שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י שוחח עם עמיתו העומאני, בדר אל-בוסעידי, על ההתפתחויות באזור, המלחמה בתימן והאפשרויות לקידום היציבות. לא פורסמו פרטים על הצעה חדשה או על מסגרת מוסכמת, אך עצם קיום השיחה מלמד כי ערוץ התיווך העומאני נותר פעיל.
לעומאן ניסיון רב בתיווך בין איראן לארצות הברית. היא יכולה להעביר מסרים בין הצדדים מבלי לחייב אותם להיפגש ישירות, לבחון מראש את היתכנותן של הצעות שונות ולהפחית את הסיכון שהצהרה פומבית תסגור את הדלת בפני פשרה אפשרית.
במקביל, סוכנות הידיעות האיראנית מהר, שציטטה דיווח של אל-ג'זירה, מסרה כי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אמר שהמלחמה עם איראן "עשויה להסתיים בקרוב" וכי החלטה אמריקאית צפויה להתקבל בזמן הקרוב. הדיווח לא לווה בתמליל רשמי מלא של הדברים, ולכן יש לראות בו איתות פוליטי ולא הכרזה על הסכם מתקרב.
השיחות עם עומאן ודבריו של טראמפ אינם מתקיימים בחלל ריק. טהראן ממשיכה לדרוש את הסרת המצור הימי, את הפסקת הלחימה, את ביטול הסנקציות ואת שחרור נכסיה המוקפאים. מנגד, וושינגטון דורשת צעדים איראניים הניתנים לאימות בתחומי הגרעין והביטחון. המתווכים יכולים להעביר הצעות בין הצדדים, אך אינם יכולים לפתור בעצמם את המחלוקת המרכזית: מי יידרש לעשות את הצעד הראשון.
החשש מפני תפקידה של רוסיה בתהליך נשמע גם מתוך המחנה המתון באיראן. העיתון שרק הזהיר כי איראן עלולה להפוך משחקן עצמאי לנושא הנתון למשא ומתן בין טראמפ לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. העיתון הדגיש כי אין ראיות לכך שמוסקבה כבר ויתרה על האינטרסים האיראניים, אך גם אין בהירות באשר לתמורה שטהראן מקבלת ממנה.
החשש אינו בהכרח שרוסיה תחדל לתמוך באיראן, אלא שמוסקבה עשויה להעדיף הסדר שישרת את יחסיה עם וושינגטון ואת האינטרסים האזוריים שלה, גם אם לא יענה על כל דרישותיה של טהראן. מנקודת מבטם של המתונים באיראן, לא ניתן להפקיד בידי רוסיה את האחריות העיקרית לעתידה של המדינה מבלי לדעת אילו התחייבויות היא עשויה לתת לצד השני.
מכלית עלתה באש ממזרח להורמוז, אך נסיבות האירוע אינן ברורות
הצי האיראני הודיע כי מכלית שכיבתה את מערכת הזיהוי האוטומטית שלה ונכנסה לאזור ימי מוגבל עלתה באש ממזרח למצר הורמוז. ההודעה לא כללה את שמה המלא של המכלית, את המדינה שתחת דגלה היא מפליגה, פרטים על אנשי הצוות או ראיות המסבירות כיצד פרצה השריפה.
מערכת הזיהוי האוטומטית (AIS) משדרת נתונים כגון מיקום כלי השיט, מסלולו ומהירותו, ומאפשרת לרשויות ולכלי שיט אחרים לעקוב אחר התנועה הימית. כיבוי המערכת עשוי לעורר חשד, אך אין בכך כדי להוכיח שהמכלית הייתה מעורבת בפעילות אסורה, ובוודאי שאין בכך הסבר לשריפה שפרצה.
לפיכך, בשלב זה ניתן לקבוע רק כי הצי האיראני דיווח על האירוע. המידע הקיים אינו מאפשר לקבוע מה גרם לשריפה, מי אחראי לה או אם מדובר בפעולה צבאית.
