בסוף השבוע נמסר כי ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, יתקבל לפגישה אצל הנשיא טראמפ. אבל, מוטב להיות מפוכחים לגבי סיכויי הצלחת הפגישה. אבו מאזן מגיע לפגישה עם תפיסה המבוססת על "הצדק" ועל "מגיע לי", בעוד טראמפ דוגל ב"עסקה", שפירושה: פשרה ו"תן וקח". בממשל הקודם, שר החוץ קרי ניסה לשכנע את הפלסטינים ב"עסקה"- כאשר הציע להם מיליארדי דולרים תמורת הסכם עם ישראל – והם דחו את העסקה, כי לא רצו "למכור את עקרונותיהם". האם ישתכנעו עכשיו?
למען הסר ספק, ג'יבריל רג'וב, שלא מונה בידי אבו מאזן, למרות שזכה במקום השני בבחירות כנס פתח השביעי, אמר באמצע השבוע שעבר כי "אנחנו, יורשי ערפאת, לא מכירים את המילים "פשרה" ו"וותורים'". כלומר: אפילו ירצה אבו מאזן לאמץ במקצת את דרך העסקה של טראמפ – הוא מסונדל בצמרת פת"ח.
אבו מאזן עצמו, בגלל מדיניות אובאמה, שהיסס בהגנה על ישראל במוסדות האו"ם, ותמיכת אירופה ברשת ה NGOS האנטי-ישראליים של רמאללה, התרגל בשמונה השנים האחרונות למחשבה שיש סיכוי לכפות פתרון על ישראל. השאלה היא אם הוא עצמו מסוגל לעבוד הסתגלות חדש חדש שבו פחתו מאוד סיכויי כפיית פתרון על ישראל.
לפלסטינים גם עלולה להיות בעיה באיוש הנוכחי של הצמרת הפלסטינית, כמו למשל שר חוץ, כמו ריאד מאלכי, לו רקע של החזית העממית, שככל הידוע לא הצליח עד היום לפגוש ולו דיפלומט אמריקני אחד, שלא לדבר להיות מוזמן לוושינגטון. עוד בעיה – בפגישת מנהל ה CIA עם אבו מאזן הובהר לפלסטינים כי ארצות הברית רוצה לראות את בכיר הביטחון הפלסטיני, מאג'ד פרג', כיורש של אבו מאזן. האם יוכל אבו מאזן להבטיח זאת? לא פשוט.
המזרח התיכון מתארגן לקראת החרפת העימות מול איראן. האם מדינות ערב יכולות לסמוך על הפלסטינים? לא מכבר ביקר אבו מאזן בלבנון אצל הנשיא עאוון, עשה דברה של איראן. זה לא סימן מעודד. גם עניין זה ילובן בפגישה עם טראמפ, ולא ברור עד כמה הפלסטינים יוכלו להתחייב להיות שותף אמין בהתארגנות זאת.
