המכה חסרת התקדים שספג חזבאללה מידי ישראל הביאה לשינויים דרסטיים במציאות הלבנונית. לפתע, חיזבאללה הפך למושא לביקורת וללעג בלבנון. חיזבאללה הואשם בכך שגרם לאדמות לבנון ליפול שוב תחת כיבוש ישראלי, הנשק האסטרטגי שלו הוכח כחסר תועלת מול העליונות הטכנולוגית והאווירית של ישראל, המערכות האינטימיות ביותר שלו נחדרו על ידי המודיעין הישראלי ובשל פתיחת "חזית תמיכה" מול ישראל, 22 מתוך 29 כפרים על הגבול עם ישראל נמחקו, יותר מ-60 אלף בתים ניזוקו וכמאה ועשרים אלף תושבים. הדרום נאלץ לברוח צפונה ויצר לחץ בלתי אפשרי על המבנה החברתי-כלכלי של החברה הלבנונית.
חזבאללה הואשם בהשתתפות במלחמה שכלל לא עניינה את הלבנונים. ההוכחה לכך הייתה העובדה שחמאס פתח במלחמה מבלי להתייעץ או להודיע מראש לבעלות בריתו על חזית ההתנגדות. על פי התפיסה הצבאית של נסראללה, "חזית הסיוע" הייתה אמורה למנוע מישראל להפעיל את מלוא עוצמתה נגד חמאס. למעשה, למרות שישראל נאלצה לשמור על המקבילה לשתי אוגדות מול גבולה הצפוני, היא לא עצרה את הפלישה הקרקעית לרצועת עזה. היא הרסה באופן שיטתי את התשתית והמנגנון הצבאי של חמאס.
המערכה הצבאית שניהלה ישראל בעקבות מתקפת הטילים של חיזבאללה, שגרמה למותם של 12 ילדים ששיחקו כדורגל בכפר הדרוזי מג'ד א-שמס, הפתיעה את נסראללה והוציאה אותו משיווי משקל. בתוך פחות משבוע הצליח ישראל לחסל את הפיקוד העליון של המיליציה שלו ואת הקצינים הבכירים של כוח רדואן, מפקדים שהכיר באופן אישי מאז תחילת כהונתו כמזכ"ל ב-1992.
התגובה הישראלית לתקיפת חיזבאללה יצרה מציאות חדשה. משוואת הכוחות שהתקיימה מאז 2006 בין ישראל לחיזבאללה, המבוססת על תפיסת ההרתעה ההדדית, נמחקה על ידי ישראל. ישראל הבהירה לנסראללה כי היא אינה מקבלת עוד איומים על בסיס משוואת השוויון, על פי הנוסחה המפורסמת שניסח נסראללה: "אתה מסלים, אנחנו מסלימים". חלפו הימים שבהם נסראללה נהג להתרברב ש"אם לבנון הייתה מה שהייתה לפני שלושים שנה וישראל הייתה מה שהייתה אז, האוהל שהקמנו על הקו הכחול (כפרובוקציה לישראל) לא היה נשאר במקומו יותר משתי דקות".
ישראל השתנתה. לא עוד איפוק. חיזבאללה חצה את כל הקווים האדומים, וישראל החליטה להראות לנסראללה שהוא לא האלוף שהוא חשב שהוא.
הלבנונים גילו את חולשתו וניצלו את המצב: נערכו בחירות לנשיאות, שאותן חסם חזבאללה בשל התעקשותו שהמועמד שלו יהיה הנשיא היחיד שנבחר לנשיאות, ובינואר נבחר הרמטכ"ל לשעבר והמועמד הפרו-אמריקאי ג'וזף עון, לנשיאות. חזבאללה נכשל גם במינוי ראש ממשלה ובהרכבת הממשלה, שבה איבד את זכות הווטו שהייתה לו בממשלות קודמות. צעדים נגד חיזבאללה ננקטו בזה אחר זה: פיטורי ארבעים פקידי מכס ששירתו את האינטרסים של חיזבאללה בשדה התעופה הבינלאומי של ביירות; איסור על נחיתת מטוסים איראניים הנושאים כסף מזומן למיליציה, ביטול כל תעודות ה-VIP שאפשרו לפעילי חזבאללה לנוע בחופשיות בדרום לבנון, אכיפת הפיקוח על הסמים בשטח, מקצוע רווחי לפעילי חזבאללה, שבירת טבעות הזנות שהקימה המיליציה, סחר בלתי חוקי באמצעות 136 המעברים הבלתי חוקיים הקיימים בין הגבול הלא מוגדר עם סוריה לבין המלחמה בסמים ובמזומנים בהעברות חוצות גבולות מסוריה. עיראק ולבנון.
בלחץ אמריקאי התרכזו שלטונות לבנון במציאת דרכים לפרק את הפירמידה הפיננסית של חזבאללה באמצעות הבנק המקביל שהקים מאז 1982, אל-קרצ' אל-חסן (ההלוואה הנדיבה).
עם זאת, המכה המשמעותית ביותר שספג חזבאללה לאחר כישלונו להתמודד עם ישראל היא הקמת משטר סוני חדש, אנטי-איראני ואנטי-חיזבאללה בסוריה, שהחליף את שושלת אסד.
לפתע הבין חזבאללה כי הוא קוצץ בפיגורים וסוריה חדלה להיות המעבר שדרכו עוברים ללבנון נשק, כוח אדם, טכנולוגיות מתוחכמות וכסף ששולחת איראן דרך הנתיב היבשתי.
