שתי נשים וילד. כרמאנפור הגדיר את האירועים כ"התקיפה הפושעת האחרונה של ארצות הברית".

העיתון המשהרי תיאר את האבל בסיריק כאבל של איראן כולה, וחיבר בינו לבין התקיפות על בסיסים אמריקאיים ועליית מחיר הנפט. החיבור בין הקורבנות לתגובה הצבאית אינו מקרי: איראן מוצגת בו בזמן כמדינה שנפגעה וכמדינה שמסוגלת לנקום. עבור השלטון, זהו מסגור נוח שמסיט את השיח מהשאלות הקשות על הגנת האזרחים לעבר שיח של כבוד לאומי.

בבושהר הודיע המושל כי צוותים יפעלו לנטרול נפלים בבסיס הימי החל מ-08:00 ב-3 בספטמבר ועד 7 בספטמבר. הרשויות הזהירו כי במהלך העבודות עשויים להישמע פיצוצים מבוקרים. מבצע פינוי שנמשך כמה ימים ממחיש שהתקיפה אינה מסתיימת כשהמטוסים עוזבים. היא נשארת בשטח בדמות תחמושת שלא התפוצצה, אזורים סגורים וסיכון מתמשך לתושבים ולעובדים.

הפגנת השליטה בהורמוז נראית יותר ויותר כמו שיתוק

מרכז המידע הימי המשותף של בריטניה, JMIC, השאיר את רמת האיום במצר הורמוז בדרגת SEVERE, החמורה ביותר בסולם שבו הוא משתמש. בדוח מ-1 בספטמבר נכתב כי "פעולה עוינת מכוונת נחשבת סבירה מאוד בתנאים הנוכחיים".

המרכז דיווח גם על טיסות מעקב של כטב"מים השייכים למשמרות המהפכה, מעקב ממוקד אחר אוניות סוחר ופניות בקשר לספינות חולפות. על פי הדוח, הפעולות נועדו להפגין נוכחות איראנית בנתיבי השיט ולשמר את הלחץ על כלי השיט.

התנועה המסחרית במצר נותרה במספר חד-ספרתי של אוניות בכל כיוון, לעומת ממוצע היסטורי של כ-138 כלי שיט ביום בשנת 2025. במקביל נרשמו 39 מעברים בסיוע אמריקאי במהלך 30 ו-31 באוגוסט. חלק קטן מהאוניות עובר במסגרת מוגנת או מתואמת, בזמן שחברות רבות מעדיפות להמתין ולא להסתכן.

הדוח אישר שתי פגיעות במכליות. BURGAN נפגעה מקליע לא מזוהה באזור מכל הנטל האחורי, בלי שדווח על נפגעים. SENEGAL PROSPERITY נפגעה משלושה קליעים שתוארו כרקטות באזור חדר המנועים ומכל הנטל, איבדה את התקשורת, יצאה מכלל פעולה ונטתה על צדה. אנשי הצוות פונו.

במקביל התקבל אישור לכך ששני אנשי צוות שנפצעו באירוע אחר ב-31 באוגוסט מתו מפצעיהם. חברת הספנות הסעודית בהרי וממשלת הפיליפינים זיהו אותם כאזרחים פיליפינים ששירתו במכלית הסעודית סידר. סעודיה ייחסה את התקיפה לאיראן, אך טהראן לא קיבלה אחריות וזהות הקליעים לא פורסמה.

השליטה האיראנית במצר אינה מתבטאת כרגע בניהול יציב של התנועה, אלא ביכולת להעלות את רמת הסיכון עד שרוב החברות המסחריות מעדיפות להישאר בחוץ. זה מעניק לטהראן מנוף מיידי, ובאותה נשימה פוגע בלקוחות הנפט שלה, מגדיל את עלויות הביטוח ומכניס את סין ומדינות המפרץ עמוק יותר לתוך המשבר.

הוויכוח על סין נוגע בעצב הרגיש של טהראן

חוסיין מרעשי, מזכ"ל מפלגת משרתי הבנייה המזוהה עם המחנה הפרגמטי, טען ב-2 בספטמבר כי סין הציבה תנאים ברורים להמשך המגעים עם איראן ולביקורו של יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף בבייג'ינג.

