ארצות הברית נוסדה על עקרונות עידן הנאורות בעקבות מהפכה שנועדה להפיל את הדיכוי הפוליטי והמרקנטיליזם הכלכלי של המונרכיה הבריטית. חוקת הרפובליקה האמריקאית עיגנה זכויות פרט לחופש הביטוי, הדת, ההתאספות והמחשבה, ללא קשר למידת הרדיקליות או הקיצוניות של הדעות. עם זאת, חירויות אמריקאיות ייחודיות אלה נוצלו בידי אויביה של ארה"ב כדי לחתור תחתיה ותחת המערב מבפנים. אמריקאים, המחויבים לחופש דת וביטוי, נטו במידה רבה לעצום עין במכוון ולהתעלם מן העובדה שאידאולוגיות אויב, גם ללא טנקים, צבאות או צי, מסוגלות בסופו של דבר לערער את הביטחון הלאומי של ארה"ב ולהרוס את המרקם החברתי שלה. חוקרים אמריקאים עמדו על תופעה זו בהקשר של החתרנות האידאולוגית הסובייטית והסינית במהלך המלחמה הקרה. השאלה נותרת בעינה: מדוע ארה"ב מתקשה עד היום לזהות חתרנות ג'יהאדיסטית מצד ארגונים ושחקנים אסלאמיסטיים?
אויביה האסלאמיים של ארה"ב הצהירו בפומבי על כוונותיהם במשך עשרות שנים. מזכר ההסבר של האחים המוסלמים משנת 1991, שנמצא בידי ה-FBI בשנת 2004 והוגש כראיה במשפט מימון הטרור של קרן Holy Land, המשפט המשמעותי ביותר מסוגו בהיסטוריה האמריקאית, חושף אסטרטגיה זו בפירוט. המזכר, שחובר בידי מנהיג האחים המוסלמים מוחמד אכרם, מתאר תכנית של "תהליך ג'יהאד תרבותי" שנועדה להשמיד את הציוויליזציה המערבית מבפנים ולהקים שלטון אסלאמי בצפון אמריקה. במסמך נאמר במפורש:
"האחואן [האחים המוסלמים] חייבים להבין שעבודתם באמריקה היא סוג של ג'יהאד גדול לחיסול ולהשמדת הציוויליזציה המערבית מבפנים ולחבלה ב'בית העלוב' שלה בידיהם ובידי המאמינים".
אלה אינם מטאפורות. אלו הן הצהרות מלחמה.
משפט קרן Holy Land בשנת 2008 חשף את עומק החדירה. ההליך המשפטי הגדול ביותר בהיסטוריה של בתי המשפט הפדרליים בארה"ב בתחום מימון הטרור חשף רשת של ארגונים שהעבירו כספים לחמאס תוך הצגתם כעמותות לגיטימיות. ואף על פי כן, גם אירוע מכונן זה לא הוביל להתעוררות אמריקאית רחבה באשר לחדירה האסטרטגית של האחים המוסלמים למוסדות אמריקאיים. כפי שתיעד המכון לחקר האנטישמיות והמדיניות הגלובלית, קטאר לבדה, שמשפחת המלוכה שלה משמשת פטרון לאחים המוסלמים, העבירה למעלה מ-100 מיליארד דולר לאוניברסיטאות ולמוסדות אמריקאיים, ובכך עיצבה מחדש באופן יסודי את השיח האקדמי על דמוקרטיה, המערב, ישראל והמזרח התיכון.
