העימות במצר הורמוז עבר שלב נוסף עם תקיפה אמריקאית נגד שלוש מכליות המזוהות עם יצוא הנפט האיראני. טהראן טוענת כי הגיבה בתקיפת שש ספינות וכלי שיט אמריקאי בלתי מאויש, אך לא הציגה מידע שמאפשר לאמת את תוצאות הפעולות. במקביל, הדולר קבע שיא חדש, הסיוע הממשלתי נשאר ללא שינוי, וארבע מעצמות מערביות מקדמות את החזרת תיק הגרעין האיראני למועצת הביטחון של האו"ם.

שלוש מכליות, שתי אוניות מלחמה ומשוואת נקמה אחת

איראן פתחה את יום ראשון לאחר שינוי משמעותי באופי המלחמה. ארצות הברית עברה מפגיעה במתקנים, במערכי שיגור ובתשתיות צבאיות לתקיפה ישירה של שלוש מכליות המזוהות עם יצוא הנפט האיראני. משמרות המהפכה הגיבו באיום על כל כלי שיט שיעבור במצר הורמוז במסלול שלא קיבל את אישורם, וטענו כי תקפו שש ספינות.

לפי הודעת פיקוד המרכז האמריקאי מ-5 בספטמבר, הכוחות האמריקאיים תקפו את המכלית Downy סמוך לאי ח'ארכ, מוקד מרכזי ליצוא הנפט האיראני, את Stark 1 ליד ג'אסכ, עיר נמל בדרום-מזרח איראן, ואת Kylo, המוכרת גם בשם Noxen, במפרץ עומאן. שתי הראשונות הושבתו לצמיתות, לפי הגרסה האמריקאית. המכלית השלישית היתה ריקה ונהרסה לאחר שהצוות התבקש לנטוש אותה.

התקיפה הוצגה כתגובה לשיגור טילים בליסטיים של משמרות המהפכה לעבר נושאת מטוסים ומשחתת אמריקאיות. פיקוד המרכז מסר כי שתי האוניות התחמקו מהטילים וכי איש מאנשי הצוות לא נפגע.

מפקד פיקוד המרכז, אדמירל בראד קופר, ניסח את המשוואה החדשה במילים ברורות: "אם תירו על שתיים מהאוניות שלנו, נטיל מחיר כלכלי גבוה יותר ונוציא מכלל פעולה שלוש משלכם". הוא הוסיף כי ארצות הברית לא תהסס, במקרה הצורך, "להשמיד את צי הנפט המוגבל והחשוף של איראן".

ארצות הברית טוענת כי המכליות הן חלק מרשת צללים המגלגלת מיליארדי דולרים ומממנת את משמרות המהפכה ואת שלוחותיהם באזור. בתיעוד שפורסם נראות התקיפות עצמן, אך הוא אינו מספק תמונה מלאה של מבנה הבעלות על האוניות, יעד הכנסותיהן או מעמדן המשפטי בזמן שהותקפו.

הגרסה האיראנית מתחילה באותה עובדה בסיסית, שיגור טילים לעבר שתי אוניות אמריקאיות, אך מסתיימת בתוצאה הפוכה. משמרות המהפכה מסרו כי הטילים גרמו נזק לנושאת המטוסים ולמשחתת, וכי "שני כלי השיט, לאחר שנגרם להם נזק ומחשש לתקיפה נוספת, נאלצו להימלט מאזור העימות". עצם האישור האמריקאי לכך שהטילים שוגרו הוגדר בהודעה האיראנית כ"מסמך חי לתבוסה האסטרטגית של האויב".

עד כה לא פורסם תיעוד לנזק לנושאת המטוסים או למשחתת. פיקוד המרכז אישר שהן היו מטרות המתקפה, אך הכחיש שנפגעו. השיגור עצמו אינו שנוי במחלוקת; התוצאה שלו כן.

בהורמוז, כל ספינה עלולה להפוך לתשובה

משמרות המהפכה מסרו בערב 5 בספטמבר כי בתגובה לתקיפה האמריקאית פגעו בשלוש מכליות שעברו, לטענתם, בנתיב בלתי מורשה ובשלושה כלי שיט נוספים הקשורים לארצות הברית. בהודעה לא נמסרו שמות האוניות, המיקומים המדויקים, מצב הצוותים או תיעוד של הנזק, ועד הבוקר לא התקבל אישור לכל שש הפגיעות.