"הסינים אמרו לנו בצורה ברורה מאוד: תפתחו את מצר הורמוז, לא תגבו אגרה ותפתרו את הבעיות עם סעודיה וארצות הברית", אמר מרעשי. לדבריו, רק לאחר מכן תתאפשר נסיעתו של קאליבאף לסין.

לא פורסם מסמך סיני המאשר את הדברים, ומשרד הנציג המיוחד של איראן לענייני סין מיהר להכחיש אותם. בהודעתו נכתב כי "הטענה שהנסיעה לבייג'ינג הותנתה במימוש דרישות מסוימות אינה נכונה".

העיתון כיהאן הצטרף למתקפה על מרעשי בניסוח ישיר במיוחד: "הדברים שאתה אומר על התנאים של סין הם שקר". העיתון טען שסין מקיימת כיום את שיתוף הפעולה הכלכלי הנרחב ביותר עם איראן, והאשים את מרעשי בסיוע למלחמה הפסיכולוגית האמריקאית.

עוצמת התגובה מסבירה מדוע הדברים רגישים גם בלי הוכחה שהם נכונים. המחנה הפרגמטי מנסה לומר שסין אינה מעניקה לטהראן אשראי בלתי מוגבל, ולא תסכן את נתיבי האנרגיה שלה רק כדי לתמוך במדיניות האיראנית. מבחינת המחנה השמרני, עצם האפשרות שבייג'ינג מציבה תנאים פוגעת באחד הטיעונים המרכזיים של מדיניות הפנייה מזרחה: ההבטחה שאפשר לעמוד מול המערב בעזרת שותפים שאינם דורשים מאיראן לשנות את התנהלותה.

מצר הורמוז מעמיד כעת את ההבטחה הזאת במבחן. כל עוד הלחץ האיראני מופנה בעיקר כלפי ארצות הברית, בייג'ינג יכולה לשמור על עמימות. ברגע שמכליות נפגעות והתנועה הימית מצטמצמת, גם סין מתחילה לשלם את המחיר.

אין נתון גרעיני חדש, ויש פחות יכולת לדעת מה קורה

לא פורסמה הבוקר התפתחות חדשה בתוכנית הגרעין. הנתונים שחזרו לכותרות מקורם בחלקים מדוח חסוי של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, שאירנ"א פרסמה ב-1 בספטמבר. הם מתייחסים למצב ב-13 ביוני 2025, ולא למדידה שבוצעה השבוע.

לפי הנתונים, מלאי האורניום המועשר הכולל של איראן הוערך ב-9,874.9 קילוגרם, מהם 440.9 קילוגרם שהועשרו לרמה של 60%. הסוכנות דיווחה כי במשך שלושה חודשים לא קיבלה מאיראן מידע חדש ולא נהנתה מגישה לאתרי ההעשרה הרלוונטיים.

אי אפשר להשתמש במספרים האלה כדי לקבוע שהמלאי גדל מאז. הבעיה המהותית היא היעדר הגישה: בלי ביקורים באתרים ובלי רצף של דיווחים, אין נקודת פתיחה מוסכמת למשא ומתן עתידי. גם אם מתווך יצליח להציע נוסחת פשרה, יהיה קשה להגדיר מה איראן נדרשת להקפיא, להעביר או לדלל כאשר הצדדים אינם מסכימים אפילו על הכמות הקיימת.

השוק האיראני אינו ממתין להודעות הממשלה

הדולר בשוק החופשי הגיע הבוקר לכ-220 אלף תומאן, לעומת שער סגירה של כ-212 אלף תומאן ב-1 בספטמבר. השוק אינו שקוף והשערים משתנים בין זירות ומתווכים, אבל המגמה ברורה: הציבור והעסקים מגדילים את הביקוש למטבע זר.

גם הזהב המשיך להתייקר. גרם זהב 18 קראט נסחר סביב 22.84 מיליון תומאן, ומחירו של מטבע אימאמי הגיע לכ-229.01 מיליון תומאן, עלייה של כמעט 3% לעומת הבוקר הקודם.

נגיד הבנק המרכזי הבטיח מוקדם יותר השבוע להעמיד עד שני מיליארד דולר לצורך ייצוב השוק. הזרמת מטבע יכולה למתן תנודה חדה, אך העלייה בשער מצביעה על כך שהסוחרים עדיין מעריכים שהביקוש להגנה גדול מיכולתו של הבנק לייצר תחושת יציבות.

