מינויו של מוחסן רזאאי למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי הוא ההתפתחות המרכזית בעיתונות האיראנית של 10 באוגוסט 2026. רזאאי, שפיקד במשך 16 שנים על משמרות המהפכה, נכנס לתפקיד בזמן שהמגעים עם עומאן על הסדרת השיט במצר הורמוז מתקרבים לשלב מכריע.
המינוי אינו מבשר בהכרח על עצירת הדיפלומטיה. הוא מבטיח שההסדר הימי לא יוצג כהבנה טכנית בלבד, אלא יהיה כפוף לשיקולי הביטחון, ההרתעה והדרישות האיראניות מארצות הברית. רזאאי עשוי להקשות את תנאי הפתיחה, אך דווקא עברו הצבאי יכול לאפשר לו להעניק להסכם זמני לגיטימציה במחנה השמרני.
בזמן שטהראן עוסקת בשליטה במצר, העיתונות הכלכלית והחברתית מציגה את מחירו הפנימי של המשבר. הדולר יציב סביב 185,600 תומאן, אך ערכו כמעט כפול לעומת שנה קודם. עובדי קבלן במתקני הנפט והגז מדווחים על עיכובים בשכר, ועובדי בניין באזור הגבול נדחקים להגירה ולעבודות מסוכנות.
מיהו מוחסן רזאאי?
רזאאי הוא אחד מבכירי הדור המייסד של משמרות המהפכה. הוא פיקד על הארגון בשנים 1981 עד 1997, ובכך היה אחד המפקדים המרכזיים במלחמת איראן ועיראק. לאחר מכן עבר למערכת הפוליטית, כיהן במשך שנים במועצה לקביעת האינטרס של המשטר והתמודד כמה פעמים בבחירות לנשיאות.
חשיבותו אינה נובעת רק מעברו הצבאי. רזאאי פועל זה עשרות שנים בנקודת החיבור שבין משמרות המהפכה, המנהיג, הממשלה והמערכת הכלכלית. הוא מכיר את מוקדי הכוח של המשטר ויכול לתווך בין הדרג המדיני לבין הממסד הביטחוני.
המועצה העליונה לביטחון לאומי היא הגוף שבו מתואמת מדיניותה הביטחונית והאסטרטגית של איראן. חברים בה הנשיא, ראשי הרשויות, בכירי הצבא ומשמרות המהפכה ושרים מרכזיים. הנשיא עומד בראשה, אך החלטותיה זקוקות לאישור המנהיג העליון.
מזכיר המועצה מנהל את עבודתה, מרכז את התיאום בין הגופים וממלא תפקיד מרכזי בניהול תיקים רגישים כמו הורמוז, היחסים עם ארצות הברית ותוכנית הגרעין. לכן החלפת המזכיר בעיצומם של המגעים עם עומאן אינה שינוי מנהלי רגיל.
מינוי כפול של הנשיא ושל המנהיג
רזאאי קיבל למעשה שני מינויים. הנשיא מסעוד פזשכיאן מינה אותו למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, ואילו המנהיג העליון, מוג'תבא ח'אמנהאי, מינה אותו לנציגו האישי במועצה.
המזכיר הקודם, מוחמד באקר זולקדר, התפטר ועבר לשמש יועץ פוליטי למנהיג. פירוש הדבר שהוא אינו מורחק לחלוטין מן המערכת, אלא מועבר לתפקיד הקרוב יותר ללשכת ההנהגה.
הכפילות במינויו של רזאאי חשובה. הוא אינו שליחו של הנשיא בלבד, אך גם אינו מוצנח למועצה מעל ראש הממשלה. המערכת יכולה להציג את מינויו כתוצאה של הסכמה בין הנשיאות לבין המנהיג.
המבנה הזה מאפשר למשטר להציג החלטות קשות כתוצר של תיאום בין הרשויות. במקביל, הוא מונע מצב שבו הממשלה תחתום על הסדר ימי בלי שיהיה לו גיבוי של הממסד הביטחוני ושל לשכת המנהיג.
