ערב הסעודית ביצעה את הפנייה הגיאופוליטית המוצלחת ביותר מכל מעצמה גדולה מאז גירוש היועצים הסובייטים על ידי מצרים ב-1972. בתוך 36 חודשים, ריאד הפכה מבעלת ברית רנטירית סטטוס קוו, חמדן מסיכון, לשותפה ההכרחית ביותר במזרח התיכון – השחקן היחיד שמחזיק כיום במנוף משמעותי על וושינגטון, טהראן וירושלים בו-זמנית.
יורש העצר מוחמד בן סלמאן נהנה כעת מחופש פעולה אסטרטגי גדול יותר מכל מנהיג סעודי בהיסטוריה. הדטאנט עם איראן בתיווך סין ב-2023, השותפות השקטה אך החזקה של תעשיית הביטחון עם פקיסטן, שמירת האמינות של ריאד בירושלים, ובאופן הדרמטי ביותר – הכרזת ערב הסעודית כבעלת ברית מרכזית שאינה בנאט"ו על ידי הנשיא טראמפ (שהוכרזה אתמול עם MBS בבית הלבן) – כל אלה יחד מציב את יורש העצר בעמדה שאף מנהיג ערבי לא תפס מאז מנהיג הפאן-ערבי של מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, בשנות ה-50.
רק שעות לפני העלייה לטיסתו לוושינגטון, נשיא איראן מסעוד פזשקיאן קיבל מכתב אישי ל-MBS – אות אסטרטגי ברור של כבוד והכרה במרכזיות החדשה של יורש העצר.
המיקום הייחודי הזה יוצר מה שעשוי להיות המעבר הלא-צבאי האחרון להסכם אסטרטגי אמיתי בין ארצות הברית לרפובליקה האסלאמית של איראן לפני שהאזור ייפול לעימות. ערוצים רבים מאשרים כי יורש העצר הסעודי בוחן ברצינות את ההצעה של הנשיא טראמפ ופזשקיאן, ורואה בכך הזדמנות להניח את אבן הפינה הדיפלומטית לעידן חדש לחלוטין.
השבר הארבע-כיווני של טהראן
המשטר האיראני כבר אינו שחקן אחיד. ארבעה מרכזי כוח מתחרים נמשכים לכיוונים מנוגדים.
- כוח קודס של משמרות המהפכה ופטרוניו הרוסים-סינים מתייחסים להתאמה עם מוסקבה ובייג'ינג כביטוח חיים של המשטר ויפגעו בכל עסקה שמאיים על האימפריות או רשתות הפרוקסי שלהם.
- הנשיא פזשקיאן ושר החוץ אראג'צ'י יודעים שקריסה כלכלית קרובה ללא אינטגרציה מחדש, אך הם זקוקים לסולם שישמור על כבודו.
- מנהיג עליון בן 86, שהולך ומבודד וחלש, הן פוליטית והן פיזית, עומד בראש בית משותק; תכנון הירושה קפוא, בין תרחישים נוקשים למועצה הזמנית; והוא מודע היטב לאי-הפופולריות האישית שלו ולחוסר הפופולריות העמוקה של המשטר.
ואז יש את הכוח שהבירה המערבית הייתה איטית ביותר להכיר בו, אך ייתכן שבסופו של דבר תהיה המשמעותית ביותר: מיר-חוסיין מוסאווי והאופוזיציה הפנימית הפלורליסטית שהוא מגלם כיום. לאחר כמעט 15 שנות מעצר בית, ראש הממשלה לשעבר, שהיה פעם סמל להנאות ולגיטימציה מהפכנית, הכריז על הרפובליקה האסלאמית כניסוי כושל.
כעת הוא קורא, בבהירות מוסרית ובהדהוד ציבורי גובר, לביטול שלום של ולאיאת-א-פאקיה ולמשאל עם לאומי על חוקה חילונית-דמוקרטית חדשה: הגדרה של "שינוי משטר". הרחק מלהיות דמות שולית, מוסאווי הפך לנקודת מוקד לקואליציה רחבה, אמיצה ויותר ויותר קוהרנטית: האינטליגנציה הרפורמיסטית הוותיקה (כלומר, קרובי, חאג'ריאן, תומכי זריף שקטים וכו'), מנהיגי העובדים, רשתות זכויות נשים, זוכה פרס נובל נרג'ס מוחמדי (שמכנה אותו מהכלא "אדריכל הגאולה שלנו"), ומעל לכל דור שלאחר מהסה שמזהה בו כנות והתעוררות אמיתית.
