איראן נכנסת לשבוע מתוח במיוחד, כשהפערים בין הצהרות הניצחון לבין המציאות הגרעינית, הכלכלית והחברתית הולכים ונחשפים. רטוריקת ה"משא ומתון המזוין" מתנגשת עם דרישות סבא״א לשקיפות, הכלכלה מפגינה סימני שחיקה מואצים, והביקורת הפנימית קוראת להכיר בעוצמתה האמיתית של ישראל במקום להתבצר בסיסמאות.
בזירה האזורית, המשטר ממשיך לייצר נרטיבים סביב עזה ולתקוף את ההחלטות בזירה הבינלאומית, בעוד הנתונים מבית מצביעים על משילות רופפת ואמון ציבורי דועך. דסק איראן של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון סוקר את הדיווחים הבוקר (ד') כפי שהם משתקפים בעיתונות האיראנית וברשתות החברתיות.
הגרעין והדיפלומטיה המזוינת
איראן מתארת את ישיבת מועצת הנגידים של סבא"א כ"מבחן רגיש" לניהול המשבר הגרעיני. הטרויקה האירופית מקדמת טיוטת החלטה הדורשת מטהראן "להשעות את כל פעילויות ההעשרה, העיבוד מחדש, המחקר והפיתוח" ולחזור ל"פרוטוקול הנוסף". העמדה הרשמית בטהראן קובעת כי "רישיון גישה" לפקחי סבא"א, לאתרים שהותקפו ושלא הותקפו, יינתן רק "במסגרת של הסכם ארוך טווח ומקיף עם המערב". עד אז, תימשך מדיניות "משא ומתן מזוין", ובמילות כמאל ח'ראזי: על איראן "לראות את המציאות" ולהיערך לכל תרחיש.
במישור השקיפות מתחדד פער היכולת: הטיוטה האירופית טוענת כי איראן "לא סיפקה מידע נדרש על מצב מלאי האורניום המועשר שלה" במשך חמישה חודשים, וסבא"א מדגישה כי "אין לה מידע" על כ־400 ק"ג חומר מועשר, במיוחד מאז "מלחמת 12 הימים". הצהרת דובר הממשלה, ארש ח'ליל־ח'אנה, "נכון לעכשיו, אין לנו יכולת העשרה" – סותרת לכאורה את הנרטיב לפיו התוכנית "נותרה ללא פגע", ומעמיקה את אי־הוודאות. בזירה הפוליטית נטען בטהראן כי "מאחורי הקלעים של ההחלטה האירופית עומד טראמפ", וההחלטה עלולה לשמש "עילה להתקפה" אמריקאית-ישראלית.
הרטוריקה מול המציאות: ישראל, ארה"ב ועזה
לאחר "מלחמת 12 הימים" מציגה ההנהגה "רוח של עוצמה וניצחון" וטוענת כי "הצליחה לבסס את הנרטיב שלה". ראש רשות השידור קובע כי הארגון מוכן למשבר ביטחוני "כמה מונים יותר" מבעבר. עם זאת, מבקרי הפנים מזהירים מפני "חולשה בזיהוי האויב" וקוראים שלא "להתפתות". הם תוקפים את מי ש"מרבים לחזור על המשפט שישראל בדרך להשמדה" ושואלים: "במסגרת איזו עובדה אתם טוענים שישראל בדרך להשמדה?" הדרישה היא "להכיר ביכולת הצבאית והטכנולוגית של ישראל" כדי להיערך אליה ברצינות.
בהקשר הפלסטיני, איראן מציגה את החלטת הכנסת על "עונש מוות" למי שיורשע ברצח ממניע "לאומני או שנאה לישראל" כ"הכרזה גלויה על טבעו של המשטר הציוני" והפיכת הרג פלסטינים למדיניות מכוסה בחוק, תוך הדגשה שהחוק מכוון לפלסטינים "בעלי האדמה הכבושה" ובהצלבה עם דיווחים על 98 עצורים פלסטינים שמתו מאז 7 באוקטובר 2023. במקביל, הפער הסעודי־ישראלי מעמיק: מוחמד בן סלמאן מגבש עם דונלד טראמפ שיתופי פעולה כלכליים, טכנולוגיים וצבאיים, כולל שאיפה למטוסי F-35, בעוד נתניהו מצהיר כי "לא תהיה מדינה פלסטינית", בניגוד לתנאי הסעודי לנורמליזציה, הדורש "נתיב אמין" למדינה.
