עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן, חוסל בבוקר שבת במתקפת הפתע של ישראל וארה"ב באיראן. ב-27 ביוני 1981, בעת שעלי חמינאי נשא דברים במסגד אבוזר בטהרן, הונח סמוך אליו מכשיר הקלטה שבתוכו הוטמנה פצצה. המטען התפוצץ ופצע אותו באורח קשה. זרועו הימנית שותקה לצמיתות, והוא נפגע גם במיתרי הקול ובריאות.
באותה עת שימש חמינאי כמועמד לנשיאות ונציגו של חומייני במועצת הביטחון העליונה. חומייני שיגר אליו מכתב שבו טען כי אויבי המהפכה ניסו להתנקש בו וכי פעל אך ורק למען האסלאם והמדינה. חודשים ספורים לאחר מכן, לאחר הדחת נשיא אחד ורצח יורשו, נבחר חמינאי לנשיאות בספטמבר 1981.
עם מותו של חומייני ב-1989 ניצבה בפני המשטר בעיה הלכתית ופוליטית. חמינאי לא נשא בדרגת המרג'עייה הנדרשת למנהיג העליון. החוקה תוקנה כדי לאפשר את מינויו, ומהלך זה הובל בידי אכבר האשמי רפסנג'אני, שסלל את דרכו לתפקיד. לימים תיאר קרים סג'דפור מקרן קרנגי כי חלק מאלה שסייעו לחמינאי לעלות לשלטון הביעו חרטה על כך.
לדברי בלאיש, חמינאי ביסס את כוחו האזורי לא באמצעות הצבא הסדיר של איראן, אלא דרך כוח קודס של משמרות המהפכה, גוף הכפוף לו ישירות ועוקף את הנשיא. עמדתו כלפי מה שמכונה ציר ההתנגדות הובעה במפורש: אם איראן תחדל מתמיכתה בעם הלבנוני והפלסטיני, טען, ארצות הברית תשנה את מדיניותה העוינת כלפי הרפובליקה האסלאמית.
התמיכה בפלסטינים ובלבנונים הוגדרה על ידו כחובה אסלאמית מרכזית. במחקרו Reading Khamenei הראה סג'דפור כי חרף חילופי נשיאים, מרפורמיסטים ועד שמרנים קיצוניים, השקפת עולמו של חמינאי היא שגברה בכל הנוגע לעימות עם ארצות הברית, לדחיית קיומה של ישראל ולתמיכה בשלוחות המשטר מלבנון ועד תימן.
בסוגיית הגרעין מצביע בלאיש על מסמך עבודה פנימי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית משנת 2009, שפורסם בידי המכון למדע וביטחון בינלאומי. במסמך מתוארת פגישה מאפריל 1984 שבה הכריז חמינאי, אז נשיא, על החלטת חומייני להפעיל מחדש את התכנית הגרעינית, ואף כינה את הנשק הגרעיני מרתיע בידי חיילי האל. שלושים ואחת שנה לאחר מכן אפשר לנשיא חסן רוחאני לחתום על הסכם הגרעין ב-2015, שהקפיא את התכנית בתמורה להקלות בסנקציות.
ביוני 2025 החריף העימות. ישראל תקפה מתקנים צבאיים וגרעיניים באיראן במסגרת מבצע "עם כלביא" ב-13 ביוני, וארצות הברית הפציצה שלושה מאתרי הגרעין בפורדו, נתנז ואספהאן ב-22 ביוני במסגרת מבצע "פטיש חצות". ריי טקיי, חוקר בכיר במועצה ליחסי חוץ, העריך ימים ספורים לאחר תחילת המתקפות כי המשטר שייצא מן המשבר עשוי להאיץ תכנית חשאית לפיתוח נשק גרעיני, וכי חמינאי יעמוד בפני לחץ גובר מצד ניצים הרואים בפצצה אמצעי הרתעה הכרחי.
לדברי בלאיש, מכלול האירועים הללו מצביע על דפוס עקבי: חמינאי רואה בהישרדות המשטר יעד עליון, ומשלב אידאולוגיה דתית, הפעלת שלוחות אזוריות וניהול סיכונים גרעיני כחלק מאסטרטגיה ארוכת טווח של עימות מתמשך עם המערב.
המאמר פורסם לראשונה במעריב בתאריך ה-1 במרץ 2026.
