כאשר יושב ראש הרשות הפלסטינית (PA) מחמוד עבאס יעזוב את הזירה, כל מה שישאיר מאחוריו הוא מורשת של מוות והרס. לאחר שהוכנס לתפקיד על כנפי מותו של יאסר ערפאת וקמפיין הטרור שהושק על ידי אש״ף והרשות הפלסטינית בספטמבר 2000, המערב הציג את עבאס כ“מתון” שיכול לרפורם את הרשות הפלסטינית ולסיים את הטרור.
לא היה דבר רחוק יותר מן האמת. במציאות, עבאס היה פשוט עוד מכחיש שואה, תומך טרור, דיקטטור מושחת שהיה רע לישראל, רע לפלסטינים, ורע לשלום, אותו חיבל יותר משהוא קידם.
כתוצאה ממדיניות שמקדמת, מסיתה ומתגמלת טרור; האינדוקטרינציה השיטתית של דורות של פלסטינים לשנוא את ישראל ואת הישראלים; התעקשותו להתייחס לארגוני טרור ג'נוסיידיים כגון חמאס והחזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP) כאל “פלגים פלסטיניים” לגיטימיים; והמשך דחיית מאמצי שלום, עבאס נושא באחריות ישירה למותם של עשרות אלפי פלסטינים וישראלים.
אם הרשות הפלסטינית עתידה להמשיך למלא תפקיד כלשהו בעתיד, ישראל, הפלסטינים והקהילה הבינלאומית צריכים לעשות כל שביכולתם כדי להבטיח שכל מנהיג פלסטיני עתידי יהיה ההפך המוחלט מעבאס.
מחמוד עבאס נולד בעיר הגלילית צפת בשנת 1935. משפחתו נמלטה מן העיר בשנת 1948 לסוריה משום שכפי שהסביר, “בדיוק כמו בחברון, אנשים פחדו שהיהודים ינקום על הטבח [הערבי ביהודים] בשנת 1929. הטבח של 1929 היה החמור ביותר בצפת,” המשיך. “האנשים [של צפת בשנת 1948] הוכרעו על ידי פחד, וזה גרם לאנשים לעזוב את העיר בצורה לא מסודרת.”¹
מאוניברסיטאות בסוריה ולאחר מכן במצרים, התקבל עבאס לאוניברסיטת פטריס לומומבה במוסקבה, שם קיבל את תואר הדוקטור שלו. עבודת הדוקטורט שלו, חיבור על הכחשת שואה, נשאה את הכותרת: “הצד האחר: הקשר הסודי בין הנאציזם לציונות.”
עבאס משלם תגמולים כספיים לטרור
בעוד שעבאס זנח את מדי הקרב של ערפאת ולבש חליפות מחויטות כאמצעי להעמיד פני לגיטימיות, כבר מן ההתחלה בחר עבאס לקדם בגלוי, לתמרץ ולתגמל טרור באמצעות מהפכה במדיניות “תשלום תמורת רצח” של אש״ף/הרשות הפלסטינית.² בעוד שאש״ף שילם תגמולים כספיים למחבלים במשך עשורים והרשות הפלסטינית שילמה את התגמולים מאז הקמתה בשנת 1994, המדיניות הייתה ברובה בלתי פורמלית ומבוססת על תקנות פנימיות. באזור הדמדומים שבין מותו של ערפאת (נובמבר 2004) לבין בחירתו של עבאס לראש אש״ף וליושב-ראש הרשות הפלסטינית, אימצה הרשות הפלסטינית את חוק האסירים והאסירים המשוחררים, חוק מס׳ 19 (2004). החוק הגדיר את כל המחבלים שנעצרו על ידי ישראל כ“המגזר הלוחם וחלק אינטגרלי מרקמת החברה הערבית הפלסטינית” והבטיח להם הטבות כספיות משמעותיות.
על רקע החוק החדש, בשנת 2006 אישר עבאס את התקנות שקיבעו את תשלומי המשכורות החודשיות שמשלמת הרשות הפלסטינית למחבלים פלסטינים הכלואים בבתי כלא ישראליים. בשנת 2010 הוא הוביל העלאת שכר לאסירי הטרור, כולל עלייה של 300%,³ מ-4,000 שקלים לחודש ל-12,000 שקלים לחודש לאסירים המרצים יותר מ-30 שנות מאסר, כלומר רוצחים. הוא גם קיבע את הנוהג של הבטחת משרות במוסדות הרשות הפלסטינית למחבלים משוחררים. ללא בושה, חלק מהמחבלים המשוחררים אף גויסו לכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית.⁴
אך זה היה רק חלק מהסיפור. לצד תשלומי הרשות הפלסטינית לאסירי הטרור ולמורשעים המשוחררים, אש״ף (שגם בראשו עמד עבאס) מפעיל תכנית נוספת המשלמת קצבאות למחבלים פצועים ולמשפחות מחבלים שנהרגו, כולל משפחות מחבלים מתאבדים.
