איראן פותחת את הבוקר בין זירה חיצונית רוויית עימותים ותודעה לוחמנית מול ישראל, ארצות הברית ומוסדות בינלאומיים, לבין זירה פנימית הנשחקת תחת כשלי משילות, משבר אמון עמוק ושחיקה יומיומית בחוויית האזרח.
בעוד טהראן מגיבה בטרמינולוגיה של "חציית קווים אדומים" לחיסולו של טבאטבאי בביירות ומנסה לעצב הרתעה אזורית תוך קידום "משא ומתן מזוין", המציאות הפנימית מכתיבה נרטיב הפוך: קיפאון בתיק הגרעין, תפקוד ממשלי כושל, קריסת שירותים בסיסיים, סינון אינטרנט מפלה, זיהום אוויר מחניק ומשק אנרגיה מנוקז על ידי כרייה לא חוקית.
התוצאה המצטברת היא פער הולך ומעמיק בין הצהרת העוצמה לבין שחיקת האמון הציבורי, המגביל בפועל את חופש הפעולה של ממשל פזשכיאן ומכתיב את טון השיח הציבורי: “שום דבר לא משתנה”. דסק איראן של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מסכם את היממה האחרונה (ג') בעיתונות האיראנית.
מבט על: מסגרת הקיטוב הכפול
השיח הציבורי באיראן מתוח בין שני מוקדים: החוץ, המתמקד בעימות תודעתי וביטחוני מול ישראל וארצות הברית ובהתנהלות במוסדות בינלאומיים כמו מועצת הנגידים של סבא"א; והפנים, שבו מתרחבת התפוררות האמון הציבורי בשל כשלים מתמשכים בניהול השירותים, הכלכלה והמרחב הדיגיטלי. במרכז התודעה הציבורית חוזרת הטענה כי “שום דבר לא משתנה”.
החזית האזורית: חיסול טבאטבאי והשלכותיו
בליל 23 בנובמבר 2025 חוסל הייתם עלי טבאטבאי, מפקד בכיר בחזבאללה, בתקיפה ישראלית בחארת חורייק שבפרברי ביירות. האירוע, שחל ב“ליל האבל על חזרת פאטמה זהרא”, נתפס בטהראן כ“חציית קו אדום חדש” וכ“פשע מלחמה”. לפי דיווחים, התקיפה בוצעה ב“אור ירוק” אמריקאי ונועדה לצמצם את השפעת איראן בלבנון. חזבאללה הצהיר כי “כל האפשרויות להגיב לישראל נמצאות על השולחן”. מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, עלי לאריג’אני, התריע: “נתניהו ממשיך בהרפתקנות שלו עד שכולם יבינו שלא נותרה דרך אחרת מלבד עימות עם המשטר הציוני המזויף”.
במקביל מקורות איראניים מדגישים “טלטלה” ו“טיהור” במערכת הביטחון בישראל לאחר חקירת “כישלון 7 באוקטובר 2023”, כאשר אייל זמיר הודיע על “פיטורים” של בכירים. ניתוח שפורסם בעיתון יפני הוסיף כי “הכוח הקרקעי של איראן נותר כמעט ללא פגע”, וכי קיימת יכולת להחליף מפקדים שחוסלו.
שגיב אסולין, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מומחה לאיראן, מסביר את הפרדוקס בין המילים הלוחמניות לבין חוסר האונים הפנימי: "האיראנים הם אלופי העולם במשחקי מילים, מו"מ והתמקחות בבזאר המזרח תיכוני והעולמי ולכן יש הבדל גדול בין מה שהם אומרים לבין מה שיתממש. הם מוכנים להביא לחימום האווירה, להצהרות לוחמניות, אבל במצבם הנוכחי אולי ישחקו משחק על הקצה אבל לא מעבר לכך, ולכן התשובה לשאלה אם יזמו תקיפה בפועל – כמעט בטוח שלא".
אסולין אומר כי באיראן עובדים קשה כדי לחדש את ההגנה האווירית והארסנל הטילאי – מחדשים מלאים כי זה הנשק האפקטיבי ביותר שיש להם, כעת כשפרוייקט הגרעין נפגע קשה. לדבריו הם מבינים שזו הבטן הרכה הישראלית, ולכן יחזקו את הצד הזה לקראת העימות הבא.
