פחות מיממה לאחר שטהראן ניסתה להחזיר את מזכר אסלאמאבאד למרכז השיח, המסלול הצבאי דחק כמעט לחלוטין את המסלול המדיני. פיקוד המרכז האמריקאי אישר גל תקיפות נגד יעדי משמרות המהפכה, והרשויות באיראן דיווחו על חמישה הרוגים ו-68 פצועים בבית שבו נערכה חתונה. איראן הגיבה בירי לעבר מטרות בשלוש מדינות באזור, אך אין בינתיים אישור לנזק הכבד שהיא מתארת. בתוך המדינה, מחיר המלחמה כבר מורגש בחשמל, באינטרנט, בדולר, בזהב ובחשש מהכפלת מחיר הבנזין.
פחות מיממה מהצעה להסדרה, האזור שוב עולה באש
בבוקר 1 בספטמבר עוד ניסתה טהראן להחזיר את מזכר אסלאמאבאד למרכז הבמה. הנשיא מסעוד פזשכיאן ושר החוץ עבאס עראקצ׳י דיברו על חזרה לצעדים הדדיים, והמתווכים בפקיסטן, קטאר ועומאן ניסו לשמור על ערוץ פתוח. פחות מיממה לאחר מכן, השיח האיראני כבר אינו עוסק בשאלה כיצד חוזרים להסכם. הוא עוסק בשאלות אחרות לגמרי: אילו יעדים הותקפו, כמה אזרחים נהרגו והיכן תנחת התגובה הבאה.
פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית אישר כי השלים אמש גל תקיפות נגד יעדים של משמרות המהפכה. לפי ההודעה האמריקאית, הותקפו מערכות הגנה אווירית, מכ״מים, נכסים ימיים, יכולות להנחת מוקשים ותשתיות תקשורת. וושינגטון קשרה את התקיפות לניסיונות איראניים לפגוע בספנות המסחרית ובחיילים אמריקאים. עם זאת, ההודעה לא פירטה את מיקומו של כל יעד, את מספר התקיפות או את תוצאותיהן. היא גם לא התייחסה ישירות לדיווחים האיראניים על נפגעים אזרחיים.
הפער הזה הפך במהירות למרכז הסיפור. ארצות הברית מדברת על מבצע מוגבל נגד תשתיות צבאיות. איראן מציגה תמונות של אזרחים, ילדים ויישובים שבהם החשמל והתקשורת נפגעו. כל עוד התמונה המלאה אינה מתבררת, כל צד יכול להציג לציבור שלו סיפור שונה לחלוטין על אותו לילה.
החתונה שהפכה לסמל הלילה
האירוע שהשתלט על התודעה האיראנית התרחש בכוהסתכּ, עיר חוף במחוז סיריק שבהורמוזגאן. לפי הודעת הסהר האדום שפורסמה בתקשורת האיראנית, בית שבו נערכה חתונה נפגע. חמישה בני אדם נהרגו ו-68 נפצעו. רבים מהנפגעים הוגדרו ילדים. 11 בני אדם טופלו במקום וכ-20 הועברו לבית החולים במינאב.
מספרי הנפגעים השתנו לאורך הלילה. הדיווחים הראשונים דיברו על שני הרוגים ו-50 פצועים, לאחר מכן על ארבעה הרוגים, ולבסוף על חמישה. פרטים רבים עדיין חסרים, הרי שאף שמותיהם של כל הנפגעים לא פורסמו, לא הוצג תיעוד מלא של הזירה ולא ברור מה היה היעד המתוכנן של התקיפה. לכן אי אפשר לקבוע שארצות הברית תקפה את החתונה במכוון. מה שכן אפשר לקבוע הוא שבית שבו נערך האירוע נפגע במהלך התקיפות, ושעשרות בני אדם, ובהם ילדים, נהרגו או נפצעו.
