סקירת העיתונות האיראנית ל-18 במורדאד 1405, המקביל ל-9 באוגוסט 2026, מצביעה על מעבר משאלת פתיחתו של מצר הורמוז למאבק על אופיו של ההסדר שיונהג בו. הממשלה ממשיכה במגעים עם עומאן ומבקשת לחדש את יישום מזכר איסלאמאבאד, אך במג'לס כבר מקודמת הצעה שתאפשר למנוע מעבר מאוניות הקשורות לישראל, למדינות המטילות סנקציות ולגורמים שאיראן מגדירה עוינים.

הנשיא מסעוד פזשכיאן מנסה להרחיב את מרחב הפעולה של ממשלתו בשלוש חזיתות: המשא ומתן על הורמוז, פתיחת האינטרנט וניהול משבר האנרגיה. מולו ניצבים מערכת הביטחון, המחנה השמרני והמגבלות הכלכליות. אינפלציית המזון הגיעה לפי הנתונים שפורסמו ל-128.1 אחוזים, התעשייה תלויה ביבוא חשמל והפעילות הימית רחוקה מאוד מהיקפה לפני המלחמה.

הורמוז נפתח, אך השיט עדיין רחוק משגרה

השאלה המרכזית באיראן כבר אינה רק אם מצר הורמוז ייפתח, אלא מי יקבע אילו אוניות יורשו לעבור בו ובאילו תנאים. הממשלה ממשיכה במשא ומתן עם עומאן על הסדרי הניווט ומדברת על חזרה ליישום ההבנות שנכללו במזכר איסלאמאבאד. במקביל, חברי פרלמנט מבקשים לעגן בחוק את יכולתה של איראן להבחין בין כלי שיט רצויים לעוינים.

מזכר איסלאמאבאד הוא מסגרת ההבנות שנחתמה ביוני בתיווך פקיסטן בין איראן לארצות הברית. בין היתר נקבע בו כי איראן תפתח את מצר הורמוז וכי ארצות הברית תסיר את הסגר הימי שהטילה על איראן. ההסכם עסק גם בהפסקת הלחימה ובפתיחת משא ומתן רחב יותר על הסנקציות ועל תוכנית הגרעין.

אלא שהחתימה לא פתרה את המחלוקות על המסלול שבו יעברו האוניות, האחריות לאבטחתן, פינוי מוקשים, גביית תשלומים והגדרת סמכויותיהן של איראן ועומאן. המגעים עם עומאן נועדו לתרגם את ההתחייבות הכללית לפתיחת המצר לכללי ניווט מעשיים.

לפי העיתון הכלכלי "דוניא אקתצאד", בארבעת הימים הראשונים לאחר תחילת ההקלה האחרונה עברו במצר רק 33 כלי שיט. לפני המלחמה עברו בו, לפי הערכת חברת המעקב קפלר, כ-140 כלי שיט ביום. כלומר, התנועה היומית הנוכחית עומדת על פחות מעשירית מהיקפה הרגיל.

הנתון אינו מבוסס על רישום איראני רשמי ומלא, אך הוא ממחיש את הפער בין הכרזה על פתיחה לבין חופש שיט בפועל. חברות ספנות עדיין מתמודדות עם סיכונים ביטחוניים, עלויות ביטוח גבוהות, סנקציות, קשיי מימון וחוסר ודאות לגבי האופן שבו יתייחסו הכוחות האיראניים לכל אונייה.

הצעת החוק הופכת את המצר למכשיר לחץ קבוע

חבר נשיאות המג'לס, עלי רזא סלימי, פירט הצעת חוק הנידונה בוועדת הביטחון הלאומי. לדבריו, נוסח סופי של ההצעה אמור להתגבש בתוך כשבועיים.

המתווה מבקש לאסור את מעברן של אוניות ישראליות ושל אוניות הקשורות למדינות שאיראן מגדירה עוינות או מטילות סנקציות. הוא עשוי לחול גם על כלי שיט הנושאים מטען צבאי מסוים ועל אוניות של מדינות שלשיטת טהראן לא שילמו את חלקן בנזקי המלחמה. לצד זאת נשקלת גביית תשלום מעבר, בתיאום עם הכוחות המזוינים.

