איראן בוערת – תרתי משמע. שריפות ביערות הירקאני, בצורת כרונית, זיהום אוויר חונק והתפשטות שפעת A מתמזגים עם קריסת ניהול ומדיניות כלכלית המבוססת על "פקודה והכפפה" שהנשיא עצמו מודה בכישלונה.
במקביל, טהראן מתנהלת תחת לחץ גובר בזירת סבא"א ומנסה להחזיק באסטרטגיית "משא ומתן מזוין", הנסדקת לנוכח הודאות פנימיות על פגיעה ביכולת ההעשרה בעקבות "מלחמת 12 הימים". השלטון ממשיך לקדם דימוי של יציבות והרתעה, אך המציאות בשטח, ממחסור אנרגטי ועד קריסת האמון הציבורי, מציירת תמונה של התפוררות שאינה עוד שקטה: היא נוכחת, בוערת, ומודחקת תחת שכבת תעמולה וצנזורה. מול שאלת היער הנשרף שאיש אינו שומע – נדמה שהשאלה החשובה יותר היא כמה ייער עוד יישאר. דסק איראן של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מסכם את היממה האחרונה (א') בעיתונות האיראנית.
המשילות והכלכלה: הנשיא נגד "תמחור הפקודה"
הנשיא מסעוד פזשכיאן הצהיר כי "אי אפשר לנהל את הכלכלה באמצעות פקודות" והדגיש שהדבר נכון גם "בנושאים תרבותיים וחברתיים". הוא הבהיר כי על הממשלה "להפחית את עלויותיה ולעצור את גורמי האינפלציה". בתקציב 2026 מתוכננת עלייה ממוצעת של 28% בשכר, בצמוד לדרישה ל"התאמה" בין "הקצאת התקציב לבין הכנסות המדינה", כדי למנוע גירעון. לצד הכרה זו, פזשכיאן הודה ב"חוסר האיזון" בתחומי המים, החשמל והגז, וקרא לחיסכון של 10% בצריכת אנרגיה כדי לחסוך "800 עד 900 אלף חביות נפט ביום". למרות זאת, דווח כי "מגבלות גז החלו לפני שהגיע החורף".
הזירה הגרעינית והדיפלומטיה: "מבוי סתום" ומשא־ומתן בעורף
הישיבות האחרונות במועצת הנגידים של סבא"א העמיקו את הלחץ על איראן, כשארה"ב והטרויקה האירופית דוחפות להחלטה מחייבת. סרגיי ריאבקוב גינה "החלטה אנטי־איראנית" ואת "התחבולות הפרובוקטיביות" של המערב, וטען כי תיק הגרעין נדחף ל"מבוי סתום", תוך הבטחת "שיתוף פעולה שוויוני והוגן" עם איראן למטרות שלום. המג'לס מדווח על "תכנית בת 6 סעיפים" ל"פעולות תגמול הדדיות" בתחום הגרעין והסנקציות.
במקביל פועל שר החוץ, סייד עבאס עראקצ'י, בערוץ עומאני, הנתפס כ"מסלול לפתרון תיק הגרעין", ואף הצהיר כי "אפס העשרה הוא בלתי אפשרי, אך אפס שנים אפשרי", לצד נכונות לשקול "ערבויות אי-תקיפה" גרעיניות. על רקע זה נחשפת סתירה חריפה: אסטרטגיית "המשא ומתן המזוין", הנשענת על הרתעה, מתנגשת עם ההודאה כי "נכון לעכשיו, אין יכולת העשרה" בעקבות נזקי "מלחמת 12 הימים". העמימות סביב היקף הנזק והמלאי מחריפה את אי־האמון ומונעת מסבא"א "לאמת" את החומר המועשר.
הזירה האזורית: ישראל, עזה ולבנון; טראמפ וסעודיה
פרנצ'סקה אלבנזה קבעה כי "הפשעים של המשטר הישראלי בעזה הם ברמה של רצח עם" וביקרה את "הכשל המבני" של המוסדות הבינלאומיים, בעולם "שנשלט על ידי חוק החזק". נציגי חמאס באיראן רואים בדרישות ארה"ב "ניסיון מסוכן לכפות כניעה על עזה". בזירה הלבנונית דו"חות או"ם מצביעים על יותר מ-7,500 הפרות אוויריות ויותר מ-2,500 הפרות קרקעיות של הפסקת האש בקו הכחול, והתקפות ישראל מוגדרות "פשעי מלחמה".