התמונה התרחבה לפנות בוקר גם למחוז ח׳וזסתאן. סגן המושל לענייני ביטחון דיווח כי תקיפות באזור אהוואז ואע׳אג׳ארי גרמו לשבעה הרוגים ולשמונה פצועים. ההודעה לא הבהירה אם הנפגעים היו אזרחים או אנשי צבא, וגם לא ציינה אילו מתקנים הותקפו. במקביל נפגעו רשתות החשמל והתקשורת בהורמוזגאן. נזק נגרם לאנטנות ולאתרי סלולר ואינטרנט באזור סיריק, והפסקות חשמל נרשמו בסיריק ובאי קשם. בקשם הושב החשמל בתוך פחות משעה, אך במקומות אחרים עדיין נמשכו העבודות על תשתיות התקשורת. זהו הפרט שמכניס את המלחמה אל תוך הבית האיראני. לא רק בסיסים, טילים ומכליות, אלא טלפון שאינו עובד, אינטרנט שנעלם ויישובים שנשארים בחשכה בזמן שמפנים פצועים.
איראן מרחיבה את התגובה לשלוש מדינות
התגובה האיראנית חרגה הלילה מגבולות מצר הורמוז והתרחבה לירדן, בחריין ועיראק. משמרות המהפכה הודיעו כי שיגרו טילים בליסטיים לעבר מחנה תיתין, בסיס של חיל הנחתים האמריקאי בעקבה שבירדן. לפי ההודעה האיראנית, חיילים אמריקאים רבים נהרגו, מתקנים חשובים נהרסו ומסוקי תקיפה נפגעו. בהמשך טענה איראן כי תקפה גם האנגרים שבהם הוחזקו כלי טיס בלתי מאוישים מדגמי RQ-4 ו-MQ-9 בבסיס הנסיך חסן.
ההודעה הרשמית של ירדן הציגה תמונה שונה מאוד. צבא ירדן מסר כי 13 טילים בליסטיים נכנסו למרחב האווירי של הממלכה. עשרה מהם יורטו ושלושה נפלו בשטחים מרוחקים. לפי עמאן, לא היו הרוגים או פצועים. מקור אמריקאי הכחיש בנפרד את הטענה שלפיה חיילים אמריקאים נהרגו. עצם ירי הטילים ברור, אך הטענות האיראניות על אבדות רבות, השמדת כלי טיס ונזק כבד לבסיסים עדיין אינן נתמכות במידע הזמין.
גם בחריין הפכה לזירת תגובה. צבא איראן הודיע כי שלח כלי טיס בלתי מאוישים לעבר מתקני מכ״ם וריכוזי כוחות אמריקאיים בבסיס שיח׳ עיסא. בחריין אישרה שכלי טיס איראניים התקרבו לשטחה, אך טענה שמערכות ההגנה האווירית יירטו והשמידו אותם. לא דווח על נפגעים או על פגיעה בבסיס.
משמרות המהפכה דיווחו גם על פעולה משולבת נגד בסיסים אמריקאיים בארביל שבעיראק. לפי הגרסה האיראנית, נפגעו מרכז תחזוקה, מחסני ציוד ומערכת השליטה של בלון תצפית אמריקאי. מקורות בעיראק אישרו שנשמעו פיצוצים בארביל ובסולימאניה, אך לא פורסם מידע המאשר את היקף הנזק שתיארה איראן.
הפער בין היקף השיגורים לבין תוצאותיהם הוא לב הסיפור. איראן הצליחה להרחיב במהירות את שטח האיום ולגרום לכמה מדינות באזור להפעיל אזעקות ומערכות הגנה אווירית. לעומת זאת, המידע הקיים עדיין אינו מוכיח את תיאורי ההרס והאבדות שמפרסמים משמרות המהפכה. מבחינת התעמולה הפנימית, עצם היכולת לירות לעבר כמה מדינות בו זמנית מוצגת כניצחון. מבחינת המאזן הצבאי, שיעור היירוטים והיעדר האישור לנזק משמעותי מספרים סיפור זהיר הרבה יותר.