זמן קצר לאחר מכן טען עלי עזימאי, מפקד בכוחות הים של משמרות המהפכה, כי כלי שיט אמריקאיים התרחקו מהמצר בשל פגיעותם וכי הם "אינם מעזים להתקרב". טענה זו לא לוותה בנתונים על מיקומם של כלי השיט, בתצלומים או באימות ממקור חיצוני.
מבחינת משמרות המהפכה, להצהרה יש חשיבות גם בהיעדר הוכחות מלאות. מטרתה להציג את מצר הורמוז כזירה שבה העליונות הצבאית האמריקאית אינה מוחלטת, וכמקום שבו איראן מסוגלת לגבות מחיר גם מיריב חזק ממנה.
המסר הזה נועד גם לשרת את עמדת המיקוח של טהראן. ככל שהמעבר במצר נתפס כמסוכן יותר, כך גובר הלחץ על וושינגטון ועל מדינות המפרץ להגיע להסדר. אלא שלמהלך הזה יש גם מחיר מבחינת איראן עצמה: עלויות הביטוח, ההובלה הימית והייבוא מתייקרות ופוגעות בכלכלתה. מצר הורמוז מעניק לטהראן מנוף לחץ משמעותי, אך השימוש בו כרוך גם בעלויות עבורה.
הרטוריקה הגרעינית מחריפה, אך המדיניות הרשמית טרם השתנתה
הרטוריקה הגרעינית באיראן נעשית תקיפה יותר. ראש המועצה לקביעת מדיניות תפילות יום השישי קרא לבחון מחדש את הדוקטרינה הגרעינית של המדינה, ותהה מדוע איראן ממשיכה להיות חברה באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.
האמנה, המוכרת בראשי התיבות NPT, מחייבת מדינות שאינן מוכרות כבעלות נשק גרעיני להימנע מפיתוחו או מרכישתו, ומכפיפה את פעילותן הגרעינית למנגנוני פיקוח בינלאומיים. בתמורה, היא מכירה בזכותן להשתמש בטכנולוגיה גרעינית לצרכים אזרחיים.
פרישה איראנית מהאמנה לא תהיה צעד סמלי בלבד. היא עלולה לצמצם עוד יותר את הפיקוח הבינלאומי, להעמיק את החשש שאיראן מתקדמת לעבר פיתוח נשק גרעיני ולהוביל להסלמה נוספת. עם זאת, נכון לבוקר פרסום הסקירה, לא הודיעו הממשלה, הפרלמנט או המועצה העליונה לביטחון לאומי על החלטה לפרוש מהאמנה או לשנות את הדוקטרינה הגרעינית.
חשיבותם של הדברים טמונה בעיתוי ובבמה שבה פורסמו. כאשר עמדה כזו מופיעה בעיתון כיהאן ומיוחסת לדמות ממסדית, היא משמשת למעשה כאיום פוליטי: אם ארצות הברית תמשיך להפעיל לחץ, יתחזקו באיראן הקולות הקוראים לאמץ מדיניות גרעינית קיצונית יותר.
גם סגן שר החוץ האיראני, כאזם גריבאבאדי, הזהיר כי אם ארצות הברית תחזור לאפשרות הצבאית, השלכותיה של מלחמה נוספת יהיו הרסניות ויחרגו מגבולות האזור.
כך נוקטת טהראן מדיניות כפולה: מצד אחד, משרד החוץ ממשיך להותיר את הערוץ הדיפלומטי פתוח באמצעות עומאן; מצד שני, בכירים איראנים מאותתים מראש כי כישלון השיחות עלול להוביל להסלמה רחבה יותר.
עם זאת, אין בדברים כדי להוכיח שאיראן כבר החליטה לפתח נשק גרעיני או לפרוש מהאמנה. מדובר בניסיון מכוון להעלות את מחירו האפשרי של כישלון המשא ומתן, הן בעיני הממשל האמריקאי והן בעיני המדינות המנסות לתווך בין הצדדים.
4.2 מיליון משקי בית נרשמו לסיוע במזון, אך המערכת מתקשה לעמוד בעומס
המועד האחרון להגשת הצהרות לצורך קבלת תוספת אשראי לכרטיסי רכישת מזון הוארך עד 16 באוקטובר. לדברי ראש ארגון טכנולוגיות המידע באיראן, יותר מ-4.2 מיליון ראשי משקי בית כבר השלימו את טופס ההרשמה.
