טהראן ממשיכה לנווט בין לחץ בינלאומי גובר לבין מצוקות פנימיות מתעצמות. במוקד: ישיבת מועצת הנגידים בוינה, שבה הטרויקה האירופית וארה״ב מקדמות החלטה תקיפה נגד איראן על רקע דרישות להשעיית העשרה והגברת הפיקוח. מנגד, בכירים איראנים מדגישים כי “לא תיתכן נסיגה” מהפעילות הגרעינית, אף שבזירה המקומית נחשפה הודאה חריגה שלפיה היכולות הטכנולוגיות נפגעו משמעותית בתקיפות האחרונות.
במקביל, בזירה הפנימית גוברים סימני השחיקה: אזהרות מפני “משבר חסר תקדים”, מתחים סביב הצנזורה והפילטור, משבר דלק מחריף ונתונים חדשים על בריחת מוחות. על רקע כל אלה, טהראן עוקבת בדריכות אחר התווך הסעודי לנוכח ההתקרבות בין וושינגטון וריאד, ומתמודדת עם פער הולך וגדל בין הצהרות ההנהגה לבין היכולת הממשית בשטח. דסק איראן של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מסכם את היממה האחרונה בעיתונות האיראנית.
תמונת המצב הפנימית: ניוון מוסדי ואמון נשחק
בזירה הפנימית באיראן מתחדדת תחושת הניוון. הנשיא מסעוד פזשכיאן תוקף את המבנה ה"שמן" של המנגנונים וטוען כי האינפלציה נובעת מ"התנהגותנו שלנו". אייתוללה סייד מוחמד ח'אתמי מציב תמרור אזהרה: "משבר ואיום חסרי תקדים". לאחר "מלחמת 12 הימים", לדבריו, "הציפייה הייתה שהמדינה תדע להעריך את העם" באמצעות שחרור עצורים והפחתת לחץ, אך הלחץ נמשך. במרחב התרבותי הודיע רזא רשידפור כי "נאסר עליו לעבוד" ואף "אין לו אישור לעבוד בפלטפורמות", מה שמחזק את התפיסה שהצנזורה מתרחבת מעבר לשידור הציבורי. ברשות השידור מדגישים השקעה ב"סדרות" על "מלחמת 12 הימים" וב"חיזוק השותפות" עם כלי תקשורת אחרים כדי להתמודד עם ירידה בקריאה ובצפייה.
כלכלה ומשילות: סובסידיות, הברחות ופילטור
הממשלה צופה ממוצע עליית שכר של 28% בתקציב 1405, אך אותה ממשלה מזהה כי "המבנה השמן" מנפח הוצאות שוטפות ומהווה סיבה מרכזית לגרעון. תחזיות קודמות מצביעות על צמיחה שלילית של 1.7% ב־1404 ו־2.8% ב־1405, מה שמחדד את הפער בין הוצאות לבין הכנסות. משבר הדלק ממחיש את עיוותי התמריצים: פערי מחיר חדים בין איראן לשכנותיה מזינים "הברחות דלק" ומייצרים "רנטה" ושחיתות. מומחים מזהירים שכל "ניתוח" במחירי האנרגיה, למשל העלאת מחירי בנזין, חייב להיעשות "ללא הלם" כדי להימנע מ"גורל אבאן 98". בשוק העבודה, "העובדים הנשכחים" נאבקים על יישום "חוק העבודה", בעוד המשך "קריסת האוניברסיטה" מתואר באמצעות הטענה כי בעשור האחרון עזבו את המדינה כ־12 אלף פרופסורים. במקביל, ניסיון להדיח ארבעה שרים בפרלמנט מעיד על קיטוב פוליטי חריף.
במרחב הדיגיטלי, "פילטור" מתמשך שוחק את הלגיטימציה הציבורית. חבר הפרלמנט עלי אכבר רנג'בר־זאדה מזהיר כי "פילטור ללא קבלת דעת הקהל אינו מניב תוצאות", וכי "סגירת חלון אחד, כאשר חלון אחר פתוח" רק מעבירה את הבעיה לצינורות עקיפים כמו VPN. ח'אתמי מוסיף כי "האינטרנט הוא מקור פרנסה לרבים". בממשלה מפנים אצבע אל "המועצה העליונה למרחב הווירטואלי", בטענה כי "ההחלטה להסיר את הפילטור" אינה בידי הרשות המבצעת, מה שמעמיק את חוסר האמון.
