דמיינו שאתם נוהגים בחושך מוחלט, גשם זלעפות, אבל אתם רגועים. למה? כי ה-Waze שלכם דולק. הוא אומר לכם "בעוד מאה מטר פנה שמאלה", הרי הוא מראה לכם כל פקק וכל מצלמה. אתם כל כך סומכים עליו, שאתם מפסיקים להסתכל דרך השמשה הקדמית. אתם נוהגים לפי המסך, לא לפי הכביש. פונים שמאלה ופתאום – בום. מתברר שמישהו חפר בור, ואתם בתוך תהום. ה-Waze ממשיך להגיד בקול רגוע: "מחשב מסלול מחדש", אבל הרכב כבר מרוסק.
זהו סיפורו של המודיעין הישראלי ב-7 באוקטובר. ה-Waze המודיעיני שלנו – השב"כ ואמ"ן – היה המשוכלל בעולם. הוא ידע לספר לנו "על כל שק מלט לאן הוא מגיע ולאיזו מנהרה".
היינו כל כך מהופנטים מהמסך, מהיכולת הטכנולוגית לדעת מה קורה בתוך המפקדה של סינוואר, ששכחנו להסתכל על המאפייה בעזה שלפתע התבקשה להכין מאות פיתות, או להציץ למספרה בג'בליה שפתאום ב-4 באוקטובר מגיעים עשרות פעילי נוחבה להסתפר ולהראות טוב להצטרף ל-72 הבתולות.
חטא ההיבריס: המודיעין כחומת זכוכית
במשך שנים, החוסן הלאומי שלנו נבנה על מיתוס הידיעה והכוונות. "הכנו בהם אנושות והם מורתעים" הכריז נדב ארגמן במאי 2021 אחרי מבצע שומר חומות. "הם רוצים כלכלה, לא מלחמה", אמר לנו הדרג המדיני והחרו אחריו הפרשנים באולפנים. ואז ב-7 באוקטובר נפל על ראשנו "מבול אל אקצה" המידע היה שם, הנגדיות צעקו, התצפיתניות ראו את האימונים בשידור חי.
השגיאה הנוראית שהמיטה עלינו את האסון הזה הייתה הסתכלות שכלתנית מידי שלנו מצויידים ברציונאל המערבי – האדם שואף להיטיב עם עצמו ומשפחתו, כך פועל סרגל הערכים שלנו. המודיעין והדרג המדיני סירבו להביט ולהבין קנאות ג'יהדיסטית שהשתלטה על כל המרחב לרבות מדינה ששמה עזה.
בנינו "חוסן של זכוכית" חזק מאוד, נוצץ, פאר הטכנולוגיה אבל שביר להחריד. ברגע שהקונספציה נסדקה, הכל התנפץ. הסתמכנו על המודיעין כעל תעודת ביטוח, במקום לראות בו רק המלצה.
בערבית אומרים: "אל-חַדַ'ר לַא יוּנְגִ'י מִן אל-קַדַר" (הזהירות לא מצילה מהגורל). אצלנו – הצבא והדרג המדיני חשבו שהמודיעין הוא חסינות וחוסן מפני הגורל. חשבו שאם נדע מה כוונותיהם, נוכל למנוע את זה. שכחנו שחוסן אמיתי נמדד ביום שבו אתה לא יודע.
המטוטלת: בין ג'יימס בונד בטהרן לעיוורון בדמשק
ראו את הניגוד: המוסד בסיוע אמ"ן ביצעו פעולות בסגנון מדע בדיוני מול איראן וחיזבאללה. אנחנו ידענו איזה בורג רופף בצנטריפוגה בנתנז ואיך נסראללה אוהב את הבקלווה שלו זה נכון, כל ארגוני המודיעין בעולם משתאים לנוח ביצועי המוסד ובצדק רב. הביצועים הללו חשפו פער בלתי נתפס ביכולות ארגוני הביון – מוסד מול שב"כ, אבל זה גם מסנוור. כי בואו גם נביט באופן מפוקח על סביבתנו.
מי פה חזה את קריסת משטר אסד? תוך חמישה ימים בלבד, שיקום. ג'יהדיסטים דהרו באין מפריע על טויוטות לדמשק, הרוסים נטשו והאיראנים ברחו. לנגד איננו סוריה התפרקה תוך שבוע. האם ידענו לקרוא את המפה בזמן אמת? האמת שלא. אם כן מדוע? כי המודיעין שלנו רגיל לחפש היגיון. אבל אויב שמוכן להקריב את הכל בשביל אידיאולוגיה רצחנית לא עובד עם הגיון של דוקטור ליחסים בין לאומים מאוקספורד.
המארינס בפלוג'ה: השיעור של ג'יימס מאטיס
כדי להבין מה זה חוסן מול חוסר ודאות, כדאי להסתכל על הגנרל האמריקאי ג'יימס מאטיס. בשנת 2003, בשיא הכאוס בעיראק, הוא היה מפקד דויזית מארינס ושלח את המארינס שלו לרחובות העיר פלוג'ה. הוא ידע שהמודיעין שלו מוגבל, שהוא לא יודע מי מחבל ומי אזרח. הוא נתן להם פקודה שהיא תמצית החוסן: "תהיו מנומסים, תהיו מקצועיים, אבל תהיה לכם תוכנית ברורה איך להרוג כל מי שאתם פוגשים".
הוא לא אמר להם "תחכו למודיעין שיגיד לכם מי אויב". הוא אמר: "תפעלו במקצועיות, אבל תצאו מנקודת הנחה שכל רגע המציאות יכולה להתהפך עליכם". זו לא פקודה אכזרית, זו פקודה של חוסן – של מי שלא נותן לשאננות להרוג אותו.
עלינו לצאת מנקודת הנחה קבועה: האויב תמיד יפתיע. תמיד יהיה לו שפן חדש משהו שעדיין לא דמיינו.
חוסן לאומי אמיתי דורש: גריעת יכולות: לא לחכות לדעת מה הם מתכננים לעשות עם היכולת – פשוט להשמיד אותה כי היא קיימת. הנחת העבודה של "העיוורון": הצבא והחברה חייבים להיות ערוכים למצב שבו בוקר אחד המסכים נכבים. ענווה והכרה במגבלות.
הלקח: חוסן של פלדה, לא של מסכים
אינני יודע מה יולידו התחקירים אבל הלקח הכי ברור ומזוקק הוא שאסור לחוסן הלאומי להישען על המודיעין כעמוד שדרה יחיד. חוסן אמיתי נבנה על היכולת לספוג מכה שלא צפית ולהגיב בעוצמה, כי נערכת לתרחיש הגרוע ביותר לא לתרחיש ה"סביר".
חוסן לאומי הוא לא היכולת לצפות את העתיד, אלא היכולת לשרוד אותו גם כשלא צפית אותו. המודיעין הוא כלי עזר מדהים, אבל הוא לא המצפן שלנו.
החוסן שלנו יחזור רק כשנחליף את הביטחון המופרז בענווה מבצעית. תשקיעו במודיעין, תשתמשו ב-Waze, אבל תמיד, תמיד תחזיקו את ההגה בשתי ידיים ותסתכלו דרך השמשה. כי בסוף, כשה-Waze יטעה, רק הידיים שלכם על ההגה יצילו אתכם.
המאמר פורסם לראשונה בישראל היום בתאריך 8 בינואר 2026.