המערכת נועדה לזהות משפחות הזכאיות לסיוע נוסף, אך התלות במספר מאגרי מידע והביקוש הגבוה מאטים את הטיפול בבקשות. כדי להירשם נדרשים המבקשים לקבל הודעת מסרון, להזין פרטי זיהוי ולהתמודד עם מערכת דיגיטלית שכבר התקשתה לעמוד בעשרות מיליוני כניסות.
השלב הראשון של התוכנית מיועד, בין היתר, למשקי בית של שלוש נפשות שהכנסתם החודשית נמוכה מ-20 מיליון תומאן, ושאינם מחזיקים בבעלותם דירה או מכונית. גם משפחות המקבלות תמיכה ממוסדות הרווחה צפויות להיכלל בתוכנית.
הקריטריונים נועדו למקד את התקציב המוגבל באוכלוסיות הפגיעות ביותר. אלא שבפועל הם יוצרים הבחנה חדה בין משפחה שהכנסתה נמוכה במעט מהרף שנקבע לבין משפחה שהכנסתה גבוהה ממנו במעט. אדם עשוי להחזיק במכונית ישנה הנחוצה לפרנסתו, או להשתכר מעט מעל לתקרת ההכנסה, ועדיין להתקשות ברכישת מזון.
גם גובה התוספת, 500 אלף תומאן, עורר ביקורת בכלי תקשורת המזוהים עם ציבור העובדים. לטענת המבקרים, הסכום רחוק מלפצות על ההתייקרות המתמשכת של סל הצריכה, בעוד שתהליך ההרשמה עצמו הפך ל"שבע המשימות של רוסתם".
הביטוי מתייחס לסיפור מתוך השאהנאמה, האפוס הפרסי, שבו נדרש הגיבור רוסתם לעבור שבע משימות קשות. השימוש בו בהקשר הנוכחי ממחיש את האבסורד מנקודת מבטו של האזרח: כדי לקבל תוספת מצומצמת לסיוע במזון, עליו לעבור הליך ביורוקרטי ממושך באמצעות מערכת שאינה פועלת תמיד כראוי.
תחזית למיתון עמוק ולאינפלציה של כ-79%
העיתון הכלכלי דוניא-י אקתסאד דיווח כי תחזית קרן המטבע הבינלאומית לצמיחה הכלכלית באיראן בשנת 2026 הורעה מהתכווצות של 5.4% להתכווצות של 7.6%. במקביל, תחזית האינפלציה מתקרבת ל-79%. מאחר שבדיווח הופיעו שני נתונים שונים במעט, 78.9% ו-78.6%, נכון להתייחס אליהם כהערכה של אינפלציה בשיעור של כ-79%.
התכווצות כלכלית של 7.6% פירושה שהפעילות הכלכלית הכוללת צפויה להיות נמוכה משמעותית מזו שנרשמה בשנה הקודמת. עם זאת, מדובר בתחזית ולא בתוצאה מוגמרת. היא עשויה להשתנות אם יושג הסדר מדיני, אם יוקלו הסנקציות או אם תחול התאוששות בסחר.
אף על פי כן, התחזית ממחישה את ההקשר שבו פועלת תוכנית הסיוע במזון. הממשלה אינה מחלקת תמיכה נוספת בתקופה של האטה כלכלית רגילה, אלא בשעה שהייצור נשחק וכוח הקנייה של הציבור נפגע קשות.
בשוק המטבע נרשמה דווקא הקלה מסוימת. שער הדולר בשוק החופשי ירד בכ-7,000 תומאן לרמה של כ-255,700 תומאן לדולר, שפל של כשבועיים. הירידה התרחשה לאחר שהבנק המרכזי הגדיל את היצע המטבע הזר בשוק.
גם בבורסה נרשמו עליות. המדד המרכזי עלה ב-1.52%, ובמקביל הוזרמו למסחר כ-5.5 טריליון תומאן מכספי משקיעים פרטיים.
