שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, מגיע שוב לאזורנו על מנת לקדם את שיחות השלום. אבל הבעיה של הפלסטינים כיום היא לא שיחות שלום, אלא שרידותה של הרשות הפלסטינית עצמה.
עזה שקועה עמוק בביוב, תרתי משמע, ושרויה באפלה בגלל חוסר יכולת לספק סולר לתחנת יצור החשמל המקרטעת שלה. בגדה פרצה שביתת מורים פראית בגלל תביעות שכר וחוסר יכולת לשלם את המשכורות הזעומות בזמן. המורים מסרבים לציית לפסקי בית הדין המחייבים אותם לחזור לעבודה, כאשר במקביל יש סנקציות של עובדי המדינה האחרים.
המדינות התורמות לאוניברסיטאות נבהלו מתופעת ההצטרפות לאלקאעידה בקרב הסטודנטים וכמה מן התורמות המערביות הפסיקו את המימון, מה שהכניס אוניברסיטאות מובילות לקשיים.
יתרה מזאת, הרשות הפלסטינית נקלעה גם לתוך מערבולת הסכסוכים האזוריים: סעודיה כועסת עליה כיוון שהיא משתפת פעולה עם קרי, מצרים כועסת על שהיא פותחת את שווקיה לטורקיה וקטאר מתנה את המשך הסיוע בכך שהיא תוביל את הפיוס עם חמאס.
כלומר, עם הגיעו ימצא קרי את אבו מאזן טרוד בבעיות קיומיות של ממש ואת בנימין נתניהו כשראשו בבעיה האיראנית. "פריצת הדרך" המיוחלת בשיחות בין ישראל לפלסטינים אמנם חשובה לשניהם, אבל כרגע יש להם בעיות חשובות יותר.
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
