התראות

מלחמה על התודעה: האם איראן באמת פגעה בכיפת ברזל?

השיח בעיתונות האיראנית בסוף נובמבר וראשית דצמבר 2025 נע בין הצהרות ניצחון אחרי מלחמת 12 הימים לבין החרפה כלכלית, מחאה חברתית ומשבר אמון פנימי
שיתוף
עיתון Asr Ghanoon: ״הם חטפו מכות מאיראן״. מנהיג המהפכה: ״במלחמת 12 הימים הם עשו רע, חטפו מכות וחזרו בידיים ריקות״
עיתון Asr Ghanoon: ״הם חטפו מכות מאיראן״. מנהיג המהפכה: ״במלחמת 12 הימים הם עשו רע, חטפו מכות וחזרו בידיים ריקות״

תוכן העניינים

תקציר

השיח הציבורי באיראן בראשית דצמבר 2025 מתעצב סביב שני צירים מרכזיים. מצד אחד, הנהגת המשטר והעיתונות המקורבת לה מציגות את "מלחמת 12 הימים" מול ישראל וארצות הברית כנקודת מפנה היסטורית, הוכחה ל"עוצמה הלאומית" וליכולתה של איראן לחדור את מערכות ההגנה המתקדמות של נאט"ו ו"כיפת ברזל". במקביל, נמשכת הסלמה בזירת הגרעין סביב הפעלת מנגנון הסנאפבק על ידי אירופה והטלת ספק פומבי בהמשך המחויבות לאמנת ה-NPT.

מן הצד השני, אותו שיח מגלה מציאות פנימית קשה: אינפלציה רשמית כמעט 50 אחוז, זינוק של יותר מ־60 אחוז במחירי המזון, רפורמה בשוק הדלק שנתפסת כ"אות אינפלציוני", שחיקת השכר הריאלי ורפורמות משפטיות הפוגעות בזכויות נשים. פרשת "האינטרנט הלבן", קו אינטרנט לא מסונן לבכירים - הופכת לסמל של אי השוויון המבני בין הציבור הרחב לבין האליטה.

בין שני הצירים הללו מנסה ההנהגה, ובראשה המנהיג העליון ח'אמנאי, להציג נרטיב של "אחדות לאומית" ותמיכה בממשלת פזשכיאן, תוך ביקורת חריפה על הזרם הקיצוני במערכת, שלטענת חלק מהכותבים מסכן את יציבות המשטר יותר מהלחצים החיצוניים.

דסק איראן של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מסכם את השיח בעיתונות האיראנית בימים האחרונים של נובמבר ובראשית דצמבר 2025: בין חגיגת "הרתעה" מול ארצות הברית וישראל לבין מציאות של אינפלציה דוהרת, אי שוויון חברתי הולך ומעמיק ושסע גלוי בין הנהגת המשטר לבין הזרם הקיצוני מבית.

הגרעין, הסנאפבק והוויכוח על NPT

העיתונות האיראנית מתארת את תוכנית הגרעין כעובדה מוגמרת וכנכס זהותי. אחד הטקסטים מדגיש כי "הטכנולוגיה הגרעינית של איראן היא נתיב אינסופי של חידושים מדעיים וטכנולוגיים", ומוסיף שהידע "מוטמע במוחם של המדענים" ואינו ניתן להשמדה באמצעות מתקפות או סנקציות.

על רקע זה, הפעלת מנגנון הסנאפבק על ידי "הטרויקה האירופית" – בריטניה, צרפת וגרמניה, מוצגת כהסלמה פוליטית וכהפרת זכויות. טהראן מודיעה כי "הסכם קהיר" עם סבא"א הפך "חסר תוקף", ומאותת על צמצום שיתוף הפעולה עם הסוכנות. במקביל, במג'לס נדונות ברצינות "דרכי יציאה מן האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני", מהלך שמוצג כאופציה לגיטימית בתגובה ללחץ המערבי.

