איראן מבקשת להרחיב את מנגנון השליטה שלה מעבר למצר הורמוז ועד נמלי טעינת הנפט, אך עדיין לא פרסמה מפה או כללי מעבר. מועצת הנגידים של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית מתכנסת לדיון שעשוי להחזיר את התיק האיראני למועצת הביטחון. בתוך איראן, הממשלה מכפילה את מחיר הבנזין הנרכש באמצעות כרטיסי התחנות, בזמן שהדולר והזהב נסוגים מעט מהשיא אך נשארים ברמות גבוהות.
טהראן רוצה להרחיב את הורמוז גם מחוץ למצר
עד 07:32 בבוקר לא דווח על תקיפה אמריקאית חדשה בתוך איראן או על מטח איראני נוסף. ההתפתחות המרכזית הגיעה הפעם כהצהרת מדיניות: טהראן רוצה להרחיב את מנגנון האכיפה שלה מעבר למצר הורמוז ולכלול בו גם את המרחב שבין קו המצור האמריקאי לבין נמלי טעינת הנפט האיראניים.
מוחסן רזאא'י, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, הודיע בערב 6 בספטמבר כי "בימים הקרובים נכריז על אזור איסור חדש" במפרץ הפרסי ובמפרץ עומאן. לפי התיאור שלו, כל ספינה שתנוע באחד מצדי הורמוז בדרכה אל המצר, בלי לתאם את המעבר עם איראן, תוכל להיכנס לרשימת סנקציות איראנית. רזאא'י איים שהרישום ישפיע על הביטוח של הספינה ועל יכולתה לעבור באזור בעתיד.
בשלב הזה מדובר בהצהרה רחבה, ולא בהוראה שאפשר להכניס למערכת הניווט. איראן לא פרסמה מפה, קואורדינטות, מועד כניסה לתוקף או הגדרה משפטית של כלי השיט שעליהם יחול האיסור. גם לא ברור כיצד היא מתכוונת להבחין בין מכלית ניטרלית, ספינה שנבדקה בידי האמריקאים וכלי שיט המשתתף באופן פעיל במצור.
רזאא'י טען כי "מצר הורמוז סגור לחלוטין" וכי הדיווחים האמריקאיים על מעבר ספינות ומכליות הם שקר. באותה נשימה הוא הודה שספינות מסוימות מנסות לעבור במסלול העומאני כשהמשדרים שלהן כבויים. לדבריו, איראן אינה מתכוונת בשלב זה להטביע את הספינות, בשל הסכנה שדליפת נפט תגרום נזק סביבתי.
הניסיון להקים רשימת סנקציות איראנית הוא חידוש מעניין. במשך שנים התמודדה טהראן עם מערכת הסנקציות האמריקאית, שבה חברות ספנות, מבטחים ובנקים נאלצים לבחור בין מסחר עם איראן לבין גישה לשוק האמריקאי. כעת היא מנסה לבנות מנגנון הפוך: ספינה שתציית לוושינגטון עלולה לאבד את האפשרות לעבור בבטחה בהורמוז.
יכולת האכיפה האיראנית רחוקה מלהיות מוחלטת. ארצות הברית מפעילה באזור יותר מ-20 כלי מלחמה, ולפי פיקוד המרכז כבר הפנתה 92 ספינות מסחריות לנתיבים אחרים, השביתה שלוש ובדקה שתיים. הנתונים האלה מראים שהמצור אינו מסתכם בליווי שיירות דרך המצר, אלא כולל ניסיון לפגוע ישירות ביצוא הנפט האיראני.
רזאא'י מסר גם שאיראן ועומאן הסכימו על מסדרון שיט חדש שיהיה נתון לניהול איראני ויוכרז בקרוב. עומאן עדיין לא פרסמה הודעה מקבילה, וגם מפה של המסדרון לא הוצגה. חברות הספנות יצטרכו בינתיים להמשיך לנווט בין הצהרות איראניות, הוראות אמריקאיות וסיכון ממשי לפגיעה.