עבורם, מוסאווי הוא גבר בן 83 שלא מושחת, נושא את הצלקות העמוקות של בגידת המשטר, משוכנע לחלוטין שהחילוניות היא הדרך היחידה לצאת מהשיתוק הנוכחי של איראן. הרגשות התת-קרקעיים מציבים את תמיכתו הנוכחית ב-25-29% באיראן העירונית, והיא עולה.
זה לא כאוס; זהו התחדשות של מסורת איראנית פנימית אמיתית, שאיפה לאומית ארוכת שנים לריבונות, שדוחה במפורש הן תיאוקרטיה והן שליטה זרה. במובנים רבים, הקואליציה הפנימית הזו מייצגת את התוצאה הטובה ביותר לטווח הארוך של המערב: איראן פוסט-תיאוקרטית שהיא לאומנית, פלורליסטית ובעלת נטייה אינסטינקטיבית פרו-מערבית. זו הכוח הפנימי היחיד שיכול לאפשר איראן יציבה, לא גרעינית, לא מהפכנית, המותאמת לנורמות הגלובליות.
למה רק ריאד יכולה לעבור את המחט
אין בירה אחרת שיש לה את השילוב הייחודי של נכסים בריאד: אמון בפרגמטיסטים של טהראן, אמינות במעגל המנהיג העליון (דרך הקשרים האסטרטגיים והחזקים של MBS עם פוטין ושי), מנוף של טריליון דולר על ממשל טראמפ, והיכולת להעניק לישראל את "הכיסוי הערבי" שהיא דורשת. ערב הסעודית היא כיום המדינה האזורית היחידה שמטהראן גם מפחידה וגם מהיהינת.
העסקה שיכולה באמת לעבוד
הפרמטרים של הסכם כזה הועברו למשחקי מלחמה רבים בריאד ובוושינגטון ומוחלפים בכוונה:
- 18 החודשים הראשונים: איראן מקפיאה את ההעשרה מעל 3.67% ומקבלת ניטור בזמן אמת של הסוכנות; ארה"ב מסירה סנקציות משניות על יצוא לא נפט (למשל פיסטוק, שטיחים וכו', הכנסות חדשות של 20-30 מיליארד דולר); ערב הסעודית מובילה את הפחתת המתיחות בתימן ומממנת את שיקוםה.
- השלב הבא: הגבלת מאגרים, פירוק צנטריפוגות עודפות, שחרור מדורג של נכסים קפואים, וקרן השקעה סעודית "מותנית" של 100 מיליארד דולר בתשתיות איראניות.
- לטווח הארוך: זכויות העשרה מוגבלות תחת שקיעה של 20 שנה, מגבלות פרוקסי של משמרות המהפכה שנאכפו דרך ערוצים סעודיים, ופורום הביטחון של המפרץ הפרסי חדש הכולל את איראן, אך גם שומר על ישראל כמשקיף.
ניהול הסיכונים – עם הפחתות אמינות
הסיכונים אמיתיים וחמורים, אך כולם ניתנים לטיפול. לכל סיכון יש אמצעי הפחתה ספציפי לסעודיה:
- חבלה של משמרות המהפכה: ניתן למנוע אותה דרך ערוצי הצד של ריאד באיומים משותפים ותמריצים כלכליים ממוקדים למפקדי שטח פרגמטיים.
- המניעה הישראלית: ניתן להרתיע אותה על ידי הערוץ הישיר של MBS לירושלים, שמחליף התקדמות פלסטינית נראית לעין בריסון חזבאללה ובנסיגה איראנית ניתנת לאימות.
- אופוזיציה בקונגרס האמריקאי: ניתן לנטרל אותה על ידי הצגת ההסכם כמורשת חתימה של טראמפ, המתוקה על ידי חלוקת נטל סעודית, ובעיקר צעדים מוחשיים ובלתי הפיכים לקראת נורמליזציה סעודית-ישראלית, ההתמדה ארוכת השנים שנשיא טראמפ מנהל; דרישה קריטית למשימה לאישור הקונגרס האמריקאי למכירת F-35 לממלכת ערב הסעודית.
- קלקול רוסי וסיני: ניתן להגביל אותו באמצעות ההשפעה האישית של MBS במוסקבה ובבייג'ינג.