עם זאת, נתונים אלה אינם מעידים בהכרח על התאוששות כלכלית. הבנק המרכזי יכול להשפיע על שער החליפין באמצעות הזרמת מטבע חוץ, לפחות לפרק זמן מוגבל. רכישת מניות עשויה גם לשקף ניסיון של משקיעים להגן על כספם מפני האינפלציה, במיוחד כאשר מדובר בחברות המחזיקות בנכסים מוחשיים או נהנות מהכנסות מייצוא.
ענף הרכב ממחיש את הפער בין שיפור נקודתי לבין התאוששות ממשית. מדד מנהלי הרכש בענף עלה ל-49 נקודות, אך נותר מתחת לרף 50 הנקודות המבחין בין התרחבות להתכווצות הפעילות הכלכלית. הייצור השתפר בהשוואה לאוגוסט, בעוד שמדד ההזמנות החדשות ירד ל-48.2 נקודות.
מפעלים יכולים להגדיל את הייצור לפרק זמן מוגבל, אך אם אין די קונים למוצרים, השיפור אינו יכול להימשך לאורך זמן.
תעריפי ההובלה עולים, אך הוצאות נהגי המשאיות גדלות מהר יותר
סגן יו"ר איגוד נהגי המשאיות באיראן הזהיר כי העלאת תעריפי ההובלה אינה פותרת את מצוקת הנהגים. לדבריו, "העלאת מחירי ההובלה אינה הפתרון; יש להביא את הוצאות נהגי המשאיות תחת שליטה".
הוצאות אלה כוללות צמיגים, שמנים, חלקי חילוף ותיקונים, שרבים מהם מושפעים משער החליפין ומהקשיים בייבוא. כאשר תעריף ההובלה עולה, אך מחירו של צמיג או של חלק חילוף מיובא עולה בשיעור גבוה יותר, הנהג אינו נהנה בפועל מהעדכון בתעריף.
האיגוד התייחס גם לתוכנית התמחור לפי טון-קילומטר, שהוצגה כבר בשנת 2018 אך מעולם לא יושמה במלואה. לפי השיטה, מחירי ההובלה אמורים להיקבע בהתאם למשקל המטען ולמרחק הנסיעה, במקום להתבסס על תעריפים שאינם משקפים תמיד את העלות האמיתית של השירות.
אלא שהבעיה חורגת מענף התחבורה עצמו. כמעט כל מוצר באיראן מובל במשאית בשלב כלשהו של שרשרת האספקה. לפיכך, התייקרות ההובלה מתגלגלת בסופו של דבר למחירי המזון, התרופות וחומרי הגלם, גם כאשר הממשלה מנסה למנוע מהעלויות להתבטא באופן מיידי במחירים לצרכן.
30 מיליון ליטר דלק ביום: טענה רשמית שטרם אומתה
מפקד המשטרה לביטחון כלכלי באיראן העריך כי מדי יום מוברחים מהמדינה כ-30 מיליון ליטר דלק, מתוכם לפחות 25–26 מיליון ליטר סולר.
לצד ההערכה לא פורסמו מאגר נתונים, מתודולוגיית חישוב או פירוט של כמויות הדלק שנתפסו בפעולות האכיפה. לכן אין להתייחס למספר כאל נתון שאומת באופן עצמאי.
עם זאת, הטענה מלמדת על האופן שבו הרשויות מסבירות את המחסור בדלק ואת אובדן ההכנסות. במקום לייחס את הבעיה רק לצריכה גבוהה, לתשתיות לקויות או למדיניות תמחור בעייתית, המדינה מציגה אותה גם כאיום ביטחוני הקשור לרשתות הברחה מאורגנות.
פער המחירים בין הדלק המסובסד בתוך איראן לבין מחירו במדינות השכנות יוצר תמריץ כלכלי משמעותי להברחה. כל עוד הפער נותר גדול, פעולות אכיפה עשויות לצמצם חלק מהפעילות, אך אינן יכולות לבטל את הרווח המניע אותה.
גם במקרה זה, המדינה מתמקדת בטיפול בתוצאה ולא בשורש הבעיה. המשטרה מגבשת תוכנית בת שישה שלבים למאבק בהברחות, בעוד שמנגנון הסבסוד ממשיך להפוך כל ליטר דלק המוברח מעבר לגבול למקור אפשרי לרווח.