איראן מודה שהיא מפעילה כוח, אך דוחה את האחריות למשבר
דובר משרד החוץ אסמאעיל בקאא'י הציג בשעה 01:11 את הגרסה האיראנית לשיתוק השיט. לדבריו, המצר היה פתוח לחלוטין עד 28 בפברואר, היום שבו ארצות הברית וישראל פתחו במתקפה נגד איראן. מאז, כתב, המכליות נעצרו, המסחר שובש ומחירי האנרגיה עלו.
"ארצות הברית פתחה במלחמה, אך מצפה שכל העולם ישלם את מחירה", כתב בקאא'י. הוא האשים את וושינגטון בניסיון להציג את איראן כאחראית לכאוס שהיא עצמה יצרה.
איראן אינה מכחישה שהיא יורה על כלי שיט, מאיימת על מכליות או דורשת תיאום מוקדם. הטענה שלה היא שכל הפעולות האלה הגיעו בתגובה למלחמה ולמצור, ולכן האחריות לתוצאות נשארת בידי מי שפתח בעימות.
ארצות הברית מציגה את אותו רצף בדיוק בכיוון ההפוך. מבחינתה, המצור והתקיפות נגד המכליות הם תגובה לפגיעה האיראנית בשיט ולשיגורים לעבר כוחות אמריקאיים. שתי הגרסאות מכירות ברוב האירועים, אך כל אחת מתחילה את ציר הזמן בנקודה שמנקה אותה מאחריות.
המחלוקת נמשכת גם סביב טענת משמרות המהפכה שפגעו בכלי שיט אמריקאי בלתי מאויש. איראן הכריזה על פגיעה בכלי שניסה, לדבריה, להיכנס לאזור מוגן במצר. דובר פיקוד המרכז האמריקאי מסר שהטענה כוזבת. תיעוד חזותי שיכריע בין הגרסאות לא פורסם.
המרכז המשותף למידע ימי תיאר בתחילת ספטמבר מציאות שבה אף צד אינו מחזיק בשליטה מלאה. רמת האיום במצר נשארה חמורה, והמרכז העריך כי פעולה עוינת מכוונת היא אפשרות סבירה מאוד. אוניות מקבלות בקשר הוראות איראניות לנוע במסלול הצפוני, ובמקביל נתונות לבדיקות ולאכיפה אמריקאית ליד נמלי איראן. חברות הספנות נאלצות להתמודד עם שתי מערכות כפייה מתחרות, כשציות לאחת מהן עלול להפוך אותן למטרה של האחרת.
טהראן מבטיחה שהנפט ממשיך לזרום
רזאא'י טען כי איראן מוכרת מדי יום בין מיליון למיליון וחצי חביות נפט ומקבלת את תמורתן. "מסחר הנפט של איראן נמשך כבעבר ואין שום בעיה בתחום הזה", אמר. רשת המידע של משרד הנפט שאנה פרסמה את דבריו תחת הכותרת "יצוא הנפט האיראני נמשך ללא הפסקה".
לדברי רזאא'י, בתקופת ההקלה שנוצרה לאחר מזכר אסלאמאבאד הצליחה איראן להוציא מאזור היצוא בין 70 ל-80 מיליון חביות שנאגרו קודם לכן. באמצעות הנתונים האלה הוא ביקש להפריך שתי טענות: שהמצור האמריקאי עצר את מכירות הנפט ושאיראן עומדת בפני מחסור במטבע זר.
הפרסום אינו כולל נתוני מכס, שמות קונים, מיקומי מסירה או מסמכים המעידים שהתשלום התקבל. ייתכן שאיראן ממשיכה למכור באמצעות אחסון צף, החלפת זהויות של מכליות, העברות בין אוניות ומסלולים עקיפים. השיטות האלה מוכרות היטב מהשנים שבהן ניסתה לעקוף סנקציות, אך הן גם יקרות, איטיות ותלויות בחברות שמוכנות להסתכן.
