נקודת השקה קריטית בין הסלמה גיאופוליטית, אכיפת סנקציות והמנגנונים המניעים את שוקי האנרגיה נוצרה בעקבות שתי התפתחויות הקשורות זו בזו. הראשונה היא הצעתה של ארצות הברית להקצות מחדש נכסים ריבוניים איראניים שנתפסו או הוקפאו, כדי לפצות גורמים בתחום הספנות על נזקים שנגרמו לכלי שיט. השנייה היא האולטימטום שהציבה איראן בתגובה, ובמסגרתו איימה למנוע מכל כלי שיט בינלאומי, חברה או כלי שיט הנושא דגל של מדינה כלשהי שקיבלו כספים מסוג זה לעבור במצר הורמוז.
במקביל, איראן מתמודדת עם לחץ מאקרו-פיננסי פנימי חמור, שאילץ את הרשויות לצמצם את סובסידיות הבנזין החודשיות לנפש בשל נזק לתשתיות הזיקוק והנטל הכבד במטבע חוץ הכרוך בייבוא דלקים מזוקקים.
ניתוח זה בוחן את ההשלכות הרב-ממדיות של ההתפתחויות הללו. הוא עוסק באכיפה המשפטית והמעשית של הסנקציות, במנגנונים שבאמצעותם איראן עוקפת אותן ובצעדי הצנע שהיא מפעילה בזירה הפנימית, בחשיפה הלא-סימטרית של האיחוד האירופי ובהשלכות המבניות על מחירי הנפט העולמיים, על חוזים עתידיים המשמשים כמדדי ייחוס ועל שוק נגזרי האנרגיה.
באופן היסטורי, משטרי הסנקציות המערביים, לרבות אלה המנוהלים בידי המשרד לבקרת נכסים זרים של משרד האוצר האמריקני (OFAC) והרשויות המוסמכות באירופה, הסתמכו על הקפאת נכסים ככלי מדיניות שנועד להפעיל לחץ. הקפאת נכסים מותירה את הבעלות המשפטית עליהם בידי המדינה שעליה הוטלו הסנקציות, אך משעה באופן זמני את זכויות הקניין, במטרה להביא לשינוי בהתנהגותה. ההצעה האמריקנית להחרים לצמיתות כספים איראניים חסומים ולהקצותם מחדש לצורך פיצוי גורמים בתחום הספנות הימית מהווה שינוי מבני ביחס לפרוטוקולים המסורתיים של הקפאת נכסים.
אף שבמסגרת המשפטית האמריקנית קיימים תקדימים להקצאה מחדש של נכסים בתיקים פנימיים הקשורים לטרור, למשל במסגרת חוק ביטוח סיכוני הטרור (Terrorism Risk Insurance Act) וקרנות לפיצוי קורבנות, החלת הקצאה מחדש חד-צדדית לצורך כיסוי נזק לרכוש מסחרי בתחום הימי יוצרת תקדים נפיץ במשפט הבינלאומי.
מבחינה רגולטורית, המהלך יוצר חיכוך משפטי משמעותי ושוחק את הנורמות הנוגעות לחסינות ריבונית. מוסדות פיננסיים בינלאומיים ובנקים מרכזיים פועלים מתוך ציפייה כי עתודות ריבוניות נהנות מחסינות מדינתית. החרמה חד-צדדית של נכסים לצורך מתן שיפוי מסחרי מעוררת חשש בקרב מדינות שאינן מזוהות עם אחד הגושים באשר לביטחון העתודות שלהן הנקובות בדולרים ובאירו.
חברות ספנות מסחריות, חברות ביטוח ומדינות דגל שיקבלו פיצויים שמקורם בכספים איראניים שהוקצו מחדש בידי ארצות הברית, ייחשפו באופן מיידי לסיכון משני של פעולות תגמול איראניות. החברות הללו יידרשו לפעול בתוך סביבה משפטית מפוצלת, שבה ציות לתוכנית פיצויים אמריקנית מוביל באופן אוטומטי להדרה תפעולית בידי הכוחות הצבאיים האיראניים השולטים בנקודת חנק ימית חיונית.