רזאאי מגיע עם עמדה ברורה על הורמוז
שלושה ימים לפני מינויו התנגד רזאאי בפומבי לפתיחת נתיב שיט שני במצר הורמוז. הוא הזהיר מפני כניסתם של כלי שיט וכוחות צבאיים אמריקניים ואמר כי איראן לא תאפשר יצירת מסלול שיעקוף את מנגנון השליטה שלה.
הדברים נאמרו לפני כניסתו לתפקיד ולכן אינם החלטה רשמית של המועצה העליונה. עם זאת, הם מציבים רף ברור להסדר שיוכל לקבל את תמיכתו. נתיב שייתפס כהרחבת הנוכחות האמריקנית או כדרך לעקוף את סמכותה של איראן צפוי להיתקל בהתנגדותו.
אין להסיק מכך שרזאאי מתנגד לכל משא ומתן. בעבר הוא תמך בשימוש בדיפלומטיה מתוך עמדת כוח. ייתכן שהמערכת בחרה בו דווקא משום שהוא יכול להציג הסדר מוגבל כהישג של ההרתעה האיראנית ולא כוויתור ללחץ אמריקני.
עבור המחנה הקיצוני, הסכם שעליו חתום פזשכיאן עלול להיראות ככניעה. הסכם שזוכה לגיבויו של מפקד משמרות המהפכה לשעבר יכול לקבל משמעות אחרת. במובן הזה, רזאאי עשוי להיות האיש שמקשיח את המשא ומתן, אבל גם זה שמסוגל להעביר את תוצאותיו בתוך המשטר.
פזשכיאן מקבל גיבוי ומאבד עצמאות
יום לפני פרסום המינוי נפגש פזשכיאן עם המנהיג לרגל תחילת השנה השלישית לנשיאותו. לפי ההודעה הרשמית, השניים דנו ביוקר המחיה, במלחמה, בהתפתחויות הצבאיות, במשק המטבע, באנרגיה ובקשרים הכלכליים עם מדינות זרות.
ההודעה לא פירטה החלטות או חילוקי דעות. עם זאת, רצף האירועים נראה מתוכנן: פגישה המדגישה תיאום בין הנשיא למנהיג, העברת זולקדר לתפקיד ייעוץ בלשכת המנהיג ומינויו הכפול של רזאאי.
המהלך מספק תשובה עקיפה לשמועות על אפשרות שפזשכיאן יתפטר. המסר הוא שהנשיא נשאר בתפקיד וזוכה לגיבוי, אך ההכרעות בנושאי מלחמה, הורמוז ומשא ומתן ינוהלו מעתה במסגרת ביטחונית צפופה יותר.
המינוי מחזק את פזשכיאן משום שהוא מאפשר לו להציג את המדיניות כתוצאה של הסכמה לאומית. הוא גם מגביל אותו, מכיוון שהממשלה תתקשה לטעון כי ההחלטות על פתיחת המצר נמצאות בסמכותה העצמאית.
המחנה הרפורמיסטי שואל אם רזאאי יעניק לפזשכיאן את הכיסוי הביטחוני הדרוש לקידום הסכם, או יעביר בפועל את מרכז הכובד מן הממשלה למערכת הביטחונית. בשלב זה שתי האפשרויות נותרו פתוחות.
הורמוז מתקרב למתווה ימי, לא להסכם עם ארצות הברית
שר החוץ עבאס עראקצ'י הבהיר כי איראן אינה מנהלת כעת משא ומתן ישיר עם ארצות הברית. לדבריו, מסרים מועברים באמצעות מתווכים, בעוד המגעים עם עומאן על המסלול הימי החדש מתקרבים לשלב הסופי.