שר החוץ, סייד עבאס עראקצ'י, מנסה לשדר שילוב של קשיחות ופתיחות. מצד אחד הוא מדגיש כי "נכון לעכשיו לא מתקיים שום משא ומתן" וכי הבעיה היא "הגישה וההתנהגות של האמריקאים, לא היעדר המתווכים". מצד אחר, הסיסמה הרשמית היא דרישה ל"משא ומתן מאוזן והוגן". בכירים אחרים מטיחים במערב שאלה רטורית: אם אכן הצלחתם "לחסל את העבודה הגרעינית במלחמה", מדוע אתם ממשיכים להתעקש על מסלול דיפלומטי?

כך נבנה נרטיב כפול: הגרעין כמקור גאווה ו"עוצמה לאומית", אל מול מערב שמואשם בשימוש פוליטי בכלי הסנקציות והפיקוח. האיום המרומז ביציאה מ־NPT הופך לכלי לחץ מרכזי בשיח.

חזית החוץ: "מלחמת 12 הימים" והדיפלומטיה האזורית

בזירת החוץ, "מלחמת 12 הימים" עומדת במרכז. יו"ר המג'לס מוחמד באקר קאליבאף מצוטט כמי שאומר שטילי איראן "עברו דרך שכבות ההגנה של נאט"ו וכיפת ברזל", והעיתונות מדגישה "תבוסה כפולה" לארצות הברית ול"משטר הציוני". המלחמה מתוארת כאירוע ש"שבר את מיתוס ההרתעה" של המערב.

ח'אמנאי עצמו מכחיש כל טענה להעברת מסרים חשאיים לוושינגטון. לדבריו, "הודעה באמצעות מתווך לאמריקה היא שקר מוחלט", וארצות הברית היא זו שספגה "נזק כבד" במהלך העימות. במאמרי דעה חוזרת הטענה שהמטרה האסטרטגיתארוכת הטווח של המערב היא לא רק ריסון הגרעין אלא החלפת המשטר בטהראן.

על רקע זה, ביקורי הפתע של שר החוץ הטורקי האקאן פידאן וסגן שר החוץ הסעודי סעוד בן מוחמד א־סאטי בטהראן זוכים להדגשה. הם מוצגים כתוצר של "היערכות אזורית להרתעת תל אביב", וכניסיון לבנות מסגרת אזורית שתמנע מדרון לעימות רחב יותר. בו בזמן, ישנה גם ציפייה שוושינגטון תשתמש באנקרה ובריאד כמתווכות פוטנציאליות, גם אם עראקצ'י עצמו מבהיר שאין כעת דיאלוג פעיל.

ביחסים עם טורקיה, העיתונות מדגישה עלייה של 65 אחוז בהיקף הסחר בשנת 1403 ודיונים על פתיחת קונסוליה איראנית בוואן. עראקצ'י מדגיש כי "מקור האיום הגדול ביותר על סוריה נובע מהמשטר הציוני ומהכיבוש שלו", ובכך מנסה לעגן את ההתקרבות הטורקית-איראנית סביב הזירה הסורית.

בזירת הפלסטינים נדחית בבוז תוכנית האמריקאית "בעלת 20 הנקודות" לעזה, המיוחסת לממשל טראמפ ומוצגת כבעלת "שש השלכות וחמש סיבות לכישלונה". הכותבים טוענים שהיא נשענת על "מסגרות שחוקות" ומניחה פירוק חד־צדדי של חמאס מנשקו, ללא מענה ל"עקרון ההתנגדות".

החזית הפנימית: קריאה לאחדות מול הקיצונים

בזירה הפנימית מנסה המשטר לצייר את החברה במצב של "אחדות לאומית" אחרי המלחמה. ח'אמנאי קורא מפורשות ל"שמירה וחיזוק של האחדות הלאומית", ומגדיר אותה כ"גורם חשוב ביותר לעוצמה הלאומית". הוא מדגיש שבמהלך "מלחמת 12 הימים" גם מתנגדי המערכת התייצבו, לדבריו, לצד המשטר אל מול האיום החיצוני. לצד זאת, הוא מעניק גיבוי פומבי לנשיא פזשכיאן ולממשלתו.