בשלב זה מדובר בהצעה של מחוקקים, לא בחוק תקף ולא במדיניות ביצועית מאושרת. חשיבותה היא פוליטית. המחנה השמרני מבקש למנוע מצב שבו הממשלה תסכים לפתיחה רחבה של המצר לפני שיוגדר המחיר המדיני והכלכלי שאיראן תקבל.

החקיקה המוצעת מחברת בין ארבע סוגיות שונות: המאבק בישראל, הסנקציות המערביות, דרישת הפיצויים על נזקי המלחמה והשליטה במעבר הימי. אם ההצעה תאושר, הורמוז לא יחזור להיות נתיב בין לאומי הפתוח לכל אונייה בתנאים שווים, אלא יהפוך למעבר סלקטיבי שאיראן מבקשת לפקח עליו.

הקושי המעשי יהיה לזהות את הקשר בין אונייה לבין מדינה מסוימת. כלי שיט יכול להיות רשום במדינה אחת, להניף דגל של מדינה שנייה, להיות בבעלות חברה שלישית, לשאת מטען עבור לקוח רביעי ולהיות מבוטח במדינה חמישית. הגדרות עמומות עלולות לגרום לחברות ספנות ולמבטחים להימנע מהמצר גם אם טהראן תכריז שהוא פתוח.

לכן המדד החשוב אינו רק פרסום ההסכם עם עומאן. יהיה צורך לבחון כמה אוניות מבוטחות עוברות במצר מדי יום, אם מתרחשים עיכובים או חיפושים, ומה קורה כאשר הכוחות האיראניים חושדים בקשר ישראלי או מערבי.

פזשכיאן מבקש חופש למשא ומתן

במסיבת העיתונאים שקיים יום קודם לכן הציג הנשיא פזשכיאן את מזכר איסלאמאבאד כתהליך שכבר החל לעבור ליישום. לדבריו, התהליך כלל הפחתה של הסגר הימי, הקלות בסנקציות הנוגעות לנפט ולפטרוכימיה ושיחות על שחרור כספים ועל שיקום נזקי המלחמה.

הנשיא טען כי תקרית נוספת במצר קטעה את התהליך והביאה לתגובה איראנית, אך הדגיש שהמשא ומתן נמשך. יש להתייחס לדבריו כתיאור איראני של מצב ההסכמות, ולא כמסמך משותף שאושר במלואו בידי כל הצדדים.

פזשכיאן גם אמר כי ההחלטה על יציאה למלחמה אינה מצויה בסמכות הממשלה, אף שהממשלה נדרשת לנהל את תוצאותיה הכלכליות. ההבחנה אינה התנערות מוחלטת מן המערכת, אך היא יוצרת תיעוד פוליטי של חלוקת האחריות. הממסד הביטחוני והמועצה העליונה לביטחון לאומי קובעים את המהלכים הצבאיים, בעוד הממשלה האזרחית נדרשת להתמודד עם המחסור, האינפלציה והנזק לתשתיות.

המסר עשוי לשמש את פזשכיאן בעתיד אם יידרש להסביר מדוע ממשלתו לא הצליחה לייצב את הכלכלה. הוא אינו מאשים ישירות את משמרות המהפכה או את המנהיג, אך מזכיר לציבור מי מחזיק בסמכות להחליט על מלחמה ומי נושא במחירה היומיומי.

המחנה המתון תוקף את מתנגדי השיחות

במקביל למגעים התרחבה מתקפת המחנה המתון על מתנגדי המשא ומתן. חוסיין נוראנינז'אד, סגן מזכ"ל מפלגת אחדות האומה, טען כי העמקת השסע הפנימי מעודדת את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וכי מתנגדי השיחות צריכים להביא בחשבון את האינטרס הלאומי.

