עם המשטר התיאוקרטי של איראן בנקודת מפנה: קריסה כלכלית, הפגנות המוניות, הפסקות תקשורת ודיכוי רצחני – השיח העולמי מתמקד כעת בתרחישים של היום שאחרי וביורשים פוטנציאליים למולאות. למרות שרוב האיראנים, הן בתוך איראן והן בתפוצה האיראנית, נראים תומכים בנסיך הכתר האיראני הגולה רזה פהלווי, אנטי-מונרכיסטים המשיכו בקמפיינים נגדו באינטרנט ומחוצה לו. בלוס אנג'לס, למשל, ב-11 בינואר 2026, גבר נהג במשאית נוסעת עם מדבקות אנטי-מונרכיה אל תוך קהל מפגין. חלק מהצופים קישרו את סיסמאות המדבקות לזרם המוג'אהדין-א-ח'לק (MEK, או לפעמים MKO). ה-MEK התעקש במשך עשרות שנים במאמצי הסבר המתוחכמים שלו לקדם את עצמו כאלטרנטיבה דמוקרטית בת קיימא במקרה של נפילת המשטר האיראני. במסגרת פעולות ההשפעה הללו, MEK חיפשו באגרסיביות ופיצו כספית דמויות פוליטיות בולטות בארה"ב ובאירופה על תמיכתם.
מה שהופך את הקשרים המערביים של MEK למוזרים במיוחד הוא ש-MEK אינה קבוצת אופוזיציה איראנית קונבנציונלית. ה-MEK, שממוקם במתחם שמור באלבניה, הפך לכת מוזרה של סוציאליזם איסלאמי, סינתזה מוזרה לכאורה של רדיקליזם מרקסיסטי עם האסלאם השיעי השנים-עשר. הסוציאליזם האסלאמי לא צריך להתבלבל עם נישואי הנוחות הפוליטיים הנקראים הברית האדומה-ירוקה, בין מרקסיסטים לאסלאמיסטים, שהובילו לכל דבר, החל מהמהפכה האסלאמית באיראן ב-1979 ועד להפגנות רדיקליות של "פלסטין חופשית" בקמפוסים אמריקאיים בעקבות טבח חמאס ב-7 באוקטובר 2023. הסוציאליזם האסלאמי הוא היבריד פוליטי שנולד בתקופת המהפכה הקומוניסטית הרוסית, והשפעתו הלניניסטית ניכרת באסלאמיזם של סעיד קוטב, האידיאולוג של האחים המוסלמים הסונים, או ביצירות השיעיות הרומן של האינטלקטואל האיראני עלי שריאתי, האידיאולוג של המהפכה האסלאמית האיראנית.
הצומת בין סוציאליזם לאסלאמיזם אינו רק תיאורטי. דמויות כמו ראש מצעד הנשים לשעבר והפעילה המוסלמית לינדה סרסור, מנהיגת המסיתות האנטי-ישראליות בקמפוסים וברחוב נרדין קיסוואני או ראש עיריית ניו יורק המוסלמי והדמוקרטי הסוציאליסטי הגאה זוהראן ממדאני, כולם מדגימים את ההיקף וה"פרקטיקה" של ההיבריד התיאורטי הזה. עבור העם האיראני, הסוציאליזם האסלאמי עשוי להתגלות כתרחיש סיוט, לא רק ניסוי פוליטי של ההיפסטרים מניו יורק. מדוע ה-MEK קיבלו תמיכה מהמערביים, והאם הם באמת מהווים איום על איראן?
מסלול היסטורי ויסודות אידיאולוגיים
ה-MEK נוסד בשנת 1965 על ידי סטודנטים שמאלנים באוניברסיטת טהראן ששילבו אידאולוגיה מהפכנית מרקסיסטית עם האסלאם הפוליטי. שם הארגון "לוחמי העם הקדושים" משקף מיזוג של עיקרון הג'יהאד האסלאמי, המאבק, הידוע כמלחמה קדושה, עם המאבק המזוין של הלניניזם, והפופוליזם הסוציאליסטי וה"אומה" (הקולקטיב האסלאמי) כאחד. ה-MEK הושפע מהאידיאולוג הסוציאליסטי האסלאמי של המהפכה האיראנית, עלי שריאתי, שלכאורה תרגם לפרסית את "המסכנים של הארץ", יצירה יסודית של התנועה המרקסיסטית הפוסט-קולוניאלית, לפרסית.
