טבח 7 באוקטובר חשף לא רק את יכולתה הברברית של חמאס, אלא את הפיכתה לרשת ג׳יהאד בינלאומית המאיימת על ביטחון המערב לא פחות מאשר על ישראל והמזרח התיכון. על אף שהעולם התמקד באופן טבעי בעזה לאחר המתקפה, רשויות אכיפת החוק באירופה חשפו במקביל מציאות מדאיגה: חמאס השקיע שנים בבניית תשתית טרור חוצת-גבולות, המשתרעת מרחובות קופנהגן ועד נתיבי הברחת הקוקאין בוונצואלה, וממקמת את הארגון כאיום גלובלי שממשלות המערב אינן יכולות עוד להמשיך לראותו כעניין אזורי בלבד.
אירופה: מגיוס כספים למאגרי נשק
תיקים פליליים עדכניים בגרמניה ובדנמרק ריסקו את האשליה שפעילות חמאס באירופה מוגבלת לגיוס כספים ותעמולה. לפי חקירות שפורסמו במכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, פעילי חמאס הקימו מאגרי נשק במדינות אירופיות שונות שנים לפני 7 באוקטובר, כולל כלי נשק קלים שהוחבאו בפולין, בולגריה, גרמניה ודנמרק. לא היו אלה פתרונות מאולתרים, אלא חלק מתכנון מכוון לפיגועים פוטנציאליים באירופה, בהכוונת מנהיגים בכירים בזרוע הצבאית של חמאס שפעלו מלבנון.
לאחר 7 באוקטובר, אותם מנהיגים שלחו שליחים לאתר את כלי הנשק שהוסתרו מראש, בעוד אחרים בדנמרק עבדו עם ארגוני פשע מאורגן באירופה כדי להשיג רחפנים ולתכנן פיגועים בדנמרק או שוודיה. הרשויות בגרמניה חשפו כי חמאס העמיד את הנשק הזה לרשות פעילים באירופה במיוחד בקשר לתכנון מתקפת 7 באוקטובר, מה שמדגים עד כמה היו פעילות אירופית וחזית עזה משולבות בתוך אותה אסטרטגיה כוללת של חמאס.
זהו שינוי מהותי בדוקטרינת הפעולה של חמאס. הארגון מעולם לא הצליח לבצע פיגוע מחוץ לישראל, יהודה ושומרון או עזה, אך ככל שיכולותיו בעזה נהרסות, גורמי ביטחון בישראל ובאירופה חוששים יותר ויותר שחמאס החליט להפוך לארגון בעל פעילות גלובלית. מאגרי הנשק, שיתוף הפעולה עם רשתות פשיעה והכוונת פיגועים בערי בירה אירופיות, כולם מצביעים על ארגון שמסתגל ומעביר את פעילותו החוצה כאשר היכולות הפנימיות שלו מוגבלות.
הקשר של וונצואלה: סמים, נשק ו"הדלת האחורית" לארצות הברית
בעוד אירופה מתמודדת עם התשתית המבצעית של חמאס על אדמתה, קשר מטריד לא פחות נחשף ממש בפתחו של העולם המערבי. בשנת 2020 האשימו תובעים פדרליים בארה״ב את עאדל אל-זבייר, חבר לשעבר באסיפה הלאומית של ונצואלה ובעל ברית של מדורו, בעבירות נרקו-טרור, כולל תיאום עם חזבאללה וחמאס. אל-זבייר תיווך בין "קרטל השמשות" של ונצואלה לבין ארגוני טרור, תוך מטרה מוצהרת: להטביע את ארצות הברית בקוקאין.
כתב האישום תיאר כיצד אל-זבייר קיבל מטוס מטען לבנוני עמוס נשק צבאי, כולל מטולי RPG, רובים מסוג AK-103 ורובי צלפים, שנרכשו בזמן שהותו במזרח התיכון. במסמכי בית-המשפט מתואר מפגש שנערך בשנת 2014 בארמון הנשיאות בוונצואלה, בו דנו אל-זבייר, מדורו ואחרים בארגון מפגשים בין מנהיגי FARC לבין מנהיגי חזבאללה וחמאס. לא היה מדובר בשיתוף פעולה מזדמן, אלא בתיאום אסטרטגי בין אויביה של ארצות הברית.
