מירה ווד, חברה בוועדה הבינלאומית של ארגון הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה, ה-DSA, תיארה לאחרונה את התמונות שמעוררות בה התרגשות רגשית: לוחמים פלסטינים "בכפכפים הקטנים שלהם" מתקרבים לטנקים ישראליים ב-7 באוקטובר 2023, היום שבו התרחש הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה. בקטע משיחת ועידה שהפיץ ארגון המעקב Canary Mission, כינתה ווד את הטבח "ירייה של ממש אל לב האימפריה עצמה".
ווד חברה באותה ועדה בינלאומית שחבריה, לפי דיווח של הטיימס, הוטסו לסין כאורחי כבוד, תודרכו להימנע מהנושאים הרגישים מבחינת בייג'ינג והתבקשו לחתום על התחייבות "לתמוך בסוציאליזם הסיני, להגן עליו ולטפח הבנה לגביו". התלהבותה של ווד מאירועי 7 באוקטובר והתלהבותה של הוועדה שלה מבייג'ינג אינן בלתי קשורות זו לזו. שתיהן משקפות את דוקטרינת ה"קמפיזם", המעצבת כיום את מדיניותה של ניו יורק, העיר הגדולה ביותר בארצות הברית, תחת ראש עיר מטעם ה-DSA.
מהו קמפיזם?
הקמפיזם מחלק את הפוליטיקה העולמית לשני מחנות מתחרים: מחנה "אימפריאליסטי" בהנהגת ארצות הברית, ומחנה "אנטי-אימפריאליסטי" המתנגד לוושינגטון. נאמנותם של סוציאליסטים נתונה אוטומטית למחנה האנטי-אימפריאליסטי, יהיו אשר יהיו המעשים שחברי המחנה עושים לבני עמם. המונח נטבע בתקופת המלחמה הקרה לתיאור אנשי שמאל שנאמנותם לברית המועצות שרדה גם לאחר שמוסקבה דיכאה את המרד ההונגרי של 1956. אירוע זה הוליד גם את כינוי הגנאי הקשור, "טנקיז". הקמפיזם מחייב להתייחס לכל מדינה המתנגדת לארצות הברית כמי שנמצאת, מעצם הגדרתה, בצד הנכון של ההיסטוריה.
התאוריה העומדת מאחורי המונח נטועה בעקרונות הבסיסיים של הלניניזם. בחיבורו מ-1917, האימפריאליזם, השלב העליון של הקפיטליזם, טען ולדימיר לנין, בהסתמך על הכלכלן הבריטי ג'ון אטקינסון הובסון, כי לאחר שהקפיטליזם ממצה את אפשרויות ההשקעה הרווחיות מבית, הוא נאלץ לכבוש שווקים זרים וכוח עבודה זר כדי לשרוד. במסורת מחשבתית זו, העוצמה האמריקנית והוצאות הביטחון של ארצות הברית מתפרשות ככלים של כיבוש, ולא ככלי הגנה.
תאורטיקנים מאמצע המאה, בהם עמנואל ולרשטיין, סמיר אמין ואנדרה גונדר פרנק, פיתחו את הטיעון לכדי תאוריית התלות: "ליבה" עשירה השואבת דרך קבע עושר מן ה"פריפריה", כאשר קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי אוכפים יחסי חוב המעבירים את העושר כלפי מעלה.
הקמפיזם הוא התוצאה כאשר התאוריה הזאת נעשית לרפלקס של מדיניות חוץ: תמיכה בכל ממשלה המתנגדת לליבה, בין שהיא סוציאליסטית, סמכותנית או תיאוקרטית, משום שעצם ההתנגדות לוושינגטון נחשבת הוכחה למעלתה של אותה ממשלה. זוהי המסגרת שממנה מדברת ווד כאשר היא מכנה טבח פצע ב"אימפריה עצמה". זו גם המסגרת שהביאה נציגי DSA לשינג'יאנג, שם הם תיארו דיווחים על עבודת כפייה כ"סיפורי שערוריות".
