ארכיטקטורת הביטחון של דרום הים האדום הגיעה לנקודת משבר חמורה. במהלך השבוע האחרון הסלימו החות'ים באופן דרמטי את המערכה ההתקפית שלהם נגד ערב הסעודית, כאשר תקפו אתרים רגישים בריאד באמצעות טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים, ובמקביל פגעו במתקני האנרגיה של חברת ארמקו בינבוע. במקביל, התקדמו הכוחות החות'יים לאורך רצועת החוף הדרום-מערבית של תימן, כבשו את נמל מוח'א שביבשת והשתלטו על עמדות אסטרטגיות באי פרים ובארכיפלג חניש. באמצעות השליטה בנקודות החנק הגיאוגרפיות הללו, ביססו החות'ים שדות אש ויכולות מעקב חופי על מצר באב אל-מנדב.

ריאד הגיבה בתקיפות אוויריות בתגובה ברחבי מערב תימן וצפונה. ואולם, מערכות אוויריות נותרות תגובתיות במהותן. תקיפות מנגד יכולות לפגוע באופן זמני במשגרים ובמחסני נשק, אך הן אינן מסוגלות לעקור כוחות קרקע עוינים השולטים בשטחי חוף, לחסל מערכי שיגור ניידים או לנתק באופן אמין את נתיבי האספקה האיראניים דרך הים. לפיכך, ערב הסעודית זקוקה לתשתית פיזית, חיישנית וימית קבועה מעברו השני של באב אל-מנדב, לאורך החוף האפריקאי.

הפתרון הוא אסטרטגיה דו-מסלולית בקרן אפריקה: כינון שותפות ימית מבצעית עם סומלילנד, שמרכזה בנמל ברברה, לצד חבילת ייצוב כלכלית משמעותית עבור הממשלה הפדרלית של סומליה במוגדישו.

מסגרת משולבת זו מקדמת חמש מטרות: נטרול יכולות מניעת הגישה של החות'ים באמצעות מעקב ויירוט; מתן אפשרות לשיתוף פעולה ביטחוני פרגמטי הכולל יכולות התרעה מוקדמת ישראליות; גישור על התחרות בין ערב הסעודית לאיחוד האמירויות באמצעות שילוב התשתיות האמירתיות בברברה בארכיטקטורת ביטחון משותפת; עיצוב מחדש של המדיניות האזורית סביב ממשל ופיתוח; והבטחת תיאום אזורי רחב יותר.

המציאות המבצעית של הדילמה החות'ית

פגיעותה של ערב הסעודית חורגת בהרבה מהשיבושים בתנועת הספנות המסחרית. התקיפות האחרונות נגד ינבוע, מרכזי אוכלוסייה אזרחיים בדרום-מערב המדינה וריאד מדגימות את יכולתם של החות'ים לשלב טילי שיוט בגובה נמוך עם כטב"מים מתאבדים כדי לחדור את מערכות ההגנה האווירית האזוריות. התקדמותם הקרקעית לאורך קו החוף המערבי של תימן, לרבות מוח'א, האי פרים ואיי חניש, הפכה עוד יותר את מצר באב אל-מנדב לסביבה מבצעית עוינת.

ערב הסעודית נעה לסירוגין בין הפחתת ההסלמה לבין בניית קואליציות. הפסקת האש של 2022 הביאה להפוגות, אך הסכמי הגנה חיצוניים אינם פותרים את הפערים המבצעיים המקומיים. הסכם ההגנה המשולש שנחתם במכה בין ערב הסעודית, פקיסטן וטורקיה מעניק משקל מדיני, אך לא אנקרה ולא אסלאמאבאד מחזיקות בגישה הגיאוגרפית או בנתוני המדידה והמעקב בזמן אמת לאורך החופים, הנדרשים ליירוט איומי החות'ים במקורם.