חמאס עצמו מגלם את הצלחת האסטרטגיה הכפולה של ג'יהאד אלים וחתרנות מדינתית. הרפובליקה האסלאמית של איראן והאחים המוסלמים הם ה"אבות הסנדקים" האידאולוגיים והתאולוגיים של מתקפה עולמית זו. כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים מספק לחמאס נשק, אימונים וסיוע מבצעי. משטר האחים המוסלמים בקטאר מוביל את הג'יהאד התקשורתי והפוליטי ומקדם דיסאינפורמציה כלפי המערב. לאחר 7 באוקטובר, קמפוסים אמריקאיים התפרצו במחאות פרו-חמאס ולעיתים אלימות, הקוראות ל"פירוק ישראל", רבות מהן אורגנו ומומנו בידי גופים בעלי קשרים מתועדים לאחים המוסלמים ולמימון קטארי, אף שהוצגו כפעילות סטודנטיאלית עממית, אורגנית ושוחרת שלום. קטאר מספקת לחמאס מקלט, מיליארדי דולרים ומעטפת דתית באמצעות דמויות כמו השייח' יוסף אל-קרדאווי המנוח, מנהיגו הרוחני של הארגון, שבירך את פעולות חמאס והנחה את הנהגתו, כולל אסמאעיל הניה וסינוואר.
מנהיגי חמאס עצמם חשפו את ההיקף האוניברסלי של שאיפותיהם הג'יהאדיסטיות. הם הצהירו על כוונתם לפגוע ברומא ובאנדלוסיה (ספרד) לאחר "שחרור" ירושלים, מה שממחיש כי שאיפותיהם חורגות בהרבה מעבר לישראל וכוללות את המערב כולו. הדבר מהדהד את הדוקטרינה הבסיסית של הלוחמה האסלאמית, כפי שתיאר ד"ר הרולד רוד בספרו "Modern Islamic Warfare", ולפיה הג'יהאד הוא מאבק קוסמי שאינו יכול להיפסק "עד שהעולם כולו יהיה לאללה". הן בקרב ג'יהאדיסטים סונים מזרמים שונים והן בקרב "מהדיסטים", הזרם המשיחי של הג'יהאד השיעי השולט בהנהגת המשטר האיראני, המערב נתפס כאויב שיש להכניע, וישראל אינה אלא המכשול המקומי הראשון בדרך לכיבוש העולם בשם האסלאם.
הרישום ההיסטורי שופע דוגמאות לקיצוניות ג'יהאדיסטית ששידרו סימני אזהרה ברורים, אשר הוזנחו ברובם בידי ארה"ב ומדינות מערביות אחרות בשנים שקדמו לפיגועי 11 בספטמבר 2001. מנהיג אל-קאעידה אוסאמה בן לאדן פרסם הצהרות ג'יהאד מפורשות נגד ארה"ב וקרא לרצח אמריקאים בכל רחבי העולם. בפתווה שלו משנת 1998 קבע בבירור כי הרג אמריקאים, אזרחים וחיילים כאחד, הוא "חובה אישית" של כל מוסלמי. לאחר 11 בספטמבר פרסם בן לאדן את "המכתב לאמריקה", שבו פרש את טענותיו האידאולוגיות והציג את העימות במונחים דתיים מובהקים כחלק מג'יהאד עולמי. ואף על פי כן, גם הצהרות חד-משמעיות אלו פורשו לעיתים קרובות דרך עדשה של תלונה פוליטית, ולא כהבעת מחויבות תאולוגית לעליונות אסלאמית.
המהפכה האסלאמית באיראן בשנת 1979 סיפקה אות אזהרה ברור נוסף. הכרזתו של האייתוללה רוחאללה ח'ומייני כי ארה"ב היא "השטן הגדול" וישראל היא "השטן הקטן" הובילה לחטיפתם של 53 בני ערובה אמריקאים, שהוחזקו במשך 444 ימים. אלה לא היו פעולות מחאה פוליטיות גרידא, אלא ביטויים של אידאולוגיה אסלאמית מהפכנית המוקיעה את מה שהיא מכנה "השחיתות, היהירות והשליטה של המערב".