אולם מתחת לנרטיב האחדות ניכרת מתיחות חריפה מול הזרם ה"תקיף" והקיצוני. מאמרי דעה טוענים כי "הממשלה לא צריכה לשלם כופר לקיצונים", שמפרשים את דברי המנהיג "לפי מצפונם האישי" ומתעלמים מכללי המשחק הפוליטיים. יש שמאשימים את הזרם הזה בכך שהוא רואה את עצמו "מעל העם" ולא מחויב למגבלות מוסדיות.

במישור הביטחוני־מדיני, משרד החוץ מגנה בחריפות את החלטת אוסטרליה להכריז על משמרות המהפכה כארגון טרור, ומגדיר אותה "פעולה פוליטית" המונעת מ"לחץ ציוני". במזרח איראן, הכרזתן של כמה קבוצות כארגון טרור מאוחד ("ג'יש א־זולם") מתוארת בעיתונות כ"תרחיש נואש של המשטר הציוני" וכ"הודאה רשמית בפשיטת רגל ארגונית".

הכלכלה: אינפלציה, דלק ושחיקת מעמד הביניים

אם בזירת החוץ השיח מדבר על "הרתעה", בזירת הכלכלה התמונה היא של מדרון תלול. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על אינפלציה נקודתית של 49.4 אחוז בחודש אבאן, ועל אינפלציה של 66.1 אחוז במוצרי מזון. אחד המאמרים מתאר זאת כ"חיים במדרון תלול של נפילה", ומשווה את מצבו של מעמד הביניים למי שמחליק בהדרגה אל שורת הנזקקים.

החלטת הממשלה להכניס מדרגת תמחור שלישית לדלק במחיר של 5,000 תומאן לליטר מוצגת כ"אות אינפלציוני" מסוכן. הכותבים שואלים כיצד ניתן להצדיק העלאת מחירי דלק בתירוץ "מגבלות במקורות מטבע חוץ", כאשר באותה נשימה הממשלה "מנגישה יבוא של מוצרי צריכה יוקרתיים". נוצר רושם של מדיניות שמגינה על אליטות צרכניות בעיר הגדולה ופוגעת בשכבות הביניים והנמוכות בפריפריה.

הבנק המרכזי מדווח על הקצאת 8.5 מיליארד דולר במטבע חוץ מועדף לייבוא מוצרי יסוד, אך בעיתונות מזהירים מפני שתי תופעות: שימוש גובר במט"ח, מטבעות זהב ומטבעות קריפטו, כמסלול לעקיפת מערכת המס, ונפילה של כ-18 אחוז ביצוא לעיראק, שמיוחסת למגבלות על גז איראני ולדרישות מכס חדשות בבגדאד.

פזשכיאן מודיע על עליית שכר ממוצעת של 28 אחוז בתקציב הקרוב. הפרשנים מציינים שמדובר במספר הנמוך בהרבה מהאינפלציה, ומזהירים כי "אם השכר לא יעלה באופן פרופורציונלי לאינפלציה, נהיה עדים לקריסת משפחות". השיח הכלכלי מציג אפוא מערכת שמצהירה על "עמידה מול הסנקציות" אך מתקשה לעצור את השחיקה היומיומית של רמת החיים.

חברה, נשים ואי שוויון דיגיטלי

בזירה החברתית, פרשת "האינטרנט הלבן" הופכת לסמל של מערכת כללים כפולה. מתברר שקיים קו אינטרנט לא מסונן המוקצה לפקידי ממשל ולעיתונאים מקורבים, בעוד הציבור הרחב נאלץ לשלם עבור חיבורים איטיים, מסוננים ויקרים, ולהוסיף עליהם תשלום עבור שירותי עקיפה. אחד המאמרים מתאר זאת כ"אפליה מכאיבה הנוגדת את הצדק" ומזהה בכך "סימן להרחבת אי השוויון המבני". מבחינת האזרח הפשוט, המרחב הדיגיטלי הופך לעוד זירה שבה "יש להם ואנחנו אין".