בשיח האיראני מתוארת "תכנית הפיצול" – "פרויקט הטרור הציוני" שנועד לפרק מדינות באזור "להגשמת חלום ישראל הגדולה". דונלד טראמפ ממשיך להשפיע: נפגש עם מוחמד בן סלמאן ומגבה "תכנית שלום בת 28 סעיפים" לאוקראינה, הקורצת למוסקבה ומאותתת על "גיאופוליטיקה קלאסית" עם "אזור חיץ" לרוסיה.
איום אסטרטגי נוסף מזוהה במיזם הסעודי "פרויקט פרסו", השקעה של כ־100 מיליארד דולר להפיכת סעודיה ל"קוטב עולמי לבינה מלאכותית", בעוד שטהראן "עדיין מעורבת בשאלה האם להשתמש או לא להשתמש ברשתות חברתיות".
חברה, דיגיטל ואקדמיה: ההון החברתי תחת שחיקה
כלכלנים ונציגים רפורמיסטים מבליטים את "האמון הציבורי" כבסיס ל"יצירת הון חברתי". ראש עיריית טהראן, עלירזא זאכאני, מסכם כי הציבור "אינו רוצה תרנגולי קרב", אלא מנהיגות פותרת בעיות. במרחב הדיגיטלי נמשכת מדיניות הפילטור; אף שהצדקת הביטחון נשמעת בקול, היא מייצרת "זיהום" דרך שימוש המוני ב־VPN ומזוהה כמנוע ל"שחיתות מוסרית".
במקביל מזוהה האינטרנט כ"מקור פרנסה" לרבים. באקדמיה גוברת הקריאה ל"דיפלומטיה להסרת הסנקציות המדעיות", על רקע הנתון המדאיג של נטישת 12,000 פרופסורים בעשור האחרון. אייתוללה סייד מוחמד ח'אתמי קורא לפזשכיאן "להזדרז ביישום הבטחותיו", ומזהיר: "אם לא נשנה את הגישה הקיימת… איראן והאומה כולה יעמדו בפני סכנה ואיום גדולים".
אקלים, מים ויערות הירקאני: "פצע עלום" שהפך לאסון
שריפת יערות הירקאני בנפת אָלִיט במזנדראן מוגדרת "פצע עלום" ו"אסון סביבתי". יערות אלה, הרשומים כ"מורשת עולמית" ונחשבים ל"המערכת האקולוגית החיה העתיקה ביותר בעולם" ול"לב הפועם של צפון איראן", בערו מעל שלושה שבועות מאז סביב 1 בנובמבר 2025 והפכו אזורים שלמים ל"אפר".
האקסטיביטים הסביבתיים, אסמאעיל כהרם ומוחמד דרוויש, מאשימים את הממשלה ב-"רשלנות" ו"ניהול כושל", וטוענים כי "הסיבה העיקרית לשריפות ביערות איראן היא כוונה זדונית", לעיתים לשם הרחבת יישובים ומטעים, לצד רשלנות מטיילים והצתת שאריות חקלאיות. כהרם מדגיש כי "חצי מיערות הירקאני נהרסו בארבעים השנים האחרונות" וכי המדינה "לא השקיעה בטכנולוגיה שתגן על הסביבה": במקום להצטייד ב"מטוסי כיבוי", "מבזבזים את הון המדינה בדרכים שאינן הכרחיות".
רק לאחר "מספר עשרות ימים" ביקשה הממשלה סיוע; טורקיה שלחה שני מטוסי כיבוי ומסוק, ורוסיה ובלארוס הביעו נכונות לעזור. אף שהאדם "מְחולל" את האש, "ההתפשטות הנרחבת" ניזונה מ"בצורות הקשות" בצפון, מעלייה בטמפרטורות ומ"שכבת עלים וקליפות יבשים" שהפכו לחומר בעירה.
בצורת כרונית ואוורגנים כחולים: משבר מתמשך, לא עונתי
משבר המים והאקלים מוגדר כ"עדיפות השנייה" בחזון הלאומי. העלייה של "1.5 עד 2 מעלות צלזיוס" בטמפרטורות הביאה ל"יותר מ-20 אחוזים בהתאיידות" ממאגרים. טהראן מצויה ב"שנת הבצורת השישית" וחוותה את "הסתיו היבש ביותר במאה הנוכחית", עם "אפס טיפות גשם" ב-55 הימים הראשונים של שנת המים ועתודות מים ברמת שפל של 60 שנה.