עראקצ'י הפריד בין הסכמה על נתיבי השיט לבין פתיחה מלאה של מצר הורמוז. מבחינת טהראן, גם אם איראן ועומאן יסכימו על הקואורדינטות ועל מנגנון התנועה, היישום עדיין יהיה מותנה בכך שארצות הברית תתקן את מה שאיראן מגדירה כהפרות של מזכר איסלאמאבאד.
מזכר איסלאמאבאד הוא ההסכם שנחתם ביוני בתיווך פקיסטן בין איראן לארצות הברית. הוא כלל התחייבות איראנית לפתוח את הורמוז והתחייבות אמריקנית להסיר את הסגר הימי. שתי המדינות מאשימות זו את זו בהפרת ההבנות.
ההפרדה שמציג עראקצ'י מאפשרת לאיראן להתקדם בשיחות עם עומאן בלי להתחייב לפתיחה מלאה. משרד החוץ יכול להסכים על מפה, קואורדינטות ומנגנון תיאום, בעוד המועצה העליונה לביטחון לאומי תחליט אם התנאים המדיניים והביטחוניים מאפשרים להפעיל את ההסדר.
לאחר מינוי רזאאי, מרכז הכובד עובר אפוא מהשאלה היכן יעברו האוניות לשאלה מי יאשר את המעבר ובאילו תנאים.
מה משמעותו של חלון 60 הימים
בעיתונות הכלכלית האיראנית נדונה אפשרות להסדר זמני בן 60 יום במצר הורמוז. לפי התרחיש, התקופה תשמש לבחינת נתיבי השיט, להפחתת סיכוני הביטוח ולהחזרת חלק מחברות הספנות.
לא פורסם עדיין מסמך איראני ועומאני חתום המאשר כי ההסדר אכן יימשך 60 יום. לכן יש להתייחס לפרק הזמן כאל אפשרות הנידונה בתקשורת ולא כאל סעיף מוסכם.
גם אם יופעל הסדר זמני, חודשיים לא יוכלו לתקן חמישה חודשים של שיבוש. מפעלים איראניים מתמודדים עם מחסור בחומרי גלם, היצוא התעכב, חברות ספנות שינו מסלולים והגבלות בנקאיות מקשות על ביצוע תשלומים.
הדיון חושף את הפער בין הממסד הביטחוני לבין הקהילה העסקית. אנשי הביטחון שואלים מי מעניק רשות מעבר ומה תהיה התגובה להפרה. בעלי העסקים שואלים אם חברת ביטוח תסכים לכסות אונייה, אם אפשר יהיה להעביר תשלום ואם הנמלים מסוגלים לפרוק ולשחרר את המטען בזמן.
הסדר שאינו עונה על שתי קבוצות השאלות יישאר הצהרה מדינית. כדי להפוך אותו לפתיחה ממשית יהיה צורך לראות עלייה במספר האוניות, ירידה בעלויות הביטוח והתקצרות זמני הפריקה.
תיק הגרעין נדחק שוב לשוליים
גם ביום המינוי לא פורסם באיראן עדכון משמעותי על שיעור העשרת האורניום, מצב המלאי, המתקנים הגרעיניים או חזרת פקחי הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית.
היעדרו של הנושא מסדר היום אינו מעיד שהתיק הוקפא או נפתר. הוא מלמד שמוקד ההכרעה המיידי נמצא בהורמוז וביחסים עם ארצות הברית באמצעות מתווכים.
איראן מעוניינת ככל הנראה להפריד בין ההסדרה הימית לבין הוויתורים הגרעיניים. כך היא יכולה לדרוש הסרת סנקציות והקלות בסחר לפני שהיא מתחייבת להגבלות חדשות על תוכנית הגרעין. ארצות הברית צפויה להתנגד להסדר שיעניק לטהראן הקלות כלכליות בלי התקדמות בתיק הגרעין.