במקביל מתנהל ויכוח סוער סביב רפורמה בדיני המוהר. מבקריה טוענים כי מדובר במהלך של "נישול נשים מזכויותיהן" וכי הוא מפרק את "פאזל הזכויות הכלכליות של המשפחה". ברקע: אינפלציה דוהרת והיעדר מנגנוני ביטחון כמו חלוקת רכוש משותף, שהופכים את המוהר למעטפת ביטחון כלכלית עבור נשים רבות. תחת תנאים אלה, רפורמה שנועדה כביכול "לייעל" את המערכת מובנת כצעד הפוגע בצד החלש.

פזשכיאן מנסה למסגר את השיח סביב "חיים חברתיים צנועים וטהורים". הוא קורא לקדם את נושא הצניעות והחג'אב "בחוכמה ותבונה", להיעזר באנשי תרבות וספורטאים כ"הון חברתי", ולהימנע מצעדים דרקוניים שיערערו עוד יותר את אמון הציבור. הסאב־טקסט ברור: המשטר אינו יכול להרשות לעצמו "משבר צניעות" נוסף בסגנון מחאת 2022, על רקע משבר כלכלי וחברתי מתמשך.

ספינת מלחמה עם סיפון מוצף

השיח בעיתונות האיראנית בסוף 2025 מצייר מדינה שמנסה להציג את עצמה כספינת מלחמה מנצחת שזה עתה יצאה מקרב ימי סוער, אך מתמודדת עם הצפה מתחת לסיפון. כלפי חוץ, טהראן מדברת על "ניצחון היסטורי" במלחמת 12 הימים, על טילים שעוברים את מערכות ההגנה של נאט"ו ועל מוכנות להחריף את העימות הגרעיני אם יימשך "העושק הפוליטי" של המערב.

בתוך הבית, הסיפור אחר: אינפלציה שמכרסמת ברמת החיים, צעדי דלק שנראים לציבור כהעמקת הנטל, אי שוויון דיגיטלי שמקבל שם ופנים בדמות "האינטרנט הלבן", ורפורמות משפטיות המפרקות רשתות ביטחון כלכליות של נשים. בו בזמן, הקריאה של ח'אמנאי ל"אחדות לאומית" ולתמיכה בממשלת פזשכיאן מלווה בביקורת גוברת על הזרם הקיצוני, שמואשם בכך שהוא חותר תחת אותה יציבות שאמורה לשמר את המשטר.

כך מתייצבת איראן על קו דק: בין הצורך לשמר תדמית של עוצמה והרתעה בזירה האזורית והבינלאומית, לבין הצורך למנוע שמדרון כלכלי וחברתי תלול יערער מבפנים את אותה ספינת מלחמה שהמשטר מנסה להציג כבלתי ניתנת לטביעה.

שאלות נפוצות
כיצד "מלחמת 12 הימים" מוצגת בעיתונות האיראנית?העיתונות הממסדית מציגה את העימות כ"נקודת מפנה היסטורית" שבה איראן הצליחה לחדור את מערכות ההגנה של ישראל ונאט"ו. השיח הרשמי מנסה למסגר את האירוע כהוכחה לעליונות טכנולוגית וצבאית איראנית, למרות שברקע ניכרים סימני לחץ, חשש מהמשך הצעדות כלפי הסנאפבק, וחשיפה לפגיעוּת פנימית.
מדוע גובר השיח על יציאה מה-NPT?הפעלת מנגנון הסנאפבק על ידי בריטניה–צרפת–גרמניה מייצרת אירוע דגל עבור השמרנים: הם טוענים שהמערב "מנגיש סנקציות פוליטיות במסווה משפטי". הדיון על עזיבת ה־NPT משמש ככלי לחץ, לאו דווקא ככוונה אופרטיבית, אבל הוא מצביע על החרפת המשבר בין טהראן לסוכנות הבינלאומית.
מה מקור המתיחות הפנימית בין הזרם הקיצוני לממשלת פזשכיאן?למרות קריאות ח'אמנאי ל"אחדות לאומית", בעיתונות מופיעים יותר ויותר טקסטים שמותחים ביקורת על הקו הקיצוני, שמתואר כמי שמנסה לכפות על הממשלה סדר יום פוליטי–אידיאולוגי צר. יש אף פרשנים הטוענים שהקיצונים מסוכנים ליציבות המשטר יותר מהלחץ האמריקאי.
כיצד מתבטא המשבר הכלכלי בעיתונות האיראנית?האינפלציה רשמית כמעט 50%, ועל מזון מעל 60%. העלאת מחירי הדלק נתפסת כסמל מובהק לניתוק האליטה: הממשלה מרחיבה יבוא מוצרי יוקרה, אך מטילה עומס נוסף על אזרחי הפריפריה. מעמד הביניים, ליבה של היציבות החברתית, מתואר כמי ש"נשחק במדרון תלול".
מהו "האינטרנט הלבן" ולמה זה עורר סערה?הפרסום על קו אינטרנט לא מסונן לבכירים ולעיתונאים מקורבים מעורר כעס ציבורי רחב. עבור רבים, זו הוכחה לאי שוויון מבני: האזרחים משלמים על רשת מסוננת, איטית ויקרה, בעוד האליטה נהנית מחיבור נטול מגבלות. השיח מזהה בכך "שבר אמון" נוסף בין הציבור למשטר.
שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
“אם ישראל לא תפעל – כח רדואן יעמוד מתחת לחלונות של תושבי הצפון”