בארבעת העשורים שחלפו מאז, חזר המשטר האיראני והדגיש את מחויבותו לייצוא המהפכה האסלאמית לשם השמדת ישראל וסילוק ההשפעה והנוכחות האמריקאית והמערבית מהמזרח התיכון. גל המחאות הארצי האחרון נגד המשטר, שהחל ב-28 בדצמבר 2025, הגיע לשיאו בדיכוי חסר תקדים באכזריותו ב-8 וב-9 בינואר 2026, שבו נהרגו עשרות אלפי אזרחים איראנים. הדיכוי חשף את עומק הטוטליטריות של הרפובליקה האסלאמית, הדומה כעת לזו של צפון קוריאה, תוך ניתוק מוחלט של האינטרנט מן העולם החופשי.
איראן מתפקדת כיום כמעין מחנה ריכוז בקנה מידה מדינתי, הנשלט באמצעות כוח אכזרי, פחד, עינויים, הפחדה ומעצרים המוניים. משאבי המדינה מופנים כמעט כולם לשימור התיאוקרטיה השלטת, כוחות הביטחון שלה (ובהם משמרות המהפכה והבסיג'), הצבא ותוכנית הגרעין, ולא לרווחת האזרחים השואפים לחירות. ולמרות זאת, לג'יהאד של המשטר האיראני יש גם תומכים: רוסיה וסין הקומוניסטית סיפקו לו סיוע צבאי, טכני ודרכי התחמקות מסנקציות.
דה-לגיטימציה, גינוי ובידוד של הנהגת הג'יהאד של הרפובליקה האסלאמית מצד המערב הגיעו באיחור ניכר. ארה"ב התייחסה לאיומי השליחים של איראן כאל תופעות פוליטיות ולא ככאלה המונעות מתאולוגיה. עיוורון מערבי זה נטוע באמונה השגויה שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא בראש ובראשונה מחלוקת טריטוריאלית הניתנת לפתרון באמצעות פתרון שתי המדינות. תפיסה זו, שעדיין שולטת בחוגי קבלת ההחלטות ובדעת הקהל בארה"ב, מייצגת אולי את הביטוי המסוכן ביותר לאי-הבנת האידאולוגיה הג'יהאדיסטית במערב.
מציאות הלוחמה האסלאמיסטית והג'יהאד דיברה בעד עצמה. מאז עלייתו של יאסר ערפאת, יו"ר אש"ף ולשעבר ארכי-טרוריסט, להנהגת הארגון בשנת 1969, הלאומיות הפלסטינית אימצה לקסיקון אסלאמי, סמלים ונקודות ייחוס דתיות. ערפאת הזכיר את מסגד אל-אקצא, קרא לג'יהאד והשתמש בשפה דתית כדי למסגר תנועה שהוצגה בפני קהלים מערביים כמאבק לאומי חילוני לזכויות אדם ולשחרור. במקביל, אמנת אש"ף המקורית משנת 1964 והאמנה של חמאס משנת 1988 קראו להשמדת ישראל באמצעות ג'יהאד. אמנת היסוד של חמאס קובעת כי "אדמת פלסטין היא ווקף אסלאמי המוקדש לדורות מוסלמים עד יום הדין", וכיום חמאס הוא זה שתפיסתו והפופולריות הפוליטית שלו שולטות ברחוב הפלסטיני, כפי שמוכיחים סקרים שנתיים. אלה אינן עמדות הנתונות למשא ומתן או לפשרה טריטוריאלית. אלו הן מחויבויות תאולוגיות ואידאולוגיות שיעמדו בבסיס כל מדינה פלסטינית.
אסטרטגיה ג'יהאדיסטית זו הצליחה דווקא משום שהיא פועלת באמצעות דיסאינפורמציה והטעיה, שהמערב הוכיח כי הוא פגיע לקבלתן, מתוך אמונה ששחקנים פועלים באופן רציונלי ותועלתני על פי אמות מידה מערביות. העובדה שאמריקאים רבים עדיין רואים בסוגיה הפלסטינית מאבק הנובע בעיקר מתלונה טריטוריאלית ולא מג'יהאד אידאולוגי, ממחישה את הצלחת הקמפיין ואת ההטעיה האסטרטגית העומדת בבסיסו.