גם בלי הוכחה לתוצאות, ההכרזה עצמה משנה את כללי המשחק. טהראן אינה מסתפקת עוד באיום על ספינות מלחמה או על מכליות שהיא מייחסת לאויביה. היא מעניקה לעצמה סמכות לקבוע איזה נתיב מותר לשיט ולהפוך מכלית למטרה אם בחרה לעבור במסלול אחר.

בשעה 05:54 פרסמו משמרות המהפכה הודעה נוספת על תקיפת כלי שיט אמריקאי בלתי מאויש. באיראן השתמשו במונח "שמפאר", ראשי תיבות בפרסית לכלי שיט המופעל מרחוק. לטענתם, הכלי ניסה להיכנס ל"אזור מוגן" במצר הורמוז. הדגם, המיקום ומצבו לאחר התקיפה לא פורסמו, וגם ארצות הברית לא אישרה את האירוע.

בהודעה האיראנית נכתב כי "מצר הורמוז נמצא בניהולה של הרפובליקה האסלאמית, וכל תנועה של האויב תיענה בתקיפות". בסופה הופיעה הדרישה הרחבה יותר של טהראן: "לארצות הברית התוקפנית אין דרך אחרת מלבד לעזוב את האזור".

הבחירה בכלי לא מאויש מאפשרת לטהראן להפגין שליטה בלי לסכן מיד את חייהם של מלחים אמריקאים. היא גם מקלה על קבלת ההחלטה לתקוף, מפני שפגיעה במערכת סיור מרחוק אינה דומה לפגיעה בכלי שיט מאויש. ההבדל הזה עשוי לצמצם את מספר הנפגעים, אך לא בהכרח את התגובה האמריקאית. וושינגטון כבר הראתה שהיא מוכנה לענות על פגיעה בנכס אחד באמצעות השמדת נכסים איראניים יקרים יותר.

משרד החוץ האיראני תיאר את הפגיעה במכליות כחלק מהמצור הימי ומהמלחמה הכלכלית שמנהלת ארצות הברית. הוא הזהיר כי וושינגטון ושותפותיה יישאו באחריות להסלמה. הפעם לא צורפה לאיום הצעה מעשית לחזרה להבנות אסלאמאבאד או לצעדים הדדיים שיפחיתו את המתיחות.

עוד לפני קרב המכליות, נתוני השיט הראו שהמצר רחוק משגרה. מסמך של UKMTO מ-4 בספטמבר קבע כי התנועה שאותרה באמצעות AIS נמוכה בכ-90% מהרמה שלפני העימות. AIS הוא המשדר שבאמצעותו ספינות מפרסמות את זהותן, מיקומן וכיוון תנועתן. הנתונים אינם כוללים כלי שיט שכיבו את המשדר, אך הירידה חדה מכדי להסביר אותה רק באמצעות תנועה חשוכה.

מאז 6 ביולי תיעד הארגון 27 אירועים שבהם קליעים פגעו בכלי שיט באזור המצר. ב-14 מהם מוקד הנזק היה חדר המנועים. הנתון הזה מעלה חשד שהמטרה אינה רק להפחיד את צוותי האוניות או לגרום נזק חיצוני, אלא לשלול מהן את היכולת להמשיך לנוע. רמת הסיכון במצר נשארה בדרגת איום חמור.

העיתונים חוגגים ניצחון, רוחאני מבקש את דעת הציבור

עמודי השער של יום ראשון התחלקו בין הצגת תקיפת האוניות האמריקאיות כניצחון לבין ויכוח הרבה פחות נוח על השאלה מי החליט שהחברה האיראנית מוכנה למלחמה ממושכת.

העיתונות השמרנית תיארה את קרב המכליות כהוכחה לכך שאיראן קובעת את מחיר המעבר בהורמוז. עצם השיגור לעבר נושאת מטוסים הוצג כהישג, גם בלי תיעוד של פגיעה.

העיתון הממשלתי "איראן" ניסה לשלב בין אזהרה מפני התרחבות התקיפות לבין קריאה לשמור על אמון הציבור. לצד הטענה שהלחץ במצר חושף חולשה אמריקאית, הוא שאל אם תקיפת איראן עלולה להפוך לתקדים שיופנה בעתיד נגד מדינות אחרות.

נשיא איראן לשעבר חסן רוחאני החזיר לשיח שאלה שהממסד הביטחוני מעדיף להשאיר מחוץ לחדר: מהו המנדט הציבורי להמשך המלחמה. דבריו נאמרו ב-31 באוגוסט, אך פורסמו בהרחבה רק בימים האחרונים.

