ב-27 בדצמבר 2004 אימצה הרשות הפלסטינית את חוק האסירים והאסירים המשוחררים מספר 19 לשנת 2004. החוק, אשר חל אך ורק על מחבלים, קובע כי המחבלים הם “המגזר הלוחם וחלק בלתי נפרד ממרקם החברה הערבית-פלסטינית”, וכי נאסר על הרשות הפלסטינית “לחתום או להשתתף בחתימה על הסכם שלום לפתרון הבעיה הפלסטינית מבלי לשחרר את כל האסירים”. לאחר שהכריז באופן חד-משמעי על מחויבותה של הרשות למחבלים, עיגן החוק חלק מרכזי ממדיניות “תשלום תמורת רצח” של הרשות – מדיניות המעודדת טרור, מתמרצת טרור ומתגמלת טרור.
תגמול מחבלים כלואים
בסעיף 7 לחוק התחייבה הרשות הפלסטינית לשלם לכל אסיר “משכורת חודשית”. זמן קצר לאחר חקיקת החוק אימצה הרשות גם תקנות שנועדו לאפשר את יישומו. אחת התקנות עסקה בעיקר בתשלומים השונים שמבצעת הרשות למחבלים הכלואים. תקנה זו עיגנה, בין היתר, את העיקרון שלפיו המשכורת שתשלם הרשות למחבל הכלוא תעלה ככל שתקופת מאסרו ארוכה יותר. תקנה אחרת עסקה בעיקר במחבלים משוחררים, ועיגנה, בין היתר, את העיקרון שלפיו כל מחבל משוחרר יובטח לו תפקיד באחד מגופי הרשות הפלסטינית.
התשלומים הוגדרו כ“משכורות”, ולא כ“קצבאות” או כהטבות רווחה, דבר המשקף את תפיסת הרשות הפלסטינית שלפיה המחבלים הכלואים והמשוחררים הם כולם עובדים, או שליחים, של הרשות.
כל מחבל, ללא אפליה, בין אם השתייך לפת״ח (כולל גדודי חללי אל-אקצא), לחמאס (כולל עז א-דין אל-קסאם), לג׳יהאד האסלאמי הפלסטיני (כולל גדודי אל-קודס), לחזית העממית לשחרור פלסטין או לכל ארגון טרור אחר – זכאי למשכורת. החוק אף כלל הוראות המבטיחות יחס מועדף למחבלות נשים.
בהתבסס על הוראות אלו, מאז חקיקת החוק, הוציאה הרשות הפלסטינית מאות מיליוני שקלים/דולרים/אירו מדי שנה, בקידום טרור, בתמרוץ טרור ובתגמול מחבלים כלואים.
תגמול משפחות מחבלים שנהרגו
בנוסף לתשלומים למחבלים הכלואים והמשוחררים, המעוגנים בחוק האסירים, משלמת הרשות הפלסטינית גם מאות מיליוני שקלים/דולרים/אירו למחבלים פצועים ולמשפחות מחבלים שנהרגו.
בשונה מהתשלומים למחבלים הכלואים והמשוחררים, התשלומים למחבלים פצועים ולמשפחות מחבלים שנהרגו מוסדרים בתקנות פנימיות של אש״ף. מקבלי תשלומים אלה כוללים, בין היתר, את משפחותיהם של מחבלים מתאבדים ומחבלים אחרים שנהרגו בעת ביצוע פיגועים.
בניגוד ל“משכורות” המשולמות למחבלים הכלואים והמשוחררים, התשלומים למחבלים פצועים ולמשפחות מחבלים שנהרגו מוגדרים כ“קצבאות”. במצטבר, התשלומים למחבלים כלואים, מחבלים משוחררים, מחבלים פצועים ולמשפחות מחבלים שנהרגו מוכרים בשם מדיניות “תשלום תמורת רצח” של הרשות הפלסטינית.
חישוב תשלומי "תשלום תמורת רצח" בשנת 2025
חישוב מדויק של תשלומי “תשלום תמורת רצח” של הרשות הפלסטינית בכל שנה נתונה הוא כמעט בלתי אפשרי. מציאות זו נובעת ממספר גורמים שונים.