למרות שהשריעתי לא היה קשור רשמית ל-MEK ולא עודד אלימות רשמית, "השיעיות האדומה" שלו שילבה מרטירולוגיה שיעית עם ניתוח מעמדי מרקסיסטי ואנטי-אימפריאליזם פאנוני, ויצרה פרשנות מהפכנית של התיאולוגיה האסלאמית שהכניעה את הפרקטיקה הדתית לשינוי פוליטי. ה-MEK הפעל את המסגרת התיאורטית הזו באמצעות התנגדות, והפך לביטוי מיליטנטי לחזון המהפכני של השריעית.
בשנות ה-70, שהיו גם תקופת השיא של הטרור הפלסטיני, ה-MEK רצח שישה אמריקאים באיראן – שלושה קציני צבא אמריקאי ושלושה קבלנים אזרחיים – ותמך בהשתלטות על שגרירות ארה"ב ב-1979, שם חבריהם קראו "מוות לאמריקה." למרות חילוקי דעות אידיאולוגיים, MEK שיתף פעולה עם תנועת האייתולה רוחאללה חומייני להפלת השאה של איראן, מתוך אמונה שהברית חיונית למהפכה. עם זאת, לאחר שחומייני ביסס את כוחו, הוא הוציא להורג אלפי חברי MEK, וגולים העבירו את הארגון לצרפת, ואז לעיראק ב-1986.
במהלך מלחמת איראן-עיראק, ה-MEK סיפק למשטר סדאם חוסיין סיוע מודיעיני וצבאי נגד מולדתם, איראן, וסייע בדיכוי מרידות שיעיות וכורדיות בעיראק. אל-ג'זירה דיווחה כי חבר ה-MEK לשעבר, מסעוד בניסאדר, אמר כי חבריו מאמינים שהאיראנים "יקבלו אותנו עם ורדים." במקום זאת, האיראנים נמלטו מכוחות MEK שנכנסו לאיראן, וחשפו את הפער העצום בין תפיסת הארגון לבין הרגש העממי האיראני, שנמשך עד היום.
הצגה מול מציאות
לאחר ברית עם סדאם חוסיין, שרוב האיראנים ראו בו בוגד, נאלץ ה-MEK להמציא את עצמו מחדש. היא יצרה זרוע פוליטית, המועצה הלאומית להתנגדות של איראן (NCRI), קבוצת אופוזיציה גג. מתנגד ל-MEK שהתראיין ל-The Intercept אמר שלאחר נפילתו של סדאם חוסיין בעיראק, שם היה אז מטה ה-MEK, אמר מנהיג ה-MEK מסעוד רג'אווי "בעל הבית הישן איננו והחדש הוא אמריקה"' ולכן הארגון יצטרך לכוון את תעמולת הפעולה שלו ולהשפיע על מאמצי הפעולה שלו כלפי אמריקה. באופן דומה, מנהיג ארגון השחרור הפלסטיני יאסר ערפאת מצא את עצמו אדם לא רצוי במערב לאחר שעמד לצד סדאם במלחמת המפרץ. לאחר נפילת ברית המועצות, הספונסר הראשי של אש"ף, חידושו של ערפאט הופעל גם באמצעות קשרים עם מסלול שני באירופה שהובילו למדריד, אוסלו ובהמשך למעורבות אמריקאית. חמאס גם הוא בחן מחדש את מסלול הלחימה הפוליטית שלו לאחר 2014 והחל להפנות את מסריו למערב.
בהמשך לתבנית זו, MEK וה-NCRI החלו לכוונן מחדש את המסרים שלהם כדי לפנות לקהלים מערביים: דחיית שלטון הכהנים (ולייאת-א-פקיה), רטוריקה דמוקרטית, חשיבות מנהיגות נשים כפי שמיוצגת על ידי מריאם רג'אווי, והתאמה לזכויות אדם ולערכים ליברליים. חשוב לציין כי תוכנית עשר הנקודות הליברלית של מריאם רג'ווי מ-2006, שעדיין מקודמת מאוד, כוללת גם דחיית נשק גרעיני. נציגי MEK הפונים לציבור דיברו אנגלית שוטפת בראיונות תקשורתיים ואימצו רטוריקה שנעימה הן לשמאל הפוליטי והן לימין הפוליטי המערבי. במתחם של אשראף 3 של MEK באלבניה יש חדר מדיה המוקדש לפעולות השפעה באינטרנט. ה-NCRI, שמרכזה בפריז, מקיים פסגת פסגה שנתית, בה משתתפים עשרות אלפים.