השוק אינו מתמחר פריצת דרך
הדולר בשוק החופשי נפתח סביב 185,600 תומאן, לאחר ירידה של כ-300 תומאן ביום הקודם. מדובר ביציבות יחסית בטווח היומי, אך בשער הגבוה כמעט פי שניים מזה שנרשם שנה קודם לכן, כ-91 אלף תומאן לדולר.
העובדה שמינויו של רזאאי לא חולל זעזוע מיידי בשער המטבע יכולה לקבל כמה הסברים. ייתכן שהשוק רואה בו גורם המסוגל לאכוף הסדר ולהפחית את הסיכון לתקריות. ייתכן גם שהסוחרים ממתינים לפרסום מסמך ממשי לפני שישנו את הערכותיהם.
כך או כך, השוק אינו מתמחר הסרה קרובה של הסנקציות או חזרה לנורמליות. יציבות של יום אחד אינה מתקנת את השחיקה השנתית ואינה מחזירה למשקי הבית את כוח הקנייה שאבד.
המבחן הכלכלי יהיה לא רק שער הדולר, אלא היכולת לייצא נפט ומוצרים פטרוכימיים, לקבל את התשלום ולהשתמש בהכנסות לרכישת חומרי גלם ומוצרי יסוד.
עובדי האנרגיה משלמים את מחיר המשבר
בשעה שהממסד דן בשליטה ביצוא הנפט והגז, דיווחים מאזורי התעשייה מציגים תמונה שונה. פעיל עובדים טען כי בפרויקטים בדרום איראן, ובהם פרויקטים בשדה פארס הדרומי, שכרם של עובדי קבלן מתעכב בין חודשיים לכמה חודשים.
פארס הדרומי הוא חלקו האיראני של שדה הגז הגדול בעולם, שאיראן חולקת עם קטאר. זהו אחד ממקורות האנרגיה וההכנסה החשובים ביותר של הרפובליקה האסלאמית. דווקא שם מתארים עובדים אי תשלום של מענקים, פגיעה בזכויות סוציאליות, מגורים צפופים ועבודה בחום קיצוני.
הטענות נמסרו מפי פעיל עובדים ואינן מבוססות על ביקורת חשבונאית מקיפה של כלל ענף האנרגיה. למרות זאת, הן מצביעות על הפער בין חשיבותם האסטרטגית של המתקנים לבין תנאי העבודה של האנשים המפעילים אותם.
עיכובים בשכר ועבודה בתנאים קשים אינם רק בעיה חברתית. הם עלולים להוביל לעזיבת עובדים מיומנים, לפגיעה בתחזוקה ולירידה בכושר הייצור. איראן יכולה לשלוט בתנועת האוניות במצר, אך היא תתקשה ליהנות מההסדר אם התשתיות וכוח האדם שמאחוריהן נשחקים.
עובדי באנה נשלחים אל הגבול והמוקשים
תמונה קשה נוספת עולה מבאנה, עיר כורדית במערב איראן, סמוך לגבול עם כורדיסטן העיראקית. ראש האיגוד המקצועי של עובדי הבניין בעיר טען כי שחיקת השכר דוחפת עובדים לשעות נוספות, להגירה לעיראק ולעבודה בסבלות גבולית.
באזור זה פועלים "קולברים", סבלים המעבירים סחורות על גבם לאורך נתיבים הרריים בין איראן לעיראק. העבודה מתבצעת לעיתים בתנאי מזג אוויר קשים, תחת סכנת ירי ובשטחים שבהם נותרו מוקשים מתקופת מלחמת איראן ועיראק.
לדברי נציג האיגוד, יותר ממחצית עובדי הבניין בבאנה אינם מבוטחים. זהו נתון מקומי שלא אושר בסקר ממשלתי ארצי, אך הוא ממחיש כיצד הידרדרות שוק העבודה דוחפת אנשים לעיסוקים מסוכנים וחסרי הגנה.