בעוד שתכנית זו פעלה גם במשך עשורים, התשלומים נותרו צנועים. ואז הגיע עבאס. תחת עבאס, תשלומים אלה עלו בשנת 2007, שוב בשנת 2009, ושוב בשנת 2013. ⁵
עד שנת 2018, שתי קטגוריות תשלומים אלה, לאסירי הטרור ולמורשעים המשוחררים ולמחבלים הפצועים ולמשפחות מחבלים שנהרגו, המכונות מדיניות “תשלום תמורת רצח” של הרשות הפלסטינית, הגיעו להערכה של 7.47% מכלל התקציב התפעולי של הרשות הפלסטינית.
בעוד שארצות הברית העבירה את חוק טיילור פורס, שהתנה סיוע אמריקני לרשות הפלסטינית בביטול המדיניות, וישראל העבירה חוק שהטיל עונשים כספיים על הרשות הפלסטינית בגין התכנית, ומדינות אחרות הפסיקו או הגבילו את סיוען לרשות הפלסטינית, עבאס התבצר בעמדתו, והצהיר שוב ושוב כי גם אם תישאר לרשות הפלסטינית אגורה אחת בלבד בקופתה, הוא ישלם אותה למחבלים.
במהלך השנים עשה עבאס כל שביכולתו להסתיר ולהעלים את תשלומי הטרור של אש״ף-הרשות הפלסטינית. כחלק מן הניסיון האחרון, בפברואר 2025 אף הוציא עבאס חקיקה רשמית לסיום הנוהג. ימים ספורים לאחר מכן, עבאס חזר והדגיש כי התשלומים יימשכו. עד אוקטובר 2025 נחשפה ההונאה במלואה. במקום לקחת אחריות ולנטוש בפועל את המדיניות, פיטר עבאס את שר האוצר שלו בטענה כי המשיך בתשלומים ללא סמכות.
בנוסף לתרומה המשמעותית של התשלומים לקידום, הסתה ותמרוץ טרור, כתוצאה ישירה מן המדיניות איבדה הרשות הפלסטינית מיליארדי דולרים בהכנסות ובסיוע פוטנציאלי.
בעוד שהנוהג הפלסטיני של תשלום תגמולים כספיים למחבלים לא החל עם עבאס, הוא האחראי הבלעדי למיסוד מדיניות “תשלום תמורת רצח”. עבור עבאס, מתן עדיפות למחבלים על פני כל מגזר פלסטיני אחר לא היה רק סיסמה; זו הייתה מציאות פיננסית.
עבאס הרעיל את מוחם של הפלסטינים לדורות, והרס כל תקווה לשלום
קונפוציוס מפורסם באמרו כי “אם תכניתך היא לשנה אחת, זרע אורז. אם תכניתך היא לעשר שנים, שתול עצים. אם תכניתך היא למאה שנים, חנך ילדים.”
למרבה הצער הן עבור ישראל והן עבור הפלסטינים, נראה כי עבאס היה חסיד אדוק של תורתו של קונפוציוס. בעוד שאש״ף/הרשות הפלסטינית תמיד היו עוינים כלפי ישראל, תחת עבאס תכנית הלימודים בבתי הספר של הרשות הפלסטינית נעשתה קיצונית יותר ויותר.⁶ ילדים פלסטינים עברו שטיפת מוח לשנוא את ישראל, לשנוא ישראלים, להשתתף בטרור ולבקש את מותם של ישראלים, את מותם שלהם, או את שניהם.
האינדוקטרינציה לשנאה והכחשת זכות קיומה של ישראל, בשילוב עם ההוראה כי ישראל, כולה, מיועדת להיהרס, השפיעה על דור אחר דור של ילדים פלסטינים. הרוב המכריע של האוכלוסייה הפלסטינית שגדלה והתחנכה תחת השפעת הרשות הפלסטינית בכלל, ותחת השפעת עבאס בפרט, הורעל באופן יסודי באופן שניתן להשוותו רק לחינוך של הנאצים.
בעוד שחמאס תכנן והוציא לפועל, יחד עם מחבלים אחרים, את הטבח של 7 באוקטובר 2023, הייתה זו מערכת החינוך שפותחה והוקצנה תחת עבאס שסיפקה את הקרקע הפורייה לאינדוקטרינציה הנוספת של חמאס.
כדי לבטל את הנזק ארוך הטווח שנגרם על ידי עבאס, חלקים נרחבים מן האוכלוסייה הפלסטינית, החל מתושבי עזה, יצטרכו לעבור תכנית אינטנסיבית של דה-נאציפיקציה.
הברווז הצולע הפוליטי שהרס את שרידי הדמוקרטיה הפלסטינית
כישלונותיו של עבאס לא הוגבלו ליחסי ישראל-פלסטינים אלא כללו גם סוגיות פנימיות פלסטיניות. מראשית הדרך, מעמדו של עבאס כיושב-ראש הרשות הפלסטינית היה רעוע. נבחר בשנת 2005, הוא זכה רק ל-28% מן המצביעים הפלסטינים הרשומים.⁷ מאז, הפופולריות שלו ירדה בעקביות, כאשר סקרים אחרונים הראו כי 85% מן הפלסטינים לא היו מרוצים מתפקודו⁸ ו-88% רצו שיתפטר.⁹
לעבאס לא היה אכפת. על פי החוק הפלסטיני, הוא נועד לכהן כיושב-ראש הרשות הפלסטינית לתקופה של ארבע שנים בלבד, עם אפשרות, בכפוף לבחירה מחדש, לתקופה נוספת אחת של ארבע שנים. בפועל, מרגע שהתיישב על כסאו הפתגמי, עבאס מעולם לא עזב.