הורמוז נעול בפחד, גם בלי הודעת סגירה
משמרות המהפכה הודיעו כי התקיפות האמריקאיות רק יחזקו את ה״מנעול״ האיראני על מצר הורמוז. הם טענו גם להפלת כלי טיס אמריקאי נוסף מסוג MQ-9, שלדבריהם הוא הכלי ה-50 שהופל מאז פרוץ המלחמה. אין אישור אמריקאי או תיעוד להפלה הנוכחית, וגם לא למספר הכולל שהציגה איראן.
מנגד, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ טען במהלך הלילה כי לארצות הברית יש שליטה כמעט מוחלטת במצר וכי כלכלת איראן נמצאת בתהליך של קריסה. הוא דחה את הטענה שלפיה התקיפות נועדו להחזיר את טהראן לשולחן המשא ומתן ואף קרא לאזרחי איראן להתקומם נגד השלטון.
הדברים מצמצמים עוד יותר את יכולתה של ממשלת פזשכיאן להציג את ההסלמה כאמצעי לחץ בדרך להסכמה. הם גם עומדים בסתירה למסרים שהגיעו יום קודם מטהראן, שלפיהם אפשר לחזור במהירות למזכר אסלאמאבאד. בינתיים התברר כי שתי מכליות ענק, ולא אחת בלבד, נפגעו כשניסו לצאת ממצר הורמוז. מדובר במכלית הסעודית Cedar ובמכלית Senegal Prosperity, הנושאת דגל ליבריה. לפי הדיווחים, כל אחת מהן נשאה כשני מיליון חביות נפט סעודי. אנשי הצוות לא נפגעו, ואף גורם לא קיבל אחריות לתקיפות. מחיר חבית נפט מסוג ברנט הגיע הבוקר לכ-95.5 דולר, עלייה של קרוב ל-5% בתוך יממה.
הנתונים האחרונים באתר מעקב ימי הציגו שלוש חציות מסחריות בלבד ב-23 באוגוסט, לעומת כ-85 ביום שלפני פרוץ המשבר. נתוני המעקב מתפרסמים בפיגור ולכן אינם מתארים את התנועה בלילה האחרון, אך הם מצביעים על מציאות פשוטה: הוויכוח על מי ״שולט״ במצר מסתיר את העובדה שרוב חברות הספנות אינן מוכנות, או אינן מסוגלות, לשלם את מחיר הביטוח והסיכון. הורמוז אינו חייב להיות סגור באופן רשמי כדי להיות כמעט משותק.
הדלת להסדרה עדיין פתוחה, אבל בקושי
פזשכיאן שב לטהראן לפנות בוקר לאחר שהשתתף בפסגת ארגון שנחאי לשיתוף פעולה. במהלך הביקור הוא נפגש עם מנהיגי סין, רוסיה, פקיסטן, הודו ומדינות מרכז אסיה. הישג המדיני המרכזי שביקש להציג, החזרת מזכר אסלאמאבאד לשיח, נבלע בתוך תמונות הנפגעים מסיריק והירי לעבר ירדן ובחריין.
בערב הקודם הסביר שר החוץ עבאס עראקצ׳י כי הפתרון מבחינת איראן פשוט: ארצות הברית תחזור למלא את התחייבויותיה, ואיראן תגיב בצעד מקביל. הוא הדגיש שטהראן לא תבצע ויתור מוקדם ללא פעולה אמריקאית. קטאר ממשיכה לתאם עם פקיסטן ועומאן בניסיון להשיב את הצדדים למשא ומתן ולפתוח מחדש את המצר. עם זאת, הבוקר לא היה סימן לשיחה חדשה או למנגנון מעשי שיכול לעצור את חילופי האש.
