טהרן בוחנת את המענה האמריקאי לתוכנית בת שבעת הימים ומחברת בין פתיחת הורמוז לבין ויתורים מצד וושינגטון. בזמן המיקוח, אוניברסיטאות חסרות 37.7 טריליון תומאן למימון ארוחות, המכס עובר למסלול חירום וחולים מעוטי יכולת מוותרים על טיפול.
התשובה הגיעה, אבל עדיין אין עסקה
ההתפתחות המדינית המרכזית הבוקר היא אישור איראני לכך שארצות הברית השיבה לתוכנית בת שבעת הימים שהעבירה טהרן באמצעות מתווכים. קאזם גריבאבאדי, סגן שר החוץ לעניינים משפטיים ובינלאומיים, אמר כי ההצעה האיראנית הועברה דרך כמה מדינות, ובהן קטר, וכי עמדותיה של וושינגטון התקבלו ונבחנות כעת בטהרן. לדבריו, התשובה האיראנית תישלח בחזרה באמצעות אותם ערוצים. פרטי התוכנית בת שבעת הימים לא פורסמו. לא ידוע אילו צעדים אמור כל צד לבצע בכל יום, אם מדובר במתווה להפסקת אש, בהסדר לשיט במצר הורמוז או בתוכנית רחבה יותר הכוללת גם סנקציות וגרעין. כרגע אפשר לקבוע שמתקיים משא ומתן עקיף ושמסמכים עוברים בין הצדדים. אי אפשר לקבוע שהם קרובים להסכמה.
מוחסן רזאא'י, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, הוריד את רמת הציפיות כשאמר: "האמריקאים השיבו לנו, ואנו רואים את תשובתם כבלתי מספקת". לדבריו, וושינגטון צריכה להסיר את העמימויות בתשובתה לפני שיהיה אפשר להתקדם לשלב הבא. הניסוח הזה מספר הרבה על מצב השיחות. המגעים כבר אינם מוגבלים להצהרות כלליות על נכונות לדיאלוג, אך הצדדים עדיין מתווכחים על התנאים שיאפשרו את תחילת התהליך. כל אחד דורש מן האחר לבצע צעד ראשון שיוכיח כי הוא מוכן לשלם מחיר ממשי.
גריבאבאדי קשר במפורש בין התהליך המדיני לבין מצר הורמוז. לדבריו, החזרה לתנאים רגילים ופתיחת המצר תלויות בחזרת ארצות הברית להתחייבויותיה הקודמות. המונח "התחייבויות קודמות" נשאר מעורפל. הוא עשוי להתייחס להסכמות שהועברו באמצעות המתווכים, להתחייבויות מתקופת הסכם הגרעין או להצעות אמריקאיות שנדונו מאז פרוץ המלחמה. העמימות אינה בהכרח תקלה. היא מאפשרת לטהרן לדרוש תמורה בלי לפרסם מראש את הרף המדויק שלה, ומשאירה לה אפשרות להציג מגוון צעדים אמריקאיים כהישג איראני.
רוסיה רוצה לתווך, איראן אינה ממהרת להפקיד בידיה את העסקה
העיתונות הכלכלית באיראן הקדישה הבוקר מקום גם לאפשרות של תיווך רוסי. למוסקבה יש ניסיון בתיק הגרעין, ערוץ פתוח עם טהרן ויכולת לשוחח עם שחקנים שאיראן אינה מנהלת איתם קשר ישיר. היתרונות האלה אינם הופכים את רוסיה למתווכת ניטרלית. יש לה יחסים עם מדינות ערב, אינטרסים כלכליים משלה ויכולת מוגבלת להשפיע על החלטות בוושינגטון ובישראל. גם בטהרן יודעים שרוסיה עשויה להשתמש במשבר האיראני כדי לקדם את האינטרסים שלה בזירות אחרות.
הדיון אינו מצביע על מסלול תיווך מוסכם. הוא מלמד שהשאלה בטהרן כבר אינה אם לקיים ערוץ מדיני, אלא באיזה ערוץ להשתמש וכמה כוח להעניק למתווך. קטר יכולה להעביר מסרים, רוסיה יכולה להציע נוסחאות ועומאן יכולה לעסוק בהסדרי השיט. איראן מעדיפה לפזר את התהליך בין כמה מדינות ולא להיות תלויה בכתובת אחת.
הגרעין נמצא בתוך החדר, גם אם לא מדברים עליו בקול
לא פורסמה הבוקר הודעה על פתיחת משא ומתן גרעיני רשמי. גם לא הוצגו פרטים על רמת ההעשרה, מלאי האורניום, פעילות הצנטריפוגות או חזרת פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית למתקנים נוספים. היעדר הפרטים אינו אומר שהגרעין נעלם מן המגעים. קשה להניח שארצות הברית תסכים להקלה רחבה בסנקציות בלי לדרוש תמורה בתחום הגרעיני. מן הצד השני, טהרן ממשיכה להציג את הזכות להעשרת אורניום כקו אדום.