אין מדובר בממצא עובדתי על שיקוליו של טראמפ, אלא בטיעון פוליטי. חשיבותו היא בהפיכת הוויכוח על הורמוז למאבק על לגיטימיות. תומכי השיחות מציגים את ההתנגדות להן כסיכון לביטחון הלאומי, בעוד מתנגדיהן מתארים כל גמישות כלפי ארצות הברית כוויתור לאויב.

שני המחנות משתמשים אפוא באותו מושג, הביטחון הלאומי, כדי להצדיק מדיניות הפוכה. המחנה המתון טוען שהסדרה נחוצה כדי למנוע מלחמה נוספת. המחנה הקיצוני טוען שרק שמירת השליטה במצר תרתיע את ארצות הברית ואת ישראל.

ירידה באינפלציה שאינה מורגשת בסל המזון

הנתון הכלכלי הבולט ביותר שפורסם באיראן מצביע לכאורה על ירידה קלה באינפלציה. לפי נתוני מרכז הסטטיסטיקה שפורסמו באילנא, שיעור האינפלציה בהשוואה לחודש המקביל ירד מ-88.6 אחוזים בחודש ח'רדאד ל-87.9 אחוזים בחודש תיר.

הירידה של שבע עשיריות האחוז אינה אומרת שהמחירים ירדו. פירושה שקצב ההתייקרות השנתי התמתן מעט, אך המחירים המשיכו לעלות מרמה שכבר היתה גבוהה מאוד.

המצב בסל המזון חמור הרבה יותר. האינפלציה במזון ובמשקאות הגיעה ל-128.1 אחוזים. שמנים ושומנים התייקרו ב-261.5 אחוזים, מוצרי חלב וביצים ב-147.1 אחוזים, בשר ב-145.2 אחוזים ולחם ודגנים ב-116.7 אחוזים.

הפער בין המדד הכללי לבין מחירי המזון פוגע במיוחד בעובדים ובמשקי בית מעוטי הכנסה. ככל שההכנסה נמוכה יותר, חלק גדול יותר ממנה מוקדש למזון, לחשמל ולדיור. לכן גם ירידה קלה במדד הכללי אינה משנה את התחושה שהשכר הולך ומתרחק מעלות המחיה.

פזשכיאן הודה כי מצב המחירים ושער המטבע אינו מתקבל על הדעת. הוא תיאר את שנת 1405 כשנה של כלכלת מלחמה, מחסור וחוסר איזון בחשמל, במים, בגז, בנפט ובמערכת הבנקאית. הדברים נועדו להנמיך ציפיות, אך הם גם מספקים למבקריו הודאה רשמית בכך שההפוגה הביטחונית לא שיפרה עדיין את מצבם של האזרחים.

הדולר נחלש, אך המשבר לא הסתיים

בשוק החופשי ירד הדולר לכ-185,900 תומאן, כ-2,000 תומאן פחות מהיום הקודם והרמה הנמוכה ביותר מאז 24 בתיר. אף על פי כן, שערו נותר כמעט כפול לעומת התקופה המקבילה בשנה הקודמת.

הירידה משקפת ככל הנראה הפחתה מסוימת בפרמיית הסיכון לאחר ההתקדמות במגעים על הורמוז. היא אינה מלמדת שהשוק מצפה להסרת הסנקציות, לחזרת השקעות זרות או ליציבות ארוכת טווח.

שער המטבע באיראן מגיב במהירות לשמועות על משא ומתן ועל הסלמה ביטחונית. כל עוד לא יפורסם הסדר שניתן ליישם ולא תירשם עלייה ממשית ביצוא ובהכנסות במטבע חוץ, השיפור עלול להתברר כזמני.

יבוא חשמל מטורקיה מגן על הפטרוכימיה

סגן שר האנרגיה, מוסטפא רג'בי משהדי, הודיע כי הושלמו החוזים וההיערכות ליבוא 450 מגה ואט חשמל מטורקיה עבור מפעלי הפטרוכימיה. לדבריו, הצד הטורקי ערוך להעברה והמשך התהליך תלוי בפעולתן של החברות האיראניות.

