הצמרת הדתית ומשמרות המהפכה יודעים את האמת, גם אם אינם אומרים אותה בקול: הם עומדים בפני תבוסה.
מאז השתלטו על איראן לפני כמעט חמישה עשורים, הם בנו שם משהו שנדיר בהיסטוריה מיזם דתי-פוליטי שהצליח לשנות את פני המזרח התיכון. המהפכה של 1979 לא הייתה רק הפיכה של שלטון. היא הייתה רעידת אדמה תרבותית.
במשך מאות שנים היו השיעים מיעוט מדוכא, מפוזר כאבק בין הרים וערים, לא יותר מחמישית מן האוכלוסייה בים הסוני שסביבם. לפתע קמה מדינה שנתנה להם שם, פנים, וקול. מטהראן יצאה הבשורה: השיעה אינה עוד עדה קורבנית השחה תחת מכותיה היא מקור כוח, לב פועם של מהפכה עולמית.
במשך שנים נדמה היה שמנוע המהפכה רק מתעצם. המהפכה שלחה זרועות בכל העולם דרום אמריקה לבנון עיראק תימן סודאן גם כשחלקיו חרקו, גם כשעשן עלה מתוכו הוא המשיך לנסוע. אך מנועים שמתעלמים מנורות האזהרה אינם נוסעים לנצח.
כיום הגלגלים מתחילים להיתקע. סדרה של שגיאות קולוסאליות קריאה שגויה של הממשל האמריקאי, הערכת חסר של הקהילה הבינלאומית תלות בפטרונים בוגדנים רוסיה וסין הובילה את ההנהגה האיראנית אל שפת התהום. מה שנבנה במשך עשורים כארמון של ביטחון עצמי מהפכני מתחיל להיראות עכשיו כבניין מפואר שיסודותיו שוקעים לאט לתוך החול.
ודווקא ברגעים כאלה, כשהשחקן מבין שהמשחק נגמר, מתגלה אופיו האמיתי. ההתנהלות של איראן ושלוחותיה הירי לעבר השכנות, הרחבת חזיתות הלחימה אינה ביטוי של עוצמה. היא מזכירה שחמטאי שמפיל בזעם את הכלים מעל הלוח ברגע שהמט מתקרב: רעש, כאוס, ואין בהם תוחלת.
אל תוך הסדקים הללו נכנסת גם שאלת הירושה. השם שעולה שוב ושוב הוא מוג'תבא חמינאי, בנו של המנהיג העליון. אך מוג'תבא אינו מנהיג שצמח מתוך הדת; אין לו עמוד שדרה הלכתי, אין לו הילה של מולא חכם דת גם ניסיון צבאי אמיתי לא ניתן לזקוף לזכותו. אם ימונה, הוא יהיה כסא ללא רגליים דמות שמחזיקה בתואר, אך מוחזקת בידי משמרות המהפכה. לא מנהיג שמוביל מערכת, אלא בובה שהמערכת מניחה על הכן.
לצדו מרחף גם צִלָּו של מינוי חדש נוסף: אחמד וחידי, לשעבר שר ההגנה, מפקד בכיר במשמרות, ומבוקש בינלאומי בשל מעורבותו בפיגוע במרכז הקהילה היהודית בבואנוס איירס בשנת 1994. שמו הוא תזכורת שקטה לאופי האליטה הביטחונית שסבורה שתנהל את המדינה: אנשים שגדלו בתרבות שבה אלימות היא לא כישלון של מדיניות, אלא כלי ביצועי.
בפועל, כבר מזמן ברור מי מנהל את המדינה. משמרות המהפכה אינם רק צבא הם אימפריה. כלכלית, אידיאולוגית, בראייתם המערכה הנוכחית היא קרב אחד: קרב קרבלא, שחוזר על עצמו בכל דור. הקרב ההיסטורי שבו נשפך דמו של חוסיין בן עלי הפך עבורם לעדשה שדרכה הם קוראים את המציאות. כל עימות הוא פרק חדש בדרמה הנצחית של מיעוט נאמן מול עולם עוין ולכן כל פשרה מרגישה כבגידה.
הגיון זה מסביר גם את הלחץ שהופעל על חזבאללה. משמרות המהפכה הבהירו לארגון בלבנון: אם לא תצטרף עכשיו, הקשר נגמר. חזבאללה מצא את עצמו בין הפטיש לסדן סירוב נתק אותו מהפטרון בטהראן, מכסף חימוש ואידאולוגיה גורלו כארגון דתי מהפכני יחרץ אך כניסה לעימות עלולה להצית אש בלבנון, כולל בקרב שיעים שכבר לא בוערים עם המהפכה. הבחירה של החזבאללה למעשה חרצה את גורלו.
אז מה בעצם האסטרטגיה של משמרות המהפכה? הם מאמינים בתרחיש גאולה מאוחרת: מספיק שיסבו אבידות לאמריקאים, יסגרו את המיצרים ויתקפו את מדינות הנפט מחירי הנפט יקפצו דעת הקהל בארצות הברית תאלץ את טראמפ לסיים. אך גם כאן יתכן שהם קוראים במפה ישנה. במקום נסיגה אמריקאית, הלחץ עלול להתנקז פנימה ולהפוך לטבעת חנק שמהדקת את צווארה של המערכת עצמה.
שבוע נוסף של עימות עשוי להתחיל לפרום את התפרים. עריקות בצבא הסדיר, שחיקה בתוך משמרות המהפכה אלה אינם תרחישים בדיונים. חלקים מן הצבא עלולים להפוך ל"אורות כבויים": לא מרד, אלא פשוט נוכחות שמתפוגגת.
אל תוך הריקנות הזאת יכנסו ככל הנראה המיעוטים: כורדים בצפון-מערב, בלוצ'ים בדרום-מזרח, אהוואזים ואחרים. כאשר הלב מפסיק לשלוח דם, הגפיים מתחילות לנוע לפי חוקים שלהן. ואם ייצאו ההמונים לרחובות כפי שכבר עשו, שוב ושוב, בגלי מחאה שכל פעם גדלו איראן תיקלע לסערה שאין לה ריבון.
כך עשויה המהפכה של 1979 להגיע אל שעתה האחרונה. מה שנבנה כמבצר יתגלה כארמון זכוכית מרשים מבחוץ, שביר ממגע. ואז יתברר מחדש פתגם עתיק שהפרסים כבר ידעו לפני שהאיסלאם התנחל בארצם, "הנר שמציג את עצמו כשמש – כבה ראשון".