החזית הגרעינית: בין החלטת סבא"א ל"אי נסיגה"
ב־18 בנובמבר 2025 פתחה מועצת הנגידים של סבא"א בישיבתה בווינה. הטרויקה האירופית וארצות הברית מקדמות החלטה המביעה "דאגות" ומציבות דרישות: "להשעות את כל פעילויות ההעשרה והעיבוד מחדש", יישום מלא של "הפרוטוקול הנוסף" ודיווח מפורט על "מלאי החומרים הגרעיניים המוצהרים". מנגד מבהיר כמאל ח'ראזי כי משא ומתן מותנה ב"עיקרון השוויון והכבוד ההדדי" ובהסכמה מראש על סדר היום, וכי "לא ניתן לעצור את ההעשרה" בשל צורכי דלק לכורים וצרכים רפואיים.
בכירי המשטר טוענים שהתקפות ישראל וארה"ב על מתקני הגרעין האזרחיים היוו "מכה על מערכת הפדגמן", וטוענים שהן שהכשילו את המגעים. סרגיי ריאבקוב תומך בעמדה זו. אך בתוך איראן עצמה נחשף סדק נרטיבי: לפי השיח האנליטי הפנימי, דובר הממשלה הודה כי "נכון לעכשיו, אין לנו יכולת העשרה" עקב נזקי "מלחמת 12 הימים". מנכ"ל סבא"א, רפאל גרוסי, מצדו מדגיש כי הארגון "עדיין לא קיבל דיווח על מצב המתקנים" שנפגעו, דוחה "בתוקף" את הטענות להדלפת מידע, ומזכיר כי "התחייבויות הפדגמן וה־NPT של איראן נותרו תקפות" וכי חובה "לאמת את מלאי החומרים הגרעיניים".
הבמה האזורית: סעודיה, טראמפ וחזית עזה
במקביל, הפגישה בין דונלד טראמפ למוחמד בן סלמאן בוושינגטון מוגדרת בטהראן כבעלת משמעות אסטרטגית. סעודיה מבקשת לחזק מעמדה כ"בעלת ברית מרכזית לא־נאט"ו", לרכוש מטוסי F-35 ולקדם פרויקט גרעין אזרחי. גורמים איראניים, בהם בהמן אכברי, מעריכים כי "נוכחות ערב הסעודית כמתווכת בשיחות איראן־ארה"ב עשויה לאפשר הסכם משמעותי". הנשיא פזשכיאן אף שלח "מכתב" ליורש העצר; אף שניסו לצמצמו ל"תודה יבשה ופורמלית", הוא נתפס כבעל "תוכן חשוב יותר" ביחס להסדר אפשרי עם וושינגטון.
על קו תל־אביב־ריאד נותרה אבן נגף: בנימין נתניהו מסרב "להתחייב לנתיב בר־קיימא למדינה פלסטינית", תנאי "חיוני" לנורמליזציה סעודית. במקביל מבהיר ח'אלד קדומי, נציג חמאס באיראן, כי הארגון דוחה את ההצעה האמריקאית במועצת הביטחון הכוללת "פירוק נשק" ונוכחות "כוח חיצוני" בעזה, ומכנה אותה "ניסיון מסוכן לכפות כניעה" ואף ניסיון "להסוות את רצח העם במסכת שלום". בד בבד מדווח על "כנס שנוי במחלוקת" בתל־אביב, המוצג כ"תכנית הפיצול" של מדינות האזור, שבו נטען כי נציגי מיעוטים אף הכריזו: "אנחנו רוצים שהיהודים ישלטו בנו".
ניגודי היסוד והאנלוגיה הפוקרית
מבין קווי השבר מתבלט הפער הגרעיני בין רצון ליכולת: המשטר מכריז על "אי נסיגה" מזכות ההעשרה כחלק מארגז הכלים של "משא ומתן מזוין", אך ההודאה הפנימית כי "אין יכולת העשרה כרגע" מערערת את הנרטיב הרשמי ומאמתת את דרישת הפיקוח. בזירה האזורית, ההיאחזות בנרטיב "ניצחון" אל מול תהליכי התגבשות של בריתות חדשות ותכנים של "תכנית הפיצול" משקפת אשליה מסוכנת. במשילות, הטחת האשמה ב"מבנה השמן" אינה מתורגמת לרפורמות עומק בסובסידיות, בשוק העבודה ובמרחב הדיגיטלי, והפניית האחריות ל"מועצה העליונה למרחב הווירטואלי" מעמיקה את שחיקת האמון.
במבט מסכם, דיפלומטיית טהראן דומה לשחקן פוקר שממשיך להמר בגדול עם קלפים חלשים כדי לשמר מראית עין של הרתעה. מאחורי חזית ביטחונית רועשת, הכלכלה, האקדמיה והתקשורת מצטיירות כתהליכי "התפוררות שקטה". אם "ספינת המשילות" תמשיך ליטול מים ולא יינתן מענה אמיתי לבעיות המבניות, היא עלולה "להטביע את כולם יחד".