בכיר אמ"ן לשעבר וחוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, יליד ומומחה לבנון, מזהיר מהתעצמות חיזבאללה: “אנחנו לא ממצמצים כי הבנו שחיזבאללה נמצאים בהשתקמות וחייבים להילחם בזה. אם ישראל לא תפעל – נמצא את חיילי כח רדואן מתחת לחלונות של תושבי הצפון”.

לדבריו, ישראל מעכבת פתיחת מלחמה מחשש למעמד הבינלאומי: “יש שיקולים בזירה העולמית שישראל לא יכולה להתעלם מהם. ישראל ממתינה עם פתיחת מלחמה מחשש לפגיעה בזירות הבינלאומיות”.

12:06pm
המרכז הירושלמי
חמאס מנסה לחזור לשלטון – וישראל חייבת לגבש מפת דרכים חדשה לעזה

עודד עילם, לשעבר ראש חטיבת הפח"ע במוסד וכיום חוקר ב-JCFA, מזהיר כי חמאס מנצל את הפסקת האש כדי להשיב לעצמו שליטה בעזה, ולחזור להיות "שחקן מרכזי ביום שאחרי". לדבריו, "חמאס מינה שלושה מושלים חדשים בעזה, מגייס לוחמים ומחזיר את כוחותיו לרחובות. הם בונים מחדש את מנגנוני השליטה והאכיפה שלהם תוך כדי ההפוגה".

עילם מתאר מציאות שבה ישראל חייבת להוביל מהלך אסטרטגי חדש מול וושינגטון כדי למנוע את קריסת היציבות: "אנחנו צריכים לשבת במיוחד עם האמריקנים וליצור תוכנית קוהרנטית וחזקה ומפת דרכים למה שיקרה עם עזה בהקדם האפשרי". לדבריו, האשליה שחמאס יסכים להתפרק מנשקו ללא מסגרת ביטחונית ברורה היא מסוכנת: "זהו ארגון טרור עם מבנה צבאי ופוליטי שמנסה לשמר את עצמו מאחורי מסכה אזרחית. חמאס לא יוותר על נשקו אלא אם יקבל מדינה – וזה בדיוק הקו האדום של ישראל".

עילם מזהיר כי בהיעדר מדיניות עקבית וברורה, עזה עלולה להידרדר שוב למלחמה ממושכת: "אם לא תהיה הכרעה ברורה או מפת דרכים, חמאס יחזור לשלוט, והסטטוס קוו פשוט ימשיך להתפוצץ מחדש כל כמה חודשים".

2:02pm
המרכז הירושלמי
ד״ר דן דייקר: "ביקורי הבכירים בישראל זו לא תמיכה אמריקאית, זו שליטה"

ד"ר דן דייקר, נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי מה שהתחיל כתמיכה אמריקאית הופך כעת להשתלטות ושליטה אמריקאית באדמה של מדינת ישראל. "אנחנו רואים היום מפקדה אזרחית-צבאית אמריקאית בדרום ישראל, שמנהלת את השטח הלכה למעשה. זו הפעם הראשונה מאז הקמת המדינה שבה הדוקטרינה הבסיסית – שישראל תגן על עצמה בכוחות עצמה – נמצאת בסכנה".