מערכות אוויריות מתמודדות עם מגבלות דומות. הכוחות החות'יים מנצלים את תנאי השטח הקשים, המשגרים הניידים ומתקני האחסון התת-קרקעיים. ללא מעקב מתמשך ופעולות יירוט וסיכול לאורך החוף, התקיפות האוויריות נותרות תגובתיות.

ההשתלטות על האי פרים ועל מוח'א מייצגת שינוי. פרים ממוקם בחלקו הצר ביותר של מצר באב אל-מנדב, ומחלק את תנועת כלי השיט לשני נתיבים. מערכות מכ"ם, ארטילריית חוף ומערכות טילים נגד ספינות שיוצבו לאורך מסדרון זה ייצרו מעטפת משמעותית של מניעת גישה. תקיפות מנגד לבדן אינן מסוגלות לחסל באופן אמין כוחות מחופרים או עמדות חוף מבוצרות ללא מבצע קרקעי נרחב.

שותפות אזוריות חלופיות אינן פותרות את הפער הזה. סודאן עדיין משותקת בשל מלחמת האזרחים; ג'יבוטי מארחת מתקנים צבאיים זרים אך פועלת תחת מגבלות שמטילה המדינה המארחת; ואריתריאה נותרת בלתי צפויה מבחינה דיפלומטית.

מצב זה מותיר את סומלילנד כנקודת מפנה אסטרטגית. עם רצועת חוף באורך של כ-850 קילומטרים, הנמצאת ישירות מול תימן מעבר למפרץ עדן, סומלילנד מציעה לריאד הזדמנות ליצור עומק אסטרטגי בשתי גדותיו של נתיב המים, ללא צורך בהכרה מיידית.

ציר ברברה: סומלילנד כמאחז המבצעי של ערב הסעודית

סומלילנד מספקת את התשתית הפיזית הדרושה לנוכחות קבועה לאורך מצר באב אל-מנדב. נמל המים העמוקים המשודרג בברברה יכול לתמוך בפעילותן של ספינות מלחמה, ספינות סיור ומערכות ימיות בלתי מאוישות. במקביל, מסלול ההמראה של נמל התעופה הבינלאומי ברברה, שאורכו כ-13,000 רגל, יכול לקלוט מטוסי סיור ימי, כטב"מי מודיעין ותובלה לוגיסטית.

פעילות מברברה תאפשר לערב הסעודית לבסס שלוש יכולות מתואמות: כיסוי קדמי של מכ"מים וחיישנים, המסוגלים לעקוב אחר תנועת כלי שיט, פעילות טילים ומערכות בלתי מאוישות היוצאות מאזורי החוף של תימן; מיזוג נתוני חיישנים והתרעה מוקדמת, המשלבים מעקב אזורי עם מודיעין של בעלות ברית ומעקב בגובה רב; ותמונת מצב מבצעית משותפת, המעבירה נתוני התרעה ומעקב בזמן אמת לרשתות ההגנה האווירית של ערב הסעודית ובעלות בריתה.

הגיאוגרפיה של מפרץ עדן מקנה לברברה חשיבות רבה. מכ"מי חוף ומערכות אלקטרו-אופטיות יכולים לעקוב אחר נתיבי הגישה הימיים, בעוד שמערכות בלתי מאוישות יכולות להרחיב את המעקב לתוך שטחים שבשליטת החות'ים ולספק התרעה מוקדמת יותר על פעילות טילים וכטב"מים.

ציר ברברה מציע גם מנגנון לתיאום אזורי. איחוד האמירויות השקיעה רבות בברברה באמצעות חברת DP World. במקום לאפשר לסומלילנד להישאר זירת תחרות בין ערב הסעודית לאיחוד האמירויות, ריאד יכולה לשלב את התשתית המסחרית הקיימת במסגרת ביטחונית שיתופית.

