אם לא יתרחשו הפתעות, בעוד 5 ימים, ב-9 בינואר 2026, יפתח יו״ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), את שנתו ה-22 בתפקיד שנועד מלכתחילה לארבע שנים בלבד.
על פי חוק הרשות הפלסטינית, הבחירות לתפקיד יו״ר הרשות או נשיאה אמורות להתקיים אחת לארבע שנים, והכהונה מוגבלת לשתי קדנציות בלבד. כך קובע במפורש הצו שניתן מכוח חוק מספר ( ) משנת 2007, העוסק בבחירות הכלליות:
“תקופת כהונת הנשיא היא ארבע שנים, והוא או היא לא ייבחרו ליותר משתי כהונות.”
בניגוד גמור לחוק זה, הבחירות האחרונות לתפקיד נערכו בשנת 2005 בלבד. הבחירות הללו הוחרמו בידי חמאס, ומתוך כ-1,760,481 בעלי זכות בחירה, רק 802,077 פלסטינים הצביעו בפועל. מתוכם, רק 501,448 הצביעו לעבאס. במילים אחרות, על בסיס תמיכה של כ-28 אחוזים בלבד מבעלי זכות הבחירה, עבאס נותר בשלטון למעלה מ-21 שנה.
עבאס יודע היטב מדוע מעולם לא אפשר קיום בחירות נוספות. סקרי דעת קהל עקביים בעשור האחרון מצביעים על שחיקה מתמשכת בתמיכה בו. אם בשנת 2014 עוד 35 אחוזים מהפלסטינים הביעו שביעות רצון מתפקודו, הרי שבסקרים האחרונים שפורסמו באוקטובר 2025, רק 23 אחוזים היו מרוצים – ו-80 אחוזים דרשו את התפטרותו.
המציאות קשה אף יותר: על פי הסקר האחרון, אם עבאס היה מתמודד מול ח’אלד משעל, מבכירי חמאס, משעל היה זוכה ב-63 אחוזים מהקולות.
בעוד שהסכמי אוסלו הציבו חזון של ישות פלסטינית דמוקרטית, שלושים שנות שלטון הרשות הפלסטינית הוכיחו מציאות הפוכה: לא אביב ערבי של דמוקרטיה, אלא חורף דספוטי מתמשך, ללא קץ.
