פגישתו האחרונה של ג'ארד קושנר במצרים עם משלחת של חמאס בראשות ח'ליל אל-חיה מהווה בבירור סטייה מן המדיניות המסורתית של הממשל האמריקני. למרות כל הערבויות הביטחוניות שניתנו לנתניהו בירושלים, ולמרות הגישה הפרגמטית שמטרתה לשבור מוסכמות ולכפות את השלב השני של מפת הדרכים לעזה, כיצד יכול דונלד טראמפ לאשר משא ומתן ישיר עם ארגון טרור? מדוע נכנע ללחץ מצד קטאר, אותה אמירות ערמומית ורבת מזימות? מדוע הוא נופל למלכודת נוספת, לאחר שספג תבוסה משפילה מידי האייתוללות האיראנים?
נראה כי ארצות הברית מבקשת להגיע להסכמים במהירות כדי להותיר את חותמה, להכריז על ניצחון ולהפיק רווחים, ולאחר מכן להשאיר את השחקנים באזור להתמודד בכוחות עצמם ולבסוף לעסוק באופן בלעדי בענייני הפנים האמריקניים.
אמריקה באמת עייפה ממלחמות, ולכאורה התרוקנה מעוצמתה הצבאית ומערכיה המוסריים. נדמה שהיא מותשת, עייפה עד עמקי נשמתה מן העימותים השונים ברחבי העולם, ובמיוחד מאלה שבמזרח התיכון. האם הנטל הכרוך במשימת "השוטר העולמי" אכן כה כבד וכה מתיש עבור האומה האמריקנית, שבעבר הייתה אדירה? כיצד אפשר להסביר את ההיסוסים ואת חוסר העקביות ברטוריקה שלה? את קריסתו של ה-Pax Americana, "השלום האמריקני"? את תחושת חוסר האונים מול הישגיה של סין? כיצד יכול טראמפ לברך על הברית של השלישייה הסונית ולאמץ אותה: סעודיה העשירה, טורקיה העוינת את ישראל ופקיסטן המחזיקה בפצצה גרעינית? כיצד אפשר להסביר את הבהלה לנוכח הסחיטה והאיומים מצד איראן, ובמקביל את מתן הלגיטימציה לחמאס, ארגון הטרור האסלאמיסטי האחראי לטבח הברברי והנתעב של 7 באוקטובר 2023?
לאלה שזיכרונם קצר אנו ממליצים לקרוא ולשוב ולקרוא את הפרסומים השונים של חמאס, ובמיוחד את אמנת הארגון שפורסמה ב-18 באוגוסט 1988. ראוי לזכור שחמאס הוא שלוחה של תנועת האחים המוסלמים, שנוסדה במצרים בידי האימאם חסן אל-בנא, סבו של טארק רמדאן…
עבור תנועת האחים הזאת, הנאמנות לאללה היא מוחלטת. מבחינתו של מייסד חמאס ומנהיגו הרוחני, השייח' אחמד יאסין, שנהרג בידי צה"ל ב-22 במרץ 2004, מחויבותה של תנועת ההתנגדות האסלאמית אינה משתמעת לשתי פנים:
"האסלאם ימחה את ישראל מעל פני האדמה!"
תהליך מתן הלגיטימציה לאחים המוסלמים החל בתקופת ברק אובמה בקהיר, לאחר נפילתו של חוסני מובארכ. בעקבותיו של ג'ימי קרטר, אובמה קידם גם הוא "בחירות פלסטיניות דמוקרטיות", שהיו האחרונות שהתקיימו מאז, ואשר שלוש שנים לאחר מכן חוללו את האביב הערבי המפורסם, מלחמת אזרחים בסוריה ואת הקמתה של המדינה האסלאמית בדמות דאעש.
מאז שחמאס השתלט על השלטון בעזה, מעצמות המערב חסרות את האומץ להגדיר אותו ארגון טרור. הן מבחינות בין הזרוע הצבאית לבין ההנהגה המדינית, כפי שעשו גם במקרה של חזבאללה.
איזו תמימות! איזו בורות בנוגע לכוונותיו האמיתיות של חמאס, לאידאולוגיה שלו ולאמנה שלו, אשר אגב, מעולם לא תוקנה? חמאס עדיין תובע את "שחרורה" של פלסטין כולה, "מהנהר ועד הים". סיסמה החוזרת שוב ושוב עד לזרא, נקראת בקול ונכתבת בחופשיות ברחובות פריז, לונדון וניו יורק.
משמעותה הברורה היא השמדת המדינה היהודית. יתרה מכך, התנועה הזאת קוראת לרצח יהודים ומהללת את מלחמת הקודש, את הג'יהאד העולמי. היא עדיין רואה בישראל חלק מ"אדמת הקודש המוסלמית", שטח שבו ליהודים אין זכות לחיות.
מנהיגי חמאס, הזוכים לעידוד, למימון ולהכשרה ממדריכים איראנים, מפרים זכויות אדם בסיסיות. הם אינם מתכוונים לפיוס רציני כלשהו עם הרשות הפלסטינית; העדיפות שלהם נותרה השתלטות על השלטון הפלסטיני. מדיניותם ההרסנית הפכה את רצועת עזה למלכודת ענקית והכניסה את העם הפלסטיני למצוקה ולייאוש.
מאז 7 באוקטובר 2023, פעולות צה"ל הוכיחו בבירור כי פעולות הטרור של חמאס, השימוש המכוון והציני שלו באוכלוסייה האזרחית בעזה כמגן אנושי, ומאגרי הנשק הצבאיים שלו המאוחסנים במסגדים, בבתי חולים ובבתי ספר, מהווים הפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. יש להדגיש כי השימוש בטרור אסור על פי המשפט הבינלאומי, וכי איסור זה מעוגן בכמה החלטות שאימצה מועצת הביטחון של האו"ם, במיוחד לאחר מתקפות 11 בספטמבר 2001.
ברור כי יישום השלב השני של התוכנית לעזה הוא מורכב וקשה מאוד לביצוע בידי כוחות זרים. משום כך, מלוא האחריות לפירוק הארסנל הצבאי של חמאס מוטלת על ארצות הברית.
במצב הנפיץ שאנו חווים, וערב הבחירות לכנסת, ישראל תצטרך לעמוד ללא פשרות בסוגיות ביטחוניות ולקבל ערבויות מוצקות מארצות הברית.
לאחר יישום 15 הנקודות של מפת הדרכים, ישראל תוכל סוף סוף לסגת מרצועת עזה. אל לנו לחזור על הטעויות המסוכנות של העבר.
מאמר זה פורסם במקור בישראל היום באנגלית ב-20 באוגוסט 2026.