לדבריו, הלחץ של וושינגטון מתואם עם השותפים הערבים במטרה להניע את תוכנית 20 הנקודות של טראמפ, שמטרתה האמיתית, לדבריו, היא "לכפות על ישראל תהליך שיוביל בסופו להקמת מדינה פלסטינית, החל מעזה".

"אנחנו לא מדינת חסות של ארצות הברית ולא המדינה ה-51," הבהיר. "צריך לדעת לחבק את בעלת הברית שלנו, אבל לא לאפשר לה להחזיק אותנו. רק צה״ל יכול לפרק את חמאס – לא שום כוח בינלאומי, ערבי או אמריקאי".

2:01pm
המרכז הירושלמי
מצרים נגד ישראל – כדי לרצות את קטאר וחמאס?

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהירה מהטון האגרסיבי של קהיר כלפי ישראל. לדבריה, "ההצהרות הריקות והברברנות שיוצאות ממצרים בשבועות האחרונים מטרידות לא רק את הישראלים אלא גם מצרים כמוני, שלא רוצים לראות את מדינתנו מדרדרת למלחמה עם ישראל – לא בגלל עימות ישיר, אלא כדי לרצות את קטאר או את חמאס ותומכיו. זה לא הגיוני".

לדבריה, נקודת השיא הייתה בפסגת דוחה, כשנשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי כינה את ישראל "אויב". זיאדה מדגישה כי "אפילו אמיר קטאר, שעמד על הבמה באותה פסגה, לא השתמש במילה הזאת. זה היה הלם אדיר לשמוע את זה דווקא מקהיר". עם זאת, היא מציינת כי בעקבות התגובות הקשות נראה שמצרים מנסה כעת לסגת לאחור ולהבהיר כי היא רק מגינה על גבולותיה. אך זיאדה מוסיפה אזהרה ברורה: "אל תקחו את זה ברצינות. מה שאנחנו רואים בתקשורת המצרית ובדברי בכירים עדיין מטריד מאוד".

זיאדה מסכמת כי שלום ישראל-מצרים עומד בפני אתגר חמור: "שמענו את א-סיסי מאשים את ישראל ברצח עם ובטיהור אתני, ואת המודיעין המצרי מאיים במלחמה אם פליטים מעזה ינהרו לסיני. כל זה מנוגד לאינטרס המצרי בראש ובראשונה. השלום בין ישראל למצרים נראה היום שברירי יותר מאי פעם".

11:16am
המרכז הירושלמי
דיווחים ערביים: קטאר רואה בתקיפה בגידה אמריקנית

יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, על הדיווחים הסותרים סביב החיסול בדוחא: "חמאס טוען שהצמרת שלו ניצלה, אבל אף אחד מהם לא מופיע בתקשורת. התמונות מהתקיפה מראות שזה כמעט בלתי אפשרי לצאת משם חי – ייתכן שהם פצועים ומסתירים מידע," אמר.

לדבריו, ישראל קיבלה אור ירוק מהנשיא טראמפ אחרי שהתברר כי חמאס מסרב להצעתו האחרונה: "אין עסקה. חמאס מושך זמן, מנסה למסמס ולגרור את ישראל לשולחן המשא ומתן כדי לעכב את כיבוש עזה".

בן מנחם הסביר כי בקטאר רואים בתקיפה "בגידה אמריקנית" לאחר שהשקיעו מיליארדים ביחסים עם וושינגטון, וכעת הם מתכננים ועידת פסגה ערבית-אסלאמית כדי לתקוף את ישראל בזירה הדיפלומטית. "בסופו של דבר זה דווקא טוב לישראל – קטאר לעולם לא הייתה מתווך הוגן, ומצרים תוכל לקבל את התפקיד המרכזי", הוסיף.

על תגובת העולם הערבי אמר: "הגינויים הרשמיים הם מס שפתיים בלבד. כל המשטרים הסוניים – סעודיה, ירדן, מצרים – יודעים שקטאר היא ראש הנחש של האחים המוסלמים. בפנים הם שמחים לראות את הפגיעה בחמאס".

