בזמן שהעולם עסוק בדיונים סוערים נגד ישראל, אקטיביזם פוליטי ויחסי היהודים עם הקהילה השחורה, יש מציאות אחת שכמעט לא מקבלת כותרות: רדיפה אכזרית של נוצרים ברחבי אפריקה. סודאן, ניגריה ומדינות נוספות חוות גל קיצוני של אלימות דתית, טבח, שריפות כנסיות, טרור יומיומי, אך בחוגים פוליטיים רבים במערב כמעט לא מדברים על זה. במקום זאת, חלק מהקולות האפקטיביים ביותר בזירה הציבורית מעדיפים לכוון את כל האש דווקא כלפי ישראל.
בפרק החדש של הפודקאסט East to West מבית המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, המגיש בליג סלדין משוחח עם הכומר דומיסאני וושינגטון, מייסד מכון Black Solidarity with Israel, שמציב מראה לא פשוטה מול השיח האמריקני, משמאל וגם מימין. וושינגטון לא מהסס לפתוח את השיחה בעובדות קשות: "נוצרים נטבחים בסודאן, בניגריה, בכל האזור", הוא אומר. "ובישראל? הנוצרים חופשיים ומשגשגים. אבל יש אנשים שלא מסוגלים אפילו להודות בכך מפני שהם עסוקים מדי בלתקוף את ישראל".
לדבריו, תופעה מטרידה מתרחשת בשנים האחרונות: תנועות כמו BLM ("חיי שחורים חשובים"), יחד עם קולות מסוימים מהימין האמריקני, יצרו ברית מוזרה וחד-כיוונית. הן אימצו את הנרטיב הפלסטיני כמאבק זכויות אדם, תוך התעלמות מוחלטת מפשעים חמורים בהרבה שמתרחשים באפריקה. "זה לא בעד או נגד נתניהו", הוא מדגיש. "זו פשוט צביעות. רצון להציג את ישראל כאויב בכל מחיר".
וושינגטון מזכיר שהנרטיב הזה לא צמח בחלל ריק. שורשיו מתחילים כבר בשנות ה-60, כשהסובייטים השקיעו מאמץ עצום במסעות דיסאינפורמציה שתיארו את ישראל כמדינה קולוניאליסטית, ואת הסכסוך כמאבק בין "לבנים" ל"שחורים". תנועות אמריקניות רדיקליות, ובהן BLM, אימצו את המסגור הזה ללא בדיקה, ולעיתים תוך עיוות מכוון של עובדות. כך נולד חיבור מלאכותי שמציג את הפלסטינים כקורבנות של דיכוי מערבי, ואת ישראל כמי שעומדת בצד הלא נכון של ההיסטוריה.
כך, במקום לעסוק בטבח הנוצרים בניגריה, ברדיפה האכזרית בסודאן או בטרור הג’יהאדיסטי שמכלה מאות קהילות, חלק מהפעילים במערב מעדיפים לכתוב פוסטים על "האפרטהייד בישראל". "ישראל, המדינה שבה נוצרים חופשיים לחלוטין, הופכת לשעיר לעזאזל", אומר וושינגטון. "אבל מי שנטבחים באמת? לא שומעים עליהם כלום".
לדבריו, גם חלקים מהימין האמריקני, אלו שמגדירים עצמם פטריוטים, אימצו את אותו נרטיב. "הם קוראים לעצמם 'America First'", הוא אומר, "אבל הם מתעלמים מרצח נוצרים ומתרכזים רק בלתקוף את ישראל. זו צביעות שמשרתת מטרות פוליטיות, לא מוסר".
השיחה עם וושינגטון חושפת את אחד הפערים המטרידים ביותר בשיח הבינלאומי: הפער בין המציאות לבין מה שמספרים על המציאות. ההבדל בין מה שהעולם רוצה לשמוע לבין מה שקרה, או קורה ממש עכשיו, לאנשים שחייהם תלויים בכך. היא מציבה שאלה חדה לנגד עינינו: אם התנועות שמציגות עצמן כ"מובילות מאבקי זכויות אדם" מתעלמות מהפגיעות החמורות ביותר, מה זה אומר על המטרות האמיתיות שלהן?
לקראת סיום, וושינגטון מסכם באמירה משמעותית: "מי שמאמין באמת בצדק ובזכויות אדם, אי אפשר שיתעלם מהטבח בנוצרים. זאת ועוד, אי אפשר להפוך את ישראל לבעיה היחידה במזרח התיכון. זו לא רק טעות, זו שגיאה מרה שחוטאת למציאות".
