קיומה של מדינת ישראל נשען על זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, זכות שזכתה להכרה בינלאומית במולדתו ההיסטורית. זכות זו התגבשה באמצעות רצף מורכב של התפתחויות בינלאומיות, היסטוריות ופוליטיות, והיא מעוגנת ומגובה גם בציווי אלוהי ברור ובלתי ניתן לערעור, המתועד בכתבי הקודש. בסיס רב־שכבתי זה – תיאולוגי, היסטורי, משפטי ופוליטי – הוא שאפשר את שימור התביעה היהודית לארץ ישראל ואת ההכרה הבינלאומית בה, לאורך מאות שנות גלות, רדיפות ופיזור.
כיום, יסודות אלו עומדים תחת מתקפה חסרת תקדים מצד התופעה הפרוגרסיבית המכונה “אידאולוגיית ה-Woke”, הדוחה סמכות דתית ופועלת לשכתוב ההיסטוריה. בהקשר זה, המונח “Woke” מציג עצמו כמסגרת אידאולוגית פרוגרסיבית המונעת מאקטיביזם של “צדק חברתי”, תוך הדגשת דיכוי מערכתי ופוליטיקה מבוססת זהות. בעוד שמקורו במודעות לעוולות גזעיות וחברתיות, התפתח המושג לכדי מערכת אמונות רדיקלית המעדיפה זהות קבוצתית על פני ערך אינדיבידואלי, חוויה סובייקטיבית על פני ראיות אמפיריות, ושינוי מהפכני על פני ערכים מסורתיים.
תופעה מודרנית זו מערערת את שלמותה ההיסטורית והלאומית של ישראל באמצעות אינדוקטרינציה פרוגרסיבית במערכות החינוך והתקשורת במערב, ומובילה לעלייה חדה במחאות נגד עצם הלגיטימיות של ישראל. מחאות אלו נשענות על נרטיבים מומצאים המציגים את ישראל כישות “קולוניאלית” ו“אפרטהיידית”, אשר עברה מדיכוי “האוכלוסייה הילידית” הפלסטינית להרג מכוון של נשים וילדים באמצעות מלחמה אכזרית והרעבה. פרויקט ACLED, גוף בינלאומי עצמאי וא־פוליטי העוקב אחר סכסוכים ומחאות, תיעד מאז 7 באוקטובר 2023 כמעט 48 אלף הפגנות פרו־פלסטיניות ב־137 מדינות, כאשר למעלה מ־75 אחוזים מהן התקיימו במדינות המערב, ובהשתתפות מוערכת של כ־25 מיליון בני אדם – המאוחדים סביב אידאולוגיה אנטי־ישראלית ואנטישמית.
תופעה זו אינה טבעית. היא מוזנת לא רק על ידי אינדוקטרינציה חינוכית פרוגרסיבית, אלא גם על ידי השקעה של מיליארדי דולרים בתעמולה ומניפולציה ברשתות החברתיות מצד מדינות איסלאמיסטיות, המכוונות במודע לקבוצת הגיל 18–24, הנתפסת כפגיעה קוגניטיבית לנרטיבים כוזבים. סקר האריס משנת 2025 מצא כי 60 אחוזים מהמצביעים בגילאי 18–24 הביעו תמיכה בחמאס על פני ישראל, אף שחמאס מוכר כארגון טרור שביצע פשעים חמורים נגד אזרחים חפים מפשע.
מאמר זה טוען כי אידאולוגיית ה־Woke מהווה איום קיומי, שכן היא מחלישה את התשתית הקוגניטיבית ההיסטורית שעל בסיסה הכיר המערב בלגיטימיות הבסיסית של מדינת ישראל. הישרדותה של ישראל תלויה בתמיכה מערבית – צבאית, כלכלית, דיפלומטית ומוסרית. כאשר אידאולוגיית ה־Woke מלמדת שדת חסרת משמעות ושוללת היסטוריה אובייקטיבית ועובדות היסטוריות, היא מסירה את היסודות שעליהם נשענת תמיכה זו. התוצאה היא דור שמונחה בידי תעמולה איסלאמיסטית במסווה Woke, צועד בעד חמאס, קורא “מהנהר לים”, ומאמין שישראל היא מיזם קולוניאלי בלתי לגיטימי. באופן מדאיג במיוחד, רק 31 אחוזים מהסטודנטים שתומכים בסיסמה זו יודעים לזהות נכונה את נהר הירדן והים התיכון – עדות חדה לקריסת התשתית הקוגניטיבית במערב.
היסודות הנתונים למתקפה
יסודות קיומה של ישראל ייחודיים בדואליות שלהם. כתבי הקודש – התורה והברית הישנה – מתעדים את הברית שכרת האל עם אברהם, ובה הוענקה הארץ לצאצאיו, הבטחה החוזרת לפחות 55 פעמים בכתובים, כולל 12 הצהרות מפורשות על נצחיות הברית. אף שהארץ עברה שלטון אשורי, בבלי, פרסי, יווני, רומי, ביזנטי ואיסלאמי, ולאחר מכן עות’מאני (1517–1917), קהילות יהודיות שמרו על נוכחות רציפה במשך אלפי שנים, ויהודי הגולה שימרו את הקשר לציון באמצעות תפילה, ספרות וגעגוע מתמשך.