כדי להעמיד פני לגיטימיות, היה זה עבאס שדרש כי חמאס, החזית העממית לשחרור פלסטין וארגוני טרור פלסטיניים אחרים יורשו להשתתף בבחירות הכלליות האחרונות של הרשות הפלסטינית, שנערכו בשנת 2006. לקראת הבחירות, הרחיב עבאס את הפרלמנט הפלסטיני ושינה את שיטת הבחירות כדי להעדיף את מועמדותו שלו ואת זו של מפלגת פת״ח שלו. בתמורה לתמיכה כספית משמעותית מארצות הברית, הוא הבטיח ניצחון. אולם כבר אז, הפלסטינים שנאו הן את עבאס והן את מפלגת פת״ח שלו, והם הצביעו בהמוניהם לחמאס,¹⁰ שניצח בבחירות ברוב גדול.
שנה לאחר מכן, בשנת 2007, הדיח עבאס את ממשלת חמאס שנבחרה והחליפה בממשלת “טכנוקרטים” כביכול, שעליה החזיק בשליטה מלאה. התפקיד העניק לו הכרה עולמית וגישה למיליארדי דולרים. בינתיים, בעזה, היה עבאס פרסונה נון גרטה ולא דרך ברצועה מאז 2005.
בעוד שהוא לעיתים שילם מס שפתיים לקריאות החלשות של הקהילה הבינלאומית לקיים שוב בחירות כלליות פלסטיניות, הוא מעולם לא עשה זאת. בניגוד לעיוורון המכוון של הקהילה הבינלאומית, עבאס ידע כי אם הפלסטינים ילכו שוב לקלפיות, הוא ועמיתיו בפת״ח יודחו שוב. בציפייה למותו הפוליטי הבלתי נמנע, בין השנים 2018 ל-2022 יזם והשלים עבאס את הפירוק המלא של אפילו שרידי הדמוקרטיה הפלסטינית האחרונים¹¹ באמצעות שילוב מוסדות הרשות הפלסטינית בתוך מוסדות אש״ף, שגם בראשם עמד.
על פי סקרים אחרונים, 87%¹² מן הפלסטינים האמינו כי מוסדות הרשות הפלסטינית תחת עבאס היו נגועים בשחיתות ובנפוטיזם.
בדומה לערפאת, עבאס צבר, באופן בלתי מוסבר, הון אישי משמעותי המוערך ביותר מ-100 מיליון דולר. בניו, טארק ויסר, מנהלים את קונצרן העסקים הגדול “פלקון” השולט בחלק גדול מן המסחר ושוק העבודה הפלסטיני. הקונצרן כולל טבק, הנדסה חשמלית ומכנית, מדיה, בנייה והשקעות. גם הם צברו הון אישי עצום.
מכל הסיבות האמורות ועוד, סקר מספטמבר 2023 הראה כי 62% מן הפלסטינים האמינו כי תחת עבאס, הרשות הפלסטינית הפכה לנטל על העם הפלסטיני יותר מאשר לנכס.¹³
דחיית השלום
בעודו מעמיד פני מתינות ופרגמטיות בעקביות, עבאס דחה בעקביות את השלום. בשנת 2008, הוא דחה את ההצעה של ראש ממשלת ישראל דאז אהוד אולמרט להקים מדינה פלסטינית. על פי המו״מ הפלסטיני סאיב עריקאת,¹⁴ אולמרט אף הציע כי שטח המדינה הפלסטינית הפוטנציאלית יהיה גדול יותר מן השטחים של יהודה, שומרון ורצועת עזה.
במקום להקים מדינה ממשית כפי שהוצע על ידי אולמרט, בחר עבאס לרדוף אחר מדינה וירטואלית, וביקש שוב ושוב כי האומות המאוחדות יכירו ב“מדינת פלסטין” שאינה קיימת.
למדו את לקחי העבר, או שתהיו נידונים לחזור עליהם
באוקטובר 2025 הוציא עבאס “צו נשיאותי,”¹⁵ שבו משח את שותפו הוותיק חוסיין א-שייח’ כיורשו.¹⁶ בעוד שא-שייח’ יוצג כפנים מתונות חדשות של אש״ף, האמת היא שהוא רק עוד מחבל הלובש חליפה שנתפרה מאותו בד כמו קודמיו. א-שייח’, בדומה לעבאס, מעריץ מחבלים, מחויב להמשיך את מדיניות “תשלום תמורת רצח”, ושואף לאחדות אש״ף/פת״ח עם חמאס. אם הקהילה הבינלאומית תאפשר לא-שייח’ לרשת את עבאס, איש לא צריך להיות מופתע לראות את המשך הדחייה הפלסטינית של זכות קיומה של ישראל ואת המשך הטרור והמוות.
