העיתונות האיראנית של 3 באוגוסט 2026 עוברת מחגיגת "הנסיגה האמריקנית" למאבק על תנאי המשא ומתן. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע כי השיחות עם איראן יחלו במהלך היום וטען שכבר קיימת הסכמה בעניין מצר הורמוז. לדבריו, לאחר הסדרת המצר יהיה אפשר לעבור להסכם על פירוק היכולת הגרעינית האיראנית.

טהרן מציגה תמונה אחרת. דובר משרד החוץ אסמאעיל בקאאי הבהיר כי השיחות המתקיימות כעת הן שיחות בין איראן לעומאן על נתיב שיט חדש, זמני ובטוח. לדבריו, היחסים עם ארצות הברית וביצוע התחייבויותיה ייבחנו רק בשלב מאוחר יותר.

זו אינה מחלוקת טכנית. וושינגטון מבקשת להציג תהליך אחד שכבר החל: פתיחת הורמוז, משא ומתן עם איראן והתקדמות להסכם גרעיני. איראן מנסה לפצל את התהליך לשלבים נפרדים: תחילה הסדר ימי עם עומאן, לאחר מכן בחינת הצעדים האמריקניים, ורק לבסוף החלטה אם לפתוח במשא ומתן רחב יותר.

בינתיים השווקים מגיבים לירידה בסכנת התקיפה, אך הציבור האיראני ממשיך להתמודד עם הפסקות חשמל, צמצום מכסות הדלק, שחיקת הקצבאות וחשש שהעובדים יידרשו לממן מכיסם את מחיר משבר האנרגיה.

טראמפ מכריז על שיחות, איראן אומרת שהן עדיין לא החלו

ההתפתחות המרכזית היא הפער בין לוח הזמנים שמציג טראמפ לבין סדר הפעולות שמגדירה טהרן. הנשיא האמריקני הודיע כי השיחות עם איראן יחלו ביום שני אחר הצהריים. הוא טען שכבר קיימת הסכמה בעניין מצר הורמוז וכי לאחר מכן יהיה אפשר להגיע להסכם על פירוק היכולת הגרעינית של איראן.

טראמפ לא מסר היכן יתקיימו השיחות, מי ישתתף בהן ואם הן יתנהלו ישירות או באמצעות מתווכים. גם לא נמסר מה בדיוק הוסכם בנוגע למצר ומי מוסמך להתחייב בשם איראן.

נכון למועד הפרסומים שנסקרו, טהרן לא אישרה את דבר קיומן של שיחות ישירות עם ארצות הברית. בקאאי הבהיר כי המגעים הפעילים הם שיחות בין איראן לעומאן, המתמקדות בהסדרת נתיב ימי.

לדבריו, נושאים הנוגעים לארצות הברית ייבחנו בהמשך ובהתאם להתפתחויות. הניסוח משאיר לטהרן אפשרות להתקדם להסדר, אך מונע מטראמפ לטעון שאיום התקיפה כבר הביא אותה לשולחן המשא ומתן.

מבחינת וושינגטון, מדובר בעסקה מדורגת שכבר יצאה לדרך. הורמוז ייפתח תחילה, ולאחר מכן יתקיימו שיחות על הגרעין. מבחינת איראן, עדיין אין מעבר אוטומטי מן הנתיב הימי אל דיון בתוכנית הגרעין.

כל צד מנסה לשלוט לא רק בתוכן השיחות, אלא גם בסיפור שיוצג לציבור. טראמפ רוצה להראות כי הלחץ הצבאי אילץ את איראן להתפשר. טהרן רוצה להוכיח כי היא מנהלת משא ומתן ריבוני עם עומאן ואינה נכנעת לאולטימטום אמריקני.

נתיב שיט חדש אינו פתיחה מלאה של הורמוז

המסר האיראני המפורט ביותר עוסק ביצירת נתיב שיט חדש במצר הורמוז. בקאאי הסביר כי איראן ועומאן דנות במסלול שאינו זהה לנתיבים הצפוני והדרומי הקיימים. לדבריו, הגופים האיראניים הרלוונטיים כבר הכינו מפות והעבירו אותן לעומאן.

