איראן נכנסת לספטמבר כשהיא מנסה להחזיק בשתי תמונות מנוגדות. מצד אחד, היא מציגה את צמצום התנועה במצר הורמוז כהוכחה ליכולתה לקבוע את כללי המשחק. מצד אחר, הנשיא מסעוד פזשכיאן ושר החוץ עבאס עראקצ׳י מאותתים כי עדיין אפשר לחזור להסכם הביניים שנחתם באסלאמאבאד. בתוך איראן, הפער בין הבטחות הבנק המרכזי למחירי השוק, דחיית הבחירות המקומיות והביקורת על ״חוק החדירה״ חושפים את המחיר הפנימי של המלחמה.
הורמוז אינו סגור, אבל כמעט שום דבר לא זז
הפער בין הכותרות האיראניות לבין מצב השיט בפועל הוא הסיפור המרכזי של הבוקר. העיתונות השמרנית מציגה את התקיפה האיראנית נגד בסיסים אמריקאיים בירדן ואת הירי לעבר כלי טיס אמריקאי כהוכחה לכך שטהראן היא שקבעה את כללי המשחק. כיהאן הכריז כי ״אמריקה הזדעזעה וספגה טילים״ ודיבר על ״ריבונות איראנית בלתי מעורערת״ במצר הורמוז.
העיתון הממשלתי ״איראן״ העדיף להתמקד ב״לכידות״ כאסטרטגיה לאומית, בעוד עיתונים כלכליים ומתונים יותר הזהירו מפני הנזק המצטבר למוסדות המדינה ומהצורך להתחיל כבר עכשיו בשיקומם, אלא שנתוני השיט אינם מתארים שליטה רגילה, אלא נתיב שכמעט הפסיק לתפקד.
לפי נתוני חברת המעקב Kpler, ביום הקודם נכנסו דרך המצר ארבע ספינות מטען ורק ספינה אחת יצאה ממנו. מדובר בחמש ספינות ביום, לעומת ממוצע של 14 ספינות ביום בעשרת הימים האחרונים. רוב כלי השיט שעברו היו מכליות קטנות להובלת גז פחמימני מעובה, ולא נרשם מעבר של מכליות נוזלים גדולות.
מבחינה רשמית, הורמוז לא נסגר. ספינות מסוימות עדיין עוברות. מבחינה מסחרית, לעומת זאת, ההבדל בין סגירה מוחלטת לבין מעבר מצומצם, מסוכן ויקר הולך ונעשה קטן. עבור טהראן, צמצום התנועה מוכיח שיש בידיה מנוף לחץ משמעותי. עבור הכלכלה האיראנית, אותו מנוף פועל גם בכיוון ההפוך: הוא מקשה על היצוא, מערער את הכנסות המדינה ומחבר ישירות בין המלחמה במצר לבין שוק המטבע ותקציב המשפחה.
מכלית נוספת נפגעה, וזהות התוקף עדיין לא ידועה
התקרית הימית החמורה ביותר התרחשה כבר בשעות הלילה, לאחר סגירת הסקירה הקודמת. מרכז הסחר הימי של בריטניה, העוקב אחר אירועים ביטחוניים בנתיבי השיט, הודיע כי מכלית נפגעה משלושה קליעים בלתי מזוהים בעת שיצאה ממצר הורמוז. הפגיעה התרחשה במרחק של כ-17 מיילים ימיים ממזרח לח׳סב שבעומאן. לא דווח על נפגעים או על זיהום, והאירוע עדיין נמצא בחקירה.
דיווח איראני זיהה את האונייה כמכלית הסעודית Cedar, בעלת קיבולת של כשני מיליון חביות, וטען כי התרחש בה פיצוץ. אלא שבהודעה הימית הרשמית לא פורסמו שם האונייה, הדגל שתחתיו היא שטה, המטען שנשאה או מקור הירי. גם בדיווחים הבינלאומיים תוארה מכלית שנפגעה מקליעים בלתי מזוהים, בלי לייחס את התקיפה לאיראן או לכל גורם אחר. עצם הפגיעה במכלית ברור, אך זהות האונייה והגורם שתקף אותה עדיין אינן ידועות.
השוק אינו ממתין לסיום החקירה. מחיר חבית נפט מסוג ברנט עלה ליותר מ-91 דולר, וחברות הספנות והביטוח ממשיכות לבחון אם אפשר לעבור במצר ובאיזה מחיר. זהו בדיוק המקום שבו שליטה צבאית עלולה להפוך לחנק כלכלי הדדי. ככל שהמעבר מסוכן יותר, כך גדל כוח המיקוח של איראן. אבל באותו זמן גדלים גם הסיכון ליצוא האיראני, מחירי הביטוח והפגיעה בהכנסות המדינה.