לעומת זאת, מתחת להצגה המלוטשת של ה-MEK מסתתרת יסוד אידיאולוגי ודפוס התנהגות שעשוי לבשר תוצאה שונה לחלוטין. ההתנהגות הדמוית כת של ה-MEK כללה מגורים סודיים במורכבות, גירושין בכפייה, פרישות כפויה, עיקור והפרדת משפחות, החרמת מסמכי זהות, בידוד שיטתי, כפייה, ולכאורה גרוע מכך.
אורח החיים של ה-MEK, לפי מתנגדיו שעזבו את מחנותיו, הוא חלון אל השקפת עולם סמכותנית שעשויה לחזות כל ממשל עתידי שיציעו באיראן. מתנגד ל-MEK השווה את החיים במתחם הארגון בעיראק לטוטליטריות המתוארת בספרו של ג'ורג' אורוול, חוות החיות. מתנגדים דיווחו על מפגשי מאבקים מאואיסטיים, שטיפת מוח ושליטה במחשבה. מתנגד אחד דיווח שבמחנה ה-MEK בעיראק, ההנהגה חילקה משפחות, ושלחה ילדים קטנים ותינוקות למדינות אחרות, כדי שלא יסיחו את הדעת מעבודת החברים שהקדישו עצמם להסרת המשטר. חלק מהחברות עברו כריתת רחם. חברים נשואים נאלצו לוותר על טבעות הנישואין ונדרי הנישואין שלהם בתמורה לפרישות. המנהיג לשעבר מסעוד רג'אווי, בעלה של המנהיגה הנוכחית מריאם רג'אווי, שנעלם ב-2003, שמר על הרמון של חברי MEK.
לאחר התקפת אל-קאעידה על מגדלי התאומים בניו יורק ב-11 בספטמבר 2001, אסף מסעוד רג'אווי חברים והראה להם שוב ושוב קטע וידאו של המתקפה, וכינה זאת "החדשות הגדולות ביותר," כאשר החברים מחאו כפיים, כך דיווח מתנגד.
פעולות השפעה עכשוויות
ה-MEK השיקו קמפיין לובינג מחושב לאחר שהוסר מרשימת ארגוני הטרור הזרים ב-2012 על ידי ממשל אובמה. הפעילה הפוליטית של MAGA, לורה לומר, כתבה לאחרונה בבלוג על היקף פעולות ההשפעה של MEK, כולל דמי דיבור גבוהים שניתנו לפוליטיקאים בולטים ומכובדים ולבכירים לשעבר בממשלה, הן רפובליקנים והן דמוקרטים.
בנוסף, קבוצת הלובי האמריקאית, ועדת מדיניות איראן, שחבריה הם בכירים לשעבר בבית הלבן, משרד החוץ האמריקאי, הפנטגון וה-CIA, וחוקרים ממכוני מחקר ואקדמיה, מיקמה את ה-MEK כמקור המודיעין הטוב ביותר על תוכנית הגרעין של איראן. בניגוד לטענה זו, המומחה לאיראן מייקל רובין, עמית בכיר במכון American Enterprise, טוען, כמו גם צופים אחרים, כי מודיעין MEK, כולל טענתו לחשוף את מתקן הגרעין של המשטר בנטנז, עשוי להיות מולבן ממקורות זרים כמו ישראל או ערב הסעודית לצורך הכחשה סבירה.
רובין כותב כי MEK-NCRI ו-40 קבוצות החזית האזוריות האמריקאיות המקושרות לו (תחת ארגון הקהילות האיראניות-אמריקאיות (OIAC) לא הגישו טפסי IRS 990, החובה לארגונים ללא מטרות רווח עם הכנסות גולמיות מעל 50,000 דולר. טפסי המס של OIAC מציגים הכנסה מתרומות וכוללים הוצאות לפרסום, הוצאות משרד ונסיעות. באופן מוזר, עם זאת, לא מופיעים הוצאות של עובדים בשכר, פגישות או פגישות. רובין מעלה את השאלה: איך אז החזיתות הללו מממנות 50,000 דולר כבוד לנאומים?
