הרצח בליל הסדר בהר חברון עלול להעיד על ההמשך: מעבר הפלסטינים לטרור בתוך שטחי הרשות הפלסטינית. אמנם חמאס והג'יהאד האסלאמי מהרו לברך – בלי לקחת האחריות – אבל "רוחות מלחמה" נושבות גם בתוך פת"ח. אבו מאזן מתקשה לכנס את הנהגת פת"ח לדיון על הארכת המו"מ עם ישראל ורוח הדברים שם היא שעל ישראל לא רק לשחרר את המחבלים אזרחי ישראל, אלא עליה לשחרר בשלב הבא את כל האסירים.
בקרב צמרת פת"ח מתחזקת התובנה כי אבו מאזן עומד לפרוש ונפתח מאבק ירושה, ובה כל אחד ממי שרואה עצמו מועמד לרשת את אבו מאזן מוצא לנכון להיות יותר קיצוני מרעהו. כרגע, הדברים הם יותר "שיחות מסדרון", אבל בקרוב יצאו החוצה. התוצאה המידית היא שאבו מאזן לא יכול לכנס את המועצה המרכזית של פת"ח מחשש שהפלסטינים יצאו אשמים בכישלונו של ג'ון קרי.
אבו מאזן רוצה להאריך את המו"מ, גם כדי לקיים שני כנסים גדולים. הראשון, כנס פת"ח השביעי, שבו יבחר הארגון את יורשו, כאשר הקהילה הבינלאומית לוחצת על שנים – האסיר מרוואן ברגותי וראש הממשלה הקודם, סלאם פיאד. השני, כנס המועצה המרכזית של הפרלמנט בגולה של אש"ף, "המועצה הלאומית הפלסטינית", שאמורה לשרטט את קווי המדיניות של אש"ף ליום ש"אחרי אבו מאזן" – ומן הסתם הרוח נושבת לכיוון של הקצנה ולא של התמתנות.
הנהגת פת"ח הנוכחית לא רוצה לא את ברגותי ולא את פיאד, והקאדרים של פת"ח בשטח לא ממש מצטערים על ההקצנה. "האינתיפאדה העממית" כבר נכשלה, "האינתיפאדה של האו"ם" לא ברור אם תצליח, אבל חימום השטחים בטרור מדוד עלול לשמר את מעמדה של הנהגת פת"ח הקיימת מול "הטוענים לכתר".