הדרך להסדרה עוברת באסלאמאבאד, לא בגרעין
לצד ההסלמה, הנשיא מסעוד פזשכיאן ושר החוץ עבאס עראקצ׳י הציגו הבוקר מסר מדיני מתואם: אם ארצות הברית תחזור להתחייבויותיה לפי מזכר אסלאמאבאד, איראן תגיב מיד בצעד מקביל.
פזשכיאן אמר בשולי פסגת ארגון שנחאי לשיתוף פעולה כי טהראן מוכנה ל״הדדיות מיידית״ אם וושינגטון תמלא את חלקה בהסכם הביניים שנחתם ביוני. הוא הוסיף כי חידוש התקיפות אינו חייב להוביל בהכרח למלחמה כוללת.
עראקצ׳י היה ישיר עוד יותר. לדבריו, ארצות הברית היא שצריכה ״לחזור למזכר אסלאמאבאד״. לאחר שתעשה זאת, יהיה אפשר להשיב את המצב למסלול של נורמליזציה. הוא ציין כי המלחמה והתקיפות האמריקאיות עמדו במרכז פגישותיו בפסגה, לצד הדיונים בשיתוף פעולה כלכלי.
גם פקיסטן מנסה להחזיר את ההסכם למרכז. שר החוץ הפקיסטני, אסחאק דאר, אמר בפגישתו עם עראקצ׳י כי יישום כן של ההתחייבויות מצד שתי המדינות הוא ״הדרך היחידה קדימה״.
לפי הגרסה הפקיסטנית, ההסכם בן 14 הסעיפים, שנחתם ב-18 ביוני, כלל הפסקת אש, פתיחה מחודשת של מצר הורמוז וסיום המצור הימי האמריקאי.
זהו איתות משמעותי, אך עדיין מוגבל. איראן אינה מציעה לפתוח את המצר באופן חד-צדדי ואינה מוותרת על דרישותיה. היא מציעה לחזור למנגנון של צעדים מקבילים: הפחתת הלחץ האמריקאי תמורת הקלה איראנית בשיט ובהפעלת הכוח.
גם העיתוי חשוב. לאחר התקיפה האמריקאית באי לארכּ והתגובה האיראנית נגד בסיסים בירדן, טהראן מבקשת להראות שהתגובה הצבאית לא סגרה לחלוטין את הדלת להסדרה.
עם זאת, אין כאן התפתחות גרעינית חדשה. לא פורסם מידע על סבב נוסף של שיחות גרעין, על שינוי ברמת ההעשרה, על עדכון במלאי האורניום או על הסדר פיקוח חדש עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
השיח המדיני הנוכחי עוסק בראש ובראשונה בהפסקת האש, במעבר במצר הורמוז וביישום מזכר אסלאמאבאד. עדיין מוקדם להפוך אותו להצעה גרעינית חדשה.
הבנק מבטיח דולרים, הציבור ממשיך לקנות זהב
נגיד הבנק המרכזי, עבדולנאצר המתי, ניסה לעצור הבוקר את תחושת ההידרדרות הכלכלית. לדבריו, הסבירות להיפר-אינפלציה נמוכה והעלייה האחרונה בשער החליפין נובעת במידה רבה מגורמים פסיכולוגיים.
המתי הבטיח כי ״האבק בשוק המטבע ישקע״ ואמר שהבנק המרכזי מוכן להזרים עד שני מיליארד דולר כדי לייצב את השוק. לצד המסר המרגיע הוא הודה כי המלחמה והפגיעה בתשתיות הגדילו את האבטלה.
אלא שהפער בין ההבטחה למציאות בשוק נותר גדול. הדולר נמכר בשוק החופשי בכ-209,300 תומאן, לעומת כ-130,937 תומאן בשער החליפין של הבנק הלאומי. מדובר בפער של כמעט 60%.
גם שוק הזהב לא התרשם בינתיים מהבטחת הבנק להזרים מטבע. מחירו של גרם זהב 18 קראט עלה לכ-22.08 מיליון תומאן, לעומת כ-21.84 מיליון ביום הקודם. מחירו של מטבע אימאמי עלה מכ-219.01 מיליון תומאן לכ-222.98 מיליון.
