בשלושת העשורים האחרונים, וביתר שאת מאז השנים 2006–2007, השקיעו ארצות הברית והאיחוד האירופי עשרות מיליוני דולרים באימון ובחיזוק כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית. הכוונה המוצהרת הייתה לאפשר לכוחות אלה להילחם בטרור ולאכוף את החוק. אולם בפועל, במקום לפעול נגד טרוריסטים פלסטינים ולהעמידם לדין בגין פיגועים נגד ישראלים, הרשות הפלסטינית ממשיכה במדיניות שיטתית של הגנה על רוצחי טרור. כתוצאה מכך נוצר ואקום ביטחוני, שצה״ל וכוחות הביטחון הישראליים נאלצים למלא פעם אחר פעם.
דוגמה בולטת לכך היא המקרה של עבד אל-ראוף שטאייה. ב-29 במאי 2024 נרצחו שני חיילי צה״ל, סמ״ר דייגו גבריאל הרסאג׳ וסמ״ר אליה הלל, בפיגוע שביצע שטאייה. לאחר שנמלט מזירת הרצח, הסגיר עצמו שטאייה לידי כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית. אף שנעצר לכאורה והוחזק לתקופה מסוימת ב״מעצר מגן״, הוא שוחרר בהמשך. רק ב-24 בנובמבר 2025, בעקבות מידע מודיעיני, חוסל שטאייה על ידי כוחות הביטחון הישראליים.
המקרה של שטאייה אינו חריג. בעבר כבר אירעו מקרים רבים שבהם מחבלים פלסטינים שביצעו רציחות של ישראלים מצאו מחסה אצל כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית במסגרת מה שמכונה ״מעצר מגן״.
מונח זה מתאר פרקטיקה שבה כוחות הביטחון הפלסטיניים מדמים מעצר, ולעיתים אף מחזיקים את המחבל במתקנים מאובטחים – לא כדי להעמידו לדין, אלא כדי למנוע מישראל לעצור אותו. אופיו הפיקטיבי של ״מעצר המגן״ ניכר בעובדה שהרשות הפלסטינית מעולם לא הגישה כתב אישום בגין רצח נגד מחבל פלסטיני שרצח ישראלים, ומעולם גם לא הסגירה מחבל כזה לידי ישראל באופן רשמי.
במקרים בודדים בלבד העמידה הרשות הפלסטינית לדין מחבלים שרצחו ישראלים, וגם אז לא בגין רצח. כתבי האישום הוגשו בעבירות כגון ״פגיעה במאבק הלאומי הפלסטיני״. במקרים אחרים, ובאופן מצומצם מאוד, נעשה שימוש בתיאום הביטחוני עם ישראל להעברת מידע על מקום הימצאם של מחבלים. ככלל, צעדים אלה הופנו כמעט אך ורק נגד פעילי חמאס, הג׳יהאד האסלאמי וארגוני טרור אחרים, תוך הימנעות כמעט מוחלטת מפעולה נגד מחבלים המשתייכים לפת״ח ולגדודי חללי אל-אקצא.
במקביל להגנה על מחבלים, הרשות הפלסטינית אף היללה והתגאתה במעורבותם של אנשי כוחות הביטחון שלה בפעולות טרור.
תוכנית השלום של הנשיא טראמפ לעזה כוללת הקמה של ״כוח משטרה פלסטיני חדש, מאומן ומסונן״, שיפעל בשיתוף פעולה עם כוח ייצוב בינלאומי (ISF).
ואולם, לנוכח הניסיון השלילי המצטבר עם כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, ברור כי כדי למנוע הישנות של מציאות זו, על כוח הייצוב הבינלאומי להבטיח שתהליך הסינון יכלול אישור ישראלי מפורש לכל שוטר חדש שיצטרף לכוח.