ברברה מחברת את האסטרטגיה גם לאתיופיה. כמדינה ללא מוצא לים, לאתיופיה יש אינטרס ישיר במסדרונות מסחר אמינים. שילוב נתיב הסחר דרך ברברה בארכיטקטורת ביטחון רחבה יותר יעניק לאדיס אבבה חוסן ימי רב יותר, מבלי לגרור את ריאד ישירות לסכסוכים בין אתיופיה לאריתריאה.

המבנה משלב ארבעה נכסים: סומלילנד מספקת את היתרון הגיאוגרפי; ישראל תורמת חיישנים; איחוד האמירויות מספקת תשתיות נמל; ואתיופיה מספקת עומק יבשתי וקישוריות.

נורמליזציה רכה וריבונות יזמית

נורמליזציה פומבית עם ישראל מציבה אתגרים פוליטיים בפני ערב הסעודית. מעורבות באמצעות סומלילנד יוצרת סביבה בעלת נראות ציבורית נמוכה יותר לשיתוף פעולה ביטחוני מעשי.

במקום להתבונן בסומלילנד אך ורק דרך הקטגוריות הדיפלומטיות המקובלות, ריאד יכולה לקיים קשרים עם הרגייסה באמצעות תפיסת הריבונות היזמית (Venture Sovereignty): התייחסות לרשות יציבה, גמישה ודה-פקטו כאל שותפה מבצעית, על בסיס יכולת הממשל שלה, השליטה הביטחונית שלה והתועלת הגיאוגרפית שהיא מציעה.

הדיפלומטיה המסורתית נוטה להתייחס לריבונות כאל מצב בינארי: ישות מחזיקה בהכרה בינלאומית או שהיא מודרת משותפויות אסטרטגיות. לעומת זאת, תפיסת הריבונות היזמית מדגישה את יכולת הממשל ואת השליטה האפקטיבית בשטח כקריטריונים מעשיים למעורבות. סומלילנד שמרה במשך עשרות שנים על רציפות מוסדית, תחרות פוליטית ומינהל טריטוריאלי, עובדה שהופכת אותה לשותפה פוטנציאלית להסכמים המיועדים למשימות מוגדרות.

מסגרת זו מאפשרת תיאום ימי עקיף בין צוותים סעודיים, אמירתיים וישראליים; שילוב נתוני מדידה ומעקב, שבמסגרתו פיקודים סעודיים מקבלים נתוני מעקב ותצפית שמקורם בישראל באמצעות תשתיות אזוריות, ללא צורך באמנת הגנה דו-צדדית; ודיפלומטיה המבוססת על איכות הממשל, המעניקה עדיפות לאמינות מוסדית, לשליטה ימית ולאינטרסים כלכליים משותפים על פני שאלת ההכרה הרשמית שטרם הוכרעה.

המטרה הרחבה יותר היא להסיט את המדיניות בקרן אפריקה לעבר ממשל תפקודי, קישוריות וביטחון.

מנגנון האיזון הדיפלומטי: אסימטריה פיננסית בסומליה

המכשול המרכזי ליוזמה סעודית-סומלילנדית הוא התנגדותה של מוגדישו, הרואה במעורבות זרה ישירה עם הרגייסה פגיעה בריבונות הסומלית. ריאד יכולה להתמודד עם מכשול זה באמצעות אסטרטגיה דו-מסלולית המבוססת על אסימטריה פיננסית.

ערב הסעודית אינה צריכה לבחור בין מוגדישו להרגייסה. היא יכולה לשלב שיתוף פעולה ביטחוני טכני בברברה עם תוכנית רחבה של השקעות ריבוניות בסומליה.

מנגנון זה יכלול מימון פיתוח בתחומי החשמל, הנמלים והחקלאות; סיוע בהקלת נטל החוב לצד אספקת ציוד והכשרה לצבא הלאומי של סומליה; תלות פיננסית הדדית שתתמוך בקשרים בין ערב הסעודית למוגדישו; ומבצעים ימיים נגד הברחות, שיכוונו לסחר בלתי חוקי בנשק ברחבי מפרץ עדן.