מצר הורמוז הוא מעבר ימי צר בין איראן בצפון לבין חצי האי מוסנדם, השייך לעומאן, בדרום. בעבר עברו בו נתיבים נפרדים לאוניות הנכנסות למפרץ הפרסי ולאלה היוצאות ממנו.

המונח "משטר הפרדת תנועה" מתאר למעשה מערכת של נתיבי שיט מסודרים, בדומה לנתיבים בכביש. אוניות הנכנסות למצר מופנות למסלול אחד, ואוניות היוצאות ממנו למסלול אחר. המערכת נועדה לצמצם סכנת התנגשות ולאפשר פיקוח על התנועה.

איראן מבקשת כעת לעצב מחדש את המסלולים באופן שיעניק לה תפקיד מוכר ורחב יותר בניהול התנועה. מבחינת טהרן, הדיון אינו רק בשאלה אם לאפשר לאוניות לעבור, אלא גם מי יקבע את הכללים ומי יפקח על ביצועם.

בקאאי הדגיש כי הסכמה עם עומאן היא תנאי נחוץ, אך אינה מספיקה לפתיחת המצר. איראן דורשת גם את הפסקת המצור הימי, התקיפות והצעדים האמריקניים שהיא מגדירה כהפרת ההבנות הקודמות.

שר החוץ עבאס עראקצ'י מסר לממשלה כי השיחות עם עומאן הגיעו לשלבים הסופיים. עם זאת, גם הוא לא התחייב לפתיחה מלאה ומיידית של הורמוז.

כך נוצר פער בין "נתיב שיט זמני" לבין "פתיחת המצר". נתיב זמני יכול לאפשר מעבר מוגבל של אוניות מסוימות, תחת פיקוח ובתנאים שאיראן ועומאן יקבעו. פתיחה מלאה, כפי שדורש טראמפ, אמורה לאפשר תנועה חופשית ובטוחה ללא צורך באישור איראני פרטני.

עומאן מספקת לטהרן גם מומחיות ימית וגם ערוץ מדיני. מאחר ששתי המדינות חולקות את המרחב הגאוגרפי של המצר, איראן יכולה להציג את ההסדר כתוצאה של הסכמה בין המדינות החופיות, ולא כהיענות לדרישה אמריקנית.

פזשכיאן מנסה להחזיר את מזכר איסלאמאבאד לחיים

הנשיא מסעוד פזשכיאן מאותת על נכונות להתקדמות מדינית, אך מבקש לעשות זאת דרך ההבנות הקודמות ולא באמצעות כניעה לתנאים החדשים של טראמפ.

פזשכיאן הציג את מזכר איסלאמאבאד כתוצאה של החלטה משותפת במועצה העליונה לביטחון לאומי וכבסיס למדיניות החוץ האיראנית. מדובר במסגרת עקרונות שנוסחה בתיווך פקיסטני ונועדה להוביל מהפוגה זמנית להסדר רחב יותר.

הנשיא לא טען שהמזכר מיושם כעת במלואו. הוא דרש מארצות הברית לחזור להתחייבויות שלטענת איראן היא הפרה. כך הוא יכול לתמוך בחזרה לדיפלומטיה מבלי לקבל את הטענה שהאיום בתקיפה הוא שהכריע את טהרן.

פזשכיאן קושר בין ההסדר המדיני לבין האחדות הפנימית. לדבריו, הלכידות הלאומית היא הנכס החשוב ביותר של איראן בהתמודדות עם המשבר. הוא קרא לשלב שירות ציבורי, צדק, השתתפות אזרחית וכבוד לאזרחים, והזהיר שהציבור ישפוט את הממשלה לפי ביצועיה ולא לפי הצהרותיה.