ההכרה הבינלאומית המודרנית החלה בהצהרת בלפור (1917), נמשכה בהצהרת סן רמו (1920) ובמנדט חבר הלאומים (1922), אשר הכירו בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ונתנו לו תוקף משפטי בינלאומי, והגיעה לשיאה בתוכנית החלוקה של האו״ם (1947) ובהכרזת העצמאות של ישראל (14 במאי 1948). לפיכך, לגיטימיות ישראל נשענת על יסודות משלימים: ברית אלוהית והכרה היסטורית־משפטית בינלאומית.
אידאולוגיית ה־Woke, בדחייתה השיטתית של סמכות דתית וטענות מוסריות טרנסצנדנטיות, הופכת את הברית האלוהית למיתולוגיה ואת ההבטחות המקראיות לבדיה עתיקה. באמצעות החלפת מחקר היסטורי קפדני במסגרת “מדכא/מדוכא”, היא מבקשת לשכתב את ההיסטוריה ולשלול את הלגיטימיות של ישראל. היהודים מוצגים כ“קולוניאליסטים אירופאים”, הפלסטינים כ“עם ילידי”, ואלפי שנות קשר יהודי מתועד לארץ נעלמות אל תוך נרטיבים מומצאים של נישול.
החלשת המחשבה המערבית באופן שיטתי
מסגרת ה־DEI (גיוון, שוויון והכלה) נולדה בתנועת זכויות האזרח של שנות השישים, במטרה לקדם יחס הוגן לקבוצות מודרות. אולם בפועל, היא התפתחה למערכת סמכותנית הפוגעת בערכי הסובלנות והחקירה החופשית שהיא מתיימרת לקדם, ונחטפה בידי אידאולוגים פרוגרסיביים שהפכו אותה לכלי לערעור תפיסות מקובלות של היסטוריה, חינוך וממשל.
ראשית, מוסדות חינוך החליפו הכשרה אינטלקטואלית קלאסית ואובייקטיבית באינדוקטרינציה אידאולוגית, המעדיפה ייצוג דמוגרפי על הישגים מוכחים, “חוויה אישית” על ראיות אמפיריות, ורגש על היגיון. שנית, הוחלשו מוסדות תרבות וחינוך מסורתיים – משפחה, דת ותוכניות לימוד קלאסיות – שהעבירו ידע וערכים בין דורות. שלישית, נוצרה אנאלפביתיות היסטורית, חוסר יכולת להעריך טענות מורכבות, קבלה עיוורת של סתירות לוגיות ומנגנוני אכיפה חברתיים המדכאים dissent – כולם סימנים לפגיעוּת אינטלקטואלית עמוקה.
כאשר סטודנטים וההמונים במערב צועדים בעד חמאס – תנועה תיאוקרטית המוציאה להורג הומוסקסואלים, מדכאת נשים וקוראת בגלוי להשמדת יהודים – ובו בזמן טוענים שהם מגִני זכויות להט״ב ופמיניזם, אנו עדים לניצול מוצלח של דיסוננס קוגניטיבי שנוצר במכוון.
ניצול זר של פגיעויות אידאולוגיות
השקעת עתק בתעמולה אנטי־ישראלית
איראן, קטר וטורקיה משקיעות מיליארדים במבצעי השפעה המנצלים את הפגיעות הקוגניטיביות שיצרה אידאולוגיית ה־Woke. איראן מקצה לפחות 600 מיליון דולר בשנה לתעמולה, קטר מממנת אוניברסיטאות מערביות במיליארדים, וערוצי תקשורת ובוטים מפיצים נרטיבים מתואמים.
מיקוד דמוגרפי
היעד הוא סטודנטים בגילאי 18–29, בעלי מודעות “חברתית” אך חסרי ידע היסטורי או חינוך דתי. סקרים מראים היפוך דרמטי בדעת הקהל האמריקאית תוך דור אחד – לא באמצעות שכנוע עובדתי, אלא מניפולציה שיטתית.
נשקיזציה של צדק חברתי ומונחים משפטיים
המונחים “רצח עם”, “אפרטהייד” ו“קולוניאליזם” מנוצלים רגשית בניגוד גמור לעובדות, תוך הסתמכות על כך שהקהל חונך להעדיף רגש וזהות על פני בדיקה אמפירית.
השלכות אסטרטגיות
ערעור ההבנה המערבית בלגיטימיות של ישראל מתורגם לפגיעוּת ביטחונית ממשית: שחיקת תמיכה צבאית, אמברגו נשק, לחץ דיפלומטי ודה־לגיטימציה בינלאומית. הכרה מתואמת במדינה פלסטינית בשנת 2025 על ידי מדינות מערביות מדגימה כיצד לכידה אידאולוגית מובילה לשינויי מדיניות.
דרכי פעולה
המאבק מחייב רפורמה עמוקה בחינוך ובתרבות המערב: ביטול קורסי DEI חובה, החזרת לימודים קלאסיים, חיזוק חינוך דתי, חינוך לאוריינות תקשורתית, שקיפות מימון זר, ואכיפת חוקים נגד מבצעי השפעה זרים.
עבור ישראל, זהו מאבק אידאולוגי קיומי – לא מאבק יחסי ציבור. יש להשקיע בשיקום ידע היסטורי ומקראי, בחיזוק מוסדות שמעבירים ערכים יהודו־נוצריים, ובהפחתת תלות אסטרטגית במדינות שעלולות להיכנע ללחץ פנימי אנטי־ישראלי.
הבחירה חדה, המחיר קיומי, והזמן לפעול – עכשיו.