הטריז של בנדונג
לאורך המאה ה-20 הפכה "פלסטין" לסוגיית הדגל של הקמפיזם. בוועידת בנדונג בשנת 1955 השתמשו 29 מדינות מאסיה ומאפריקה ברעיון של "עולם שלישי", שהתגלם בתנועה שהוגדרה לכאורה כ"בלתי מזדהה", אך בדרך כלל קיימה קשרים עם ברית המועצות או שאפה לסוציאליזם, כדי ליצור סולידריות.
ישראל לא נכללה, אף שהונהגה בידי ציונים מתנועת העבודה, בשל הזדהותה עם ארצות הברית. נשיא מצרים הפאן-ערבי, גמאל עבד אל-נאצר, שניצב לצד ראש ממשלת סין ג'ואו אנלאי וראש ממשלתה הראשון של הודו, ג'ווהרלל נהרו, העלה את "פלסטין" על סדר היום.
מי שייצג את הסוגיה היה אחמד א-שוקיירי, דיפלומט פלסטיני ששימש אז בעל תפקיד בליגה הערבית, וב-1964 נעשה ליושב הראש המייסד של אש"ף. הודעת הסיכום של בנדונג תמכה בזכויותיו של "העם הערבי של פלסטין". בצעד בעל השלכות מרחיקות לכת יותר, היא מסגרה מחדש את מימוש ההגדרה העצמית של עם ילידי, היהודים, בעל זיקה רציפה בת אלפי שנים לארץ, כקולוניאליזם אירופי שהושתל על אדמת אסיה.
המסגור המחודש הזה הקנה לסוגיה הפלסטינית את מעמדה בתוך התנועה הבלתי מזדהה כתנועה הניצבת נגד ישראל, דמוקרטיה המזוהה עם המערב. המקרה הוצג כמייצג את מלוא מערכת היחסים בין הליבה לפריפריה שתיארה התאוריה.
מאו אמר זאת במפורש
במרץ 1965 הסביר מאו דזה דונג למשלחת הראשונה של אש"ף שביקרה בבייג'ינג, בראשות שוקיירי, בדיוק מה ייצגה ישראל:
ישראל ופורמוזה הן בסיסים של האימפריאליזם באסיה. אתם השער הקדמי של היבשת, ואנחנו העורף. הם יצרו את ישראל בשבילכם ואת פורמוזה בשבילנו. מטרתם זהה… המערכה הערבית נגד המערב היא המערכה נגד ישראל.
מבחינת מאו, ישראל לא הייתה עניין של סכסוך על אדמה. היא הייתה המוצב הקדמי של המערב, והשמדתה פירושה היה החלשת המערב עצמו.
בייג'ינג גיבתה את התאוריה גם באמצעים חומריים. סין הייתה המעצמה הלא ערבית הראשונה שהכירה באש"ף, בשנת 1965, והיא סיפקה סיוע צבאי ישיר, נשק קל והכשרה בלוחמת גרילה לארגונים כגון פת"ח, "החזית העממית לשחרור פלסטין" ו"החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין".
לאחר שהוצאת Foreign Languages Press אישרה ב-1966 את הפצת הספר אמרות היושב ראש מאו דזה דונג ברחבי העולם, יצא ב-1967 תרגום לערבית, שהודפס בשיתוף הוצאות לאור בקהיר ובביירות לשם הפצתו ברשתות פאן-ערביות. העיתוי בא בעקבות מלחמת ששת הימים, שערערה את אמינותם של צבאות ערב הסדירים ודחפה פעילים חמושים אל החלופה של מאו: "מלחמת עם מלמטה".