לכן סביר שהתוכנית בת שבעת הימים עוסקת תחילה בצעדים דחופים יותר: הפחתת הסיכון במצר הורמוז, עצירת תקיפות, הסדרת נתיבי השיט ושחרור חלק מן הכספים או הסחר. הסוגיה הגרעינית עשויה להופיע בשלב מאוחר יותר, לאחר בניית אמון מינימלי בין הצדדים. זו אפשרות, לא פרט שאושר בפרסום רשמי. נכון לעכשיו, אין בסיס לכתוב שנפתח מסלול גרעיני חדש או שהושגה פשרה בנושא ההעשרה. יש חילופי הצעות, אך תוכן הוויתורים האפשריים עדיין אינו גלוי.
במצר הורמוז, כל אירוע הופך לטיעון במשא ומתן
במקביל למגעים המדיניים, משמרות המהפכה דיווחו כי מכלית שנשאה 750 אלף חביות נפט פגעה במוקש ימי ועלתה באש. בהודעה היא הוגדרה כ"מכלית השלישית" שנפגעה. ההודעה לא כללה את שם כלי השיט, הדגל שתחתיו הפליג, מיקומו המדויק או מידע על אנשי הצוות. לא נמצא אישור עצמאי לאירוע המסוים. אפשר לאמת שמשמרות המהפכה פרסמו את הטענה; עדיין אי אפשר לאמת את פרטיה.
אירוע נפרד סמוך לנמל סוחאר שבעומאן קיבל אישור משמעותי יותר. המרכז הבריטי לפעולות סחר ימי סיווג מחדש את התקרית כ"התקפה" לאחר שאושרה פגיעת כטב"ם במכלית. הרשויות המקומיות סייעו בפינוי הצוות, אך היקף הנזק וההשפעה הסביבתית טרם הובהרו. לא פורסמה ראיה המאפשרת לייחס את התקיפה לצד מסוים. חשוב לא לערבב בין שני האירועים. הטענה על פגיעה במוקש ועל "המכלית השלישית" מגיעה מן הממסד האיראני וטרם אומתה באופן עצמאי. פגיעת הכטב"ם ליד עומאן קיבלה אישור מגורם ימי חיצוני, אך זהות התוקף אינה ידועה.
שתי התקריות מבהירות מדוע הורמוז הפך ללב המיקוח. איראן אינה מתייחסת עוד למצר כאל מתג פשוט של פתוח או סגור. היא מבקשת לעצב בו משטר תנועה שבו כללי המעבר, רמת הפיקוח ומידת הסיכון קשורים להסכמות המדיניות. בכיהאן תיארו את המוקשים כאמצעי ששיבש את התוכנית האמריקאית וקראו "להעניש את התוקפן" במקום להסס או להיכנס לשיחות. הכותרות אינן מוכיחות הישג מבצעי. הן כן מראות כיצד המחנה הנוקשה רוצה שהציבור יבין את המצב: איראן אינה מבקשת הסדר מפני שאיבדה את יכולתה לפעול, אלא מפני שהוכיחה שהיא יכולה לגבות מחיר.
טהרן מאיימת בים ומנסה להרגיע את סעודיה
בזמן שמשמרות המהפכה מדגישים את הסיכון הימי, שר החוץ עבאס עראקצ'י מנסה למנוע מן ההסלמה להגיע לכל מדינות האזור. בשיחה עם עמיתו הסעודי פייסל בן פרחאן הוא הזהיר שהמשך הדרך הצבאית יחמיר את המשבר והציע סיוע איראני לפתיחת דיאלוג בין סעודיה לתימן. ההצעה אינה מעידה שאיראן מוותרת על הלחץ בהורמוז. היא מראה חלוקת עבודה בתוך המערכת. הזרועות הביטחוניות מזכירות שהן יכולות להפריע לסחר ולשיט, ומשרד החוץ מציע למדינות המפרץ דרך להרחיק את עצמן מן העימות.
מבחינת טהרן, סעודיה אינה רק שחקנית אזורית. היא יכולה להשפיע על שוק האנרגיה, על עמדות מדינות המפרץ ועל היכולת לבנות חזית ערבית רחבה נגד איראן. מסר מרגיע לריאד נועד לצמצם את הסיכוי שהלחץ האמריקאי והפחד מפגיעה בשיט יחברו את מדינות האזור למחנה אחד.
