בתחילת פברואר 2026, התפתח עימות דיפלומטי יוצא דופן בין הסנאטור האמריקאי לינדזי גראהם להנהגת הצבא בלבנון, שחשף את המתח המבני בין המדיניות האמריקאית לבין המציאות הפוליטית הפנימית של לבנון. במהלך פגישה מתוכננת בוושינגטון, שאל הסנאטור גראהם ישירות את מפקד הצבא הלבנוני, הגנרל רודולף הייקל, האם הוא רואה בחיזבאללה ארגון טרור. הייקל השיב: "לא, לא בהקשר של לבנון".
גראהם סיים את הפגישה בפתאומיות ובאי שביעות רצון, ולאחר מכן כתב ב-X כי כוחות הביטחון הלבנוניים (LAF) אינם נחשבים ל"שותף אמין" כל עוד הם מחזיקים בעמדה כזו. הוא חזר והדגיש כי לחיזבאללה יש "דם אמריקאי על ידיו" והוא מוגדר כארגון טרור זר (FTO) על ידי ארצות הברית מאז 1997.
חילופי הדברים האלה לא שיקפו רק מחלוקת אישית. הם האירו שתי גישות שונות באופן יסודי. וושינגטון פועלת במסגרת פרדיגמה משפטית-ביטחונית שבה ארגונים מסווגים במונחים בינאריים: טרוריסט או שותף. ביירות פועלת במסגרת מערכת פוליטית דתית שבה יציבות פנימית לעיתים קרובות גוברת על בהירות אידיאולוגית. מה שמתפרש בוושינגטון כהתחמקות, נתפס בביירות כהישרדות.
העמימות המשפטית של חיזבאללה
תגובתו של הגנרל הייקל משקפת איזון שנמשך עשרות שנים המוטמע בסדר הפוליטי של לבנון. המפלגות הפוליטיות בלבנון מנוהלות רשמית על ידי חוק האגודות העות'מאני משנת 1909, המחייב ארגונים להגיש 'עילם וח'בר' (הודעת הקמה) למשרד הפנים. חזבאללה מעולם לא הגיש את המסמכים הללו.
ובכל זאת, למרות היעדר רישום פורמלי, חיזבאללה אינו מטופל פנימית כמיליציה בלבד. הארגון מחזיק במושבים בפרלמנט ובתיקים בממשלה. מכיוון שאינו רשומם רשמית כמפלגה פוליטית, המועמדים שלו מתמודדים תחת רשימת הבחירות "נאמנות לגוש ההתנגדות" (Kutlat al-Wafaa lil-Muqawama). מבחינה חוקית, אלו מועמדים בודדים שמרכיבים גוש פרלמנטרי לאחר הבחירות. הסדר טכני זה מאפשר לחיזבאללה להימנע מפיקוח מדינתי על תקנון פנימי, מנגנוני מימון ומבני חברות – דרישות המוטלות על מפלגות הרשומות רשמית.
חיזבאללה, מצידו, טוען שהלגיטימיות שלו אינה נובעת מרישום מנהלי אלא מהצהרות מדיניות עקביות של ממשלת לבנון. מאז תחילת שנות ה-90, רוב הצהרות הממשלה כללו את הנוסחה "צבא, עם, התנגדות". חיזבאללה מפרש זאת כהכרה ברמת המדינה בתפקידו כרכיב בהגנה הלאומית ולא כארגון וולונטרי הכפוף לפיקוח רגולטורי. לדעתם, הרישום היה מוריד אותו למעמד של ארגון לא ממשלתי ומערער את טענתו למעמד ריבוני של "התנגדות".
בפועל, המדינה הלבנונית פועלת עם חזבאללה כשחקן פוליטי: היא מקצה תפקידים בממשלה, מתאמת בענייני מדיניות, ומשלבת את הגוש שלו בקואליציות פרלמנטריות. חיזבאללה השיג אפוא מעמד פרדוקסלי: השתתפות במדינה מבלי להיות כפוף לחלוטין למסגרת המנהלית שלה.