המסר מופנה גם אל המחנה הקיצוני. פזשכיאן מנסה להרחיב את משמעותה של העמידה האיראנית. מבחינת הקיצונים, ההרתעה הצבאית גרמה לטראמפ לסגת ולכן אין צורך להתפשר. מבחינת הנשיא, הכוח הצבאי צריך לאפשר חזרה להסדר, שיקום התשתיות וטיפול במשבר הכלכלי.

העיתונים מסכימים שטראמפ נסוג, אך חלוקים לגבי הצעד הבא

העיתונות האיראנית מסכימה כמעט לחלוטין על נקודה אחת: טראמפ ביטל את התקיפה מפני שחשש מן התגובה האיראנית ומן המחיר האזורי. המחלוקת מתחילה בשאלה מה צריך לעשות כעת.

העיתונות הרפורמיסטית מציגה את עצירת התקיפה כתוצאה של כמה גורמים: היכולת הצבאית האיראנית, המחיר הכלכלי של המלחמה, החשש מפגיעה בתשתיות האנרגיה של מדינות המפרץ והלחץ שהפעילו המתווכות.

מנגד, העיתונים הקיצוניים טוענים כי לא הושגה פתיחה מלאה של הורמוז ולכן אסור להפוך את עצירת התקיפה להזדמנות לפשרה. מבחינתם, העובדה שטראמפ עצר את הפעולה מוכיחה שהאיומים האיראניים עובדים ושאין סיבה להעניק לארצות הברית ויתורים שלא הצליחה להשיג בכוח.

"וטן אמרוז" התמקד בשחיקת התמיכה במלחמה בקרב הבוחרים האמריקנים ובתוך הבסיס הפוליטי של טראמפ. הטענה היא שהנשיא לא נסוג רק מפני שהוא חושש מתגובה איראנית, אלא גם מפני שהמלחמה נעשית יקרה ולא פופולרית יותר בארצות הברית.

העיתון הכלכלי "דוניא י אקתצאד" העלה שאלה שונה: אם אכן נוצרה הפוגה, האם הממשלה תנצל אותה לתיקון התקציב, מערכת הבנקאות וההשקעות, או שתבזבז את ההקלה על הרחבת ההוצאות השוטפות.

מבחינת המחנה הכלכלי, הסכם מדיני אינו פתרון בפני עצמו. הוא רק מעניק לממשלה זמן שבו אפשר לבצע רפורמות. ללא שינוי במדיניות הכלכלית, גם פתיחת הורמוז והקלה בסנקציות לא יפתרו את הבעיות המבניות של המשק.

העיתון "שרק" תיאר את המצב כמעבר ממלחמות באמצעות שלוחים לדיפלומטיה כפויה. הוא הדגיש את תפקידן של המדינות המתווכות, אך הזהיר כי הפער בין הגרסאות של ארצות הברית ושל איראן מרחיק את האפשרות להסדר יציב.

הגרעין חוזר כאולטימטום, לא כמשא ומתן

למרות הכרזתו של טראמפ, אין עדיין אישור לפתיחת שיחות על העשרה, מלאי האורניום, הצנטריפוגות או חזרתם של פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

טראמפ מדבר על "פירוק היכולת הגרעינית", אך לא הסביר מה משמעות המונח. הוא יכול להתכוון להתחייבות שלא לפתח נשק גרעיני, להפסקת העשרת אורניום, להעברת מלאי האורניום המועשר אל מחוץ לאיראן או לפירוק מתקנים ותשתיות.

אלה אינן אותן דרישות. איראן יכולה להצהיר שאינה מבקשת נשק גרעיני ובמקביל להתעקש על זכותה להעשיר אורניום. וושינגטון עשויה לדרוש אפס העשרה, פיקוח עמוק ופירוק של מתקנים מסוימים. כל אחת מן האפשרויות מובילה להסכם שונה לחלוטין.

גם טהרן לא הציגה הצעה גרעינית מעודכנת. היא אינה מאותתת על נכונות לוותר על העשרה, למסור את מלאי האורניום או לאפשר לפקחים גישה מלאה לאתרים שנפגעו בתקיפות.