"הספר האדום הקטן" נעשה לחלק מתוכנית הלימודים במחנות האימונים של שני ארגוני גרילה פלסטיניים יריבים, החזית העממית והחזית הדמוקרטית, בירדן ובלבנון. ג'ורג' חבש, הרופא שייסד את החזית העממית המרקסיסטית-לניניסטית ב-1967, כינה את סין "ידידתנו הטובה ביותר" בסביבות 1970. הפלג של נאיף חוואתמה, שהתפצל ב-1969 מארגונו של חבש והפך לחזית הדמוקרטית, אימץ את המאואיזם כדוקטרינה באופן כה עמוק, עד שיריביו כינו אותו "נאיף דזה דונג".
הקמפיזם כיום: איום הרב קוטביות
ביטויו הנוכחי של הקמפיזם הוא החתירה ל"עולם רב קוטבי", מונח המשותף לקבוצת העבודה לענייני סין של ה-DSA, לאידיאולוגים של הקרמלין ולטהראן. מבקרי מדיניות החוץ, לא רק שמרנים אלא גם ריאליסטים מהמרכז-שמאל, מצביעים על התוצאות שאליהן הדבר מוביל: מצעי ה-DSA קוראים לפרישה מנאט"ו, לפירוק הסכמי הביטחון עם יפן ועם דרום קוריאה ולקיצוץ חד בהוצאות הביטחון של ארצות הברית.
שינויים אלה לא יחלקו את העוצמה באופן הוגן יותר. הם ייצרו חללי כוח שמדינות סמכותניות מוכנות למלא. למסגרת הרואה בארצות הברית את התוקפן כברירת מחדל לא נותרו כלים להתמודדות עם מדיניות התפשטות ממשית מצד רוסיה, סין או איראן, משום שהיא מגדירה אותן מראש כאנטי-אימפריאליסטיות.
הפער בין התאוריה לבין השלכותיה ניכר במצר הורמוז, שדרכו עוברת כחמישית מן הנפט העולמי. הנוכחות הימית האמריקנית שומרת עליו פתוח, וכל כלכלה התלויה בנפט הזה, לרבות הכלכלה האמריקנית, תלויה בכך שהנוכחות הזאת תוסיף להיות אמינה. ארצות הברית בעלת נוכחות מצומצמת יותר ואמינות נמוכה יותר אינה יוצרת עולם חופשי יותר. היא יוצרת עולם שבו המעצמה האזורית השולטת בנקודת החנק קובעת את מחיר האנרגיה לכל מי שנמצא בהמשך שרשרת האספקה.
המדינות שהקמפיזם הסוציאליסטי רואה כבעלות ברית טבעיות נגד "האימפריה", ובהן סין, רוסיה, איראן ושלוחיה, חמאס והחות'ים, אינן מציעות חלופה פתוחה יותר: מעקב בשינג'יאנג, הוצאות להורג בטהראן וחסימת נתיבי השיט בים האדום.
נסיגתה של העוצמה האמריקנית אינה מחלקת מחדש את החירות. היא מסלקת את השחקן היחיד שיש לו הן התמריץ והן היכולת לשמור על תפקודם של נתיבי הים, הבריתות והשווקים.
דוקטרינה אחת, לא שתיים
ה-DSA צמח והיה לארגון הסוציאליסטי הגדול ביותר בארצות הברית. אנשיו סייעו בבחירתו של ראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, לצד גל של מועמדים לתפקידים בדרגים נמוכים יותר ברחבי המדינה.
הדוקטרינה המציגה באור רומנטי את 7 באוקטובר כניצחון אנטי-אימפריאלי היא גם זו ששולחת משלחות של ה-DSA לשינג'יאנג כאורחי כבוד, ושבמסגרתה חבריה מתבקשים לחתום על כתבי התחייבות. מסגרת הקמפיזם שה-DSA ירש מבנדונג ומבייג'ינג הפכה לכלי חתרני בפוליטיקה האמריקנית, כאשר ה-DSA מתחיל להיות הכוח הדומיננטי במפלגה הדמוקרטית, והמסגרת נעשית לעדשת ברירת המחדל שדרכה נתפס העולם.