מדובר בעלייה יומית של כ-1.1% במחיר הזהב ושל כ-1.8% במחיר המטבע. הכיוון ברור: הציבור עדיין מחפש דרך להגן על ערך הכסף שלו.
גם תגובת הממשלה למשבר הדיור רחוקה מלהציע פתרון מיידי. תוכנית ״אשיאן״ אמורה להעמיד 75 אלף דירות להשכרה בשיתוף המגזר הפרטי, אך עד כה החל הרישום לכ-6,000 דירות בלבד ב-15 אזורים.
התוכנית מיועדת בין היתר לזוגות צעירים מהעשירונים הראשון עד השישי שאין בבעלותם דירה. לאחר שנתוני השכירות הצביעו על עלייה שנתית של 31.8%, הפער בין היעד הגדול לבין ההתחלה המצומצמת ממחיש עד כמה יכולתה של הממשלה לספק הקלה מיידית נותרה מוגבלת.
המלחמה דוחה גם את הבחירות
יו״ר מועצת העיר טהראן, מהדי צ׳מראן, אמר כי הבחירות לרשויות המקומיות יוכלו להתקיים רק חודשיים לאחר שהמועצה העליונה לביטחון לאומי תכריז רשמית על סיום המלחמה. כל עוד ההכרזה הזאת אינה נמסרת, אי אפשר לקבוע מועד חדש לבחירות.
זו אינה רק בעיה טכנית בלוח השנה. המלחמה הופכת את מצב החירום למסגרת פוליטית פתוחה, המאפשרת להאריך את כהונת המועצות ולדחות את מבחן הבוחר ללא תאריך חלופי. ככל שהעימות נמשך, הגבול בין צורך ביטחוני זמני לבין שינוי קבוע במנגנון הפוליטי נעשה מטושטש יותר. כאשר סיום המלחמה תלוי בהכרזה רשמית של גוף ביטחוני, גם החזרה לתהליך הדמוקרטי המקומי נשארת בשליטת הממסד הביטחוני.
במקביל, הצבא ממשיך להציג את התרחבות מערך ההגנה. תת-אלוף מוחמד סאדקיאן טען כי מערכות הגנה אווירית איראניות הוצבו ביותר מ-3,800 אתרים. קשה לאמת את המספר, אך מטרת פרסומו ברורה: להראות שאיראן אינה מגינה עוד רק על מתקנים ומוקדים נבחרים, אלא מחזיקה, לפחות לפי הצבא, במערך הגנה ארצי ורחב.
חנינה לאלפים, אבל לא ברור למי
המנהיג העליון מוג׳תבא חוסייני ח׳אמנאי אישר חנינה או הקלה בעונשם של 2,577 אסירים. מהחנינה הוחרגו עבירות ובהן מאבק מזוין, הברחת נשק, חטיפה, שוחד ומעילה. עם זאת, לא פורסמו שמות האסירים שייהנו מהמהלך, ולא הובהר אם נכללו בו אסירים פוליטיים או עצורים שנעצרו במהלך מחאות.
אפשר לראות במהלך ניסיון לרכך את האווירה הציבורית ולהציג נדיבות שלטונית בזמן מלחמה. עדיין אי אפשר לראות בו עדות לשינוי במדיניות כלפי מתנגדי המשטר.ההבחנה הזאת חשובה במיוחד לנוכח הדיווחים המקבילים על גזרי דין חדשים נגד עצורי מחאה.
אפילו שר המדע מזהיר מפני ״חוק החדירה״
ההתפתחות הפוליטית הפנימית הבולטת ביותר הגיעה משר המדע, חוסיין סימאעי סראף. בהתייחסו להצעת החוק למאבק ב״חדירה זרה״, הוא הגדיר אותה ״סוג של סנקציה עצמית״. לדבריו, החוק עלול להאיץ את הידרדרות המחקר המדעי באיראן ולהפוך את האוניברסיטאות שלה למוסדות מקומיים ומבודדים.
החוק מבקש להרחיב את הפיקוח על קשרים בין אזרחים ומוסדות איראניים לבין גורמים זרים. מאחר שההגדרות המופיעות בו רחבות, גם קשרים מקצועיים, אקדמיים או תקשורתיים עלולים להיחשב בעתיד לפעילות חשודה המחייבת דיווח או אישור.
שר המדע הזהיר כי הגבלת שיתוף הפעולה הבינלאומי תפגע במעמדה של איראן כמקור סמכות מדעי. ביקורת כזאת מקבלת משקל מיוחד משום שהיא אינה מגיעה מארגון גולה או מפעיל סטודנטים, אלא מתוך הממשלה עצמה.