המספר של מיליון עד מיליון וחצי חביות ביום מיועד קודם כל לקהל בבית. לאחר שארצות הברית תקפה שלוש מכליות איראניות ב-5 בספטמבר, טהראן זקוקה להוכחה שמקור המטבע העיקרי שלה לא שותק. בשלב הזה היא מציעה הצהרה של גורם מדיני בכיר, לא תמונה חשבונאית של יצוא הנפט.
תיק הגרעין חוזר לווינה, אך איש אינו יודע מה נשאר במלאי
מועצת הנגידים של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית אמורה לפתוח היום את ישיבתה בווינה. ארצות הברית, בריטניה, צרפת וגרמניה מקדמות טיוטת החלטה שתעביר למועצת הביטחון של האו"ם את סוגיית אי-העמידה של איראן בחובות הפיקוח. בעת כתיבת הסקירה הישיבה עדיין לא נפתחה והטיוטה לא הועמדה להצבעה.
העברה למועצת הביטחון אינה מטילה באופן אוטומטי סנקציות חדשות. רוסיה וסין יכולות לחסום צעדי ענישה רגילים, אך המהלך יוציא את המחלוקת מהמסגרת הטכנית של הסוכנות ויחזיר אותה לזירה הפוליטית הבכירה ביותר של האו"ם. הטיוטה מתמקדת בחוסר השקיפות בנוגע לחומרים ולפעילויות גרעיניות ובאי-מתן גישה לפקחים לאחר התקיפות על אתרי הגרעין ביוני 2025.
באיסנ"א בחרו למסגר את הישיבה תחת הכותרת "אי אפשר לחזור לעבר". הניתוח טען כי התנאים שנוצרו לאחר המלחמה שונים מאלה שבהם פעלה הסוכנות קודם לכן, וכי איראן דורשת נהלים חדשים לבדיקת האתרים שנפגעו. הפרסום מכיר בכך שהסוכנות אינה מסוגלת לאמת את מצב המלאי, אך מטיל את האחריות על התקיפות ועל היעדר הסדר בטיחותי ופוליטי חדש.
המספר שחוזר בדיווחים, 440.9 קילוגרם אורניום מועשר לרמה של 60%, אינו תוצאה של בדיקה חדשה. זהו האומדן האחרון שעמד לרשות הסוכנות לפני שאיבדה גישה רציפה לאתרים הרלוונטיים. אין כרגע בסיס לקבוע אם הכמות גדלה, הועברה למקום אחר, פוצלה או נפגעה בתקיפות.
הקושי לקראת כל משא ומתן עתידי מתחיל עוד לפני הוויכוח על מספר הצנטריפוגות או על רמת ההעשרה המותרת. הצדדים יצטרכו תחילה להסכים מה נמצא בשטח. בלי נתון מאומת, אי אפשר לדעת מה איראן אמורה להעביר או לדלל, וגם לא כיצד המערב יוכל למדוד אם עמדה בהתחייבויותיה.
הבנזין מתייקר בזמן המלחמה, לא אחריה
החל מחצות הלילה שבין 7 ל-8 בספטמבר יוכפל מחיר הבנזין שנרכש באמצעות כרטיסי התחנות מ-5,000 ל-10,000 תומאן לליטר. שתי המכסות האישיות נשארות ללא שינוי: 60 ליטר בחודש במחיר של 1,500 תומאן לליטר ועוד 50 ליטר במחיר של 3,000 תומאן.
כדי להבין מי ישלם, צריך להכיר את השיטה. כלי רכב באיראן מקבלים כרטיס דלק אישי ובו המכסה המסובסדת. מי שממצה אותה, אינו מחזיק בכרטיס תקין או נאלץ לתדלק באמצעות הכרטיס הכללי של התחנה משלם את התעריף השלישי. זהו המחיר שמוכפל כעת.