האולטימטום הצבאי של איראן, שלפיו כל כלי שיט, בעלים תאגידי או מדינת דגל שיקבלו פיצויים שמקורם בנכסיה המוקפאים של איראן לא יורשו לעבור במצר הורמוז, הופך מחלוקת בנושא סנקציות פיננסיות לאיום במצור פיזי. מצר הורמוז הוא נקודת החנק הימית החשובה ביותר בעולם למעבר נפט, ועוברים בו כ-20% עד 25% מהסחר העולמי המובל בים בנפט גולמי ובגז טבעי נוזלי (LNG). כדי לאכוף את ההדרה הזאת מבלי להצית באופן מיידי עימות ימי קונבנציונלי בהיקף מלא, הרשויות האיראניות מסתמכות על אמצעי אכיפה א-סימטריים ועל שיטות התחמקות ימיות, וכן על יירוט סלקטיבי ואיסוף נתוני AIS.
הצי של משמרות המהפכה האסלאמית (IRGCN) משתמש בנתוני מערכת הזיהוי האוטומטי (AIS), במודיעין המבוסס על מרשמי כלי שיט ובמעקב אחר בעלי השליטה והנהנים הסופיים של חברות, כדי לזהות כלי שיט הקשורים לגורמים שקיבלו פיצויים. בנוסף, לצד האיום על הספנות המערבית, איראן ממשיכה להסתמך על "צי אפל" (Dark Fleet) הולך ומתרחב ועל רשתות להעברת מטענים.
צי זה מורכב ממכליות ישנות יותר, שבמקרים רבים מבוטחות באופן לקוי, ואשר משתמשות בפרקטיקות ספנות מטעות (Deceptive Shipping Practices, DSPs), כגון מניפולציה של נתוני AIS, החלפת דגלים והעברות ממכלית למכלית (Ship-to-Ship, STS) באזורי עגינה בלב ים. באמצעות שיטות אלה מבקשת איראן לעקוף את הסנקציות המשניות של ארצות הברית ולהמשיך לייצא נפט גולמי לרוכשים במזרח אסיה. יתרה מכך, כדי להגן ככל האפשר על זרמי הכספים שנותרו לה מפני הסנקציות המערביות, איראן העמיקה את השימוש במערכות תשלום שאינן מבוססות על הדולר, ובמיוחד באמצעות ערוצי החלפת מטבעות מקומיים דו-צדדיים ואימוץ מערכות חלופיות להעברת מסרים בין-בנקאיים מחוץ לרשת SWIFT.
למרות היותה יצואנית גדולה של נפט גולמי, איראן סובלת ממחסור מבני ביכולת הזיקוק וממשטר סובסידיות פנימי שאינו בר-קיימא. החלטת הממשלה לצמצם את מכסות הבנזין המסובסד החודשיות לנפש נובעת ממשבר כפול: נזק פיזי לבתי הזיקוק והידלדלות יתרות מטבע החוץ.
כך למשל, עשרות שנים של השקעות חסר, לצד סנקציות החוסמות את הגישה לטכנולוגיות מערביות מתקדמות לפיצוח קטליטי ונזקים שנגרמו לאחרונה למתקני עיבוד כתוצאה מפעילות צבאית, הותירו את ייצור הבנזין המקומי של איראן ברמה של כ-100 מיליון ליטרים ביום, הרבה מתחת לזינוקים בביקוש המקומי. לכן, כדי לגשר על הפער, איראן נאלצת לייבא בנזין מזוקק במחירי השוק תוך שימוש בעתודות המטבע הקשה המוגבלות שלה (דולר אמריקני, אירו ודירהם של איחוד האמירויות). אותן עתודות נדרשות במקביל גם למימון יבוא של סחורות חקלאיות, תרופות חיוניות ומוצרי הון לתעשייה.