תיק הגרעין והקיפאון הדיפלומטי
ברמה הדיפלומטית מתואר “מבוי סתום” יזום על ידי המערב. דובר משרד החוץ טוען כי הדיונים בסבא"א הפכו ל“תמרון אמריקאי” וכי “הגישה של אמריקה למשא ומתן… מבוססת על הכתבת תנאים, ולא על תהליך דיפלומטי מקובל”.
חֶשמת-אללה פלאחת-פישה, פרשן לענייני מדיניות חוץ, מזהיר כי “ניסיון הראה שאף פעם האינטרסים של איראן לא הובטחו במשא ומתן חשאי”, וקורא להפריד את תיק הגרעין מן “המשבר באוקראינה והסכסוכים בין שתי מעצמות העל”. לצד הדגשת “זכותה החוקית” של איראן להעשיר, מוצגת הערכה פנימית שלפיה “נכון לעכשיו, אין לנו יכולת העשרה”.
המשבר הפנימי: סינון רשת, זיהום ונשירת אמון
בטהראן החריף משבר זיהום האוויר עד כדי העברת הלימודים ב-25 וב-26 בנובמבר למסלול לא נוכח. “האוויר יצא מנשימה”, והגורמים המודגשים הם תנועת רכבים מיושנים וניהול כושל. במקביל מתחדדת אי סימטריה במרחב הדיגיטלי: גישה בלתי מסוננת לאינטרנט לבכירי המשטר, בעוד הציבור נתון לסינון. פתיחת כתובות IP ברשת X המחישה כי מנהלים ופקידים נהנים מהרשאות עוקפות סינון.
העיתון קודס התריע מפני “חלוקת העם לשני מעמדות” והגדיר זאת כמצב של מנגנוני אפליה שיטתיים המכרסמים באמון הציבור. גם שר התקשורת מודה באי שביעות רצון מ“איכות האינטרנט”. התוצאה המצטברת היא שחיקה של אמון הציבור והעמקת תחושת קיפוח אזרחי.
אנרגיה וכלכלה: נתרזי, כרייה לא חוקית ושחיקת פרנסה
במשק האנרגיה מדווח כי “מגבלות הגז החלו לפני שהגיע החורף”. במערכת החשמל פועלים, לפי ההערכות, בין 600 ל-700 אלף מתקני כרייה לא חוקיים של מטבעות קריפטו, בצריכה השווה לכ-220 אלף משקי בית, רובם בחיבורים פיראטיים. כלכלית, השנה מוגדרת כ“שנת חוסר איזון”. הנשיא פזשכיאן הודיע כי “ממוצע העלייה בשכר בתקציב הקרוב צפוי לעמוד על 28 אחוזים”, אך הודה כי “התנאים הכלכליים עבור הממשלה והעם אינם מקובלים”.
כפי שזה מכונה בעיתונות האיראנית, “רעב הנייר” מאיים על “חיי העיתונות” ועל התרבות כולה, ומכריח עיתונים להדגיש תיעוד היסטורי וניתוח חברתי אל מול רשתות חברתיות “שטחיות”. חברתית מתוארת “קהות” מסוימת, כאשר הציבור “שותק ומורגל למצב” במציאות של אסונות ומצוקות, כולל התאבדויות רופאים, הצתות עצמיות, תאונות דרכים, אינפלציה וירידת ערך המטבע.
בין “משא ומתן מזוין” לשחיקה מבפנים
הנהגת איראן מנסה לשמר הרתעה אזורית ולנהל “משא ומתן מזוין” מול אויבים חיצוניים, אך חיי היומיום של האזרח – זיהום אוויר, סינון רשת, מחסור באנרגיה וכלכלה שוחקת, מבליטים את הפער בין תודעת העוצמה לבין החוויה האזרחית. מנגנוני אפליה שיטתיים המכרסמים באמון הציבור, בצד גישה בלתי מסוננת לאינטרנט לבכירים, מכרסמים ביסודות המשילות. ללא תיקון ניהולי עמוק, גם הישגים טקטיים בזירה האזורית לא יבלמו את שחיקת האמון המגבילה את חופש הפעולה של ממשל פזשכיאן.