גם בנושא הגרעין לא נרשמה התפתחות חדשה. לא פורסם מידע על מלאי האורניום, פעילות ההעשרה, חזרת פקחים או מסגרת נוספת מול הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. הגרעין נשאר ברקע, כאשר סדר היום הנוכחי מנוהל בידי הורמוז, הפסקת האש והתקיפות הישירות.
העיתונים דיברו על דיפלומטיה, האינטרנט כבר ספר טילים
גיליונות העיתונים המודפסים הוכנו לפני שחלק גדול מהתקיפות והתגובות התרחשו. לכן הם משמרים תמונה כמעט מיושנת של בוקר שבו עוד אפשר היה להתווכח על התנאים לחזרה להסכם. העיתון ״ארמאן-י אמרוז״, למשל, הכין גיליון שבמרכזו קריאה לחזרה לשולחן המשא ומתן, ״דיפלומטיית הסכמה״ והדרישה האיראנית ליישום מזכר אסלאמאבאד. לצד זאת הופיעה גם אזהרת יו״ר הפרלמנט מוחמד-באקר קאליבאף, שלפיה החרפת המצור תיענה צבאית.
עד השעה 06:00 כבר עבר סדר היום כמעט לחלוטין לחילופי התקיפות בדרום איראן. אתרי החדשות עברו עוד קודם למתכונת כמעט רצופה של הודעות צבאיות, נפגעים ואזעקות. כך נוצר פער חריג בין עיתוני הבוקר לבין האתרים החיים: הדפוס עוד שאל כיצד חוזרים לדיפלומטיה, והאינטרנט כבר ספר טילים. הפער הזה ממחיש כמה מהר איבדה הממשלה את סדר היום שניסתה לקדם בפסגת שנחאי.
הדולר עולה, והבנזין עלול להכפיל את הלחץ
לאחר שנגיד הבנק המרכזי הבטיח להעמיד עד שני מיליארד דולר לייצוב השוק, הדולר בשוק החופשי דווקא סיים את המסחר ב-1 בספטמבר בכ-212 אלף תומאן, עלייה של כ-2,000 תומאן ביום אחד. סוחרים הסבירו את העלייה בביקוש למטבע כאמצעי הגנה ובחשש מאינפלציה נוספת, ולא במחסור פיזי בדולרים.
בבוקר 2 בספטמבר עמד מחירו של גרם זהב 18 קראט על כ-22.2 מיליון תומאן, ומחירו של מטבע אימאמי עמד על כ-222.5 מיליון תומאן. בהשוואה לבוקר הקודם, הזהב עלה בכחצי אחוז והמטבע ירד מעט. אין כאן קריסה חדשה שהתרחשה בתוך יום אחד, אלא התבססות של השוק ברמה גבוהה במיוחד. הבטחת הבנק להזרים מטבע עדיין לא הצליחה להחזיר את המחירים לרמות שנרשמו באוגוסט.
האיום הכלכלי הרגיש יותר מגיע משוק הדלק. הממשלה מקדמת הכפלה של מחיר מדרגת הבנזין השלישית מ-5,000 ל-10,000 תומאן לליטר. שתי מדרגות הבנזין המסובסדות אינן אמורות להשתנות. המחיר הגבוה יחול על צרכנים שיחרגו מהמכסה או ישתמשו בכרטיס הדלק של התחנה. המהלך מגיע בתקופה שבה האינפלציה השנתית בנקודת זמן הגיעה ל-89%, ומחירי המזון והמשקאות עלו ב-127.5%. האינפלציה בקרב משקי בית בעשירון השני עמדה על 78.3%, לעומת 67.6% בעשירון העליון. גם כאן, השכבות החלשות משלמות שיעור גבוה יותר.