חוק החדירה מגיע גם לדרכון
העימות החיצוני ממשיך להרחיב את גבולות הפיקוח בתוך איראן. חבר ועדת הביטחון הלאומי בפרלמנט, אסמאעיל כות'רי, התייחס להצעת החוק ל"מאבק בחדירה" ואמר כי היא נועדה להגביר את מודעותם של אזרחים היוצאים מן המדינה, כדי שלא יהפכו לכלים בידי גורמים זרים. הכותרת שניתנה לדבריו היתה רחבה יותר וטענה שאנשים יצטרכו למסור הודעה לפני יציאתם מאיראן, "כדי שלא יסתבכו אחר כך". לא הוצגו נוסח מלא של החוק, מנגנון דיווח או הוכחה לכך שחובה כזאת כבר נכנסה לתוקף.
"חוק החדירה" הוא כינוי להצעת חוק המבקשת להרחיב את הרישום, האישור והפיקוח על קשרים בין אזרחים וגופים איראניים לבין גורמים זרים. היא אינה מוגבלת לריגול או להעברת סודות. בנוסחים שנדונו עד כה, גם קשרים עם כלי תקשורת, אוניברסיטאות, ארגונים, שגרירויות ואזרחים זרים עלולים להיכנס למסגרת של פעילות רגישה. הכנסת נסיעות לחו"ל לאותו דיון מרחיבה עוד יותר את גבולות החשד. פגישה מקצועית, כנס אקדמי או ביקור משפחתי עלולים לקבל משמעות ביטחונית אם הרשויות יטענו שהאזרח נחשף לניסיון גיוס או לקשר אסור. כות'רי מציג את המנגנון כאמצעי הגנה שנועד למנוע מאנשים להסתבך. עבור האזרח, אותה "הגנה" עשויה להפוך לדרישה להסביר מראש לאן הוא נוסע, עם מי ייפגש ומה מטרת הביקור. כל עוד נוסח החוק אינו מפורסם במלואו, אי אפשר לדעת היכן יעבור הגבול.
לאוניברסיטאות חסרים 37.7 טריליון תומאן לארוחות
הנתון הכלכלי הבולט ביותר הבוקר הגיע מחדרי האוכל באוניברסיטאות. לפי דוח של מרכז המחקר של הפרלמנט, בתקציב 1405 הוקצו 22 טריליון תומאן להזנת סטודנטים, בזמן שהצורך המוערך עומד על 59.7 טריליון. הפער הוא 37.7 טריליון תומאן. המערכת צריכה לספק מזון ליותר מ-600 אלף סטודנטים ביותר ממאה אוניברסיטאות. לפי הנתונים, בשנת 1403 שילמו הסטודנטים כ-16 אחוזים בלבד מן העלות האמיתית הממוצעת של הארוחה, שהוערכה ב-272 אלף תומאן. המדינה והאוניברסיטאות מימנו את היתר.
פער בסדר גודל כזה לא ייסגר רק באמצעות התייעלות. אם לא יוזרם כסף נוסף, האוניברסיטאות יצטרכו לצמצם מנות, להפחית את איכות המזון, להעלות את חלקם של הסטודנטים או לצבור חובות לספקים. מזון מסובסד אינו הטבה שולית בחיי הקמפוס. עבור סטודנטים ממשפחות עניות ומן המעמד הבינוני, הארוחה באוניברסיטה היא חלק מן האפשרות ללמוד מחוץ לבית ולהישאר במערכת ההשכלה הגבוהה. התייקרות משמעותית עלולה להפוך קושי תקציבי לנשירה או לויתור מראש על לימודים.
בזמן שהמדינה מתארת את העמידה בהורמוז כהגנה על הריבונות, מוסדות ההשכלה שלה מגלים שהתקציב אינו מספיק למודל הקיים של ארוחה בסיסית. זהו לא ניגוד תעמולתי בלבד. אלה שני שימושים המתחרים על אותם משאבים ציבוריים.
המכס עובר למסלול חירום כדי שתרופות ומזון לא ייתקעו
מכס איראן האריך עד 6 בנובמבר מסלול חירום לשחרור סחורות. ההחלטה מאפשרת לשחרר את מלוא המטען של גופים ממשלתיים ו-90 אחוזים מן המטענים של המגזר הלא ממשלתי, בתנאי שקיים רישום תקף, בלי להמתין לקוד המעקב הבנקאי. ההקלות חלות גם על מזון מתכלה, חומרי גלם לתרופות, ציוד רפואי וחלקי חילוף. מבחינה מעשית, הן עשויות למנוע ממוצרים חיוניים להישאר בנמל בזמן שהיבואן ממתין לאישור בנקאי או להקצאת מטבע.