המשברים חוזרים בקצב מהיר יותר מקצב ההתאוששות של הציבור
מנהל תחום בריאות הנפש במשרד הבריאות האיראני אמר כי יש להקצות לפחות 10% ממיטות האשפוז בבתי החולים לטיפול פסיכיאטרי. בפועל, מספר המיטות הקיים, במיוחד בערים צפופות אוכלוסין, נמוך מהנדרש.
המחסור בתשתיות רפואיות מתרחש במקביל להחרפת המצוקה הנפשית. דובר האיגוד האיראני לפסיכיאטריה הסביר כי משברים חוזרים ונשנים "מצמצמים את ההזדמנות של אנשים להתאושש", מגבירים עייפות וחרדה ומקצרים את טווח התכנון של האזרחים.
עם זאת, הוא הזהיר מפני הצגת החברה האיראנית כולה כחברה המצויה בקריסה. זו הבחנה חשובה: אין נתונים המצביעים על כך שהציבור כולו סובל ממשבר נפשי או שהחברה חדלה לתפקד.
התמונה העולה מהדברים היא של שחיקה מצטברת. אנשים ממשיכים לעבוד, ללמוד ולנהל את חיי המשפחה, אך עושים זאת כאשר פרקי הזמן שבין משבר למשבר הולכים ומתקצרים.
החרדה הכלכלית והמלחמה אינן שתי בעיות נפרדות. אדם שאינו יודע אם מקום עבודתו ימשיך לפעול, אם יוכל להשיג תרופות או אם תישמר גישתו לאינטרנט, מתקשה לתכנן את חייו מעבר לשבועות הקרובים. כאשר גם מערכת בריאות הנפש סובלת ממחסור במיטות אשפוז, חלק גדול יותר מנטל ההתמודדות נותר לאורך זמן על כתפי המשפחות.
הממשלה מאטה את האינטרנט בשם "ההגנה על נכסים לאומיים"
דובר ממשלת איראן הודה כי מהירות הגלישה באינטרנט הופחתה, והציג את המהלך כאמצעי להגנה על נכסים לאומיים בתקופת משבר. במקביל, הרשויות בוחנות אפשרות להעניק גישה משופרת לסוחרים, לחוקרים ולמשתמשים הזקוקים לקישוריות בינלאומית לצורך עבודתם.
בפועל, התוצאה היא יצירת מערכת אינטרנט מדורגת. הציבור הרחב מקבל חיבור איטי ומוגבל, בעוד שקבוצות שהמדינה מכירה בחשיבות פעילותן זוכות לאפשרות לעבוד בתנאים הקרובים יותר לשגרה.
הממשלה יכולה לטעון שההבחנה נחוצה כדי להגן על תשתיות ולאפשר את המשך הפעילות הכלכלית. אלא שגם אזרח המפעיל חנות מקוונת, עובד מרחוק או נזקק לשירות ממשלתי דיגיטלי הוא חלק מהכלכלה. ההבדל הוא שאותו אזרח אינו מחזיק במעמד המאפשר לו לקבל חיבור משופר.
ההגבלות פוגעות גם בתוכניות שהממשלה עצמה מנסה להפעיל. מדינה המחייבת מיליוני משפחות להירשם לקבלת סיוע דרך האינטרנט חייבת לספק להן חיבור יציב ונגיש.
כאשר אתר ההרשמה קורס תחת העומס, ובמקביל מואטת תשתית האינטרנט, האחריות לכישלון התהליך מועברת בפועל אל האזרח המבקש לקבל את הסיוע.
אפשר להתנגד למלחמה מבלי לתמוך במשטר
קולות אחדים במחנה הרפורמיסטי באיראן מבקשים להבחין בין התנגדות להתערבות זרה לבין נאמנות למשטר. מוחמד-ג'וואד חקשנאס כתב כי איראנים יכולים להיות "מבקרים חריפים של תפקוד הממשלה", ובאותה עת להתנגד למלחמה, לכיבוש, לחלוקת המדינה ולפגיעה באזרחיה.