ההשפעה אזורית ומצטברת, מטורקיה דרך עיראק וסוריה ועד איראן, והופכת בצורת מתופעה מחזורית ל"משבר מבני וכרוני". החשש המרכזי הוא "אוורגנים כחולים": הגירה פנימית הניזונה ממחסור מים ושקיעת קרקע באזורים מרכזיים, עם מגמות פינוי אוכלוסייה צפונה לגילאן ולמזנדראן. לכך מתווספות השלכות חברתיות של "התפוצצות אוכלוסין", הברחות, קונפליקטים, פגיעה בחקלאות ואיום על ביטחון המזון.
זאת ועוד, טהראן וערים גדולות נוספות מצויות "תחת מצור של זיהום אוויר". השנה אף הקיץ הפך מזוהם במחוזות טהראן, איספהאן ואזרבייג'אן המזרחית. בסוף אבאן 1404 מדד הזיהום בטהראן הגיע ל־146 ובמשהד ל־171, "שלב האסון". בין הגורמים: "שריפת מאזוט", "בנזין באיכות ירודה", "כלי רכב מיושנים" ו"אי־יעילות ניהולית", לצד השפעת הבצורת. בטהראן "וורונגיה" מעבה "חלקיקים מרחפים" עדינים וממקמת את האיכות ב"אזור לא בריא לכל הקבוצות". משרד הבריאות מעריך הפסד כלכלי של כ־17 מיליארד דולר עקב תמותה מזיהום בשנה החולפת.
במחוזות כמו קום וכרמאן מתועדת התפשטות שפעת A בהקשר של "שינויי מזג האוויר, הופעת אוויר קר, ומחסור במשקעים". בטהראן "11 עד 12 אחוזים" מן הדגימות הנשימתיות בשבוע האחרון נמצאו חיוביות – "מעבר מרף האזהרה". נסגרו בתי ספר בכמה מחוזות. מומחים מזהירים כי "ילדים במיוחד חשופים" וכי הווירוס הנוכחי מלווה ב"תסמינים קשים יותר" ו"תסמיני מערכת העיכול".
פערים אנליטיים והאנלוגיה של הסכר: בין הרתעה לתיקון חורים
נרשמת "סתירה כלכלית-פילוסופית": הנשיא מכיר בכישלון "תמחור פקודה", אך הבלמים על "הלם טיפולי" מותירים את המערכת נשענת על העלאות שכר, במקום טיפול שורש בגירעון ובהתחייבויות לא־ממומשות. בזירה הגרעינית נמשך "משא ומתן מזוין" אף שנטען כי "אין יכולת העשרה כרגע".
במרחב הטכנולוגי, האיום האזורי של השקעת סעודיה בבינה מלאכותית מתנגש עם העיסוק האיראני בפילטור. המציאות מזכירה סכר שיטפון ישן: המנהלים יודעים שהיסודות עשויים "פקודות" חלשות, אך משקיעים ב"תיקון חורים" – העלאות שכר וסובסידיות וב"הרתעת גורמים חיצוניים". הלחץ הפנימי של אינפלציה, שחיתות וכישלון מוסדי יוצר "דליפה שקטה" של ההון האנושי והאמון הציבורי, ומעמיד את איראן בסכנת "התפוררות שקטה".
האם איראן מתמודדת עם משבר סמוי מן העין?
לפי אנליסטית דסק איראן, סוגנד פאחרי, המושג התפוררות שקטה, הוא מושג שחוזר על עצמו לעיתים קרובות בחודשים האחרונים בעיתונות הפנים איראנית. "עם זאת, נראה כי ההתפוררות אינה שקטה, הממשלה לא מתפקדת, והעיסוק החוזר בתעמולת מלחמה ובמלחמת 12 הימים מתעלמים או לפחות דוחקים לשוליים את המצב במדינה", היא מסבירה ומוסיפה: "גם השריפות והכספים שמתבזבזים במקומות הלא נכונים פוגעים ברמת החיים של האזרחים ואף מעמידים אותם בסכנה ממשית".
על רקע האתגרים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים המצטברים, עולים מתוך איראן דיווחים על מצוקות ומחאות מקומיות, אך אלה נותרים לעיתים קרובות מחוץ לשיח הציבורי הרחב בשל מגבלות תקשורת וצנזורה. מצב זה מעלה את השאלה האם תהליכי השחיקה המוסדית והחברתית מתרחשים "בשקט" מפני שאינם זוכים לביטוי מלא – או מפני שחלקים מן המערכת מתקשים להבחין בהם בזמן אמת. כמו בגרסה העכשווית של השאלה הפילוסופית על העץ הנופל ביער, האתגר המרכזי הוא ההכרה בתהליכים המתמשכים לפני שיפגעו במרקם החברתי והסביבתי במידה שאולי כבר לא ניתן יהיה להתעלם ממנה.