באמצעות קיצוץ מכסות הדלק המסובסד החודשיות (לדוגמה, הפחתת ההקצאה מ-70 ליטרים ל-50 ליטרים לאדם), הממשלה מעבירה את הביקוש של הצרכנים למסלולי תמחור שאינם מסובסדים ונקבעים לפי מחירי השוק. אף שהמהלך מרסן את הצריכה וחוסך מטבע חוץ יקר, הוא גורם לזעזועים אינפלציוניים חריפים במסחר היומיומי ובתחבורה.
הלחץ המאקרו-כלכלי הנובע מצמצום ההטבות בתחום הדלק מוחמר בשל שיבושים נרחבים ברשת הבנקאות המקומית של איראן. במהלך החודשים האחרונים, תקלות מתמשכות בבנקים קמעונאיים ובכספומטים שיתקו את הכלכלה.
בשל מחסור מתמשך במזומנים פיזיים, הכלכלה הקמעונאית באיראן תלויה כמעט לחלוטין בכרטיסי חיוב ובמסופי תשלום אלקטרוניים. כאשר מערכות הליבה הבנקאיות (הפועלות על גבי רשת המידע הלאומית שבניהול הממשלה) סובלות מתקלות טכניות או מאירועי סייבר פנימיים, האזרחים אינם מסוגלים לרכוש מוצרים חיוניים, דבר שמחריף עוד יותר את החיכוך החברתי שנוצר בעקבות הקיצוץ במכסות הדלק.
בעוד ארצות הברית עצמאית במידה רבה מבחינה אנרגטית ומוגנת יחסית מפני שיבושים בנתיבי המעבר במזרח התיכון, האיחוד האירופי חשוף באופן חריף לכל סגירה ממושכת או למשטר של יירוט סלקטיבי במצר הורמוז. בעקבות ההתנתקות מגז טבעי המוזרם בצינורות ומנפט גולמי מרוסיה לאחר 2022, הגדיל האיחוד האירופי את תלותו בגז טבעי נוזלי (LNG) מהמזרח התיכון, ובמיוחד מקטר, וכן בתזקיקי ביניים (סולר ודלק סילוני) המיובאים מסעודיה ומאיחוד האמירויות. כל יירוט ימי איראני במצר הורמוז מאיים באופן ישיר על עורקי החיים הללו של אספקת האנרגיה.
זינוק חד בעלויות האנרגיה המיובאת פוגע בכלכלת גוש האירו בשעה שהצמיחה התעשייתית ממילא חלשה. דינמיקה זו מציבה את הבנק המרכזי האירופי (ECB) בפני דילמה קשה בתחום המדיניות המוניטרית: להעלות את שיעורי הריבית כדי להיאבק באינפלציה המשנית, ובכך להסתכן במיתון תעשייתי בכלכלות ליבה כמו גרמניה, או לספוג את זעזוע המחירים ולהסתכן בהתנתקות ציפיות האינפלציה ארוכות הטווח מן היעד.
חברות ספנות ימיות אירופיות ומועדוני הגנה ושיפוי (P&I) ניצבים בפני התנגשות חמורה בין דרישות ציות. אם חברת ספנות שבסיסה באיחוד האירופי תקבל פיצויים במימון אמריקני בגין כלי שיט שניזוקו, היא מסתכנת באיסור מיידי מצד הכוחות האיראניים על מעבר במצר הורמוז. מנגד, דחיית הפיצויים תגרום להפסדים לא מגודרים במאזן, ותאלץ חברות באיחוד האירופי לספוג פרמיות ביטוח גבוהות יותר ולנווט בין דרישות רגולטוריות טרנס-אטלנטיות סותרות.