הרשות עושה כל שביכולתה להסתיר את כלל התשלומים. אף שמדיניות “תשלום תמורת רצח” של הרשות ידועה לשמצה ברחבי העולם, ואף שבשנים מסוימות היא היוותה כמעט 7.5% מכלל תקציב הפעילות של הרשות, התשלומים מוסווים לחלוטין בדוחות הכספיים שמפרסמת הרשות.
בשלב מסוים כללו דוחות אלו סעיפים תקציביים ייעודיים למשרד האסירים של הרשות. אולם מאז 2019 משרד זה נעלם. התשלומים למחבלים פצועים ולמשפחות מחבלים שנהרגו מועברים דרך אש״ף, גוף נטול שקיפות לחלוטין, ובדרך כלל מוסווים במסגרת סעיפי רווחה בדוחות הרשות.
בנוסף לתשלומים הישירים, מדיניות “תשלום תמורת רצח” כוללת שלל הטבות נוספות לבני משפחות המחבלים. הטבות אלו כוללות, בין היתר, תשלומים מופחתים עבור שירותים כגון בריאות וחינוך, שעלויותיהם מוטלות על המשרדים הרלוונטיים. הטבות נוספות למחבלים ותיקים כוללות את הזכות לרכוש רכב חדש פטור ממס.
יתרה מכך, בניסיונותיה להסתיר את מלוא היקף התשלומים, “הוציאה” הרשות לגמלאות חלק מהמחבלים הזכאים לתשלומי “תשלום תמורת רצח”, והם מקבלים כיום את הטבותיהם במסגרת תשלומי פנסיה של הרשות.
קטגוריה נוספת שאינה נכללת בתשלומים הרגילים היא מחבלים שהיו עובדי הרשות בעת ביצוע הפיגוע. מחבלים אלו, שלפי הערכות מהווים למעלה מ-10% מהמחבלים הכלואים, ממשיכים, בהתאם לתקנות הרשות, לקבל את משכורתם מהמשרדים שבהם הועסקו בעת מעצרם.
לפיכך, גם גישה מלאה לתשלומים הישירים אינה מספיקה כדי לחשב את ההוצאה הכוללת. עם זאת, לעיתים נדירות “מועדת” הרשות וחושפת לפחות חלק מהנתונים. בשנת 2021 טענה הרשות כי התשלומים הישירים למחבלים כלואים ומשוחררים הסתכמו בלפחות 600 מיליון ש״ח. בשנת 2018 הקצה תקציב הרשות 687 מיליון ש״ח, שכללו תשלומים למחבלים פצועים ולמשפחות מחבלים שנהרגו.
הקשיים הכלכליים של הרשות הפלסטינית בשנת 2025
בשנת 2025 חוותה הרשות הפלסטינית קשיים כלכליים משמעותיים. במשך שנים נהנתה הרשות הן מהכנסות ניכרות ממסים שישראל גובה ומעבירה לה, המהווים 65%–70% מהכנסותיה השוטפות – והן מסיוע בינלאומי נרחב. בשנת 2025, מסיבות שונות, ירדו הכנסות הרשות ממסים.
כפי שעשתה מאז טבח 7 באוקטובר, המשיכה ישראל לנכות כ-275 מיליון ש״ח בחודש, סכום שהרשות נהגה להוציא ברצועת עזה טרם הטבח.
הפגיעה המשמעותית יותר התרחשה ביוני 2025, אז חדלה ישראל לחלוטין מהעברת הכנסות המסים לרשות. ההחלטה התקבלה, במקרה או שלא במקרה, לאחר שממשלות בריטניה, קנדה, אוסטרליה ואחרות החליטו להטיל סנקציות אישיות על שר האוצר של ישראל, בטענה כי “הסית לאלימות קיצונית ולהפרות חמורות של זכויות אדם פלסטיניות”.
העובדה שממשלות אלו מעולם לא הטילו סנקציות על בכירי הרשות, לא על הסתה לרצח יהודים ולא על מדיניות “תשלום תמורת רצח” בהיקף של מיליארדים, ממחישה את הצביעות הבוטה בהחלטתן.
בנוסף, ככל שהמלחמה בעזה נמשכה, העדיפו מדינות רבות להפנות את הסיוע שלהן למאמץ ההומניטרי בעזה, במקום להעבירו לרשות הפלסטינית.