הפער בעניין הגרעין עשוי להתברר כעמוק יותר מן המחלוקת על מצר הורמוז. במצר ניתן לשרטט נתיב זמני, לקבוע מנגנוני תיאום ולבדוק כמה אוניות עברו. בתוכנית הגרעין נדרשות החלטות על חומר, מתקנים, פיקוח, סנקציות ולוחות זמנים.

בשלב זה הגרעין אינו נושא למשא ומתן פעיל, אלא השלב הבא שטראמפ מבקש לכפות על סדר היום. טהרן מתעקשת כי אין מעבר אוטומטי מהסדרה ימית להסכמה גרעינית.

השוק מתמחר הפוגה, לא הסכם

ההקלה באיום התקיפה השפיעה במהירות על שוקי המטבע והזהב באיראן. גרם זהב במשקל 18 קראט נסחר בכ-18.28 מיליון תומאן, ואילו מטבעת האמאם נסחרה בכ-183.5 מיליון תומאן. שני הנכסים רשמו ירידה.

מטבעת האמאם היא מטבע זהב רשמי המשמש באיראן אמצעי מרכזי לחיסכון ולהגנה מפני אינפלציה. כאשר הציבור חושש מהסלמה, מפיחות במטבע או מזינוק במחירים, הביקוש לזהב ולמטבעות אלה עולה.

גם הדולר החופשי ירד ונסחר סביב 191 אלף תומאן, לאחר ירידה של כ-2,700 תומאן ביום הקודם. עם זאת, שערו עדיין גבוה בכשמונה אחוזים לעומת חודש קודם.

התומאן הוא יחידת המטבע שבה משתמשים האיראנים בחיי היום יום. כל תומאן שווה לעשרה ריאל, המטבע הרשמי. המחירים הגבוהים ממחישים את עומק השחיקה בערך הכסף האיראני.

השוק אינו מניח שהושג הסכם. הוא מגיב בעיקר לירידה בסכנה של תקיפה אמריקנית מיידית. לכן מחירי הזהב והדולר ירדו, אך לא חזרו לרמות שנרשמו לפני ההסלמה.

אם השיחות עם עומאן יובילו למעבר יציב של אוניות ואם יתפתח ערוץ מדיני עם ארצות הברית, הירידה עשויה להימשך. אם יתברר שטראמפ וטהרן דיברו על תהליכים שונים, פרמיית הסיכון תחזור במהירות.

הפסקות החשמל נמשכות גם כשהשווקים נרגעים

ההקלה המדינית אינה משנה את מצבה של רשת החשמל. חברת החשמל במחוז כורדסתאן פרסמה תוכנית להפסקות אפשריות בסננדג' במשך היום, מחלק משעות הבוקר ועד חצות.

סננדג' היא בירת מחוז כורדסתאן במערב איראן. הפסקות החשמל המתוכננות בה נועדו, לפי חברת החשמל, למנוע עומס ולשמור על יציבות הרשת.

התיאור הטכני מסתיר מציאות קשה יותר. כאשר המדינה אינה מסוגלת לספק חשמל רציף, מפעלים מצמצמים פעילות, בתי עסק מאבדים הכנסות ומשקי בית מתקשים להתמודד עם החום.

הפסקות החשמל פוגעות גם בשכר העובדים. פעילת עובדים הזהירה מפני הצעה להפוך את הימים שבהם החשמל מופסק במפעלים לימי המנוחה השבועיים ולחייב את העובדים להגיע ביום שישי ללא התשלום הנוסף הקבוע בחוק.

יום שישי הוא יום המנוחה השבועי באיראן. אם מפעל יושבת באמצע השבוע בגלל מחסור בחשמל וידרוש מהעובדים להשלים את העבודה ביום שישי, עלות הכשל של רשת החשמל תועבר בפועל אל העובדים.

מדובר בעמדתה של פעילת עובדים ולא בהחלטה ממשלתית, אך היא חושפת את השאלה החברתית המרכזית: מי ישלם את מחיר הנזק לתשתיות ואת המחסור המתמשך באנרגיה.