"אם התוכנית היא שנילחם במעצמות הגדולות עוד 20 שנה, צריך קודם לשאול את העם", אמר רוחאני. לדבריו, אם הציבור יקבל את האסטרטגיה, אפשר להמשיך בה, אך אם יציע דרך אחרת, על ההנהגה להיות מוכנה להקשיב. הוא הוסיף כי "העם הוא בעליה של המדינה, ואנחנו חייבים לדבר איתו ולשאול אותו".

רוחאני לא הציע משאל עם ולא הציג מסלול חוקתי לקבלת אישור ציבורי. החשיבות בדבריו נמצאת בהפרדה בין זכותה של איראן להגן על עצמה לבין הדרך שבה השלטון מנהל את המערכה. השאלה שהוא מציב אינה אם צריך להגיב לתקיפות, אלא מי קבע את יעדי המלחמה, כמה זמן היא אמורה להימשך ומה הציבור אמור לקבל בתמורה למחיר שהוא משלם.

הדולר כבר נתן את התשובה שלו

תגובת השווקים היתה מהירה יותר מהדיון הפוליטי. במסחר של 5 בספטמבר הגיע הדולר בשוק החופשי לשיא של 227,940 תומאן ונסגר סביב 227,860. מדובר בעלייה של כ-8.5% בתוך שבוע.

גם הזהב ומטבעות הזהב קבעו שיאים. גרם זהב 18 קראט נסגר ב-5 בספטמבר בכ-23.69 מיליון תומאן, ומטבע אימאמי בכ-236 מיליון. טבלת הפתיחה של אילנ"א בבוקר 6 בספטמבר כבר הציגה את הגרם סביב 23.67 מיליון ואת המטבע בכ-238.51 מיליון תומאן. נתוני הבוקר עוד עשויים להשתנות במהלך המסחר, אך הם מראים שהתקיפה על צי הנפט לא צמצמה את הביקוש להגנה מפני שחיקת המטבע.

אתר הבנקאות איבנ"א ניסה בשבוע שעבר להעביר מסר הפוך. לפי הנתונים שפרסם, הבנק המרכזי הקצה לבנקים אפשרות למכור 500 מיליון דולר במזומן, אך בשלושת הימים הראשונים נרכשו רק כ-20 מיליון. הכותרת הכריזה כי "השוק אינו מתמודד עם מחסור בהיצע", ובגוף הדיווח הוסבר שהיצע המזומן הרשמי גדול פי כמה מהביקוש היומי שנרשם במערכת הבנקאית.

שני הנתונים יכולים להיות נכונים ועדיין לתאר שתי כלכלות שונות. מי שקונה דולרים בשוק החופשי מחפש זמינות, אנונימיות ויכולת להשתמש בכסף ללא מגבלות הערוץ הרשמי. שער של כמעט 228 אלף תומאן מלמד שהחשש אינו נוגע רק למספר השטרות בכספות הבנקים. הציבור נערך לאפשרות שהמלחמה תפגע בהכנסות הנפט, תגדיל את הגירעון ותאלץ את הממשלה להזרים עוד ריאלים למשק.

היום אמורה להיטען גם פעימה חדשה של כרטיס המזון למשקי בית שמספר הזהות של ראש המשפחה שלהם מסתיים בספרות 0, 1 או 2, וכן למשפחות הנתמכות בידי מוסדות הרווחה ולמשקי הבית של אנשי הכוחות המזוינים. הסכום נשאר מיליון תומאן לאדם.

שר הרווחה אחמד מידרי הודה שהגדלת הסכום תלויה בתקציב וכי המחסור במשאבים דחה את המהלך. בינתיים, מיליון תומאן קונים פחות מזון בכל שבוע שבו הריאל נחלש, גם אם המספר שמופיע בכרטיס נשאר בדיוק כפי שהיה.

תיק הגרעין חוזר למועצת הביטחון

מועצת הנגידים של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית תתכנס ב-7 בספטמבר. ארצות הברית, בריטניה, צרפת וגרמניה הכינו טיוטת החלטה שעשויה להעביר למועצת הביטחון של האו"ם את סוגיית אי-העמידה של איראן בחובות הפיקוח הגרעיני. הטקסט עדיין נמצא במשא ומתן וטרם הוגש להצבעה.

הטיוטה מתמקדת בחוסר השקיפות בנוגע לחומרים ולפעילויות גרעיניות ובסירובה של איראן לאפשר לפקחי הסוכנות גישה לאתרים שנפגעו בתקיפות של יוני 2025.