המחלוקת חושפת את הפער שבין שתי מערכות. מערכת הביטחון רואה בקשרים אקדמיים, בהעברת מידע ובשיתופי פעולה בינלאומיים ערוצי חדירה אפשריים. מערכת ההשכלה הגבוהה רואה בסגירתם איום על המחקר, על הכלכלה ועל יכולתה של איראן לעצור את בריחת המוחות. במובן הרחב יותר, זהו ויכוח על דמותה של איראן לאחר המלחמה: האם היא תהפוך למדינה מבוצרת ומבודדת יותר, או תנסה להשתלב מחדש בעולם.
מאחורי החנינה מחכים עשרה גזרי דין מוות
דיווחים של שני ארגוני זכויות אדם מאירים את גבולות הריכוך שעליו מבקש המשטר להצביע. לפי HRANA והנגאו, בית המשפט המהפכני באספהאן גזר עונשי מוות על עשרה נאשמים שנעצרו בעקבות מחאות ינואר. נוסף על כך, נגזרו על 16 נאשמים עונשי מאסר המצטברים ל-256 שנים.
בין הנידונים למוות נמנים תרנה רחימי, נוויד אליאסי, אבולפזל דאדגוסטר, מהדי מנסורי, אחמד-רזא סעידי, מהרדאד בוירי, מוחמד-מהדי אסדי, ארמין ע׳ולאמי, פארסא ג׳עפרי ומהדי ג׳עפרי. לפי ארגוני זכויות האדם, הנאשמים לא הואשמו ישירות בהריגה, עורכי דינם לא קיבלו גישה מלאה לתיקי החקירה ואחד מהם דיווח כי עונה באמצעות מכות חשמל. גזרי הדין הוגדרו ראשוניים וניתנים לערעור.
פסק הדין המלא לא פורסם, אך ההתאמה בין שני הדיווחים, לרבות שמות הנאשמים והעונשים, מחייבת התייחסות רצינית. הצירוף בין חנינה ל-2,577 אסירים לבין עשרה גזרי דין מוות ממחיש את מדיניות המקל והגזר של המשטר: הקלה רחבה בעבירות שעליהן הוא מוכן למחול, לצד ענישה מרתיעה בתיקים הקשורים למחאה ולערעור הסדר הפוליטי.
השורה התחתונה: שליטה במצר, מחיר בבית
איראן נכנסת לספטמבר כשהיא מנסה להחזיק בשתי תמונות בעת ובעונה אחת. כלפי חוץ היא מציגה יכולת לפגוע בבסיסים אמריקאיים, לצמצם את השיט במצר הורמוז ולספוג תקיפה באי לארכּ מבלי לוותר על תגובה. מול המדינות המתווכות היא מאותתת שמזכר אסלאמאבאד עדיין חי ושהסלמה נוספת אינה בלתי נמנעת.
הקושי הוא שהמנוף הימי פועל גם נגד איראן. פגיעה במכלית, תנועה דלה ועלייה במחירי הנפט מחזקות את כוח המיקוח של טהראן, אך גם מרתיעות חברות ספנות, מקשות על יצוא האנרגיה ומרחיבות את הפער בין שערי המטבע. אם התנועה במצר לא תגדל במהירות, תעמולת ה״שליטה״ עלולה להיתקל בשאלה אזרחית פשוטה: מה שווה השליטה בהורמוז כאשר הדולר, הזהב והשכירות ממשיכים לעלות?
האיתות המדיני הוא ממשי, אך עדיין אינו פריצת דרך. המבחן הקרוב יהיה אם ארצות הברית תגיב באופן מעשי להצעה לחזור למזכר אסלאמאבאד, ואם איראן תאפשר מעבר רחב יותר של כלי שיט עוד לפני שיושג הסכם מלא. כל תקרית נוספת עם מכלית או בסיס אמריקאי עלולה לסגור שוב את החלון הזה.
בינתיים, המלחמה כבר אינה רק עניין של טילים, ספינות ותיווך. היא דוחה בחירות, מרחיבה את מערך ההגנה, מגדילה את הפער בין שערי המטבע ומספקת את הרקע לחוקים המגבילים קשרים עם העולם. טהראן משאירה דלת פתוחה להסדרה. השאלה היא כמה זמן היא תישאר פתוחה, וכמה יעלה לציבור האיראני עד שמישהו יעבור בה.
