הבנק המרכזי של איראן (CBI) מקדם באופן פעיל את פיתוח והשקת הפיילוט של המטבע הדיגיטלי של הבנק המרכזי (CBDC), המכונה לעיתים "ריאל דיגיטלי" או רמזריאל. על פני השטח, ה-CBI מציג את הפרויקט הזה דרך השפה המקובלת אוניברסלית של ממשל פיננסי מודרני: כלי חיוני למודרניזציה של מערכת התשלומים הלאומית, לשיפור הכללה פיננסית ולמאבק קפדני בפשיעה פיננסית, ובפרט הלבנת הון (AML), מימון טרור (CTF) והעלמת מס.
עם זאת, מתחת למעטה של צורך טכני ומודרניזציה כלכלית מסתתרת מציאות גיאופוליטית ופנימית קשה. הריאל הדיגיטלי משרת שתי מטרות קריטיות ומקושרות: הפגנת עמידה משמעותית בכוח המשימה לפעולה פיננסית (FATF) כדי להימלט מהרשימה השחורה המזיקה, וכלי חדש ועוצמתי עבור המשטר האיראני להטיל רמות חסרות תקדים של שליטה ומעקב מדינתיים על חיי אזרחיו.
במשך שנים, איראן הייתה אחת מהמדינות הבודדות ברשימה השחורה העולמית המפחידה של FATF, "תחומי שיפוט בסיכון גבוה הכפופים לקריאה לפעולה." הגדרה זו למעשה מבודדת את הבנקים האיראניים מהמערכת הפיננסית הבינלאומית, וחונקת את הסחר וההשקעות החוץ על ידי אילצת מוסדות פיננסיים גלובליים להפעיל "בדיקת נאותות מוגברת" ובמקרים רבים גם אמצעי נגד. כדי לחדש את המעורבות בכלכלה העולמית, איראן חייבת להפגין מחויבות אמינה למאבק בהלבנת הון ומימון טרור.
הריאל הדיגיטלי הוא תשובה מוחשית ומתקדמת טכנולוגית לדרישות ה-FATF לשקיפות פיננסית גבוהה יותר ומעקב אחריו. ה-CBI ציין במפורש כי ה-CBDC שלו מתוכנן להיות "קל למעקב" ולהתמודד עם התחמקות מס והלבנת הון. בניגוד למזומן פיזי, שמציע אנונימיות ומאפשר פעילות בשוק השחור, הריאל הדיגיטלי הוא נטל בפנקס הבנק המרכזי. הוא ניתן לתכנות, רשום על פלטפורמת טכנולוגיית פנקס חשבונות מבוזרת (DLT) פרטית ומורשית, שלפי הדיווחים היא פלטפורמת Borna באמצעות Hyperledger Fabric, כלומר CBI, וכתוצאה מכך גם המדינה, שולטת במפתחות, בפנקס ובנקודות הגישה.
תשתית דיגיטלית זו מאפשרת מעקב מיידי ומפורט אחר כל יחידת המטבע, מהנפקה ועד לצריכה הסופית. בתיאוריה, זה מספק את השקיפות שה-FATF דורש. היא מאפשרת ליחידת המודיעין הפיננסי האיראנית (FIU) לעקוב אחרי כל העסקאות הגדולות, לאמת את מקור ויעד הכספים כדי לאתר רשתות פליליות ותכניות הלבנת הון, לזהות אנשים שביצעו עסקאות מזומן שלא תועדו קודם, ובכך לבטל ערוץ מרכזי להעלמת מס.
על ידי השקת מטבע לאומי מתוחכם טכנית שניתן למעקב מלא, ה-CBI שולח מסר ברור לקהילה הבינלאומית שאיראן רצינית לגבי התחייבויותיה ל-AML/CFT. לכן, ה-CBDC אינו רק פרויקט כספי; זו תועלת גיאופוליטית שמטרתה להבטיח את הסרת תווית רשימת השחור של FATF, שהפכה לנקודת חנק משמעותית בכלכלה, בעוד המשטר במקביל מהנדס תכניות אחרות, פחות שקופות, לעקוף סנקציות באמצעות סחר אזורי.
בעוד שהנרטיב הרשמי מתמקד ב-AML/CTF, אותן תכונות שהופכות את הריאל הדיגיטלי לאטרקטיבי עבור FATF הן בדיוק מה שמעצימות את המשטר לבסס את שליטתו הפנימית. CBDC שניתן לעקוב אחריו באופן מלא מציע לממשלה כלי חדש ועוצמתי למעקב, ניהול ואולי מניפולציה של ההתנהגות הפיננסית של כל אזרח.