איום אמין לחסום את מעברן של ספינות מסחריות במצר הורמוז מחדיר באופן מיידי פרמיית סיכון גיאופוליטית למחירי מדדי הייחוס העולמיים של הנפט הגולמי, ובראשם ICE Brent ו-NYMEX West Texas Intermediate (WTI).
בהתחשב בפרמיית הסיכון הא-סימטרית, ומאחר ש-20 עד 25 מיליון חביות ביום של נוזלי נפט וגז טבעי נוזלי עוברים דרך הורמוז, אפילו מצור סלקטיבי המכוון נגד מדינות דגל "שקיבלו פיצויים" יוצר אי-ודאות מערכתית. המשתתפים בשוק נדרשים לתמחר את ההסתברות להסלמה צבאית רחבה יותר, דבר שמעלה את מחירי מדדי הייחוס בשיעור מוערך של 10 עד 25 דולר לחבית, בהתאם למשך פעולות היירוט ולהיקפן.
יתרה מכך, מכיוון ש-Brent הוא מדד ייחוס בינלאומי המבוסס על נפט המובל בים ולכן חשוף ישירות ללוגיסטיקה של נתיבי המעבר העולמיים, בעוד WTI הוא מדד ייחוס אמריקני מקומי המבוסס על נפט שמקורו בפנים היבשה, שיבושים במצר הורמוז גורמים בדרך כלל להתרחבות משמעותית של הפער בין Brent ל-WTI. מחסור באספקה מהמזרח התיכון מאלץ בתי זיקוק באירופה ובאסיה להציע מחירים גבוהים יותר עבור מטענים מאגן האוקיינוס האטלנטי ומהים הצפוני, ובכך מעלה באופן לא פרופורציונלי את מחיר ה-Brent ביחס ל-WTI.
בשוק החוזים העתידיים, איומים מיידיים על האספקה מעבירים את מבנה טווחי הפירעון של חוזי הנפט הגולמי ממצב של Contango למצב של Backwardation עמוק (מצב שבו חוזים מיידיים לחודש הקרוב נסחרים בפרמיה משמעותית ביחס לחוזים שמועד פירעונם רחוק יותר). כאשר בתי הזיקוק חוששים ממחסור פיזי באספקה בשל איסורים על מעבר דרך הורמוז, הם ממהרים לרכוש חביות לאספקה בחודש הקרוב כדי להבטיח את המשך פעילות בתי הזיקוק. רכישות בהולות אלה מרחיבות את הפער בין החוזה לחודש הקרוב לבין החוזה לחודש שלאחריו.
Backwardation קיצוני מטיל עלות פיננסית גבוהה על החזקת מלאים מסחריים. מפעילי מתקני אחסון משחררים מלאים לשוק כדי לנצל את המחירים הגבוהים לאספקה מיידית, וכתוצאה מכך נרשמת ירידה מהירה בעתודות היבשתיות של מדינות ה-OECD. אם השיבוש הימי נמשך מעבר ליכולת הספיגה של מלאי החירום הקיים, השוק חווה הקצאה פיזית חריפה של האספקה וזינוקים במחירים.
השילוב בין אי-הוודאות המשפטית סביב מאגרי הפיצויים האמריקניים, האולטימטומים הימיים של איראן וחוסר היציבות הפנימי באיראן יוצר שיבושים חמורים בשוקי נגזרי האנרגיה.
התנודתיות הגלומה באופציות על נפט גולמי ועל מוצרי נפט מזוקקים מזנקת. מדד התנודתיות של הנפט הגולמי של CBOE, ה-OVX, רושם עלייה מהירה כאשר משקיעים מוסדיים (חברות תעופה, חברות ספנות וחברות שירותים ציבוריים) ממהרים לרכוש הגנה מפני עליות מחירים.