תמיכת ונצואלה בחמאס קודמת אף לפעילות הנרקו-טרור. בשנת 2006, כאשר חמאס ניצח בבחירות הפלסטיניות ונתקל בבידוד מצד מדינות המערב, הכריז סגן נשיא ונצואלה, חוסה ויסנטה רנחל, כי מדינתו "תקבל את מנהיגי חמאס בברכה", ואף תמהר להכיר במדינה פלסטינית עצמאית. תחת הוגו צ׳אווס וניקולס מדורו, העניקה ונצואלה לחמאס לגיטימציה דיפלומטית, מרחב פעולה וקשרים לרשתות פשע חובקות עולם.
שילוב הכוחות בין איראן, ונצואלה וארגוני פשיעה בינלאומיים יוצר מה שמכנים מומחי ביטחון "אפקט מכפיל כוח". כפי שמציין דו״ח של המכון היהודי לענייני ביטחון לאומי של אמריקה, איראן, יחד עם שלוחתה חזבאללה, פועלת עם ונצואלה להעשיר את המשטר האיראני, לחזק את יכולותיה הצבאיות של ונצואלה ולהקל על פשיעה טרנס-לאומית שמאיימת ישירות על אדמת ארצות הברית. שילוב חמאס בתוך מערך זה הופך אותו מארגון טרור אזורי לחלק ממרקם איומים גלובלי.
הכרה של המזרח התיכון באיום
את חומרת האיום של חמאס ניתן להבין אולי טוב יותר כשבוחנים אילו ממשלות פעלו בנחישות הגדולה ביותר נגדו, ולא מדובר בעיקר במדינות המערב. ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים גינו בפומבי את חמאס והכריזו על ארגון האם שלו, תנועת האחים המוסלמים, כארגון טרור.
המשבר בין 2017 ל-2021, בו הטילו סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים מצור על קטאר, ממחיש זאת היטב. מדינות אלה ניתקו קשרים דיפלומטיים והטילו אמברגו יבשתי, אווירי וימי, בשל תמיכת קטאר באחים המוסלמים והענקת מסתור למנהיגי חמאס. מדינות המצור דרשו שקטאר תחדל מתמיכתה באחים המוסלמים, תגרש גורמים עוינים, במיוחד אנשי האחים המוסלמים, ותפסיק את תמיכתה בארגוני טרור מוגדרים.
מדובר במדינות שאינן נוטות להזדהות עם הערכות ביטחוניות ישראליות או מערביות, אך הן הגיעו למסקנה עצמאית שהרשת של האחים המוסלמים, כולל חמאס, מהווה איום ממשי ליציבות האזור ולשלטונן. כאשר מדינות ערב שאינן מגדירות את חמאס עצמו כארגון טרור רואות בתשתית האחים המוסלמים סכנה המצדיקה אמברגו של ארבע שנים על מדינה ערבית אחרת, על קובעי המדיניות במערב לשים לב.
תשתית האחים המוסלמים בארצות הברית
הישגיו הגלובליים של חמאס מגיעים גם לארצות הברית, דרך ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים המספקים תמיכה אידאולוגית, רשתות גיוס כספים ומטרייה פוליטית. המועצה ליחסים אמריקאיים-אסלאמיים (CAIR), שהוגדרה כשותפה לא מואשמת במשפט הקרן ההומניטרית בשנת 2008, היא דוגמה בולטת לכך.
בנובמבר 2025 הכריז מושל טקסס, גרג אבוט, כי גם CAIR וגם האחים המוסלמים מוגדרים במדינתו כארגוני טרור, צעד שעורר ויכוח חריף בקהילת הביטחון הלאומי, אך שיקף הבנה גוברת שהרשת המבוזרת של האחים פועלת באמצעות ארגוני חזית ושותפים שקשה למקד באמצעות כלים מסורתיים של לוחמה בטרור. הנשיא טראמפ פרסם בהמשך צו נשיאותי שהגדיר את סניפי האחים במצרים, ירדן ולבנון כארגוני טרור זרים.