המעבר ממזומן פיזי אנונימי לריאל דיגיטלי שניתן לעקוב אחריו במלואו מייצג היווצרות של פנופטיקון פיננסי. כל עסקה, כל רכישה וכל העברה הופכים לנקודת נתונים קבועה עם חותמת זמן שהמדינה תגיע אליה. רמת המעקב הזו חורגת הרבה מעבר לאינטרסים הטיפוסיים של אכיפת החוק וחודרת לתחום הפרטי והכלכלי של אזרחי המעקב הפוליטי: היכולת לזהות ולעקוב מיד אחר מקורות המימון של כל מחאה פנימית, ארגון מחאה או תנועת אופוזיציה היא יקרת ערך.
באקלים שבו הרשויות כיוונו היסטורית לרשתות הפיננסיות של אויביהם, CBDC מאפשר "הקפאה דיגיטלית" מיידית של נכסים על בסיס תירוצים פוליטיים ולא פיננסיים בלבד. בנוסף לשליטה פיסקלית והון, במובן מסוים המשטר מתמודד עם משבר משתק של בריחת הון, שבו האזרחים ממהרים להמיר את הריאלים שלהם לדולרים אמריקאיים, זהב או מטבעות קריפטוגרפיים מבוזרים כדי להגן על עושרם מפני היפר-אינפלציה.
הריאל הדיגיטלי תוכנן להיות מערכת סגורה, מה שמקשה על העברת עושר מחוץ למדינה. יתרה מזאת, ה-CBI יכול לאכוף מגבלות מטבע כמו הגבלת סכום ה-CBDC שאדם יכול להחזיק או לבצע עסקאות בדרך שאינה אפשרית עם מטבע נייר. בהתמקדות בכלכלה התת-קרקעית, שניתן לראות בה הפחתת העלמות מס כמטרה לגיטימית בכלכלה רוויה בפטרונות ושחיתות, יכולת המעקב של CBDC היא היעילה ביותר נגד עסקים קטנים ובינוניים ואזרחים רגילים. היא מאפשרת למדינה להטיל רשת מעקב על כל האוכלוסייה, להפיק הכנסות ביעילות רבה יותר ולהדק את אחיזתה בכלכלה הבלתי פורמלית, שלעיתים מהווה חבל הצלה כלכלי עבור אלו שמחוץ למפעלים בשליטת המדינה.
דוח משנת 2022 הדגיש כי משרד המודיעין האיראני היה מעורב בעיצוב הריאל הדיגיטלי, מה שמדגיש את השילוב העמוק של מטרות האבטחה והמעקב בארכיטקטורת הליבה של המטבע. יתרה מזאת, החלטת ה-CBI לאסור מטבעות קריפטוגרפיים מבוזרים תוך קידום אסימון מרכזי משלה מחזקת את המטרה הסופית: ביטול כל פעילות פיננסית שפועלת מחוץ לעין הדיגיטלית הבלתי מתפשרת של המדינה.
באירוניה של מדינה כמו איראן, שהוטלו עליה סנקציות על שימוש במערכת הפיננסית שלה למימון פעילויות שהמערב רואה כבלתי חוקיות, אימוץ מטבע המבוסס על עקרון המעקב המוחלט היא הגיונית בהחלט. בעוד שה-CBI הכיר בחששות לפגיעה בפרטיות, ומרמז שהוא מחפש "נקודה אופטימלית" בין אנונימיות למעקב, העיצוב הטכני של DLT מורשה, המנוהל אך ורק על ידי הבנק המרכזי, מצביע על עדיפות ברורה של אינטרס המדינה על פני פרטיות האזרחים.
בהקשר של משטר סמכותני, זו אינה רק פשרה אלא ריכוז מחושב של כוח. הריאל הדיגיטלי מעביר את הנוף הפיננסי ממצב שבו ניתן לעקוב מדי פעם אחרי עסקאות למצב שבו הן תמיד מנוטרות, תמיד מתועדות ותמיד נתונות להתערבות של המדינה. הוא הופך את המטבע הלאומי מאמצעי חיליפין פשוט למנגנון חזק לאיסוף מידע ואכיפה, ומחזק את שליטת המשטר על החירויות הכלכליות, וכתוצאה מכך, על הפעילות הפוליטית של האוכלוסייה.
לסיכום, מרדף הבנק המרכזי של איראן אחר הריאל הדיגיטלי הוא אסטרטגיה מתוחכמת ורב-שכבתית. זו גם קריאה נואשת ל-FATF לחזרה ללגיטימיות פיננסית עולמית וגם שדרוג טכנולוגי מכוון למנגנון השליטה הפנימית של המשטר. על ידי הסתרת יכולות המעקב ברטוריקת "העמידה ב-AML/CTF", ה-CBI מנסה להשיג לגיטימציה בינלאומית תוך בניית פנקס חשבונות פיננסי אולטימטיבי לפיקוח מלא של המדינה.