עמדה זו דוחה את החלוקה הפשטנית לשני מחנות. מי שמתנגד למלחמה אינו בהכרח נותן אמון בממשלה, ומי שמבקר את המשטר אינו בהכרח תומך במתקפה חיצונית.
סאדק נורוזי, מזכ"ל מפלגת הפיתוח הלאומי, קרא לפיוס חברתי ולסיום הקיטוב בין תומכי המלחמה לתומכי המשא ומתן. לדבריו, חוסנה הלאומי של איראן תלוי גם בשביעות רצונו של הציבור, ולא רק ביכולותיה הצבאיות.
הוויכוח סביב חובת החיג'אב ממחיש עד כמה הפיוס הזה עדיין מוגבל. הסוציולוג תקי אזאד-ארמאקי טען כי נוצרה מעין הבנה בלתי רשמית בין המדינה לציבור: השלטונות מצמצמים את התערבותם הישירה בחיי היומיום, ובתמורה הציבור נמנע מהסלמה.
מנגד, ראש מערכת בתי המשפט בטהראן הודיע כי יימשכו בנחישות ההליכים המשפטיים נגד "הפרות הנוגעות לחיג'אב ולצניעות".
אין מדובר בשתי גרסאות של אותה מדיניות, אלא בשתי מגמות מנוגדות בתוך הממסד. צד אחד מבקש להשיג שקט חברתי באמצעות צמצום ההתערבות בחיי האזרחים, בעוד שהצד האחר חושש שכל נסיגה באכיפה תתפרש כאובדן שליטה.
נכון לבוקר פרסום הסקירה, לא נמצא דיווח מאומת על גל מחאות ארצי חדש. אין בכך כדי להוכיח שלא התקיימו מחאות מקומיות. השקט היחסי עשוי לשקף גם עייפות ציבורית, התמקדות בהישרדות כלכלית ורצון להמתין ולראות אם המסלול הדיפלומטי יוביל לשינוי.
סיכום: המנופים שבידי איראן מול השחיקה מבית
איראן ממשיכה לקיים מגעים עם עומאן, ובה בעת מבהירה מה עלול לקרות אם השיחות ייכשלו. השימוש במצר הורמוז כמנוף לחץ, האיומים בהרחבת המלחמה והדיון המחודש בדוקטרינה הגרעינית נועדו להעלות את המחיר שתידרש ארצות הברית לשלם אם תדחה את דרישותיה של טהראן.
אלא שהבעיה המרכזית של ההנהגה האיראנית טמונה בפער בין מנופי הלחץ שהיא מחזיקה בזירה הבינלאומית לבין המציאות הכלכלית והחברתית בתוך המדינה.
הממשלה יכולה להאריך את תקופת ההרשמה לסיוע במזון, להזרים מטבע חוץ לשוק ולהעלות את תעריפי ההובלה. עם זאת, צעדים נקודתיים אינם יכולים לבטל את משמעותה של תחזית למיתון עמוק, אינפלציה המתקרבת ל-79% ומערכות ציבוריות המתקשות להתמודד עם העומס המצטבר.
גם השקט החברתי אינו מעיד בהכרח על תמיכה מלאה במשטר. אזרחים יכולים להתנגד למלחמה ובה בעת לבקר בחריפות את הממשלה. הם יכולים לתמוך בשמירה על שלמותה הטריטוריאלית של איראן, ובאותה עת לדרוש לצמצם את התערבות המדינה בחייהם הפרטיים.
לקולות הללו יש חשיבות משום שהם ממחישים כי הציבור האיראני אינו גוש אחיד שניתן לשייך אוטומטית לאחד משני המחנות. עמדותיו מורכבות יותר, והן מושפעות הן מהאיום החיצוני והן מהמצוקה הפנימית.
טהראן יכולה להמשיך להשתמש במצר הורמוז כדי להשיג זמן ומנופי לחץ במשא ומתן. השאלה היא כמה זמן תוכל להתמיד בכך, לפני שהשחיקה המצטברת של משקי הבית, המפעלים ומערכת הבריאות תגבה מחיר כבד עוד יותר מבית.