בתנאי שוק רגילים, מבנה התנודתיות של אופציות על סחורות נוטה להיות מאוזן או להציג הטיה קלה לטובת אופציות מכר (Put). תחת איום של חסימת מצר הורמוז, "חיוך התנודתיות" של האופציות מתעוות לכדי הטיה חדה כלפי מעלה לטובת אופציות רכש (Call Skew). אופציות רכש מחוץ לכסף (Out-of-the-Money, OTM) נסחרות בפרמיות חסרות תקדים ביחס לאופציות מכר הנמצאות במרחק זהה ממחיר המימוש, דבר המשקף את ניסיונם של המשתתפים בשוק לגדר את עצמם מפני זעזועים פתאומיים וקטסטרופליים של עליות מחירים.
כאשר מחירי החוזים העתידיים והתנודתיות הגלומה מזנקים בו-זמנית, מסלקות (כגון ICE Clear ו-CME Group) מעלות את דרישות הביטחונות הראשוניים ואת דרישות הביטחונות בגין שינויי שווי עבור חוזי נגזרי אנרגיה. בתי מסחר באנרגיה ומגדרים מסחריים מתמודדים עם דרישות נזילות פתאומיות לצורך מימון פוזיציות גידור בחסר, דבר שמאלץ משתתפים קטנים יותר בשוק לצאת מפוזיציות. דינמיקה זו מפחיתה את מספר הפוזיציות הפתוחות ואת עומק השוק הכולל, ומעצימה את תנודות המחירים במהלך יום המסחר. במקביל נרשמת התרחבות בפערי מרווחי הזיקוק (Crack Spread), שכן משבר הזיקוק הפנימי של איראן מדגיש את המחסור העולמי בכושר עיבוד, ומכיוון שתזקיקי ביניים (סולר ודלק ימי) מגיעים בשיעור לא פרופורציונלי מבתי זיקוק במפרץ ועוברים דרך הורמוז, מרווחי הזיקוק הנגזרים (ההפרש בין חוזים עתידיים על נפט גולמי לבין חוזים עתידיים על מוצרים מזוקקים, כגון מרווח הזיקוק 3:2:1) מתרחבים בחדות. החוזים העתידיים על מוצרים מזוקקים עולים בקצב מהיר יותר מהזינוק במחירי הנפט הגולמי, ופוגעים במשתמשי הקצה בסולר ובדלק תעופתי ברחבי העולם.
הצעתה של ארצות הברית להקצות מחדש נכסים איראניים מוקפאים לצורך פיצוי מסחרי בתחום הספנות הימית עוררה תגובת נגד תקיפה מצד טהראן, ובכך קשרה באופן ישיר בין השימוש בכלים פיננסיים במסגרת מדיניות מדינתית לבין זכויות המעבר הפיזיות במצר הורמוז. כאשר מצרפים לכך את נקודות התורפה הכלכליות הפנימיות של איראן, המתבטאות במחסור ביכולת זיקוק, בקיצוב בנזין מסובסד ובשיתוק המערכת הבנקאית, המצב ממחיש מפגש נפיץ בין שבריריות פנימית לבין הסלמה חיצונית.
עבור האיחוד האירופי, העימות חושף תלות מבנית בזרימת אנרגיה מהמזרח התיכון, ומעלה את הסיכון לזעזועים סטגפלציוניים ולדילמות בתחום הציות הרגולטורי. עבור שוקי האנרגיה העולמיים, העימות הופך את שוקי החוזים העתידיים על נפט ואת שוקי הנגזרים לזירות של תנודתיות חריפה, המאופיינת ב-Backwardation עמוק, בזינוק במחירי אופציות רכש ובהתרחבות מרווחי הזיקוק. בסופו של דבר, דינמיקה זו מדגישה כיצד התחמקות מודרנית מסנקציות ומדיניות תגמול מצד מדינות התפתחו מבידוד פיננסי לכדי סיכונים מבניים המסוגלים לשבש את הסחר העולמי, את הביטחון הימי ואת יציבות שוקי הסחורות.