 
12:10pm
המרכז הירושלמי
קטאר מסתירה את מצבם של בכירי חמאס שנפגעו

יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי קטאר מנהלת "קאבר-אפ" לאחר התקיפה בדוחא ומסתירה את מצבם של בכירי חמאס שנפגעו, במקביל לפתיחת קמפיין בינלאומי נרחב נגד ישראל. לדבריו, דוחא מציגה את ישראל כסכנה אזורית במטרה לטרפד את הסכם הנורמליזציה המתגבש עם סעודיה ואת יוזמת טראמפ לנורמליזציה רחבה במזרח התיכון – צעד שישראל חייבת להיאבק בו בעוצמה.

 
12:09pm
המרכז הירושלמי
בכיר לשעבר במוסד: קטאר לא מתכננת להגיב צבאית למתקפה בדוחא

עודד עילם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ולשעבר ראש חטיבת הפח״ע במוסד, הסביר כי למרות הניסיון של קטאר וחמאס להסתיר את תוצאות התקיפה בדוחא, האמת תיחשף בתוך ימים. לדבריו, המוסד שימש גורם מרכזי במגעים מול דוחא, אך התגובה הקטארית לא תהיה צבאית אלא תקשורתית וכלכלית: "הם יריצו קמפיין ארסי, ישקיעו מיליארדים בקניית השפעה, ובסוף יבלעו את הצפרדע ויחזרו לעסקים כרגיל".

12:09pm
המרכז הירושלמי
מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם

מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם | השגריר בדימוס עו"ד אלן בייקר, יועץ משפטי לשעבר במשרד החוץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מסביר כי לארצות הברית כמדינה ריבונית יש זכות למנוע כניסה לטרוריסטים או לגורמים בעייתיים – גם אם מדובר בהזמנה רשמית לעצרת האו״ם. עם זאת, הוא מזכיר כי "הסכם המטה עם האו״ם מחייב את וושינגטון לאפשר לנציגים להגיע, גם אם החוק האמריקני לא היה מאפשר זאת".

בייקר הזכיר תקדימים: "קדאפי הגיע לניו יורק, גם נשיאי איראן נאמו באו״ם. היוצא מן הכלל היה ערפאת – שאז העבירו את העצרת לשווייץ כדי שידבר שם". לדבריו, במקרה של אבו מאזן, אם ארה״ב תתעקש, "החוק האמריקני עשוי לגבור על ההסכמים, והכניסה תיאסר".

11:23am
המרכז הירושלמי
הגיע הזמן להכריע את חמאס, ולהכריע גם את שקרי האו"ם

 

בעקבות הודעת דובר צה"ל בערבית על פינוי שכונת זייתון הבוקר, סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר ב-JCFA, מברך על המהלך ואומר: "חיכינו לזה הרבה זמן – זה מה שצריך כדי להכריע את חמאס. מי שחשב שהחטופים ישתחררו במו"מ טעה. צריך לפעול בכוח, ולהציל כמה שיותר חיים". לדבריו, מדובר במבחן משילות למדינה כולה: "האם זו מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה?" הוא מצפה שהקבינט יקבל החלטה אמיצה, ושהצבא יעמיד תוכניות ריאליות למימוש הכרעה צבאית בעזה.

לגבי ההכרה במדינה פלסטינית, הירש טוען כי אין לכך משמעות מעשית – זו מניפולציה שמשרתת את הטרור בלבד. הוא תוקף את ההתנהלות מול צרפת: "יש להם קונסוליה בירושלים. אם הם יכירו במדינה פלסטינית, שילכו לרמאללה או לעזה". הירש מציע לממשלה לעבור מהסברה לתקיפה תודעתית יזומה, במיוחד מול שקרי האו"ם. "חיכינו לחשיפת קמפיין ההרעבה במקום להוביל נרטיב אמיתי בעצמנו. כל יום צריך לפרסם את האמת, זה נשק קריטי לא פחות מהלחימה בשטח".

 הראיון המלא

11:32am
המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm

Close