הצעד מספק הקלה, אך חושף את עומק הבעיה. כאשר המדינה נאלצת לעקוף שלב מרכזי בתהליך הבנקאי כדי להוציא תרופות ומזון מן המכס, פירוש הדבר שמערכת התשלומים הרגילה אינה מתפקדת בקצב הנדרש. הסנקציות מקשות על העברת כספים, המחסור במטבע זר מעכב יבואנים והסיכון הימי מייקר את הביטוח וההובלה. גם סחורה שכבר הגיעה לאיראן עלולה להישאר תקועה משום שהמסמך הבנקאי הנכון עדיין לא הגיע.
"אין לי כסף, אז אינני מקבל טיפול"
יועצת במשרד הבריאות הזהירה שחולים מעוטי יכולת דוחים טיפול או מפסיקים אותו בגלל העלויות. היא גם הודתה שאין בידי המערכת מאגר מסודר המראה כמה חולים נעלמו מן הטיפול מסיבה כלכלית. המשפט שנבחר לכותרת הדיווח היה פשוט: "אין לי כסף, אז אינני מקבל טיפול". מאחוריו נמצאת בעיה שקשה למדוד דווקא מפני שהחולה מפסיק להגיע. אדם שאינו קובע תור נוסף, אינו קונה את התרופה או אינו ממשיך בבדיקה עשוי להיעלם מן הנתונים לפני שהמערכת מזהה שמדובר בנטישת טיפול.
היעדר מספר ארצי מחייב זהירות. אי אפשר לקבוע כמה איראנים הפסיקו טיפול בשל מחירו. הוא גם מעיד על כשל בפני עצמו: משרד הבריאות אינו מסוגל לזהות בזמן מי נמצא בסיכון, ליצור איתו קשר ולהציע סיוע לפני שמצבו מחמיר. דחיית טיפול חוסכת למשפחה כסף בטווח הקצר, אך עלולה להגדיל את ההוצאה הציבורית בעתיד. מחלה שאפשר היה לטפל בה בשלב מוקדם עשויה להגיע לחדר המיון או לדרוש אשפוז ממושך. כך הופכת שחיקת ההכנסה של משק הבית לעלות נוספת עבור מערכת הבריאות.
אלפי מפעלים מזהמים, מנגנון אכיפה שתוצאותיו אינן ברורות
ראש המרכז הלאומי לאוויר ולשינוי אקלים מסר כי כ-18 אלף יחידות תעשייה גדולות נבדקות מדי רבעון, ובכל סבב מזוהות יותר מ-3,500 יחידות מזהמות. המפעלים מועברים לטיפול רשות המסים ועלולים לשלם היטל של חצי אחוז עד אחוז וחצי מן המכירות. במקרה של הפרות מתמשכות קיימת גם אפשרות לסגירת המפעל.
הנתונים מוכיחים שקיים מנגנון ניטור ושמספר גדול של מפעלים אינו עומד בדרישות. הם אינם מראים כמה קנסות נגבו, כמה מפעלים שינו את פעילותם או אם רמת הזיהום ירדה בעקבות האכיפה. בתקופה של לחץ כלכלי, הממשלה ניצבת בפני בחירה קשה. סגירת מפעל מזהם עלולה לפגוע בתעסוקה ובייצור; הימנעות מאכיפה משאירה את העלות לבריאות הציבור. כאשר אלפי יחידות מופיעות שוב ושוב ברשימות, עצם קיומו של קנס אינו מבטיח שהזיהום הפך לבלתי משתלם.
מסקנת הדסק
איראן הצליחה להביא את מצר הורמוז אל שולחן המשא ומתן. התשובה האמריקאית לתוכנית בת שבעת הימים נבחנת בטהרן, וקיים ערוץ פעיל להעברת מסרים. זה עדיין אינו הסכם, ואף לא משא ומתן גרעיני רשמי. הורמוז מעניק לאיראן כוח מיקוח מפני שהסיכון בו אינו נעצר בגבולותיה. כל מכלית שנפגעת וכל התרעה חדשה משפיעות על מדינות המפרץ, חברות ביטוח, יבואנים ושוק האנרגיה. אותו מנוף פוגע גם באיראן: הוא מייקר את הובלת המזון והתרופות, מעכב מסחר ומחייב את המכס לעבור למסלולי חירום.
החשבון הפנימי כבר מצטבר. לאוניברסיטאות חסרים 37.7 טריליון תומאן למימון הארוחות. חולים עניים דוחים טיפול, ומערכת הבריאות אפילו אינה יודעת כמה מהם נעלמו. הצעת חוק ביטחונית שנועדה לטפל בריגול מתחילה להגיע גם לנסיעות של אזרחים. השאלה העומדת בפני ההנהגה אינה אם לדבר עם ארצות הברית. השיחות כבר מתקיימות באמצעות קטר וערוצים נוספים. השאלה היא כמה זמן אפשר להמשיך להעלות את מחיר ההמתנה בלי שהמחיר בתוך איראן יעלה מהר יותר.