- בעדינות רבה, יש לטפל במומנטום הקואליציה של מוסאווי בזהירות ולא בפחד. הפחתה פירושה דיאלוגים שקטים, ניתנים להכחשה, בהנחיית המפרץ הפרסי, המעניקים לאופוזיציה הפנימית הפלורליסטית של איראן מושב מכובד בכנס לאומי מובטח על ידי סעודיה לרפורמה חוקתית לאחר שהישגו אבני דרך, תוך התייחסות אליהם כשותפים לגיטימיים ולא כמפריעים.
המסר פשוט ומכבד: אנו רואים בכם ייצוג לגיטימי של אופוזיציה פנימית פלורליסטית התומכת בשאיפות הדמוקרטיות החילוניות ארוכות השנים של העם האיראני; מעבר מנוהל שכולל אותך עדיף בהרבה על כאוס או התבססות משמרות המהפכה. כמה יועצים מרכזיים של מוסאווי הביעו פתיחות לדרך של מעורבות עם המערב, אם תספק כבוד אמיתי לריבונותה, שלמותה הטריטוריאלית, האינטגרציה הכלכלית העולמית והבטחות זכויות האדם של איראן. הרחק מלהיות ספוילר, האופוזיציה הדמוקרטית היא פוליסת הביטוח של המערב – ואולי השותפה החשובה ביותר שלו – אם המשטר הנוכחי יתגלה כמפולג מדי כדי לספק.
המלצות מדיניות
- פעולה מיידית של ארה"ב: שלחו שליח בכיר לריאד לפתיחת מאבק משולש בין ארה"ב, סעודיה-איראן, תוך שימוש בעומאן כנקודת חיתוך לאישור ראשוני של פזשקיאן.
- תמריצים סעודיים: הכנסת תהליך אישור למכירת F-35 על ידי הקונגרס, ואישור שיתוף טכנולוגיה במחזור דלק גרעיני כתוצאות שלב I; תלוי בהתקדמות יציבה בנורמליזציה בין הסעודית לישראל, וכן בציות של איראן ל-80%.
- יישור אירופה/מפרץ הפרסי: כינוס פסגה פריז-ריאד-ברלין כדי להבטיח את המקביליות של ההסרת הסנקציות של האיחוד האירופי ומימון איחוד האמירויות/קטאר לרכיב הפלסטיני.
- תכנון חירום: פתח "ספר ספוילר" לנסיגות החות'ים/איראן, כולל נכסים אמריקאיים ממוקמים מראש בדייגו גרסיה ובבסיסים הסעודיים במסגרת הברית החדשה.
- נרטיב ציבורי: הציבו את היוזמה כ"יציבות בהובלת המפרץ הפרסי," ולא כ"איפוס ארה"ב-איראן," כדי להגן מפני תגובות פנימיות.
האלטרנטיבה שאף אחד לא רוצה
הסלמה בלתי מבוקרת אינה מציעה הפחתות: נפט מעל 200 דולר, מצר הורמוז בוער, מיתון עולמי, וסבירות גבוהה לפריצה גרעינית איראנית.
בחירה לא טובה והזדמנות של פעם בדור
העלאת ערב הסעודית על ידי הנשיא טראמפ לדרגת "בעלת ברית מרכזית שאינה בנאט"ו", יחד עם המרדף הבלתי פוסק שלו לנורמליזציה בין סעודיה לישראל (המפתח שפותח סוף סוף את אישור הקונגרס להעברת מטוסי F-35) הם המאיצה הגיאופוליטית שהתהליך הזה חסר והיה זקוק לו נואשות במשך עשרות שנים.
הצלחה תעניק לנשיא טראמפ ניצחון חד-פעמי במדיניות החוץ, ואולי אפילו את רגע "ניקסון הולך לסין" שלו, תוך הגדרה מחדש של המורשת הגלובלית של MBS ומתן המזרח התיכון היציב הראשון באמת מזה דורות.
MBS מחזיק כיום במפתח היחיד לטווח הקצר לבלימת איראן ללא מלחמה. וושינגטון יכולה להתייחס לריאד כלקוח ולסכן את הרגע הזה שנעלם. או שהיא יכולה להתייחס לממלכה ול-MBS כאדריכל שותף אמיתי של סדר אזורי חדש. השעון מתקתק: טיק טוק!