ההתקרבות המדווחת בין רשתות החות'ים לארגון א-שבאב מקנה לאסטרטגיה זו חשיבות מיוחדת. טענות בדבר העברות נשק, הדרכה טכנית ושיתוף פעולה ימי מצביעות על האפשרות שרשתות שמקורן בתימן ינצלו את חופי סומליה. חיזוק מוסדות הביטחון של סומליה, לצד הקמת מערך מעקב ימי מברברה, יאפשר להתמודד עם שני צדדיה של בעיה זו.

באמצעות הצגת היוזמה כ"ארכיטקטורה לשלום ולשגשוג של סומליה הגדולה", ריאד תוכל להעניק למוגדישו תמיכה כלכלית ומוסדית משמעותית, ובמקביל לשמר את הגישה המבצעית הדרושה לה בברברה.

התנגדויות צפויות וטיעוני נגד אסטרטגיים

התנגדות מטעמי ריבונות

מבקרים טוענים כי מעורבות עם סומלילנד עלולה להפר את ריבונותה של סומליה ולדחוף את מוגדישו להעמיק את שיתוף הפעולה שלה עם מעצמות אזוריות מתחרות. המסגרת המוצעת נמנעת מהכרה רשמית, ובמקום זאת מבססת שיתוף פעולה תפקודי בתחומי הניווט הימי, המאבק בהברחות והביטחון. שילוב הגישה לברברה עם השקעות משמעותיות במוגדישו יצמצם עוד יותר את התמריצים לניתוק דיפלומטי מוחלט.

התנגדות בשל החשש מהסלמה

מתקני מכ"ם ומעקב קדמיים עלולים להפוך את ברברה ליעד לתקיפות של החות'ים. ואולם, הימנעות מהקמת תשתיות כאלה אינה מבטלת את האיום; היא מותירה את רצועת החוף האפריקאית עם יכולת מוגבלת יותר לזהות את האיום ולהתמודד עמו. לעומת זאת, תשתיות מעקב והגנה אווירית המוגנות כראוי עשויות לספק התרעה והרתעה משופרות.

התנגדות לנורמליזציה רכה

השתתפות ישראלית עלולה ליצור סיבוכים פוליטיים פנימיים ואזוריים עבור ריאד. לפיכך, המודל המוצע מפריד בין שיתוף פעולה ביטחוני מבצעי לבין נורמליזציה דיפלומטית פומבית. מנגנונים טכניים יכולים לאפשר מיזוג נתונים, מעקב ותיאום ימי ללא צורך באמנה דו-צדדית בעלת נראות ציבורית גבוהה.

התנגדות בשל מגבלות היכולת המוסדית

ייתכן שסומלילנד חסרה את היכולת הצבאית להגן על תשתיות מתקדמות מפני מתקפות משמעותיות. האסטרטגיה אינה מחייבת את סומלילנד לספק יכולות הגנה של כוחות משלוח. תפקידה הוא לספק את היתרון הגיאוגרפי, מתקני הנמל, הגישה למסלולי ההמראה וההסכמה המשפטית, בעוד שיכולות המעקב וההגנה המתקדמות יופעלו בידי שותפות מהמפרץ ובעלות בריתן.

יתרונות אסטרטגיים לכלל השותפים

מסגרת מתואמת בברברה תניב יתרונות למספר רב של בעלי עניין. ערב הסעודית תזכה ביכולות התרעה משופרות מפני תקיפות חות'יות, בהגנה חזקה יותר על השיט בים האדום ועל התשתיות של חזון 2030, ובשילוב ביטחוני מעשי עם ישראל. סומלילנד תזכה בהרחבת תשתיות הנמל והתעופה ובהשתלבות עמוקה יותר ברשתות הכלכליות והביטחוניות הימיות האזוריות. ארצות הברית תזכה בארכיטקטורה אזורית מחוזקת לחלוקת הנטל הביטחוני ובפלטפורמה מבצעית נוספת בקרבת מצר באב אל-מנדב. איחוד האמירויות הערביות תזכה בהגנה משופרת על השקעתה של חברת DP World בברברה ובתיאום אסטרטגי הדוק יותר עם ריאד.