חיזבאללה מוצא את עצמו כיום מול שלוש חזיתות: הזירה הפנימית, שבה עליו להילחם כדי לשמור על מעמדו למרות כל השינויים המתרחשים; החזית הישראלית שאינה מפסיקה לפגוע במפעיליה ובמפקדיה בדרום ובמקומות אחרים בלבנון; והחזית הסורית, שבה המנהיג רואה בחיזבאללה ובנותנת החסות שלו איראן אויבים מושבעים, מצב הדורש ויתורים עצומים כדי ליישב איבה בת מאה שנה.
בשיתוף הפעולה ההדוק עם איראן, בחר המנהיג החדש של חיזבאללה, נעים קאסם הבלתי כריזמטי ביותר, להתרכז בהחלפת מאות המפקדים שנהרגו, נפצעו או לא יכלו לחזור ליחידותיהם. תפקידו היה לחולל התאוששות, לגייס מועמדים חדשים, להכשירם ולהכין אותם לעימות הצבאי הבא עם ישראל.
בינתיים, חיזבאללה נאלץ לרדת מתחת לרדאר ולהימנע מליזום פעולות צבאיות נגד מטרות ישראליות בדרום לבנון ומחוצה לה, משתי סיבות: האחת, הוא לא יכול היה להדוף שום מתקפה ישראלית; שנית, כל פעולה צבאית נגד ישראל תתפרש כפגיעה במשטר הלבנוני הנוכחי. מסיבה זו בחר חזבאללה להסתתר מאחורי מה שקאסם כינה "האח הגדול", נביה ברי, יו"ר הפרלמנט ומנהיג הארגון השיעי השני, "אמל".
לאט לאט חזר חיזבאללה לבמה הקדמית. האירוע היה האתגר שהציבה הממשלה, שביקשה מכל המיליציות בלבנון למסור את נשקן למדינה. מצב שחזבאללה לא יכול היה להשלים: מסירת נשקו תשלול את עצם הלגיטימיות שלו.
חזבאללה התנגד לממשלה בנושא זה והזהיר כי כל ניסיון ייחשב לחטא גדול שיוביל את לבנון לכאוס של מלחמת אזרחים. הנשיא ג'וזף עאון בטוח שהוא לא יכול להורות לצבא לפרק את חיזבאללה מנשקו. הוא יודע שהצבא שלו יתפרק ליחידות כיתתיות ויהפוך למיליציות כיתתיות.
לנוכח התפתחות זו משני הצדדים, חיזבאללה והממשלה אינם מעוניינים בעימות. חזבאללה קורא לשיתוף פעולה באסטרטגיה לאומית הגנתית, שמשמעותה שההתנגדות תעמיד לרשות המדינה את כל יכולות חזבאללה שיישארו על כנן. לעומת זאת, מבחינת הממשלה, משמעות ההצעה הזו היא שינוי אופיו של הצבא והפיכתו לכלי שרת בידי חזבאללה.
הדרך הקלה של הממשלה הייתה להאשים את ישראל באחריות למניעת פריסת הצבא בכל דרום לבנון. נסיגה ישראלית, הם טענו, תעניק לממשלה את הכוח והלגיטימציה להילחם בחיזבאללה ולהציב את צבא לבנון בדרום, תוך התעלמות מהעובדה שנוכחות חיזבאללה בדרום לבנון תישאר.
חזבאללה והממשלה ניצבים זה מול זה בעימות שלעולם לא יתממש מסיבות שונות. ככל שהנוכחות הישראלית בדרום לבנון בחמשת המוצבים לאורך הגבול מתארכת, כך מתקרב הסיכוי לחידוש העימות בין ישראל למיליציה השיעית.
המלחמה עם ישראל ונפילת משטרו של בשאר אסד בסוריה צמצמו באופן דרמטי את התפקיד האזורי של חזבאללה שאיראן יצרה לצורך ייצוא ההשפעה וההגמוניה האיראנית. בנוף החדש של הכוחות הפוליטיים בלבנון, רק הנשק שבארסנל שלו מונע מחיזבאללה להימחק כגורם פוליטי משמעותי במשחק הכוחות הלבנוני.
עם פילוסופיה כזו, הישרדותו של חזבאללה יכולה להיות מובטחת רק עם המשך החזקתו בארסנל הנשק שלו ובהתאם לאמונה ולאידיאולוגיה השיעית הבסיסית שלו, שהוזכרה פעמים כה רבות לאחרונה בנוגע ל"תסמונת כרבלאא'", הנכונות להילחם ולמות (שווה ערך להתאבדות) ולא להיכנע לתנאי יריביו הפוליטיים.
במצב זה, הדרך היחידה לשינוי יכולה להתרחש לאחר הבחירות לפרלמנט שיתקיימו באביב 2026 (בתנאי שיתקיימו בזמן). ניצחון חזבאללה-אמל בהבטחת כל 27 המושבים השיעים בפרלמנט וחידוש בריתות ישנות עם חלקים מהנציגים הנוצרים והסונים עשויים להוביל להפלת הממשלה הנוכחית ולבסס מחדש את מעמדו של חזבאללה, ובכך למנוע שחיקה נוספת בכוחו.
* מאמר זה הוא חלק מספרו של הכותב, שיראה אור בקרוב: חסן נצראללה: אחרית הימים