דוברת הממשלה פאטמה מוהאג'ראני טענה כי 110 הליטרים בשני התעריפים המסובסדים מספיקים ל-85% מהציבור. לדבריה, ההכנסות מההתייקרות יופנו לסיוע למחיה.
היא גם חשפה פרט מעניין על הדרך שבה התקבלה ההחלטה: "בדיונים המקצועיים הוצעו מספרים רבים, אך מכיוון שהנשיא הזכיר 10,000 תומאן, המספר נסגר על 10,000".
הממשלה יכולה לומר שמחיר הבנזין המסובסד לא השתנה, והיא תהיה צודקת. נהג שמסתפק במכסה האישית לא ישלם יותר עבור אותו מספר ליטרים. ההשפעה תהיה גדולה יותר על נהגי מוניות, שליחים, עובדים שנוסעים מרחקים ארוכים, כלי רכב עתירי צריכה ומי שאין להם גישה קבועה לכרטיס אישי.
קשה יותר למדוד מראש את ההשפעה העקיפה. כאשר עלות הקילומטר האחרון עולה, המחיר עשוי לעבור לשירותי הסעה, למשלוחים, להובלה ולמוצרים שתלויים בהם. ממשלת פזשכיאן בחרה לבצע את השינוי בזמן מלחמה, כשהציבור ממילא חושש מעליית מחירים. כל תקלה, מחסור או יישום לא אחיד יקבלו בתנאים האלה משמעות רחבה בהרבה מעדכון של תעריף בתחנה.
הדולר נסוג, אך עדיין גבוה
שוק המטבע סיפק לממשלה הקלה חלקית. ב-6 בספטמבר נפתח הדולר בשוק החופשי סביב 229 אלף תומאן, התקרב לרף 230 אלף ונסגר באזור 223 אלף. הירידה הגיעה לאחר שנגיד הבנק המרכזי עבדולנאצר המתי אמר שהבנק מוכן להזרים לשוק עד שני מיליארד דולר וטען שחלק גדול מהעלייה נבע מאווירה פסיכולוגית.
המסחר היומי הראה שלהודעות הבנק המרכזי עדיין יש השפעה, אך הדולר נשאר גבוה ביותר מ-4% מרמתו שבוע קודם. כל התפתחות בהורמוז, ביצוא הנפט או בזירה הגרעינית יכולה להחזיר במהירות את הביקוש.
גם הזהב ירד מעט מהשיא. בבוקר 7 בספטמבר הוצג מחיר של כ-23.35 מיליון תומאן לגרם זהב 18 קראט וכ-234.98 מיליון תומאן למטבע אימאמי. זו ירידה של כ-1% עד 1.5% לעומת הבוקר הקודם, אך המחירים עדיין רחוקים מהרמות שבהן נסחרו לפני סבב ההסלמה.
הציבור אינו בוחן רק כמה דולרים הבנק המרכזי מסוגל להציע היום. השאלה מבחינתו היא אם הממשלה תוכל להמשיך לממן יבוא, סובסידיות ומלחמה כאשר צי הנפט נמצא תחת תקיפה והתיק הגרעיני חוזר למועצת הביטחון. תיקון של יום אחד מספק נשימה קלה, לא הצבעת אמון.
אפילו קאליבאף חושש שחוק החדירה ילך רחוק מדי
יו"ר הפרלמנט מוחמד-באקר קאליבאף הבהיר כי הוא תומך בחוק למאבק בחדירת שירותים ומוסדות זרים, אך דרש לתקן את הסעיפים העוסקים בסמכויות גופי המודיעין ולערב בבחינתם את הוועדה המשפטית ואת הרשות השופטת.
הצעת החוק, שעדיין לא השלימה את הליך האישור, מבקשת להרחיב את הרישום והפיקוח על קשרים בין אזרחים ומוסדות איראניים לבין גורמים זרים. מונחים רחבים כמו "שיתוף פעולה", "גורם זר" ו"פעילות רגישה" עלולים לחייב חוקרים, אנשי עסקים, עיתונאים ומוסדות לקבל אישור ביטחוני לפעילות מקצועית רגילה.