כלכלה, נפט ומחאה שקטה
הכלכלה מתכווצת. לפי הערכות שהוצגו בשיח הפנים־איראני, הצמיחה תהיה שלילית: "1.7%- לשנת 2025 ו-2.8% לשנת 2026". במקביל מודיע הנשיא מסעוד פזשכיאן כי ממוצע העלייה בשכר בתקציב הקרוב צפוי לעמוד על "28 אחוזים". מומחים מזהירים כי תקציב 2026 יתמודד עם "החלטות קשות" נוכח "בעיות מבניות" ו"תֶּחְרוּת פיננסית".
משבר הדלק מחדד את השחיתות והחולשה המוסדית. הברחות הדלק מגיעות ל־20 מיליון ליטרים ביום; הרשויות מדווחות על תפיסת "בנדת הברחת הדלק הגדולה ביותר" בהורמוזגאן ועל "השחיתות הפיננסית" שנאמדה ב-"167 אלף מיליארד תומן".
פערי המחירים מול השכנות "מדרבנים אפילו עובדי כלכלה הגונים לעסוק בהברחה". הממשלה מנסה לצמצם את הצריכה ומציבה אולטימטום לשיפור יעילות המנועים, אך מומחים מזהירים שכל "ניתוח" של מחירי האנרגיה חייב להתבצע "ללא הלם ורחוק מהתרגשות", מחשש לשחזור "הגורל המר של אבאן 98".
חברה, זכויות אדם והאקדמיה
קריסת ההון האנושי מאיימת על היציבות לטווח ארוך. לדברי זריפיאן, "במהלך עשר השנים האחרונות, 12,000 פרופסורים עזבו את איראן כאשר 60% אחוזים מהעזיבות אירעו בארבע השנים האחרונות בלבד. לדבריהם, ישנה "סכנה אמתית של קריסת האוניברסיטה באיראן".
הפסיכולוגים מדגישים כי "התאבדות אינה 'החלטה של רגע', אלא תהליך הדרגתי ונפילה שקטה", קריאה לטיפול בשורשים המבניים. על רקע זה נמתחת ביקורת על "הממשל של פזשכיאן", שעדיין לא תרגם ניסיון ל"כישורי פתרון בעיות"; נוכחות "אנשים זקנים וחסרי תועלת" הופכת את המערכת ל"עצלנית וחסרת תנועה" מול המשברים.
צנזורה ופוליטיקה פרלמנטרית
במרחב הדיגיטלי, "המועצה העליונה למרחב הווירטואלי" משמשת גורם מכריע בצנזורה ומקשה על הנשיא לקדם הבטחות להסרת פילטור. בזירה הפרלמנטרית, גוברים מהלכי הדחה נגד לפחות ארבעה שרים, ביטוי ל"התחממות" מחלוקות פנימיות בעיצומה של התמודדות עם "איומים חיצוניים וסנקציות עריצות".
פערים וסתירות מרכזיים בנושא הגרעין
הפער הגרעיני בולט: אמירת הדובר כי לאיראן "אין יכולת העשרה" מתנגשת עם נרטיב ההרתעה של "תוכנית ללא פגע" ומחזקת את דרישת המערב לשקיפות. הפער התודעתי מתעצם כאשר בכירים מזהירים מהאשליה ש"ישראל עומדת להיהרס" וקוראים "להכיר ביכולת הצבאית והטכנולוגית של ישראל".
הפער הכלכלי ניכר בין העלאת שכר של "28 אחוזים" לבין תחזיות צמיחה שליליות ואינפלציה כרונית, כך שהעלאת השכר עלולה להישאר "שמית בלבד". בזירה האזורית, טיעון ה"צביעות" נוכח קשרי אנרגיה: נטען כי "70 אחוזים" ממשלוחי הנפט הגולמי לישראל בתקופת המלחמה הגיעו מאזרבייג'אן וקזחסטן, פקטור הפוגע באמינות הרטוריקה האנטי-ציונית של טהראן.
המדינה פועלת בניסיון להימנע מפיצוץ
הכלכלה דומה למנוע שמערכת הקירור שלו שבקה. הנהג, פזשכיאן, יודע שנדרש "ניתוח כירורגי" אך חושש מפיצוץ מיידי נוסח אבאן 98. במקום טיפול עומק, הוא שולח את המנגנון הביטחוני לטפל בנזילות, בעוד שמתחת למכסה נשפכים מיליארדים בהברחות.
בהיעדר התמודדות עם שחיתות וניהול לקוי ניכרת "דעיכה" של מוסדות מפתח, ובראשם האוניברסיטה. כך, בעוד הדיפלומטיה הגרעינית מתנהלת כ"משא ומתון מזוין", נשחק האמון הפנימי, והמערכת נותרת חשופה לא רק לאיומיה החיצוניים, אלא גם למחלותיה מבית.