עבור משפחה איראנית, קניית דולרים או זהב אינה בהכרח הימור על קריסה מיידית. היא משמשת ביטוח מפני שילוב של אינפלציה, סנקציות, פגיעה אפשרית ביצוא הנפט והתרחבות המלחמה למדינות נוספות.

הלחץ מורגש גם בחשבונות השוטפים. כיהאן דיווח על תלונות של צרכנים שלפיהן חשבונות החשמל גדלו פי כמה. חברת תוואניר טענה כי אצל מי שלא שינה את היקף הצריכה, ההתייקרות אמורה להיות מוגבלת בהרבה, וכי חלק מהחשבונות החריגים נובעים ממעבר למדרגות תעריף גבוהות יותר.

עצם העובדה שהתלונות פורסמו בעיתון שמרני חשובה. יוקר המחיה כבר אינו נושא שהמערכת יכולה לפטור בקלות כביקורת שמגיעה רק מיריביה הפוליטיים.

דורשים לכידות, וממשיכים לגזור עונשי מוות

ארגון זכויות האדם HRANA דיווח כי בית המשפט העליון אישר את עונש המוות של עלי-אסע'ר פיג'מברִי, בן 26, שנעצר בעקבות מחאות ינואר. עורך דינו ביקש משפט חוזר ועיכוב ביצוע.

בדיווחים קיימים פערים בנוגע למידת מעורבותו של פיג'מברִי באירועים, ופסק הדין המלא לא פורסם. עצם אישורו של עונש המוות, בזמן שהשלטון דורש מהציבור להתאחד סביב נפגעי התקיפות האמריקאיות, מדגיש את הסתירה במדיניותו.

כלפי הציבור הרחב מדבר המשטר על לכידות לנוכח ההרוגים בסיריק ובמקומות אחרים. כלפי מי שהשתתפו במחאה פנימית הוא ממשיך להפעיל את אמצעי הענישה החמורים ביותר. קשה להפוך את הכעס על התקיפות האמריקאיות לאמון מחודש במוסדות המדינה, כאשר אותם מוסדות ממשיכים לאיים על אזרחים בעונש מוות.

מסקנת הדסק: איראן מרחיבה את טווח האש ומקצרת את הדרך החוצה

נכון לבוקר 3 בספטמבר, איראן מוכיחה שהיא מסוגלת לשבש את השיט, לאיים על בסיסים אמריקאיים ולהרחיב את העימות למדינות המפרץ. מה שעדיין לא ברור הוא כיצד ההסלמה הזאת משפרת את מצבה המדיני.

הירי לכווית מקרב מדינה נוספת למערך ההגנה האמריקאי, השיתוק בהורמוז מכביד גם על סין והתקיפות נגד כלי שיט מספקות הצדקה להמשך הפעילות הצבאית במצר. טהראן מייצרת לחץ, אך כל צעד כזה מצמצם גם את מספר השותפות שיוכלו לעזור לה לתרגם אותו להסדר.

בתוך איראן הולך ומתרחב הפער בין המסר הרשמי להתנהגות הציבור. התקשורת הממלכתית מדברת על דיוק, שליטה ונקמה, בזמן שהאזרחים רואים 18 הרוגים לפי נתוני משרד הבריאות, נפלים בבושהר, חשבונות חשמל חריגים ודולר שמגיע ל-220 אלף תומאן. העלייה בזהב ובמטבע הזר מצביעה על כך שמשקי הבית אינם בטוחים שהממשלה מסוגלת לשלוט במחיר הכלכלי של המלחמה.

כעת המוקד עובר לתגובה האמריקאית על הירי שיוחס לאיראן בכווית. גם היקף הנזק בכווית, מספר האוניות שיצליחו לעבור בפועל בהורמוז והתערבות הבנק המרכזי בשוק המטבע יקבעו אם הלחץ יתחיל להיחלש או יגלוש ליום נוסף של הסלמה.

איראן הצליחה להראות שהיא יכולה להעלות את המחיר עבור האזור כולו. היא עדיין לא הראתה שהיא יודעת כיצד לעצור את התהליך לפני שהמחיר חוזר אליה.