קאליבאף אמר כי הצרכים של משרד המודיעין ומודיעין משמרות המהפכה צריכים לקבל מענה "במסגרות הגיוניות", אך דחה מצב שבו הגופים יידרשו לתת אישור בכל שלב. "במצב כזה נצטרך לנעול את המדינה כדי שהם יעשו את עבודתם, וזה בלתי אפשרי", אמר.
זו אינה התנגדות לחוק. קאליבאף אמר במפורש שהוא תומך בו ואף קרא לקדם אותו במהירות. הביקורת שלו נוגעת לשאלה כיצד להעניק למערכת הביטחון סמכויות רחבות בלי להפוך כל קשר עם העולם החיצון להליך של בקשת רשות.
מחוץ לתקשורת המורשית דיווח הנגאו כי עשרה בני אדם שנעצרו בעקבות מחאות ינואר בסבזוואר, ובהם נערה בת 17 ושתי נשים, נידונו יחד ל-15 שנות מאסר על תנאי, לקנסות בסך 1.5 מיליארד תומאן ולעונשים נוספים. בית המשפט חייב אותם להשתתף במשך חודשיים בתפילות יום שישי ובמשך שלושה חודשים בשיעורים אידאולוגיים.
לפי הנגאו, ערכאת הערעור במחוז ח'וראסאן רזאווי כבר אישרה את העונשים, אך פסקי הדין לא פורסמו והרשות השופטת לא התייחסה לפרטים. אם הדיווח נכון, השילוב בין קנס, מאסר על תנאי וחינוך דתי כפוי מעיד שמטרת הענישה אינה מסתכמת בהרתעה משפטית. המדינה מבקשת גם לעצב מחדש את התנהגותם של מי שהשתתפו במחאה.
מסקנת הדסק: טהראן בונה סנקציות משלה, אך אינה שולטת במחיר
המהלך האיראני בהורמוז הוא ניסיון להפוך גאוגרפיה למדיניות. מאחר שטהראן אינה יכולה לבטל את מערכת הסנקציות האמריקאית, היא מבקשת להקים מערכת נגדית שבה גם לציות לוושינגטון יש מחיר. רשימות שחורות, קשיי ביטוח ואיום על המעבר העתידי הם הכלים שבאמצעותם היא רוצה לכפות את הכללים שלה.
איראן מסוגלת להעלות את הסיכון, אך עדיין לא הוכיחה שהיא יכולה לנהל את המרחב. אין מפה של אזור האיסור, אין אישור עומאני למסדרון החדש ואין נתונים מלאים שמאמתים את היקף יצוא הנפט. במקביל פועל באזור כוח אמריקאי גדול שמפנה ספינות, בודק כלי שיט ותוקף מכליות איראניות.
ההתייקרות בתחנות הדלק מראה שהמחיר כבר עובר אל תוך המדינה. הממשלה שמרה על שתי המכסות הזולות, ולכן רוב הנהגים לא ירגישו הכפלה בכל תדלוק. מי שתלוי בכרטיס התחנה ישלם מעתה פי שניים, והעלייה עלולה לחלחל גם להובלה ולשירותים. הציבור שומע שהנפט נמכר "ללא שום בעיה", ובאותו ערב מתבשר שהבנזין החופשי מתייקר.
ישיבת מועצת הנגידים מוסיפה לחץ מדיני לתמונה. אם ארבע המעצמות המערביות יצליחו להעביר את התיק למועצת הביטחון, איראן תתמודד במקביל עם לחץ ימי, כלכלי וגרעיני. המנוף שלה בהורמוז אמיתי, אך ככל שהיא מפעילה אותו זמן רב יותר, הנזק להכנסות הנפט, למטבע וליכולתה של הממשלה לבקש מהציבור עוד סבלנות הולך וגדל.