הכנסת המינימום של עובד, כולל הטבות, נמוכה מ-25 מיליון תומאן בחודש. מנגד, הערכות נציגי העובדים מעמידות את סל המחיה של משפחה בכ-90 מיליון תומאן. במצב כזה, העלאת מחיר הדלק אינה תיקון טכני של הסובסידיה. התחבורה הציבורית אינה מספקת חלופה מלאה, ועובדים רבים תלויים ברכב, באופנוע או בשירותי הסעה כדי להתפרנס. עליית מחיר הבנזין מחלחלת גם למחירי התחבורה, המשלוחים והמזון. הממשלה מבקשת לצמצם את הצריכה, אך עלולה ליצור זעזוע מחירים נוסף בדיוק כשהציבור מתמודד עם דולר בשיא, אינפלציה ומלחמה מחודשת.
המלחמה בחוץ אינה עוצרת את הענישה בבית
בזמן שהמדינה דורשת לכידות מול התקיפות מבחוץ, מנגנוני הענישה ממשיכים לפעול בתוך איראן. ארגון זכויות האדם HRANA דיווח כי מנוצ׳הר בח׳תיארי, אביו של פויא בח׳תיארי שנהרג במחאות 2019, נידון לעשר שנות מאסר נוספות. לפי הארגון, העבירות שיוחסו לו כללו פעילות תקשורתית נגד המשטר, עידוד אי שקט ושליחת סרטונים לכלי תקשורת מחוץ לאיראן.
הארגון דיווח גם על גזר דין מוות נגד עלי זארעי דוזדרהסי, שנפצע בעינו במהלך מחאות 2022 ונעצר לאחר שחזר מגרמניה. לפי הדיווח, בית המשפט המהפכני הרשיע אותו ב״השחתה עלי אדמות״, עבירה רחבה שהמשטר משתמש בה בתיקים ביטחוניים ופוליטיים חמורים. הדיווחים ממחישים מגמה מוכרת: מצב החירום הביטחוני אינו מרכך את היחס לפעילות פוליטית פנימית. המלחמה בחוץ אפילו מחזקת את המסגרת שבתוכה הפצת מידע, קשר עם תקשורת זרה ופעילות מחאה מוצגים כאיומים ביטחוניים.
התמונה מהחתונה עלולה להגדיר את הסבב כולו
איראן נכנסה ל-2 בספטמבר כשהמסלול הצבאי דוחק כמעט לחלוטין את המסלול המדיני. הצעת פזשכיאן לחזור למזכר אסלאמאבאד עדיין קיימת על הנייר, והמתווכים בקטאר, בפקיסטן ובעומאן עדיין פעילים. טראמפ דוחה בפומבי את הצורך בהסכם, משמרות המהפכה מבטיחים להדק את החסימה, והירי האיראני מכניס מדינות נוספות למעגל העימות.
הפגיעה בבית שבו נערכה החתונה בכוהסתכּ עשויה להפוך לאירוע התודעתי המרכזי של הימים הקרובים. מבחינת המשטר, התמונות מאפשרות לחבר בין האשמת ארצות הברית לבין הדרישה ללכידות פנימית. מבחינת וושינגטון, היעדר הסבר מפורט בנוגע לנסיבות הפגיעה עלול לפגוע בטענה שהמבצע הוגבל ליעדים צבאיים.
למרות היקף הירי האיראני, עדיין אין ראיות לנזק הצבאי הגדול שטהראן מתארת. אבל גם אם רוב הטילים יורטו, הרחבת האיום לירדן, לבחריין ולעיראק מגדילה את הסיכון לטעות, לנפגעים ולתגובה נוספת. במקביל, מחיר הנפט, הדולר והבנזין מזכירים שהמלחמה אינה מתנהלת רק בין צבאות. היא מחלחלת במהירות לחשבון החשמל, למכל הדלק ולסל המזון של המשפחה האיראנית.
המסלול המדיני עדיין קיים, אך בכל שעה של תקיפות הוא נעשה צר יותר. השאלה כבר אינה רק אם הצדדים רוצים לעצור. השאלה היא אם יישאר להם מספיק מרחב לעשות זאת, לפני שהתמונה הבאה מהמלחמה תהפוך את הנסיגה לבלתי אפשרית.
