ב-23 במאי 2026, שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י שלח מכתב למזכ"ל חזבאללה, נעים קאסם, בו ציין כי איראן לא תוותר על דרישתה לסיום "התוקפנות נגד לבנון" כתנאי יסוד לכל הסכם קבוע לסיום המלחמה עם ארצות הברית.
ב-24 במאי אישר חיזבאללה בהצהרה רשמית כי קאסם קיבל את ההודעה מעראקצ'י, שהכריזה כי "הרפובליקה האסלאמית, עד הרגע האחרון, לעולם לא תפסיק לתמוך בתנועות הפועלות לצדק וחירות, ובראשן חיזבאללה, תנועת ההתנגדות המנצחת".
המכתב הוסיף כי "מהרגע הראשון שבו מספר מדינות אזוריות נכנסו למאמצי תיווך שמטרתם להפחית את המתחים בין איראן לארצות הברית, הרפובליקה האסלאמית קישרה כל הסכם אפשרי להפסקת אש בלבנון," והדגישה כי "נושא חשוב זה נותר עיקרון שאינו ניתן למשא ומתן וחלק בלתי נפרד מהדרישות הצודקות של ממשלת איראן ועמנו ההרואי, וזה יישאר כך גם בעתיד".
עראקצ'י גם הבהיר כי "בהצעה האחרונה שהוגשה על ידי הרפובליקה האסלאמית דרך המתווך הפקיסטני, שמטרתה להשיג סיום קבוע ויציב למלחמה, הודגשה במפורש הדרישה לכלול את לבנון במסגרת הפסקת האש".
חסן פדלאללה, חבר בבלוק הפרלמנטרי "נאמנות להתנגדות" של חזבאללה, הצהיר ב-24 במאי כי ההתפתחויות האזוריות המואצות ישפיעו גם על לבנון. הוא קרא לממשלת לבנון לנצל את הסביבה האזורית המשתנה כדי לעצור את "התוקפנות הישראלית" ולהגן על דרום לבנון.
במהלך טקס זיכרון לחיזבאללה לזכר הלוחמים שנהרגו בקרבות סביב העיירה חרבת סילם, הדגיש פדלאללה כי "הרפובליקה האסלאמית של איראן עומדת לצד לבנון וההתנגדות," והוסיף כי טהראן קשרה כל הסכם עם וושינגטון לסיום המלחמה בלבנון ובאזור.
בינתיים, פרשנים ברצועת עזה הביעו תדהמה רבה מכך שאיראן קישרה את לבנון לכל הסכם עם ארה"ב תוך הימנעות מלעשות זאת עבור עזה וחמאס, למרות שחמאס הוא מרכיב ברור ב"ציר ההתנגדות" בראשות איראן.
דבר זה בולט במיוחד לאור העובדה שמנהיג חמאס, איסמעיל הניה, חוסל על ידי ישראל בטהראן ב-31 ביולי 2024. בכירים במערכת הביטחון הישראלית מעריכים כי איראן פועלת לפי היררכיה אסטרטגית ברורה שבה הזירה הלבנונית נחשבת חשובה בהרבה מעזה וחמאס.
ישנן מספר סיבות מרכזיות להערכה זו. ראשית, מנקודת המבט של טהראן, חיזבאללה מהווה את הנכס האסטרטגי החשוב ביותר בתוך "ציר ההתנגדות". הארגון משמש ככוח ההרתעה העיקרי של איראן נגד ישראל, עם ארסנל עצום של טילים, רקטות, רחפנים ורחפנים נפיצים, וכן השפעה ישירה לאורך הגבול הצפוני של ישראל ויכולת לאיים על חזית הפנים הישראלית. מסיבה זו, איראן רואה בשיקום כוחו של חיזבאללה ובסיום הלחימה בלבנון כאינטרס ביטחוני לאומי ברמה עליונה.
לעומת זאת, חמאס ורצועת עזה נתפסות על ידי ההנהגה האיראנית כזירה אסטרטגית פחות קריטית. המלחמה בעזה כבר החלישה משמעותית את חמאס, בעוד שחלקים גדולים מהתשתיות הצבאיות והאזרחיות של הרצועה נהרסו על ידי ישראל. לכן, מנקודת מבטה של איראן, אף שחמאס שומר על חשיבות אידיאולוגית וסמלית, הוא אינו נחשב לנכס אסטרטגי ברמה זהה לחיזבאללה.
סיבה נוספת היא שהמשא ומתן הנוכחי עם ארצות הברית מתמקד בעיקר במניעת הסלמה אזורית רחבה יותר, פתיחת מצר הורמוז מחדש, הבטחת יצוא הנפט האיראני, והסדרת העימות הישיר בין איראן, ישראל וארצות הברית. לבנון קשורה ישירות לעימות הזה בשל מעורבות חיזבאללה והחשש ממלחמה אזורית כוללת.
רצועת עזה, לעומת זאת, נתפסת על ידי ההנהגה האיראנית יותר כזירה פלסטינית-ישראלית מובחנת. לפי הערכות הביטחון הישראליות, איראן הסיקה כי לא תוכל לכפות הסדר מקיף שיכלול הן את עזה והן את לבנון בו-זמנית על ישראל וארה"ב. לכן, טהראן בחרה למקד את מאמציה בזירה שבה יש לה השפעה ישירה וחזקה בהרבה, כלומר חיזבאללה בלבנון.
גורם אפשרי נוסף הוא המתיחות הגוברת בשנים האחרונות בין הנהגת טהראן לחמאס, במיוחד בנוגע לניהול המלחמה והשלכותיה ההרסניות על רצועת עזה. לעומת זאת, מערכת היחסים של איראן עם חזבאללה נחשבת לקרובה וממושמעת הרבה יותר. בעיני ההנהגה האיראנית, מבנה הפיקוד של חיזבאללה נתפס כצייתן ואמין משמעותית יותר מהנהגת חמאס, שגם היא סונית.