החיבור בין פארס הדרומי לבאנה אינו מקרי. בשני המקומות המדינה מדברת על ביטחון לאומי, אך העובדים מתארים חוסר ביטחון בסיסי: שכר שאינו משולם, היעדר ביטוח, מגורים ירודים ועבודה המסכנת את חייהם.
לכידות בצמרת וספקנות בציבור
בכירי המשטר קיבלו את רזאאי בשפה של ניסיון, אחדות ושמירה על האינטרס הלאומי. סגן הנשיא מוחמד רזא עארף, עלי אכבר ולאיתי ובכירים במערכת המשפט פרסמו ברכות המדגישות את הצורך בתיאום בין מוסדות המדינה.
ההודעות אינן מפרטות מה תהיה מדיניותו של המזכיר החדש. הן נועדו להציג רציפות שלטונית ולהפחית את הרושם שהמינוי הוא תוצאה של מאבק פנימי.
העיתונות המתונה אינה תוקפת את רזאאי ישירות, אלא דורשת לשפוט אותו לפי התוצאות. האם הוא יוכל להעניק כיסוי ביטחוני להסדר זמני עם עומאן? האם ההחלטות יתרחקו עוד יותר מהממשלה? האם התנאים שיוצבו יהיו ניתנים ליישום, או ירחיקו חברות ספנות ומבטחים?
אותן שאלות מלוות גם את פזשכיאן. תומכיו מציגים נשיא הנאבק במקביל במשבר מחיה, במחסור באנרגיה, במלחמה ובהתנגדות פוליטית. יריביו רואים בו מנהל אזרחי של החלטות המתקבלות במוקדי כוח אחרים. מינויו של רזאאי אינו פותר את המתח הזה. הוא מכניס אותו באופן רשמי לתוך הגוף הביטחוני החשוב במדינה.
השורה התחתונה
מינוי רזאאי אינו מבטל את הדיפלומטיה עם עומאן, אך הוא מבטיח שהיא תישאר קשורה להרתעה, לשליטה צבאית ולדרישות כלפי ארצות הברית. הסכמה על קואורדינטות של נתיב ימי לא תספיק. המועצה העליונה לביטחון לאומי תצטרך לקבוע שטהראן קיבלה תמורה מדינית וביטחונית המצדיקה את פתיחת המצר.
המינוי מחזק את פזשכיאן ומגביל אותו בו זמנית. הנשיא יכול להציג את המהלך כתיאום עם המנהיג, אך נוכחותו הכפולה של רזאאי מקשה עליו לטעון שהחלטות הורמוז נמצאות בשליטת הממשלה.
במישור החיצוני, עומאן היא השותפה להסדרה הימית. ארצות הברית היא הצד שממנו איראן דורשת הסרת סגר, הקלות בסנקציות ופיצוי על נזקיה. כל עוד עראקצ'י מכחיש משא ומתן ישיר, אין בסיס לתאר את התהליך כהסכם חדש בין איראן לארצות הברית.
המבחן המיידי יהיה פרסום נוסח ההסדר: משך תקופת הניסיון, זהות הגורם שיאשר אוניות, הטיפול בכלי שיט הקשורים לישראל והתגובה להפרות. לאחר מכן יגיע מבחן השוק, שיימדד במספר האוניות, במחירי הביטוח ובזמני הפריקה.
עבור הציבור האיראני, המדדים יהיו פשוטים יותר. דולר סביב 185 אלף תומאן, שכר המתעכב במשך חודשים, עובדים ללא ביטוח והגירה לעבודה בשדות מוקשים אינם תמונת ניצחון. אם רזאאי יצליח להפוך את ההרתעה לפתיחת מסחר ולהקלה במחיה, מינויו יוצג כהשלמה של המהלך הדיפלומטי. אם התנאים יתרבו והשיט יישאר מצומצם, המינוי ייראה כמיסודו של מצב הביניים: לא מלחמה כוללת, לא שלום ולא כלכלה מתפקדת.
