היו שלוש שנים, מ-2000 עד 2003, שבהן כמעט כל יום בישראל התפוצץ אוטובוס או בוצע טבח בפיצרייה או במסעדה. זו הייתה תקופת האינתיפאדה השנייה.
יותר מאלף ישראלים נרצחו, עד שהטבח במלון פארק בנתניה – כאשר 30 בני אדם נטבחו בליל הסדר – דחף את ישראל לשלוח את חייליה לערים שהפכו למפעלי טרור. זה עבד. האינתיפאדה נמחצה.
מאוחר יותר, ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, שהורה על המבצע הצבאי, הוציא לפועל את ההתנתקות מעזה. ניסיונות שלום נוספים הגיעו לאחר מכן. אבל ההיסטוריה רצופה בהתפרצויות חוזרות ונשנות של אלימות ג'יהאדיסטית, שהובילו ל-7 באוקטובר 2023, ועכשיו להבנה המחרידה שישראל נתונה במצור.
הטבח באוטובוס ביום שני בירושלים הבהיר זאת שוב. הקורבנות היו נוסעים חפים מפשע שהיו בדרכם לעבודה. מוקדם יותר היום נהרגו ארבעה חיילים בהתקפה של חמאס בפאתי העיר עזה. יום קודם לכן נהרג בלש משטרה מירי באזור ואדי ערה ונוסעים הותקפו בדרך לשדה התעופה באילת. לפני כן, תושבים לאורך גבול עזה. צפונה יותר, אזרחים לאורך הגבול עם לבנון. ברקע איראן מלבה את האש בנשק קטלני.
זה טבעה של המציאות הישראלית: הרקטות, המל"טים והכדורים נעצרים רק ברגע שבו ישראל עוצרת אותם בכוח. אחרת, המדינה כל כך קטנה שכל פיצוץ מהדהד בכל מקום, שולח משפחות למקלטים והופך אוטובוסים לארונות קבורה על גלגלים.
מאז ה-7 באוקטובר, הישראלים יודעים את האמת הזו טוב מתמיד. הפעם, פניו הקודרות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו במקום אמרו הכל.
האיום מתרחב. יהודה ושומרון עלולה להפוך לחזית הבאה של חמאס. הג'יהאדיסטים ברורים מאי פעם והם לא יכולים להרשות לעצמם להפסיד. הקוראן מבטיח ניצחון על "הכופרים", מהנהר ועד הים. אם זה עדיין לא ברור למערב, זה רק מחזק את הקיצוניים הסונים והשיעים שמנהלים מלחמה ללא מעצורים.
בשנת 2024 לבדה סיכלה ישראל 1,000 מזימות טרור. אבל ההתקפה שהתרחשה אמש, חמקה. שני המחבלים הסתננו ליד קטנה, מחוץ לרמאללה, דרך אחת הפרצות הליליות ששימשו את השב"חים, עובדים פלסטינים בלתי חוקיים שמתחמקים משליטה ישראלית. חמאס בירך את הרוצחים, אך לא קיבל אחריות.
ביהודה ושומרון הקבוצה עדיין מתנסה ומתארגנת, מתכוננת למשהו גדול יותר.
התוכנית הגדולה יותר ברורה: ירושלים. לג'יהאד אין פרס גדול יותר. העיר מוקפת עיירות וכפרים, בדיוק המקומות שמהם הגיעו שני הרוצחים. הטבח של אתמול היה שונה באכזריותו המוחלטת ממקרי הירי הרבים מרכב חולף בכבישים מהירים. חמושים ברובה קרלו זול ובאקדח, עלו שני המחבלים על אוטובוס הומה אדם וירו ישירות על הנוסעים. כך גם היה ב-7 באוקטובר, בזעיר אנפין.
עד כה ב-2025, התרחשו 55 פיגועי טרור. המספר ירד בהשוואה לשנים קודמות, אבל רק בגלל שהפיקוח הישראלי הוחמר מאז הטבח של חמאס והיתרי הכניסה לפלסטינים הוגבלו מאוד. עם זאת, נותרו אינספור פרצות בגדר, וכ-40,000 שב"חים נעים באופן בלתי חוקי בתוך ישראל. צבא הצללים הזה יכול למצוא בעלי ברית, נשק ובתי מסתור בקרב ערביי ישראל, והכל בשירות התופת המתוכננת הבאה בתוך ירושלים.
בינתיים, הרשות הפלסטינית זנחה כל יומרה של מתינות. כעת היא מתגמדת לעומת התמיכה הציבורית של חמאס ומחוברת באופן הדוק לאידיאולוגיה הג'יהאדיסטית. מנהיג הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, עדיין משלם קצבאות חודשיות לכל מחבל בכלא ולמשפחות של "שהידים". הוא מונע מטרור במקום לרסן אותו.
ישראל מבינה שהישרדותה מונחת על כף המאזניים. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, דוחף כעת להכרה במדינה פלסטינית באו"ם – כזו שאינה מראה סימנים של הוקעת הג'יהאדיזם. זה לא יוצר שלום, אלא רק לוחץ על ישראל למסד את ההגנה העצמית שלה ומחזק את הנרטיב הג'יהאדיסטי שהטרור משלם.
ישראל חיה במציאות של אינתיפאדה חדשה. המערב צריך להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי.
מאמר זה פורסם במקור ב-JNS.org ב-8 בספטמבר 2025.