לפי הנתונים שמסר, רשת החשמל המקומית מספקת כ-650 מגה ואט למגזר הפטרוכימי, בעוד הצורך של המפעלים שנפגעו עשוי להגיע לכאלף מגה ואט. איראן מייבאת במהלך השנה גם כ-500 מגה ואט מטורקמניסטן ומארמניה.

ההחלטה להפנות את החשמל המיובא לפטרוכימיה משקפת את סדר העדיפויות של המדינה. המגזר הוא מקור חשוב למטבע חוץ ולהכנסות יצוא, ולכן המשטר מבקש להגן עליו גם בתקופה של מחסור.

אלא שחשמל המיועד למפעלים אינו פותר את המחסור במשקי הבית. הוא גם אינו מחליף השקעה ברשת ההולכה, בתחנות כוח ובשיפור יעילות האנרגיה. התלות באספקה מטורקיה, מטורקמניסטן ומארמניה יוצרת חשיפה נוספת דווקא כאשר איראן מנסה להציג עצמאות אסטרטגית.

פתיחת האינטרנט כמבחן לכוחה של הממשלה

הממשלה הודיעה כי פזשכיאן הורה להחזיר את תנאי הגישה לאינטרנט הבין לאומי למצב ששרר לפני חודש די 1404. די הוא החודש העשירי בלוח הפרסי, ובאותה שנה הוא החל בסוף דצמבר 2025.

לפי אירנא, ועדה מיוחדת אישרה את ההחלטה ברוב של תשעה תומכים מול שני מתנגדים, והיישום הטכני הוטל על משרד התקשורת.

החלטה להחזיר את התנאים הקודמים אינה מוכיחה שכל החסימות הוסרו, שמהירות החיבור חזרה לרמתה הקודמת או שהגישה לכל הפלטפורמות נעשתה חופשית. באיראן קיים פער קבוע בין הכרזה על הקלה לבין אופן יישומה בידי ספקיות התקשורת ומנגנוני הביטחון.

למרות זאת, עצם הצגת המהלך כהחלטה נשיאותית חשובה. הממשלה מנסה להפוך את האינטרנט מתחום הנתון כמעט לחלוטין לשליטה ביטחונית לשירות ציבורי שעליו היא יכולה לקבל אחריות.

המבחן יהיה מעשי: זמני החיבור, מהירות הגלישה, נגישותן של פלטפורמות זרות והיכולת להשתמש בכלים לעקיפת חסימות. ללא שינוי מדיד בתחומים האלה, ההכרזה תישאר מחווה פוליטית.

העיתונאים מתארים את מחיר המלחמה

העיתון "שרק" פרסם עדויות של כתבי חברה וכלכלה על ההתמודדות עם המלחמה. העיתונאים תיארו צלצולים באוזניים לאחר פיצוצים, סיוטים, שימוש בתרופות, לחץ שנגרם מניתוקי האינטרנט וחשש לכתוב בשל קווים אדומים המשתנים לעיתים קרובות.

אלה עדויות אישיות שאינן מאפשרות להעריך את היקף התופעה באוכלוסייה כולה. עם זאת, הן חושפות את המחיר הנפשי ששילמו מי שנדרשו לתווך את המשבר לציבור בזמן שחוו אותו בעצמם.

העדויות גם מחברות בין ניתוק האינטרנט לבין שליטת המדינה במידע. עבור העיתונאים, הגבלת הרשת אינה רק קושי טכני. היא מצמצמת את היכולת לאמת מידע, ליצור קשר עם מקורות ולדווח על הנזק בזמן אמת.

ברית מכה מעוררת חשש בטהראן

התפתחות אזורית נוספת המעסיקה את העיתונות האיראנית היא "ברית מכה", הסכם ההגנה ההדדי שנחתם בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן. ההסכם קובע כי התקפה על אחת משלוש המדינות תיחשב להתקפה על כולן, וממסד מנגנונים לשיתוף מודיעין, תיאום ביטחוני והתייעצויות בין הדרגים המדיניים והצבאיים.