מעבר לאוקיינוס האטלנטי, הלונדון טיימס ו-Middle East Eye דיווחו כי מספר חברי פרלמנט, גם שמרנים וגם לייבוריסטים, השתתפו בפסגות NCRI. ההשפעה הדו-מפלגתית של ה-MEK מזכירה את זו של קטאר.
למרות שפוליטיקאים מערביים המקבלים מימון מ-MEK עשויים לטעון שזה תורם לערער על המשטר האיראני ותורם למודעות הציבורית להפרות המשטר באיראן, רובין, כמו קולות האופוזיציה האיראניים ברשת, טוענים כי הכבוד של MEK למעשה מערער את הלגיטימציה של ההתנגדות בשטח המשטר, כאשר רוב האיראנים מתנגדים נחרצות ל-MEK.
השלכות מדיניות ומסקנה
אם וכאשר המשטר האיראני יסתיים, על קובעי ההחלטות המערביים לשקול לא רק את שיתופי הפעולה הקואליציונליים והמבצעיים של העבר, אלא חשוב מכך, להעריך את ההשלכות הצפויות של תמיכה בהם בעתיד. המהפכה האסלאמית של חומייני מוכיחה שכאשר השמאלנות מתאחדת עם האסלאמיזם, האחרון נוטה לדומיננטיות, מה שמוביל לג'יהאדיזם ולדיכוי פנימי בסך הכול.
רובין כותב כי "פעם שאל בכיר אמריקאי מדוע קיבל שכר כבוד ממוג'אהדין-א-ח'לק, או MKO, בהתחשב בטבע הכתתי של הקבוצה ובחוסר הפופולריות שלה בתוך איראן. תשובתו: גם אם הקבוצה שיקרה לגבי תמיכתה, הם אמרו את הדברים הנכונים על דמוקרטיה ושינוי משטר, ולכן הוא לא ראה נזק באיסוף הכסף. נפילת המשטר, אמר, תהיה רגע של אמת: או שה-MKO יוכיח את צדקתו, או שתכנית הפונזי הפוליטית שלו תקרוס."
בסכסוך הפלסטיני-ישראלי, המאבק המזוין המרקסיסטי והלאומיות המיליטנטית של אש"ף, ה-PFLP וה-DFLP ביטאו את עצמם בטרור. בסופו של דבר, הטרור הפך לכלי של חמאס האסלאמי, והפך לתנועה הפופולרית ביותר בעזה, יהודה ושומרון. כמו ח"כ, חמאס למד להשתמש בשפת "צדק" בנספח האמנה שלו מ-2017, כיוון את שפתו לצריכה בינלאומית, והצדיק את הטרור כ"ג'יהאד הגנתי" לאחר ה-7 באוקטובר. הטקטיקות הללו של האחים המוסלמים שוכללו על ידי קטר ומופצות על ידי אימפריית התקשורת שלה.
תנועות אלו, יחד עם המשטר התיאולוגי והסמכותני הנוכחי של איראן, כולן מראות שערכים ואידאולוגיה – ולא הצגה דיפלומטית או תעמולה – הם המנבא הטוב ביותר להתנהגות. המיזוג של הסוציאליזם האסלאמי של ה-MEK עשוי להתברר כשילוב רעיל של שתי תנועות אידיאולוגיות שהובילו לתוצאות סמכותניות קטסטרופליות ומדכאות בכל מקום. מתנגד אחד שראיין ב-Intercept העיר שכאשר ראה פוליטיקאים אמריקאים מציגים את ה-MEK כ"לוחמי חירות", הוא נזכר כיצד המערב אפשר, שלא בכוונה ובעקיפין, את יצירת אל-קאעידה ודאעש. מתנגד נוסף אמר שהלקח שלו למערב לגבי ה-MEK יהיה: "האויב של אויבי אינו חברי, הוא הסיוט הגרוע ביותר שלי." אם המערב רוצה להיות מעורב במעבר העתידי של איראן, עליו לפעול כשומר אחראי ולא כמאפשר לאסון אידיאולוגי נוסף.