העברת הנושא למועצת הביטחון לא תוביל באופן אוטומטי לסנקציות חדשות. רוסיה וסין יכולות לחסום צעדי ענישה רגילים, אך עצם המעבר למועצת הביטחון יעלה את הדרג הפוליטי של המשבר. תיק שטהראן ניסתה במשך שנים להשאיר במסגרת של ויכוח טכני עם הסוכנות יחזור להתנהל בזירה שבה עוסקים באיומים על השלום והביטחון הבין-לאומיים.

הנתון של 440.9 קילוגרם אורניום מועשר לרמה של 60%, המוזכר בדיונים, אינו מדידה חדשה. זהו האומדן האחרון שהסוכנות הצליחה לגבש לפני שאיבדה את הגישה הנדרשת. אין כרגע בסיס לקבוע אם המלאי גדל, הועבר, פוצל או נפגע בתקיפות.

חוסר הידיעה נמצא בלב הבעיה. גם אם ייפתח מסלול חדש למשא ומתן, הצדדים יצטרכו להסכים תחילה מה בדיוק נמצא בידי איראן ומה מצבם של האתרים. ללא נקודת מוצא שניתנת לבדיקה, קשה לנסח עסקה שבה איראן מתחייבת לצמצם מלאי ומקבלת בתמורה הקלה בסנקציות.

דורשים מאמהות להתאחד, ואז עוצרים אותן

ארגון זכויות האדם הנגאו דיווח כי נוזהת מירזאי, אמם של עלי ואמאד שוש, שני מפגינים שנהרגו באירועי 2022 ו-2026, נעצרה ב-4 בספטמבר בלאהיג'אן. לפי הארגון, המעצר התרחש יום לאחר שפרסמה סרטון לקראת יום הולדתו של אמאד.

עלי שוש, משורר, שחקן תיאטרון ומוזיקאי, נהרג באספהאן במהלך מחאת "אישה, חיים, חופש" ב-2022. אחיו אמאד נהרג ב-8 בינואר 2026 בלאהיג'אן. על פי הנגאו, הוא נורה ארבע פעמים בידי כוחות הביטחון.

מקום החזקתה של מירזאי, זהות הגוף שעצר אותה והחשדות נגדה אינם ידועים. גם הרשות השופטת לא התייחסה לדיווח.

המעצר מגיע בזמן שהמדינה משתמשת בפגיעה בחתונה בסיריק כדי לדרוש מהציבור להתלכד סביב קורבנות המלחמה. משפחות שאובדנן מתאים לסיפור הרשמי מקבלות במה לאומית; משפחה שמבקשת להזכיר בן שנהרג בידי כוחות הביטחון עלולה למצוא את האם במעצר.

מסקנת הדסק: איראן מרחיבה את טווח האש ומקצרת את הדרך החוצה

העימות בהורמוז כבר אינו מתנהל רק סביב השאלה מי רשאי לעבור במצר. ארצות הברית מנסה להפוך את צי הנפט האיראני לנקודת תורפה כלכלית, ואיראן מבקשת להוכיח שכל פגיעה בהכנסותיה תסכן מספר גדול יותר של כלי שיט.

קופר מדבר על שלוש מכליות בתגובה לשתי אוניות. משמרות המהפכה טוענים לשש ספינות בתגובה לשלוש מכליות. שני הצדדים בונים משוואה שבה כל תגובה אמורה להיות יקרה יותר מהפעולה שקדמה לה.

הבעיה של טהראן היא שהכוח שלה בהורמוז יעיל מאוד כאמצעי שיבוש, אך יעיל הרבה פחות כדרך להגיע להסדר. ככל שהתנועה המסחרית מצטמצמת, ארצות הברית מקבלת הצדקה להרחיב את פעילותה, מדינות נוספות שוקלות להעניק הגנה צבאית לספנות, והלקוחות של הנפט האיראני משלמים חלק מהמחיר.

בתוך איראן, המלחמה נמדדת בכלים אחרים. השלטון יכול להכריז שנושאת מטוסים אמריקאית נסוגה גם בלי להציג תיעוד לנזק. קשה הרבה יותר להסתיר דולר של כמעט 228 אלף תומאן, מטבע זהב במחיר של יותר מ-236 מיליון או כרטיס מזון שסכומו נשחק עוד לפני שהמשפחה מגיעה לחנות.

דברי רוחאני נגעו בנקודה הרגישה ביותר: לא אם איראן מסוגלת לירות, אלא כמה זמן החברה יכולה לממן את הירי ומתי מותר לה לשאול מהו היעד. כל עוד התשובה הרשמית נשארת עוד תקיפה, עוד איום ועוד סבב נקמה, מחיר המלחמה ימשיך לעלות מהר יותר מהסיוע שהממשלה מסוגלת להציע.