ניסיון ההונאה של הרשות הפלסטינית
בפברואר 2025 חתם יו״ר הרשות מחמוד עבאס על “צו בעל תוקף חוקי” (במשך כמעט שני עשורים מתנהלת הרשות כדיקטטורה דה-פקטו שבה עבאס מחזיק בסמכות חקיקה עליונה), אשר ביטל לכאורה את תשלומי “תשלום תמורת רצח”. הרעש התקשורתי סביב המהלך כבש מיד את לבם של התמימים מרצון – לרבות מנהיגי עולם והתקשורת הבינלאומית. פרשנים המכירים את עומק מחויבות הרשות לתגמול מחבלים היו זהירים בהרבה, והזהירו מפני קניית ההונאה.
תוקפו של הצו נפגע מיד על ידי עבאס עצמו, כאשר ימים ספורים לאחר פרסומו חזר והתחייב להמשיך לשלם למחבלים: “אם יישאר לנו גרוש אחד, הוא יוקדש לשהידים ולאסירים. הם יקבלו את מלוא התשלומים כפי שהיה בעבר. אנו גאים בהקרבתם”.
לאחר דיווחים חוזרים שחשפו את המשך התשלומים, חרף הצו, החל שר החוץ הישראלי, גדעון סער, להעלות את הנושא בכל פגישותיו עם מקביליו.
הלחץ המצטבר אילץ לבסוף את הרשות ואת עבאס להודות, בנובמבר 2025, כי התשלומים אכן נמשכו. ההודאה לוותה בהצהרה של עבאס שבה טען כי “אנו מאשרים מחדש את המחויבות הקפדנית ליישום חוק מס’ (4) לשנת 2025” – צו שמעולם לא יושם – וכן בפיטוריו של שר האוצר הפלסטיני, בטענה שאישר את המשך התשלומים ללא סמכות.
הרשות מעדיפה תגמול טרור על פני כל דבר אחר
בנסיבות רגילות, לחץ כלכלי חמור היה מאלץ כל גוף לבחון מחדש את סדרי העדיפויות שלו. הדבר נכון שבעתיים לגבי גוף הקיים כמעט כולו בזכות מימון חיצוני. אולם הרשות הפלסטינית אינה גוף רציונלי. במקום להעדיף את טובת הפלסטינים שומרי החוק, בשנת 2025 הגדילה הרשות את תשלומי תגמול הטרור בהשוואה לשנת 2024.
כפי שציין שר החוץ סער בפוסט מ-19 בנובמבר ברשת X, בשנת 2024 שילמה הרשות 144 מיליון דולר (124 מיליון אירו) בתגמולי טרור, ואילו “בשנת 2025 כבר התחייבה ל-214 מיליון דולר (185 מיליון אירו) למדיניות ‘תשלום תמורת רצח’, והשנה עוד לא הסתיימה”.
גם אם סכום זה מזעזע כשלעצמו, יש להניח כי הוא עדיין נמוך מההוצאה האמיתית.
מילת אזהרה
בשנת 2018 העבירה ישראל חוק שנועד להעניש את הרשות בגין מדיניות “תשלום תמורת רצח”. בהתאם לחוק, שר הביטחון נדרש להגיש בסוף כל שנה דוח המעריך את היקף התשלומים. אף שהחוק צפה דוח מקיף, בפועל הדוחות כוללים סכומים נמוכים משמעותית מההוצאה האמיתית.
הדוחות עצמם מציינים כי ליקויים באיסוף מודיעין מנעו חישוב מלא, ומשקפים את המגבלות המחמירות שהטיל משרד הביטחון על עצמו. לפיכך, אין זה מפתיע אם הסכומים בדוח לשנת 2025 יהיו שונים מהסכומים שצוינו לעיל.
הערת סיכום
זה שני עשורים שמחמוד עבאס הוא עמוד התווך של מדיניות “תשלום תמורת רצח”. יש מי שטוענים כי עזיבתו תביא לסיומה, טענה שיש לדחות מכל וכל. כחלק משלטונו הדיקטטורי קבע עבאס לאחרונה כי אם לא יוכל למלא את תפקידו, יחליפו סגנו באש״ף, חוסיין א-שייח’. מעבר להיותו מחבל בעצמו, א-שייח’ הצהיר שוב ושוב על מחויבותו למחבלים ולהמשך מדיניות תגמול הטרור.