מכסות הדלק מצטמצמות והגמלאים מחכים לכספם

הממשלה מבטיחה שמכסת הבנזין הבסיסית תישאר ללא שינוי. נהגים ימשיכו לקבל 60 ליטרים בחודש במחיר מסובסד של 1,500 תומאן לליטר.

אולם המכסה השנייה, הנמכרת במחיר של 3,000 תומאן לליטר, כבר צומצמה. לפני המלחמה היא עמדה על מאה ליטרים בחודש. כעת היא עומדת על 50 ליטרים בלבד.

באיראן פועלת מערכת של כרטיסי דלק. כל נהג מקבל מכסה מוגבלת במחיר מסובסד. לאחר מיצויה הוא נדרש להשתמש במכסה יקרה יותר או לרכוש דלק במחיר החופשי.

דוברת הממשלה לא שללה שינוי עתידי במחיר הדלק החופשי. היא הבטיחה שכל החלטה תפורסם מראש, אך עצם הדיון מעורר רגישות ציבורית. העלאות מחירי בנזין הובילו בעבר למחאות רחבות באיראן, ולכן כל שינוי בתחום נחשב גם להחלטה ביטחונית ופוליטית.

במקביל, גמלאי הביטוח הסוציאלי דורשים לקבל הפרשי קצבאות מאפריל ומאי. הם מבקשים גם פיצוי על אובדן הערך שנגרם בתקופת העיכוב.

כאשר האינפלציה גבוהה והמטבע נשחק, תשלום שהועבר באיחור אינו שווה לסכום שהיה אמור להגיע חודשים קודם לכן. ירידה יומית בשער הדולר אינה מחזירה לגמלאים את כוח הקנייה שכבר איבדו.

כך מתגלה הפער בין החדשות המדיניות לבין חיי היום יום. הממשלה יכולה לדווח על התקדמות בשיחות ועל ירידה במחירי הזהב, אך האזרחים עדיין מתמודדים עם חשמל שאינו יציב, מכסות דלק מצטמצמות וקצבאות שלא שולמו בזמן.

הזמן שקיבלה איראן אינו פתרון

ההתפתחויות של 3 באוגוסט אינן מבשרות עדיין על הסכם, אלא על מאבק לקביעת סדר המשא ומתן. ארצות הברית רוצה להציג את השהיית התקיפה כמנוף שהפיק שיחות מיידיות, פתיחה של מצר הורמוז ומעבר להסדרת סוגיית הגרעין.

איראן מבקשת להפריד בין השלבים. תחילה היא רוצה הסדר ימי עם עומאן המכיר בתפקידה בניהול התנועה במצר. לאחר מכן היא דורשת לבחון אם ארצות הברית מפסיקה את המצור ואת התקיפות. רק בשלב מאוחר יותר היא מוכנה לשקול דיון בנושאים רחבים יותר.

הסימן המעודד הוא שהשיחות עם עומאן הגיעו, לפי עראקצ'י, לשלב מתקדם. הסימן השלילי הוא שוושינגטון וטהרן עדיין אינן מאשרות את אותו הסכם ואפילו לא את אותו משא ומתן.

המבחן המעשי יהיה תנועת האוניות. אם יוכרז נתיב זמני והמעבר בו יתחיל באופן יציב, יהיה אפשר לדבר על תוצאה ראשונה. אם במקביל יופחתו המצור והפעילות הצבאית, יהיה אפשר לבחון חזרה למזכר איסלאמאבאד.

רק לאחר מכן תעמוד שאלת הגרעין באופן ממשי על סדר היום. עד אז, טראמפ מציג יעד אמריקני, לא הסכמה איראנית. איראן קיבלה זמן, אך לא פתרון. השוק נרגע, בעוד החשמל ממשיך להיפסק, מכסות הדלק מצטמצמות והעובדים והגמלאים דורשים שלא להפוך את מחיר המלחמה לחוב קבוע של משק