הפלישה, הטבח והחטיפות של 7 באוקטובר 2023 ניפצו אשליה זו. טבח חמאס, שבו נרצחו 1,200 ישראלים, חשף את קריסת פרדיגמת "שטחים תמורת שלום". סקרים בישראל לאחר 7 באוקטובר משקפים שינוי יסודי: ישראלים מכל קצות הקשת הפוליטית מבינים כיום שמדינה פלסטינית שתונהג בידי תנועות המחויבות לג'יהאד מהווה איום קיומי. עם זאת, חלקים נרחבים בציבור ובממסד המדיני האמריקאי טרם הפנימו לקח זה.
ועדיין, יש מקום לאופטימיות. האיחוד האירופי הגדיר לאחרונה את משמרות המהפכה האסלאמיים כארגון טרור, בהחלטת 27 שרי חוץ אירופיים, צעד המהווה הכרה מאוחרת אך מבורכת במה שיש שהזהירו מפניו במערב במשך עשרות שנים.
הדרך קדימה מחייבת הנהגה אמריקאית. מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו ציין בראיון לרשת Fox News בדצמבר 2025 כי:
"האסלאם הרדיקלי הוכיח ששאיפתו אינה רק לשלוט בחלק אחד של העולם ולהסתפק בח'ליפות קטנה משלו; הוא שואף להתרחב. מדובר במהות מהפכנית. הוא מבקש לשלוט ביותר שטחים וביותר בני אדם… זהו איום ברור ומיידי על העולם ועל המערב הרחב, ובמיוחד על ארה"ב, שאותה הם מזהים כמקור הרוע המרכזי על פני כדור הארץ".
בהתאם לגישתו של רוביו, ב-13 בינואר 2026 הגדירו מחלקות המדינה והאוצר של ארה"ב שלושה פלגים של האחים המוסלמים כארגוני טרור: האחים המוסלמים בלבנון (אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה) הוגדרו כארגון טרור זר (FTO) וכארגון טרור גלובלי ייעודי מיוחד (SDGT), ואילו הפלגים המצרי והירדני הוגדרו כ-SDGT. ארגוני חזית של האחים המוסלמים, כגון CAIR, American Muslims for Palestine, Students for Justice in Palestine וה-Palestine Solidarity Committee, חייבים אף הם להיות מוכרזים כארגונים תומכי טרור.
ואולם, הכרזה על ארגונים בלבד אינה מספיקה. יותר ויותר, רטוריקה ג'יהאדיסטית מובילה לאלימות, והשתלטות מוסדית מאיימת על ממשל דמוקרטי. אוניברסיטאות אמריקאיות חייבות לחשוף באופן מלא מימון זר ולהתנתק ממשטרים סמכותניים המשתמשים בהשפעה פיננסית כדי לעצב מחדש את השיח האמריקאי.
שנית, כל מדיניות אמריקאית כלפי הנהגה פלסטינית, בכל מסגרת של שלטון עצמאי, חייבת להיות מותנית בדחייה מפורשת וניתנת לאימות של הג'יהאד, בהכרה בזכותה הקבועה של ישראל להתקיים, ובאימוץ תכניות לימוד נקיות משנאה דתית והסתה.
ומעל לכל, על ארה"ב להכיר בכך שמאבקה של ישראל הוא גם מאבק על עתיד הישרדותה, ביטחונה ובטיחותה של הציוויליזציה המערבית. חמאס, חיזבאללה, פטרוניהם האיראנים ורשת התנועות האסלאמיסטיות הרחבה רואים בישראל לא יותר מעמדת החזית של המערב, שאותה הם מצהירים בגלוי על רצונם להשמיד. טבח 7 באוקטובר לא היה רק מתקפה על ישראל, אלא מתקפה על ארה"ב על אדמת ישראל. הוא מחייב בהירות מוסרית וחזית מאוחדת בין ישראל לארה"ב כדי להביס את הטרור הג'יהאדיסטי והחתרנות הפוליטית.