הטיעון בעד הכרזה פדרלית על האחים המוסלמים במעמד כולל מבוסס על היגיון פשוט: ארצות הברית כבר מגדירה את חמאס כארגון טרור, אך חמאס אינו אלא הסניף הפלסטיני של האחים המוסלמים. מצרים, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין כבר אסרו את האחים בתחומן. בארצות הברית, לעומת זאת, פועלים ארגונים הקשורים לתנועה בגלוי, ומספקים את התשתית האידאולוגית והארגונית שמאפשרת לחמאס לשמור על השפעה, לגייס כספים ולעצב נרטיבים.
מבנהו המבוזר של הארגון, שמתקיים תחת שמות שונים במדינות שונות, כאשר חלק מסניפיו משתמשים באלימות ואחרים שומרים מרחק זהיר מפעילות טרור מפורשת, מקשה על הגדרה כוללנית. אך מורכבות זו אינה יכולה להוות תירוץ להיעדר פעולה. כפי שמציין מומחה הלוחמה בטרור הנס-יעקב שינדלר, הקשר בין האחים המוסלמים לאלימות טרוריסטית היה תמיד טקטי ותלוי מקום, מה שאפשר לתנועה להסתתר מאחורי חופש הדת והביטוי במדינות מערב, תוך תמיכה באלימות במקום אחר.
קריאה ללכידות אסטרטגית
הראיות ברורות: חמאס, כסניף הפלסטיני של האחים המוסלמים, פועל כרשת ג׳יהאד בינלאומית המאיימת על ארצות הברית ואירופה לא פחות משהיא מאיימת על ישראל. הארגון הציב כלי נשק ברחבי אירופה, נטמע ברשתות נרקו-טרור באמריקה הלטינית, וממשיך להחזיק קשרים מוסדיים עם ארגוני אחים מוסלמים הפועלים בערים אמריקאיות.
ממשלות המערב חייבות לאמץ את אותה בהירות אסטרטגית שכבר הפגינו מדינות המזרח התיכון. הדבר דורש כמה צעדים ממשיים:
ראשית, על ארצות הברית להגדיר את האחים המוסלמים במעמד של ארגון טרור זר ברמה הפדרלית, ולא רק סניפים מסוימים. המבנה הכולל של הארגון מאפשר מתן מסגרת אידאולוגית ותמיכה חוצת-גבולות, בעוד כל סניף שומר לעצמו מרחב הכחשה.
שנית, על ממשלות אירופה לעבור ממגננה תגובתית לפעולה יזומה נגד תשתיות חמאס. מאגרי הנשק שהתגלו בגרמניה ובדנמרק מצביעים על כך שרבים נוספים טרם אותרו. שיתוף פעולה מודיעיני ואכיפה משטרתית חוצת-גבולות חיוניים.
שלישית, על ארצות הברית להחריף את אכיפת הסנקציות נגד סחר הנפט הבלתי חוקי בין איראן לוונצואלה, ולשפר את המודיעין והיירוט של משלוחי נשק. פגיעה בצינור הכספי שמזין את שני המשטרים היא חיונית לנטרול כוחם המערער.
לבסוף, על המדינות המערביות להבין כי לוחמה בטרור אינה יכולה להישאר מחולקת לפי אזורים גאוגרפיים. הפיכתו של חמאס לרשת בינלאומית דורשת תגובה בינלאומית. הצטלבות האיומים של תמיכה איראנית, חסות ונצואלית, תאי פעולה באירופה ונוכחות מוסדית בארצות הברית, מחייבת פעולה מתואמת.
טבח 7 באוקטובר לא היה התפרצות מבודדת של אלימות מעזה. הוא היה פעולת טרור שתוכננה והונחתה בידי ארגון בינלאומי בעל שאיפות גלובליות ויכולות מתפתחות. כל עוד ממשלות המערב אינן מכירות בכך שחמאס הפך לאיום חובק עולם, הארגון ימשיך לנצל את הפער בין המציאות האזורית לבין תפיסת המערב, פער הנמדד לא בקילומטרים, אלא במאגרי הנשק שעדיין חבויים ברחבי אירופה וברשתות שעדיין פועלות בערי ארצות הברית.
