ביחסי ישראל-ירדן נוצר מנהג מלכותי משונה: ישראל מתבקשת להיות גם חברת הביטוח של הכתר, גם ספקית המים וגם שק החבטות. מאחורי הקלעים אינטרסים משותפים; מול המיקרופונים כתב אישום. השלום קר, הצרכים חמים, והחשבון מוגש תמיד לאותו שולחן.
בנאום לאומה של המלך עבדאללה הוא מנה את הסוגיות המרכזיות העומדות בפני העם הירדני : ביטחון המים, הטרור והסוגייה הפלסטינית אלה האיומים המרכזיים. מותר לו לבקר את ישראל, גם בחריפות. אבל כשהתלות בשיתוף הפעולה איתנו מתקיימת לצד רטוריקה שמציגה אותנו כאיום אזורי, ישראל רשאית לשאול: היכן נגמרת הדיפלומטיה ומתחיל שירות החדרים?
לכתר ההאשמי יש זיכרון היסטורי; כדאי שגם לנו יהיה. ב־1958 אפשרה ישראל מעבר מטוסים בריטיים שהובילו כוחות לירדן, במסגרת הסיוע להגנת משטרו של חוסיין. בספטמבר 1970 סייעו מהלכים מאיימים של ישראל ומידע מודיעיני שהועבר לירדנים מול הפלישה הסורית. הצבא הירדני נלחם, המערב הפעיל לחץ, וישראל תרמה להגנת הממלכה. אלה דוגמאות מתועדות לסיוע ליציבות השושלת; בנוסף יש לא מעט אירועים שלא פורסמו בהם מידע ישראלי מנע התנקשות במלך.
גם למים יש מספרים, ולא רק מטאפורות. לפי הדיווחים, ישראל ממשיכה לספק לירדן כ־50 מיליון מטרים מעוקבים בשנה במסגרת הסדרי השלום. ב־2021 נוספה עסקת מכירה של עוד 50 מיליון שהכפילה את הכמות לכ־100 מיליון. ההסדר הנוסף פקע בסוף 2025 ולא חודש, לפי דיווחים מ־2026.
גם נתיבי הסחר הם נכס. חיפה ואשדוד משמשות מסלולים להעברת מטענים אל ירדן וממנה. לפי ניתוח שפרסם המועצה האטלנטית ביולי 2026, מעבר נהר הירדן מטפל בכ־140 משאיות ביום,: לישראל יש ערך לוגיסטי עליון מבחינת כלכלת ירדן. המכולות עוברות בגבול; ההדדיות נתקעת בביקורת הדרכונים.
הטענה הרווחת שנים היא לעזוב את המלך במנוחה, שהרי שאם חס ושלום יפגין נטייה קלה לפרו ישראליות או אז הוא צפוי להפיכה פנימית. שהרי להווה ידוע שהמלך אינו מסוגל להתעמת עם גורמים פונדמנטליסטים שיערערו את כסאו, טענה זאת משוללת כל יסוד. באפריל 2025 אסרה ירדן על פעילות האחים המוסלמים, לאחר שהרשויות קשרו פעילים לתוכניות התנקשות במלך וטרור. אין בכך הוכחה שהמלך חופשי מכל אילוץ, אך יש כאן תזכורת: כשעמאן מזהה איום ממשי, היא יודעת להציב גבולות חדים וברורים. הכתר אינו עשוי מסוכר; אין חובה לעטוף כל ביקורת ישראלית בצמר גפן.
עלינו במידה רבה לאמץ את מודל טראמפ, במובנו העסקי: תמורה תמורת תמורה, תנאים גלויים ומדדים ברורים. ישראל צריכה לכבד את הסכם השלום ולשמר שיתוף פעולה ביטחוני שמשרת גם אותה. אבל הרחבות מים, הטבות חדשות והקלות מסחריות נוספות צריכות להיכנס למשא ומתן שבמרכזו יחסים דיפלומטיים תקינים, מאבק בהסתה ומניעת הברחות בגבול המשותף.
אין צורך לדרוש מהמלך מחיאות כפיים או הסכמה לכל פעולה ישראלית. צריך לדרוש שותפות שאפשר לזהות גם באור יום. יציבות ירדן היא אינטרס ישראלי חשוב; דווקא משום כך, אסור לנהל אותה באמצעות המחאה פתוחה ופחד קבוע ממה יקרה למלך.
הגיע הזמן שהמלך יבין: שלום קר אינו מזכה באשראי ללא תקרה.