המגבלות המוסדיות של הצבא
עבור מפקד הצבא הלבנוני לכנות את חזבאללה ארגון טרור לא יהיה מחווה סמלית; זה יהווה מעשה מוסדי שיערער את היציבות. חיזבאללה מייצג חלק ניכר מהאוכלוסייה השיעית בלבנון ומתחזק תשתית חברתית נרחבת: בתי ספר, בתי חולים ורשתות רווחה. הוא מושרש עמוק במרקם החברתי.
הכוחות המזוינים של לבנון בנויים כמוסד חוצה דתות שנועד למנוע פיצול עדתי. חלק משמעותי משורותיו הם שיעים, רבים מהם בעלי קשרים משפחתיים או קהילתיים לחיזבאללה. הגדרה רשמית של חזבאללה כארגון טרור על ידי ראש הצבא תתייג שרים מכהנים וחברי פרלמנט נבחרים כפושעים. מהלך כזה עלול לעורר משבר חוקתי, עריקות צבאיות, ואולי גם פירוק הכוחות המזוינים עצמם, מה שהדהד את הפיצול שקדם למלחמת האזרחים של 1975-1990.
היסטורית, המדינה הלבנונית גם הכירה בזכותו של חזבאללה "להתנגד" לכיבוש הישראלי, במיוחד בדרום לבנון. למרות שעמדה זו הפכה לשנויה במחלוקת יותר ויותר (במיוחד לאחר הפסקת האש ב-2024), העמדה המוסדית של חיל האוויר נותרה של דו-קיום מנוהל. הצבא שואף לשמור על איזון פנימי תוך הדגשה הדרגתית של טענתו להיות הכוח המזוין הלגיטימי היחיד של לבנון.
לכן, כאשר הגנרל הייקל הצהיר שחיזבאללה אינו ארגון טרור "בהקשר של לבנון", הוא לא בהכרח תמך בשיטותיו או באידיאולוגיה שלו. הוא ניסח את ההיגיון הפנימי של המדינה: סיווגים שעשויים להיות לגטימיים בינלאומית אינם ניתנים להבנה באופן דומה באיזון הפנימי של לבנון.
האם יש קשר אסטרטגי כפול?
התסכול של הסנאטור גראהם מובן. כוחות הביטחון הלבנוניים תלויים במידה רבה במימון, הכשרה וסיוע צבאי אמריקאי. התמיכה האמריקאית מוצדקת זמן רב על בסיס ההנחה שהמדינה הלבנונית צריכה בסופו של דבר להפוך למונופול את השימוש בכוח ולפרק מיליציות לא-מדינתיות, כולל חיזבאללה.
מנקודת מבטה של וושינגטון, הסירוב של הצבא לאמץ את ההגדרה של חזבאללה כארגון טרור לפי מונחים אמריקאיים נראה כדו-פרצופי. מנקודת המבט של ביירות, זו עמימות מכוונת. בהצהרה "לא בהקשר של לבנון", הייקל נמנע מלהתנגד לחלוטין להגדרה האמריקאית תוך הימנעות מיצירת חוסר יציבות פנימית במדינתו.
בעצם, חיזבאללה תופס עמדה מבנית בתוך הסדר הפוליטי של לבנון. הוא משולב בפרלמנט, בקבינט ובייצוג הקהילתי. "השמדה פתאומית" שלו אינה תרחיש מבצעי אלא הלם מערכתי שמאיים על שלמותה של המדינה הלבנונית עצמה.
תשובתו של הגנרל הייקל, אם כן, הייתה פחות מהלך רטורי ויותר שיקוף של מציאות הממשל בלבנון. בוושינגטון, המסגרת האנליטית היא קטגורית. בביירות, היא עסקית ומאוזנת באופן שברירי. מה שנראה כעמימות בחו"ל הוא, למעשה, מנגנון הישרדות פנימי.