שר החוץ הטורקי הדגיש כי הברית אינה מכוונת נגד איראן או נגד מדינה מסוימת. בעיתון "שרק", לעומת זאת, הוצגו פרשנויות שונות. חלק מהפרשנים ראו בה ניסיון הנתמך בידי ארצות הברית לצמצם את השפעת איראן. אחרים תיארו אותה כניסיון של מדינות האזור להגן על עצמן גם מפני איראן וגם מפני התחזקותה של ישראל.

אלו פרשנויות, לא עובדות מוסכמות על כוונותיהן של המדינות החברות. עם זאת, מנקודת המבט האיראנית עצם הקמתה של מסגרת ביטחונית חדשה היא התפתחות מדאיגה. היא מאגדת את עוצמתה הכלכלית של סעודיה, יכולותיה הצבאיות והטכנולוגיות של טורקיה ויכולותיה האסטרטגיות של פקיסטן, המדינה המוסלמית היחידה המחזיקה בנשק גרעיני.

אם מדינות האזור אינן מאמינות שההפוגה בהורמוז יציבה, הן צפויות לחפש מנגנוני הגנה ונתיבי סחר חלופיים. ככל שאיראן משתמשת במצר כדי לגבות מחיר על סנקציות, יחסים עם ישראל או נזקי מלחמה, כך היא מעניקה לשכנותיה תמריץ לצמצם את תלותן בו.

תיק הגרעין נדחק מן הכותרות

תיק הגרעין כמעט נעדר מהפרסומים האיראניים הבולטים של הבוקר. לא פורסם מסמך חדש העוסק בשיעור ההעשרה, במלאי האורניום, במצב המתקנים או בחזרת פקחי הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית.

היעדרו של הנושא אינו מעיד על פתרון. נראה שטהראן מעדיפה בשלב זה לקבע את תנאי ההסדרה הימית ורק לאחר מכן לעבור לשלב הבא של המשא ומתן.

הפרדה כזאת נוחה לאיראן משום שהיא מאפשרת לה לדרוש הקלות בסנקציות ופתיחת נתיבים מסחריים בלי להתחייב מיד לוויתורים גרעיניים. מבחינת ארצות הברית, לעומת זאת, הסדרה ימית שאינה מובילה להתקדמות בתיק הגרעין עלולה להעניק לטהראן יתרונות כלכליים ללא תמורה אסטרטגית מספקת.

השורה התחתונה

9 באוגוסט הוא היום שבו הדיון בהורמוז עובר מהצהרות כלליות למאבק על כללי המעבר. הממשלה רוצה להציג את עומאן ואת מזכר איסלאמאבאד כדרך יציאה מההסלמה. המחנה השמרני מבקש לוודא שפתיחת המצר לא תחזיר אותו למעמדו הקודם כנתיב שיט הפתוח לכל.

פזשכיאן מנסה להרחיב את סמכותו במשא ומתן, באינטרנט ובניהול כלכלת המחסור. בכל אחת מהחזיתות הוא תלוי בגופים שאינם כפופים לממשלה בלבד: מערכת הביטחון בהורמוז, מנגנוני הסינון ברשת והממסדים המחליטים כיצד לחלק חשמל, מטבע ואשראי.

הכלכלה מצמצמת את הזמן העומד לרשותו. ירידה קלה באינפלציה הכללית ובשער הדולר אינה מקזזת אינפלציית מזון של 128.1 אחוזים. יבוא חשמל יכול להגן זמנית על יצוא הפטרוכימיה, אך אינו פותר את המחסור הארצי.

שלושה מבחנים יקבעו אם ההפוגה תהפוך להסדר יציב: פרסום מסמך מוסכם עם עומאן, עלייה עקבית במספר האוניות המבוטחות העוברות בהורמוז והתאמה בין החקיקה האיראנית לבין התחייבויותיה של טהראן.

בתוך איראן יהיו המבחנים פשוטים יותר: מחיר המזון, משך הפסקות החשמל והיכולת להתחבר לאינטרנט. בלי שיפור בשלושת התחומים האלה, המשטר יוכל להכריז על הישג אסטרטגי במצר, אך הציבור ימשיך למדוד אותו ליד הקופה, מול שקע החשמל ובמסך הטלפון.