השבוע התפרסמו בעיתונות בישראל קטעים מראיון שהעניק ראש המחלקה המדינית של אש"ף ומזכ"ל תנועת הפתח , פארוק קדומי, בו הוא קורא למוטט את הרשות.
למרות שנהוג לראות את מאבקי הכוחות ברש"פ ככאלה המתרחשים בין הפתח לחמאס או בין פלגים שונים ביו"ש או עזה הרי שמאבק מהותי הרבה יותר מתרחש בין המעגלים הפנימיים לחיצוניים. למרות כל המחלוקות בין אבו מאזן ואיסמעיל הנייה ברור לשניהם שהם נמצאים "בסירה אחת".
לעומת זאת קיים מעגל חיצוני שחאלד אבו משעל, ראש הלשכה המדינית החמאס הנמצא בדמשק, הוא המייצג המובהק שלו. משעל רואה את החמאס כחלק מציר איראני סורי, בעוד ראש הממשלה איסמעיל הנייה בעזה רואה בממשלת החמאס חלק מתנועת האחים המוסלמים העולמית. הנייה גם מצמצם את עצמו לרש"פ בעוד למשעל חזון רחב יותר הנוגע להתפשטות האסלאם. משעל שומר בידיו את הפיקוד הישיר על גדודי עז-אדין אל קסאם הזרוע הצבאית של החמאס.
גם בפתח' יש מאבק פנימי דומה למרות שהוא אקוטי הרבה פחות. בהתחשב בעובדה שרבים מההנהגה ה"חיצונית" הגיעו לשטחי הרש"פ אחרי הסכמי אוסלו. עם זאת היו שייצגו קו ניצי יותר שדחו את הסכמי אוסלו ונשארו בטוניסיה תחת מנהיגותו של פארוק קדומי.
כמו משעל גם קאדומי שייך לציר הסורי-איראני. הוא דחה בצורה מפורשת את הבחירות לפרלמנט ולאחר שהתקיימו הצהיר שהמועצה המחוקקת הפלשתינית החדשה כפופה לפרלמנט הגולה של אש"ף. כאמור, בניגוד לקולות אלו הבאים מבחוץ בחמאס, הקול שמייצג קדומי משפיע פחות משום שרוב ההנהגה של הפתח נמצאת ברמאללה.
לחלוקת הכוחות גם משמעות בבחינת הסיכויים למלחמת אזרחים ברש"פ
משעל מצד אחד וחלקים מההנהגה הישנה מצד שני דוחפים לכיוון של עימות ועסוקים בבניית כוחם לקראת יום פקודה. באותו זמן, למרות המחלוקות והחיכוכים שאף גובים קרבנות, להנייה ועבאס אינטרס משותף לנסות ולשמור על רגיעה.