ישראל תזכה בשיפור יכולות המעקב אחר איומים שמקורם בתימן ובהרחבת שיתוף הפעולה המודיעיני המעשי עם שותפות אזוריות. סומליה תזכה בייצוב כלכלי, בהשקעות בתשתיות, בסיוע להקלת נטל החוב ובהרחבת הסיוע הביטחוני במאבק נגד א-שבאב. אתיופיה תזכה בגישה אמינה יותר לסחר ימי ובהשתלבות בארכיטקטורה כלכלית וביטחונית רחבה יותר בים האדום.

מפת דרכים ליישום בארבעה שלבים

שלב 1: דיאלוג אסטרטגי משולש – ריאד, וושינגטון ואבו דאבי

הקמת מנגנון תיאום שיאפשר להתאים בין היעדים, הפרוטוקולים לשיתוף מודיעין, הדרישות הנוגעות לברברה והמסרים הדיפלומטיים.

שלב 2: שותפות ימית טכנית עם הרגייסה

גיבוש הסכם טכני המתמקד בהגנה על ספנות מסחרית, במאבק בהברחות, בחיפוש והצלה, במעקב חופי ובאספקה מחודשת לכלי שיט צבאיים בברברה.

שלב 3: הסכם ההשקעות הגדול עם מוגדישו

השקת חבילה כלכלית משמעותית לפיתוח ולייצוב פיסקלי של סומליה, בתמיכת וושינגטון, ובכפוף לתנאים מתאימים בתחומי היציבות, המאבק בפיראטיות והלוחמה בטרור.

שלב 4: הפיכת תמונת המצב המבצעית המשותפת בברברה למבצעית

פריסת מכ"מי חוף, מטוסי סיור ימי ומערכות סיור בלתי מאוישות מברברה, וחיבור נתוני המדידה והמעקב שלהן לרשתות ההתרעה המוקדמת הסעודיות והאזוריות, במטרה ליצור מעקב רציף לאורך מצר באב אל-מנדב.

סיכום

תקיפות אוויריות וסוללות הגנה אווירית תגובתיות לבדן אינן מסוגלות לפתור את האתגר האסטרטגי הניצב בפני דרום הים האדום. התרחבות יכולותיהם של החות'ים ממחישה את מגבלותיה של הגנה על ערב הסעודית מתוך גבולותיה בלבד, בשעה שכוחות עוינים שולטים בעמדות מפתח לאורך חופי תימן.

המענה האסטרטגי הוא הקמת תשתית קבועה ומערך מעקב בזמן אמת מעברו השני של נתיב המים. באמצעות הבטחת ציר ברברה, יצירת קשרים עם סומלילנד על בסיס מודל של ריבונות יזמית וייצוב סומליה באמצעות השקעות ריבוניות, ריאד יכולה לעבור מהגנה תגובתית להרתעה יזומה.

המטרה אינה רק להקים בסיס צבאי נוסף. היא לבנות ארכיטקטורה משולבת בים האדום, שבה הגיאוגרפיה, המודיעין, הביטחון הימי, הפיתוח הכלכלי והדיפלומטיה האזורית מחזקים זה את זה. ברברה מספקת את נקודת המשען הפיזית; מוגדישו מספקת את המשקל הנגדי הדיפלומטי והכלכלי; וערב הסעודית מספקת את ההון ואת התיאום האסטרטגי הנדרשים כדי לחבר בין השתיים.

במסגרת זו, קרן אפריקה אינה עוד רק הגדה הנגדית והפגיעה של הים האדום; היא הופכת למרכיב חיוני בארכיטקטורת הביטחון שלו.